ותכהן עיניו, ענינו שנתקמטו ונעצרו עיניו מחמת הזקנה ולא יוכל לראות, ושיעור הכתוב כאשר זקן יצחק וכהו עיניו, אז קרא לעשיו וכו':

את עשו בנו הגדל, כבר ידענו שהיה הגדול, אלא בא לתת טעם למה בחר יצחק לברך את עשו, וזה כי בהיות לו שני בנים, והשם לא פירש לו מי יהיה הנבחר כמו שאמר לאברהם לגרש את בן האמה, חשב בדעתו שראוי עשו ליקח הברכות מטעם היותו בנו הגדול, ועוד כי מנעוריו היה אוהב אותו מאד, ואף כי כשהגדיל הלך אחרי שרירות לבו הרע אפשר שיצחק לא ידע דבר מזה, ולכן לא הסיר אהבתו ממנו ורצה לברכו לפני מותו:

הנה נא, כמו עתה:

לא ידעתי יום מותי, כי אמנם הברכה תחול יותר בהיות המברך סמוך למיתה כענין שהיה ביעקב ובמשה, כי אז הנפש יותר נבדלת מן החומר, והנה היה ירא יצחק שמא ימות טרם ברכו אחד מבניו, ויסבב זה קטטה בין בניו אחרי מותו, עשו יאמר שהוא הבכור ולו משפט הנחלה האלהית הזאת, ויעקב יאמר שכמו שיצחק עם היותו קטן מישמעאל ירש את הבית כן הוא יירשנה ויתכן שלא ידע יצחק דבר ממכירת הבכורה עד שלבסוף עשו גלה את אזנו לאמר את בכורתי לקח, כי אילו ידע שיעקב הוא הבכור האמיתי לא היה אומר לברך את עשו:

שא נא כליך, קח עתה כלי זיינך שאתה צר בהם, ושם כליך הוא הכלל, והפרט תליך וקשתך, ולכן בא כליך בלשון רבים ומועמד בז"ק:

תליך, האשפה התלויה באזור האדם ששם החצים:

וצא השדה, אל השדה:

מטעמים, ענין הטעימה שיטעם אדם בפיו ואינו אוכל אלא מעט, כמו ולא טעם כל העם לחם (ש"א י"ד כ"ד), פי' אפילו טעם ואין צריך לומר שלא אכל, ולפי שהחיך יטעם מיני המאכלים, אמר פה ועשה לי מטעמים כלומר תבשיל שיטעם החיך מטעמי מיני התבלין הטובים, והנה אין הכוונה שבעבור אכילת המטעמים יברכהו, כי הנה ברך אח"כ את עשו אע"פי שלא אכל דבר ממטעמיו, אלא כוונת יצחק היתה לתת לו צווי קודם שיברכהו כדי שיהיה לו זכות לקבל הברכה בהשתדלותו לקיים מצות אביו, ובחר בצווי המטעמים ולא בצווי אחר כדי שיהיה לו עזר באכילה ההיא לברכו בשמחה ובסבר פנים יפות, כי הכל תלוי בכוונת המברך, וידוע משאחז"ל אין הנבואה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה, ככה יצחק להיותו ביגון ואנחה וכלוא בבית במחשכים לאבדן מאור עיניו חשב לשמח את לבו באכילת המטעמים ובשתיית היין כדי לברך את בנו מתוך שמחה ובנפש חפצה:

בעבור תברכך נפשי, היה בדעתו לברך אותו שיזכה הוא בברכת אברהם לנחול את הארץ ולהיותו הוא בעל הברית לאלהים כי הוא הבכור, וכבר אמרנו למעלה שרבקה לא הגידה לו מעולם הנבואה אשר אמר לה ה' ורב יעבד צעיר, והנה לא אמר ואברכך לפני ה' כמו שאמרה רבקה, כי לא היה מברך את עשו בצווי השם, אלא מדעתו, וחשב שאם ייטב בעיני ה' לבחור בעשו יסכים על ידו ויקיים בו הבטחותיו, וכמו שאמר ויתן לך האלהים וכו, כי עיקר הברכות מפי השם תבואנה, והוא לבדו המברך האמיתי כדרך ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, אף כאן ברכת יצחק לא היתה כ"א תפילה לה' שיסכים על ידו וישפיע עליו ברכתו אם חפץ בו ה', ואם לאו הטוב בעיניו יעשה:

ורבקה שומעת, היתה נסבה מאת האלהים שתשמע רבקה את דברי יצחק כדי שתשתדל לשלוח את יעקב תחת עשו:

להביא, לביתו:

אמרה אל יעקב בנה לאמר, אמרה לו בלשון הזה, הנה שמעתי וכו': שאביך אמר אל עשו בלשון הזה, הביאה לי ציד וכו', וזה טעם מלת לאמור שנכפלה בפסוק זה

ואברככה לפני ה', חשבה רבקה שהברכה תהיה ברוח הקודש ואם יתברך בה עשו תתקיים בו ובזרעו לעולם, ולזה אמרה לפני ה', והקפידה שלא יזכה לה עשו הרשע:

שמע בקלי, לפי שהיתה מצוה אותו לעשות דבר הנראה כפועל מגונה דהיינו לרמות את אביו, לכך אמרה לו בתחלה שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך, כי אין ספק שיעקב היה רגיל לשמוע תמיד בקול אמו, אבל עתה אולי יקשה בעיניו לעשות דבר שהוא הפך תמימותו כפי מה שהיה חושב, אבל לפי האמת אינו כן כמו שנפרש, ולכן אין לו כ"א לשמוע בקולה:

גדי עזים, הקטן מן העזים יקרא גדי עזים, וצותה לקחת מן העזים ולא מן הכבשים בשביל העורות ששער העזים קשה כשער אדם:

איש שער, בעל שער, וההפך חלק:

אולי ימשני, אין הטעם שימושהו להכיר אותו, אבל אמר אולי יקרב אותי על עצמו לנשק לי או לשום ידו על פני כדרך חבת האב על בנו וימצא במשוש שאני חלק, והנה לא פחד מהיכר הקול, כי היו האחים דומים בקולם ולא היה ביניהם כ"א שינוי מעט, ובטח יעקב שלא ירגיש אביו אותו השינוי, אבל עכ"ז הכיר בו יצחק ואמר הקול קול יעקב:

כמתעתע, כאיש שמתעה אחר:

קללה ולא ברכה, כי אם אניחהו שיברך את עשו אולי יברך גם אותי אח"כ, אבל אם אעשה זה יקללני ולא יברכני כלל:

עלי קללתך, אל תפחד שיקלל כי כבר נאמר לי בנבואה ורב יעבד צעיר, ומזה ידעתי שהקב"ה מסכים על ידי ורוצה בך ולא בעשו, וכל מה שתעשה יהיה רצוי בעיני המקום אע"פי שהוא נגד דעת אביך, כי דע שלא יפה עשה אביך באהוב את עשו, ובעבור אהבתו לא השגיח על מעשיו הרעים ולא עצבו מימיו לאמר מדוע ככה עשית, אבל אני מעת לדתו דקדקתי על דרכיו ויען לא מצאתי בו דבר טוב מאסתי בו ובחרתי בך, לכן מובטחני כ"כ שלא יקללך עד שאני מזומנת ליקח עלי אותה הקללה, כי איך יקלל והשם אמר לי שיברכך:

אך שמע בקולי, ומעתה אין לך לבקש עוד טענות פן יאריך הזמן ובין כך יבא עשו מצידו, אלא מהר וקח מה שאמרתי לך:

עשו בנה הגדל, אע"פי שהיה בנה הגדול ורוב הנשים לאהוב את בנם הגדול יותר מן הקטן, היא לא עשתה כן, אלא הלכה בעצת השם כדי שיתברך בנה הקטן, החמודות, היותר חשובים:

ויאמר אבי, התחיל מיד לאמור לו אבי, כדי שיבין יצחק מעצמו שהוא עשו מאחר שהיה ממתין אותו, ולא ישאל יותר, אבל יצחק לא הבחין עדיין אם הוא עשו או יעקב, כי ממה שאמר לו אבי לא הבין אלא שהיה בנו, ובהיות קולם שוה אפשר שיהיה בנו הגדול או הקטן, ולכן שאל מי אתה בני, כלומר ידעתי שאתה בנו כי קולך הוא קול עשו או קול יעקב, אבל מי מהם אתם:

אנכי עשו בכרך, אילו היה אומר אנכי עשו סתם, היה משקר בדיבורו, אבל מאחר שהוסיף מלת בכורך כך פירושו, לפי שאני בכורך האמיתי, א"כ אני עשו שחשבת עליו שהוא בכורך, והרי כאילו אמר, ידעתי שכל חפצך לברך את עשו אינו רק בעבור היותו הבכור כפי מחשבתך, ואילו ידעת שאני קניתי בכורתו, בודאי היית מברך אותי ולא אותו, ולכן מאחר שאני הבכור האמיתי, ובדין באתי עתה להתברך ממך, וגם דעתך אינה כ"א לברך הבכור, אין שקר אם אומר שאנכי עשו בכורך:

עשיתי כאשר דברת אלי, כלומר מה שצוית לעשו לעשות לך מטעמים כדי להתברך ממך, אלי היה ראוי הצווי הזה, כי דעתך היתה לצוות את הבכור כמו שכתוב לעיל ויקרא את עשו בנו הגדול, שרק בעבור היותו בנו הגדול צוה אותו כן, לכן עשיתי אני מה שדברת, כי להיותי הבכור היה הצווי מוסב אלי, ועלי מוטל החוב לעשות כאשר דברת:

ואכלה מצידי, אע"פי שלא יצא לצוד השדה אלא הלך לו אל הצאן, היה יכול לומר מצידי, כי שם זה יאמר גם לכל מיני מזון המזומנים לאכול, כמו ויאכלו האנשים מצידם (יהושע ט' י"ד), והנה התבאר מזה שכל דברי יעקב היו אמת מצד עצמם, אבל עכ"ז נתן מקום ליצחק לטעות בם כדי שיחשוב היותו עשו, וגם בזה אין להאשימו כי היה מחוייב לשמוע בקול אמו:

כי הקרה ה' אלהיך לפני, וכוונתו שהקרה לו את אמו והיא הכינה את המטעמים במהירות ויעצתו לעשות כן:

גשה נא ואמשך, בתחלה האמין לו במה שאמר אני עשו, אבל אחר דברו עם יעקב דברים הרבה והתבונן היטב בקולו הכיר איזה שנוי בקולו מקול עשו, ומפני הספק שנולד עתה בקרבו קראו אליו להמישהו, וכשמצא ידיו שעירות תמה על זה ואמר הקול קול יעקב וכו':

ולא הכירו, אע"פי שהיה הדבר בספק כי היו בו סימני עשו וסימני יעקב, סיפר הכתוב שהאמין יותר לחוש המשוש מלחוש השמע ולא הכירו בעבור ידיו:

כידי עשו אחיו שערת, שיעורו כי היו ידיו שעירות כידי עשו אחיו:

ויברכהו, אמר בדרך כלל ויברכהו, ואח"כ מפרטו הולך שתחלה אכל מצידו, ונשק אותו והריח בגדיו ואחר המעשים האלה בא לברכו:

אתה זה בני עשו, כדי להסיר לגמרי ספק הקול מלבו, רצה לשאול אותו עוד הפעם אם הוא עשו, כדי שירבה בדברי תשובתו ויכירהו עוד בקולו, אבל יעקב התחכם והשיבו מלה אחת בלבד, ואמר אני ואז חדל הזקן מלחקור עוד אחר קולו אלא הלך אחר סימן הידים וגמר בלבו שהוא עשו:

וירח את ריח בגדיו, החמודות ובגדיהם היו מבושמים במוגמר, ושעור הכתוב, וכשהריח את ריח בגדיו אז ברכהו:

ראה ריח בני, מלת ראה הוא לסימן הקריאה וענינה כמו הנה:

כריח שדה אשר ברכו ה', חשב בלבו שהוא עשו, ולפי שבא מן השדה הריחו בגדיו כריח ציצי האילנות, כי יתכן שהיה זה המעשה בחדש האביב, כמובא בפרקי רבי אליעזר, ומאמר אשר ברכו ה' מוסב אל השדה כפי דעת בעל הטעמים:

ויתן לך האלהים, מוסב למה שלמעלה ראה ריח בני שנתן לו הק"בה כריח שדה וכו', ועוד יתן לך מטל השמים וכו':

מטל השמים ומשמני הארץ, פי' מדינה מבורכת מטל השמים ומשמנונית הארץ: ותירוש, הוא היין החדש, והנה ברכו בפסוק הזה בארץ שמנה וטובה ארץ זבת חלב ודבש, כי היה דעתו שהוא יירש את ארץ כנען אשר נשבע ה' לאברהם, ובסמוך הזכיר שאר הבטחות ה' הכוללות גדולת זרעו והשגחה האלהית:

יעבדוך עמים, כמו שאמר השם לאברהם מלכי עמים ממנה יהיו (לעיל י"ז ט"ז), וכדרך שביארתי שם:

וישתחוו לך לאומים, זה כולל מה שהבטיח השם לאברהם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך (לעיל י"ז ז'), כי בעבור הכבוד וההדר שיהיה לאומה הנבחרת יראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליה וישתחוו לפניה כעבד לאדוניו, להיותה סגולה מכל העמים:

הוה גביר לאחיך, אמר לאחיך בלשון רבים אולי לרמוז על בני ישמעאל ובני קטורה, כי הקרובים יקראו אחים:

בני אמך, ויעקב אמר ליהודה ישתחוו לך בני אביך, לפי שהיו לו בנים מכמה אמהות, וכאן שלא נשא אלא אשה אחת אמר בני אמך:

ארריך ארור ומברכיך ברוך, כדרך הנאמר לאברהם ואברכה מברכיך ומקללך אאור (לעיל י"ב ג'):

ויהי כאשר כלה וכו' ויהי אך, בא כפל ויהי בעבור שנתארך המאמר אחר ויהי הראשון:

אך יצא יצא, זה יוצא וזה בא, ולהגיד נסים שנעשו ליעקב בא הכתוב, שאילו הקדים עשו לבא רגע אחד קודם, לא נתברך יעקב, ושמענו מזה שהסכים האל עם המעשה הזה שיתברך יעקב:

מי אתה, ולא חרד עדיין כששמע מאמר עשו יקום אבי ויאכל וכו', כי חשב בלבו שהראשון שנתברך היה עשו, ושעתה בא יעקב אחריו להתברך גם הוא כאחיו, ולכן שאל לו בנחת מי אתה:

אני בנך בכרך עשו, כששמע עשו שאביו שאל לו מי אתה כאילו אינו מכירו עוד, נתיירא פן התחרט יצחק מלברכו, כי לאיזה טעם ישאלהו עתה מי אתה מאחר שצוהו הוא בעצמו לצוד ציד להביא, ועתה שתיקון הכל ואמר יקום אבי ויאכל מציד בנו וכו', בוודאי זה הודעה ברורה שהיה עשו בנו הבא עתה לפניו, לכן חשב עשו שאולי בעוד שהוא יצא השדה הגידו אנשי הבית ליצחק קצת ממעשיו הרעים או שהגידו לו שכבר מכר הבכורה לאחיו הקטון ממנו, ומן הטעמים האלה נשתנה עתה רצון אביו ולא ירצה עוד לברכהו, לכן דקדק לומר לפניו אני בנך בכורך, כלומר ראוי אני לקחת ברכתך מאחר שאני בנך אשר אהבת, ועוד שאני בכורך, וכחש לאביו באמור לו שהוא הבכור אחרי שברצונו מכר את בכורתו בבזיון, כדי שלא ימנע ממנו הברכה:

ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד, כשהבין יצחק שזה השני היה עשו באמת, חרד מאד, כי בהשקפה ראשונה לא ידע מי היה הראשון, ואפשר שבירך למי שאינו הגון, ולזה בא לו פחד פתאומי, אבל כשנתן על לבו להתבונן בכל מה שקרה אז הבין בלי ספק שלא היה זה כ"א יעקב, ולאט לאט נתקררה דעתו עד שחתם דבריו במאמר גם ברוך יהיה, וכדרך שיתבאר:

מי איפוא הוא, כך אמר יצחק, מתחלה גמרתי בלבי לברך את עשו לפי שהשם לא פירש לי מי מבני יהיה המבורך, אבל עתה אני רואה שלא חפץ ה' בעשו, כי מנעו ה' מן הכבוד הזה, אולם מי הוא האחר אשר בא תחתיו והצליח כל כך במעשהו עד שעשה כל מה שהיה בדעת עשו לעשות, צד ציד, והביא לי אע"פי שלא צויתיו, גם אני אכלתי בטוב לב מכל מה שהגיש לי, והיה לי פנאי לעשות כל זה טרם יבא עשו מן השדה, ואח"כ נתתי לו ברכה כאות נפשו אע"פי שלא הכרתיו, והדברים שיצאו מפי לא היו בדרך הטבע, כי הרגשתי אז בעצמי סיוע אלהי ששם דבר בפי ונחה עלי רוח ה' ומלתו על לשוני, מכל זה אני דן שהיה יעקב המבורך ממני, כי לולי כן לא היה השם מסכים לברך איש זר אשר לא מזרעי הוא בברכות גדולות כאלו, וכמו שהשיב אח"ז לעשו בלשון ברור בא אחיך במרמה ובלתי מסתפק בדבר, לכן בהיותו הדבר גזור מאת האלהים גם ברוך יהיה עכ"פ:

בא אחיך במרמה, כנגד יצחק הנה הדבר מרמה, כי הוא חשב לברך את עשו, ונמצא יעקב מתברך, אבל כנגד יעקב לא היה מרמה כי הוא היה הבכור האמיתי, והלך אחר דעת אביו שרצה לברך הבכור ולא אחר דבריו, ולזה ת"א בחוכמא:

ברכתך, אותה הברכה שרציתי לתת לך, אותה לקח יעקב, ומעתה איני יכול ללקחה ממנו ולתתה לך:

הכי קרא, האם בשביל שקרא הקורא את שמו יעקב, קרה זה שעקבני זה פעמים, כאילו שמו גרם לו זה:

ויעקבני, ענין תרמית וערמה, וכן ויהוא עשה בעקבה (מ"ב י' י"ט):

את בכרתי לקח, עכשיו סיפר לאביו שהוא אינו הבכור, אבל כדי להסיר חרפתו ממנו לא הגיד שהוא בעצמו מכר את בכורתו לאחיו, כמו שהיה באמת, אלא אמר את בכורתי לקח, כאילו לקחה ממנו בחזקה, וזה שקר כמו שפירשנו שם:

וגם עתה לקח ברכתי, גם התלונה הזאת אין לה טעם, כי מאחר שיעקב הבכור ראוי הוא ליקח את הברכה המיועדת לחול על ראש הבכור:

הלא אצלת, האם לא הנחת אצלך שום ברכה בעבורי, כי לא אאמין שנתת לו הכל:

הן גביר, כששמע יצחק שיעקב קנה הבכורה מעשו חזר וקיים לו כל ברכותיו ואמר הנה יפה עשיתי במה ששמתיו לך לראש ולקצין, כי הוא הבכור, וכך היתה כוונתי הראשונה לתת כל המעלות לבכור:

גביר שמתיו לך, במה שאמר הוה גביר לאחיך:

ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים, במה שאמר וישתחוו לך בני אמך כי הוא השתחואת העבד לאדוניו:

ודגן ותירוש סמכתיו, במה שאמר ויתן לך האלהים מטל וכו' ורב דגן ותירוש, ומלת סמכתיו לשון סעד ומשען, ותחסר בי"ת השימוש, כאילו אמר ובדגן ותירוש:

ולכה אפוא, יתכן שאינו לשון הליכה אלא כנוי לנוכח כדברי המסרה, ובא זקף קטן במלת אפוא לחזק הענין, שלעומת מה שאמר נתתי לו, יאמר עתה ולך מה אתן, אבל אם מלת ולכה מלשון הליכה יהיה המאמר השני מה אעשה בני חסר הכינוי, ויהיה ראוי לומר, ולכה איפה מה אעשה לך בני, אבל הנכון שהוא כנוי:

מה אעשה בני, מה נשאר לי עתה לעשות לטובתך, אתה גרמת לך כל זה במכירת הבכורה, ואין לך עוד תרעומת עלי:

הברכה אחת היא לך אבי, כבר אמר לו למעלה הלא אצלת לי ברכה, אבל עתה כך אמר לו, אמת שלא תוכל לברכני במאמר יעבדוך עמים וכו' הוה גביר לאחיך וכו' כמו שאמרת ליעקב, כי זו ברכה אחת ולא תתחלק, כי אם הוא גביר עלי איך אהיה גם אני גביר עליו, אבל מה שסמכת אותו בדגן ותירוש האם תאמר שגם זו ברכה אחת ולא תתחלק, ומה יזיק לו אם גם בארצי יהיה שובע שמחות כמו בארצו, כי בדברים כאלה זה נהנה וזה לא חסר, לכן אתחנן לפניך ברכני גם אני במה שתוכל:

הנה משמני הארץ, טעם מלת הנה, כי כך אמר לו, הנה אוכל למלאות חפצך בזה ולתת לך משמני הארץ ומטל השמים, כי לשניכם יספיק כמו שאמרת אבל הממשלה שלו תהיה ולו תעבוד, ושיעור הכתוב הנה במקום משמני הארץ יהיה מושבך ובמקום שירד טל השמים מעל:

ועל חרבך תחיה, כמו בחרבך, וכן כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם (דברים ח' ג'), בלחם, ואין הברכה שתהיה מחיתו משלל האויבים בחרבו, כי הנה נתן לו משמני הארץ ומטל השמים ובה יחיה, אבל הענין לומר שיחיה במלחמותיו כי ינצח ולא יפול בחרב אויב, ורמז לו שבניו יהיו מלומדי מלחמה כמו שהוא היה צד החיות בכלי זיין:

ואת אחיך תעבד, אע"פי שאמרתי לך שתנצח גוים רבים, נגד אחיך לא תהיה לך תקומה בחרבך, כי כבר נגזר שהוא הגביר ואתה עבדו, ולכן רק אם יחטאו בני יעקב לאלהים אז תוכל לפשוע מתחת ידם כי כן יגזור האל לפעמים כדי ליסרם, וכמו שהיה בימי יהורם, אבל לבסוף תשוב להשתעבד תחת ידם, כי אתה עבד עולם, וכן כתוב לעתיד לבא וטבח גדול בארץ אדום (ישעיה ל"ד ו):

והיה כאשר תריד ופרקת, כמו תרדה, לשון ממשלה והם שני שרשים והענין אחד, ופי' כאשר תמשול שיבא את הממשלה לך, בזמן שישראל יעברו על התורה אז תפרוק עלו ותהיה חפשי מהעבודה, והתבונן שלא אמר ותשבור מוטות עולו שאז תהיה הכוונה שלא ישוב לעולם להשתעבד לו, כמו שנאמר לישראל והיה ביום ההוא נאום ה' צבאות אשבר עלו מעל צוארך ומוסרותיך אנתק (ירמיה ל' ח'), אבל אמר ופרקת עלו, שהעול ישאר קיים אבל תפרוק אותו לאיזה זמן, עד ישוב ה' את שיבת ציון ואז ישוב יעקב להתגבר על אדום, ולא יהיה שריד לבית עשו, כאמור בנבואות:

וישטם, נטר בלבו איבה גדולה ורבה משטמה על יעקב, וזכר הכתוב טעם האיבה הזאת באמרו:

על הברכה אשר ברכו אביו, לא שטמו על הבכורה שלקח ממנו, כי ידע עשו שהוא בעצמו התרצה למכור אותה ויבז לה בלבו גם לא שטמו על שהתחפש בבגדיו ובא בתחבולות לקחת ברכת אביו תחתיו, כי הבין שבדין עשה כל זה להיותו הבכור, אבל על הברכה עצמה היה שונא אותו, כי לא יכול לסבול שיהיה יעקב גביר עליו, והוא עבדו נכנע תחתיו, וסוף הכתוב מוכיח על כוונתו, כי בקש להרוג את יעקב טרם יתגבר עליו כאדון ובזה לא תתקיים בו הממשלה שנתן לו יצחק עליו:

יקרבו ימי אבל אבי, לא היתה כוונתו כדי שלא לצער את אביו, כי אם היה מורא אביו עליו כראוי, לא יעשה נבלה כזאת גם אחרי מותו, ועוד לא היה שוטם אותו בחיי אביו, אלא נתיירא עשו אם יהרוג את אחיו מיד, פן יקללנו אביו קללה נמרצת יותר מן העבדות, וא"כ נקמתו לא תועיל כלום, לכן גמר בלבו להמתין עד אחר מיתת אביו, ואז יסיר מעליו חרפת העבדות בהריגת אחיו:

ואהרגה את יעקב אחי, הוסיף מלת אחי כאומר צריך אני להורגו בעודנו אחי, כלומר שוה לי במעלה, ולא אמתין שיתן עולו על צורי, כי אז לא תהיה לי עוד תקומה לפניו:

ויגד לרבקה, ברוח הקודש הוגד לה מה שעשו מהרהר בלבו:

ותשלח ותקרא ליעקב, כי אולי אחר הברכה הלך לו יעקב אל השדה לראות צאנו כמאז:

מתנחם לך להרגך, ידוע שבנין התפעל יורה לפעמים על פעולה דמיונית שאינה כך באמת, כמו יש מתעשר (משלי י"ג ז'), מראה עצמו עשיר ואינו, וכן מתרושש מתברך מתנכר וזולתם, אף כאן מתנחם, מראה עצמו מנוחם שמח וטוב לב עמך, כאילו אין בלבו עליך כלום על ענין הברכות אבל בקרבו ישים ארבו להרגך, ורק כדי שלא תשתמר ממנו הוא מסתיר שנאתו, והנה מפסוק זה ראיה שרבקה ידעה כל זה ברוח הקודש, כי מאחר שעשו היה מראה עצמו כאוהב בודאי שלא יגלה לשום אדם את אשר עם לבבו:

שמע בקולי, לפי שהיה יכול יעקב לטעון, והלא עשו מדבר עמי והוא אוהבי, ומאין ידעת שהוא מבקש רעתי, לכן אמרה לו שמע בקולי, כלומר אין לך אלא לשמוע בקולי, כי כל מעשי הם על פי ה' וכמו שראית בענין הברכה שהשם הסכים על ידי:

אחדים, מעטים, ולפי שהאחד הוא תחלת המספרים והוא המעט שבנספרים יכנו הדבר המועט באחד:

חמת, לפי שיתחמם האדם בעת כעסו נקרא הכעס חמה, והיא לא תתיחס רק אל הכועס, ולכן לא אמר הכתוב אצל החמה מלת ממך, ומן החמימות יולד הרוגז והאף על הנכעס, ולכן בפסוק הסמוך שבו הזכיר האף הוסיף מלת ממך:

למה אשכל, למה תסבב (אם לא תברח) שאהיה שכולה משניכם ביום אחד, והקובר את בניו קרוי שכול, כמו ואני כאשר שכלתי שכלתי:

גם שניכם, כי אם יהרגך יהרג גם הוא על ידי גואלי הדם:

קצתי בחיי, מאסתי בחיי:

מפני בנות חת, נשי עשו שזכר למעלה:

אם לקח יעקב, דרך חכמה אמרה רבקה ליצחק להרחיק יעקב מעשו, ולא גילתה לו שבשביל שטימת אחיו עשתה כן, כי חשבה שאולי לא יאמין יצחק ברשעת עשו מאחר שהיה אוהב אותו, ועוד יראה פן יתרעם עליה יצחק שהיא סבבה את הרעה הזאת בשלחה מדנים בין אחים, לכן שינתה מפני השלום, ואע"פי שאמרה ליעקב קום ברח לך, לא רצתה שיברח מביתו בלי רשיון אביו לכן תלתה הסבה בנשואין: