את דברי בני לבן, לא שאמרו לו כך, אלא שהיו מדברים ביניהם באופן שיוכל לשמוע, ואין ספק ששמעו כזאת מאביהם:

לקח יעקב את כל אשר לאבינו, לא שכבר לקח הכל, אלא כונתם לומר שיעקב הולך ומתגדל, ונכסי לבן הולכים ומתמעטים, ובהיות גם המעט הנשאר מצאן לבן ביד יעקב ותחת רשותו, הנה הוא כאילו כבר לקח הכל, כי שוב לא יוכל אבינו להציל מידו כלום:

ומאשר לאבינו, והראיה על גניבתו הוא כי כל עשרו הוא מאשר לאבינו שהרי קודם לכן לא היה לו כלום משלו, ואין ספק שלא היתה כוונת אבינו להעשירו כ"כ בתנאים שהתנה עמו, א"כ הוברר הדבר שהוא התל באבינו ובמרמה עשה עושר ולא במשפט:

את כל הכבוד, כל הדברים שהן גדולות בעיני הבריות, וכשיראו שישנם בזולתו יגדל בעיניהם נקראים כבוד, לפי שגורמין כבוד לבעליהן מכל זולתו, שיכבדוהו ויגדלוהו בעבורן, לכן העושר והנכסים נקראים כבוד, הממשלה נקראת כבוד, כמו והגדתם לאבי את כל כבודי (לקמן מ"ה י"ג), החכמה, והתבונה נקראים כבוד, כמו כבוד חכמים ינחלו (משלי ג' ל"ה), וכל שכן הנבואה ורוח אלהים, כמו ולפני כבוד ענוה (שם ט"ו ל"ג):

וירא יעקב, כששמע יעקב דברי בני לבן, חשב מתחלה אולי מדעת עצמן מדברים כן לכן נתן אל לבו לדקדק היטב איך היה לבן מתנהג עמו, אם הכרת פניו תענה בו שגם הוא חושב כבניו:

והנה איננו, מרוצה, כי עד הנה היה מסביר לו פנים, כדי שלא ילך לו מביתו, אבל עתה לא היה יכול להסתיר קנאתו על עושר יעקב, אע"פי שגם הוא נתעשר בזכותו:

כתמול, הוא היום שעבר:

שלשום, הוא היום השלישי לאחור, והכונה כמו קודם לכן:

ויאמר ה' אל יעקב, גם אחר ששמע מה ששמע וראה מה שראה לא היה בורח מביתו, כי סוף סוף אין לו לירא ממנו מאחר שהבטיחו השם להיות עמו, אבל אחרי שבא לו הצווי מאת השם לא יכול עוד להתעכב:

ואהיה עמך, כמו שהבטחתיך בבית אל, ולא תירא לא מלבן ולא מעשו:

וישלח יעקב, יתכן שיעקב היה בשדה כמנהגו להיות תמיד שם לרעות את צאנו, ומשם שלח לקרוא לנשיו שתבאנה אליו, ורחל ולאה היו בשדה אחר רחוק ממקום יעקב, ושם היו רועות את הכשבים שהפריד יעקב בשכרו, ולכן אמר הכתוב אל צאנו, והנה המקרא מסורס, ושיעורו וישלח יעקב השדה אל צאנו ויקרא לרחל וללאה, ולא רצה לדבר אליהן בבית פן ירגישו אנשי בית לבן בדבר:

לרחל וללאה, נזכרה רחל קודם לאה לפי שהיא עקרת הבית:

ויאמר להן, ולא הגיד להן מה ששמע מבני לבן, כי לא רצה לשלח מדנים בין אחים:

את פני אביכן כי איננו, רואה אני בפניו כי אין לבו שלם עמי כתמול שלשום, כי הוא חושב שיש בידי משלו, ואף אם עד הנה לא הרע לי בפועל, זה היה לפי שאלהי אבי היה עמדי והצילני ממנו, אבל עכ"פ כונתו רעה כנגדי וממה שאני רואה עתה פניו רעים עלי והוא חושד אותי שגנבתי ממנה ומקנא בעשרי תחת שהיה לו לשמוח על ברכת ה' שהיתה לי, אבין מזה שגם קודם לכן היה תמיד חודש רעה עלי, ולכן כל מה שהיה יכול להרע עמדי לא נמנע מלעשותו, התל בי החליף משכורתי וכו':

ואתנה, בא הכינוי אצל הפועל לחזק הכונה ולהורות הפך הקודם, כלומר אבל אתן לא כאביכן לחשדני, רק אמנם ידעתן כי בכל מאמצי כחי עבדתי את אביכן:

ואביכן התל בי, מלת התל על המדבר אחת בפה ואחת בלב, וכן לבן לא דבר עם יעקב רק טוב וכרוצה להעשירו, ולבו חורש רע עליו, ויתכן שרמז יעקב בזה למרמת לבן בהסיר מן העדר כל שה עקוד וטלוא, כי בפיו אמר לו לו יהיה כדברך, ובמעשיו עשק את כל שכרו, ונוסף על זה כאשר נולדו מן הצאן עקודים וטלואים בא לבן להחליף את משכורתו מצבע אחד לצבע אחר:

עשרת מונים, מנינים, והטעם כמו עשרת פעמים, ואמר עשרת לפי שהוא סוף האחדים וראש העשרות, ולאו דוקא עשר אלא פעמים הרבה כמו זה עשר פעמים תכלימוני (איוב י"ט ג'), ואם קצר הכתוב בסיפור המאורע, אין ספק שהחליף לו תנאי שכרו פעמים רבות, כיון שיעקב אמר כן ללבן בפניו ולא כחש:

ולא נתנו, לא נתן לו כח להרע עמדי, ואח"כ מפרש איך היה ה' עמו:

וילדו כל הצאן, זה לא היה בעבור המקלות, אלא הוא מספר להם עתה מעשה ה' הגדול שעשה עמו להפליא מידי שנה בשנה, וכמו שאמר אח"כ שהאלהים הציל לו ממקנה לבן:

ויצל, הפריש, והוא כמו ויאצל, וכן כל לשון ישועה והמלטה וחליצה לשון הפרשה הם, שמפרישו מן הרעה או מן האויב:

והנה העתדים, הם התישים הגדולים וכל זה היה במראה להבטיחו כי יולידו כהם, והנה הראה לו בחלום כי יעלו על הצאן העתודים וכולם עקודים, ואח"כ היו כלם נקודים, ושוב היו כלם ברודים, ויעשו הנולדים כמראה אשר יצטרך אליו יעקב, ומזה שמענו שלא היה די בתחבולת המקלות:

על הצאן, הנקבות:

וברדים, שיש להם כתמים לבנים כמו ברד:

כי ראיתי את כל אשר לבן עשה לך, לדעת המפרשים בפסוק והיה שכרי שזכרנו למעלה, יקשה מאמר המלאך ליעקב כי ראיתי וכו', שהרי עדיין לא עשה לבן ליעקב מאומה, כי החלום היה בעת יחם הצאן ואז עדיין לא הולידו, ולא היה יכול לבן להחליף משכורתו, ואיך א"כ אמר כי ראיתי וכו'? אבל לפי פירושנו שם יתכן הכל, כי כונת המלאך להגיד לו כי ראה את העושק אשר עשקו לבן בהסיר כל נקוד וטלוא, והוא בא עתה להציל את העשוק מיד עושקו:

אנכי האל בית אל, האל אל בית אל, כלומר הנראה אליך בפעם הראשונה בבית אל והנה סיפר יעקב לנשיו כל מה שאמר לו המלאך בחלום, כי הכל פיוס להן שתלכנה עמו, אבל מה שסיפר לא חלום אחד הוא, כי מאמר שא נא עיניך וכו' היה בעת יחם הצאן בהיותו עובד את לבן ומאמר אנכי האל בית אל היה בעת הנסיעה, כי אחר שאמר לו קום נא מן הארץ הזאת, לא נתעכב עוד בחרן לרעות צאן לבן ויעלו העתודים עוד על הצאן לשתלדנה נקודים וטלואים, רק ממחרת החלום שלח לרחל וללאה וסיפר להם חלומו והלכו להם:

אשר משחת שם מצבה, להקדישה ועדיין לא הקרבת עליה נדריך:

ושוב אל ארץ מולדתך, לחברון כי שם נולד ושם יתיישב:

העוד לנו, כי עתה שיש לו בנים זכרים לא נקוה עוד לירש את נחלת אבינו, ואיך תחשוב שיקשה עלינו להפרד ממנו:

הלא נכריות, ואם תאמר שאף בלי תקות הנחלה תקשה עלינו הנסיעה כדי שלא לצער את אבינו מפני אהבתו אותנו, גם זה אינו, כי הוא חשבנו כנכריות, ולא עשה כמשפט האבות עם הבנות לתת להן נדוניא בשעת נשואין, רק אמר לך שמור צאני וקח בנותי במשכורתך, הרי שמכר אותנו כשבויות חרב:

ויאכל גם אכל את כספנו, לא די שלא נתן לנו משלו אלא גם אכל מה שראוי לתת לנו, ובקש בתחבולות לכבוש את שכרך כדי שנשאר בלא כלום:

כי כל העשר, כי זה ענינו לפי, והוא נתינת טעם על שאמרו את כספינו, לפי שאף שהעשרנו משל אבינו עכ"ז שצנו הוא, כי ה' הציל אותו מאבינו:

מקנה קנינו, שם כולל כל המטלטלין שקנה, והזכיר זה אחר שאמר ואת כל רכושו להודיע שיעקב קנה כל הרכוש הזה ביגיע כפיו ובאמונה כאילו קנה אותו בכסף מלא:

לגזז את צאנו, שנתן ביד בניו דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב:

את התרפים, כלים ידועים לקסם בהם לידע העתידות, ורבים טעו אחריהם ומאמינים בדבריהם כאילו הם אלוהות, וכן לבן היה עובד אותם כי קראם אלהיו אח"כ, ובכל מעשיו היה קוסם ומנחש בהם, כמו שאמר נחשתי, גם ארצו היתה ארץ הקוסמים מעולם כדכתיב כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים (ישעיה ב' ו'), ובלעם הקוסם בן בנו של לבן היה ככתוב בס' הישר, והנה כוונת רחל היתה לעקור הע"ז מבית אביה טרם צאתה מביתו, כי מעת שנישאת ליעקב השליכה גילולי בית אביה מנגד פניה והאמינה באלהי אמן, כמו שאמרה ליעקב כל אשר אמר אלהים אליך עשה:

ויגנב יעקב, לא הראה ללבן שהרגיש כלל במה ששמע מבניו ובמה שלא היו פניו עמו כתמול שלשום, שאם היה מרגיש שידע יעקב דבר מזה היה סופר כל צעדיו ולא היה ליעקב דרך להמלט, לכן הוצרך לברוח בהחבא ולגנוב את דעתו:

את לב לבן הארמי, הוסיף מלת הארמי, כלומר אע"פי שהוא הארמי הקוסם ובעל ערמה גדולה, אבל לדעת בעל הטעמים שחיבר מלת לב עם לבן, והפריד מהם מלת הארמי, יראה כאילו תואר ארמי מוסב אל לב, כי לולי כן היה ראוי להפסיק במלת לב ולחבר לבן הארמי יחד, ואכשר שמפרש לשון ארמי כמו רמאי בחילוף האותיות ופירושו שהוצרך יעקב לרמות את לבן בעבור שהיה רמאי, כדרך עם עקש תתפתל, אבל פירוש זה רחוק מפשטות הכתוב:

על בלי הגיד לו, לא שיאמר לו אני בורח, כי זה לא יתכן, אלא חסר כאן המגיד, ופירושו על בלי הגיד לו המגיד, והודיע הכתוב שהצליח יעקב בעצתו ועלתה לו לגנוב את דעת לבן עם היותו בקי בערממיות, לפי שלא היה אדם שהגיד לו דבר מבריחת יעקב, כי הסכימו כלם על ידו:

ויברח הוא וכל אשר לו, כלל שאחר הפרט:

את הנהר, נהר פרת:

וישם את פניו, ללכת הר הגלעד והנה מזה קרא כאן שם ההר ההוא גלעד כפי מה שהיה נקרא בימיו, אבל כשברח יעקב לא היה עדיין נקרא כן עד שיעקב הקים שם גל לעד, ולזכר הגל קראו כן ככתוב בסמוך:

ביום השלישי, שהרי דרך שלשת ימים היה ביניהם:

את אחיו, קרוביו:

דרך שבעת ימים, כי יעקב היה הולך לאט בשביל צאנו, ולבן מיהר לרדוף אחריו כגבור לרוץ אורח לכן לסוף שבעת ימים השיגו, עם כי יעקב נסע ג' ימים קודם לבן:

וידבק, השיגו אבל לא סמוך לו ממש, כי ביום השביעי לערב הגיע לבן אל תחתית ההר וראה את יעקב חונה מעליו על ראש ההר, ולן בלילה ההוא למטה, ושם בא אליו החלום:

אל לבן הארמי, אע"פי שהוא ארמי ואנשי מקומו אנשי תרפים ומעוננים בא אליו חלום הנבואה לכבוד יעקב:

פן תדבר, שלא תדבר:

מטוב עד רע, השמר לך פן תדבר עמו לעשות לו טובה אם ישוב עמך מדרכו, או פן תפחידנו לעשות לו רעה אם לא יבא עמך, כי אני צויתיו לשוב אל ארצו, ושיעור הכתוב, השמר לך מדבר עם יעקב (מענין שובו אליך) בין באופן שטוב לו או באופן שרע לו:

וישג לבן את יעקב, השגה יותר קרובה, כי הראשונה לא היתה רק אצל ההר בתחתיתו ויעקב היה בראשו אבל זאת היתה בראש ההר:

תקע את אחיו, תקע את אהלו עם אחיו בהר הגלעד, והנה היו שניהם בהר אלה נוכח אלה:

מה עשית, עיקר טענת לבן היה להוכיח כי אמת הדבר שיעקב התעשר משלו בתחבולות, כי לולי כן למה היה בורח, לכן אמר לו תחלה מה עשית, כלומר מהו החטא והפשע שעשית בביתי שבעבורו הוצרכת לברוח, אין זה אלא שלקחת את צאני בתרמית ולכן ברחת טרם יודע מה שגנבת:

כשביות חרב, כל חיל הבא למלחמה קרוי חרב ופי' נהגת את בנותי בלי שום כבוד ומבלי לויית קרוביהן אלא כמו השבויות במלחמה:

למה נחבאת לברח, למה הסתרת כוונתך ממני כדי ליסע מביתי כבורח, והמעלים מחשבותיו כאילו מעלים את עצמו, לכן אמר נחבאת:

ותגנב אותי, כונתו על גניבת התרפים, ובתחלה שאל שתי שאלות בדרך כלל, א' למה נחבאת לברוח, וב' למה גנבת את התרפים, ואח"ז פרט שתיהן, כי ולא הגדת לי עם הפסוק שלאחריו ביאור על הראשונה, ופסוק ועתה הלוך הלכת וכו' ביאור על השאלה השנייה שהיא ותגנוב אותי:

ולא הגדת לי, פי' ולמה לא הגדת לי מה שבלבבך, כי אני לא הייתי מעכב אותך, אלא:

ואשלחך, הייתי משלח אותך, והוא עתיד מורכב עם העבר:

בשמחה ובשרים, כמו שמשלחין את הכלות עם בעליהן וכמו ששילח לבן את רבקה אחותו:

נטשתני, עזבתני:

לבני, בני יעקב שנולדו על ברכי לבן והרי הן כבניו:

הסכלת עשו, הסכלת מה שעשית ולא הלכת בדרך שכל וכן כל סכל שבמקרא הוא ההפך מן שכל:

יש לאל ידי, שיעורו יש אל לידי, ומלת אל פירושו כח, וחיל, וענין הכתוב יש יכולת בידי להרע עמכם ולהשיב גמולכם שבעתים על אשר בגדתם בי, וכך הייתי עושה בלי ספק לולי כי בא אלי אמש החלום:

ואלהי אביכם, הוא"ו כמו אבל:

אמש, הלילה שעברה:

השמר לך, וזה מורה שהאלהים יודע מה שפשעת נגדי, ושריה ראוי לי לעשות עמך רעה, ולכן הוצרך להזהירני שלא אעשה כן, ואם לא היית חייב בדבר לא היה צריך לצוות אותי כך, אמנם כל המאמר הזה מורה על השתבשות דעת לבן ושלא ידע את ה', כי אם הודה שהשם ב"ה הזהירו מהרע עם יעקב הרי זה מופת גדול על צדקתו כי לולי כן מדוע יריב הש"ית את ריבו? אולם לבן בסכלותו חשב כאילו השם נושא פנים ליעקב אע"פי שיש עול בכפיו וחלילה לו ית' מזה, על כן כשהוכיחו יעקב חתם דבריו באמרו את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש, כדרך שאפרש שם:

ועתה הלך הלכת, הכונה אם מרוב חשקך לבית אביך הלכת ממני, ויש לך קצת התנצלות בזה אין לך התנצלות על גניבת אלהי כי לא היתה תאותך לבית אביך סבה לשתגנוב אותם:

נכסף נכספת, לשון תאוה:

למה גנבת את אלהי, לא נסתפק בדבר אם יעקב הוא הגנב אם לא אלא כבר החליט שהוא גנב אותם, ורק שאל לו מאיזה טעם עשה זאת והנה אין דרך בני אדם לשאול לגנב למה גנבת, כי ידוע הוא שגונב למלא נפשו כי ירעב, או לחמדת הממון, או לסבות כיוצא באלו, אלא כך אמר לבן, מאחר שלא גנבת מביתי כסף או זהב ולא דבר אחר רק התרפים שהייתי מנחש בהם, אין זה אלא שיראת ופחדת שמא יגידו לי פשעיך והתחבולות שעשית בענין הצאן, כי אין ספק שאין אתה קוסם, ולא תבחר בהם לדעת העתידות כמוני, א"כ מעשיך האחרונים מוכיחים על הראשונים, כי בתחלה גנבת צאני, ואח"כ ברחת טרם אדע מה שעשית, וכדי שלא אנחש אח"כ לידע פשיעתך גנבת גם את התרפים:

ויען יעקב, השיבו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ובדברים מעטים ובלי כעס וחימה כי לא היה דעתו לעשות מריבה עם חמיו, אלא בקש בשפה רכה להתנצל לפניו ולהראות לו צדקתו:

כי יראתי, כלומר לא נחבאתי לברוח מפני פשע וחטאת שעשיתי, אלא מפני שידעתי כי לא היית מניח אותי לצאת מביתך, והיית מעכב אצלך את נשי בחזקה, כמו שעשית זה שש שנים עד שהוכרחת, לשאול ממך בתורת חסד תנה את נשי וכו' ולא הועיל לי כי רצית שאשוב לרעות צאנך, ומזה הבנתי כי היה בדעתך שאהיה לך כל ימי לעבד נכנע למען הרבות צאנך:

פן תגזול, לשון גזילה יורה תמיד על הלקיחה בחזקה:

עם אשר תמצא, אבל מה שחשדתני על ענין התרפים, אני לא גנבתי אותם, ואיני יודע אם גנבם אחד מאנשי אבל אני חפץ שכל מי אשר תמצא את אלהיך עמו לא יחיה, כי אני אעשה נקמה מגופו:

מה עמדי וקח לך, שיעורו, מה משלך עמדי וקח לך הדבר ההוא:

ולא ידע יעקב, אלה דברי משה כותב התורה, כלומר יעקב אמר לא יחיה, לפי שלא ידע כי רחל גנבתם:

ויבא לבן באהל, לבן בא תחלה באהל יעקב, ואח"כ באהל לאה, ואח"כ באהל רחל ואח"כ באהל שתי השפחות, אבל מפני אורך דברים שאמרה רחל ללבן לא רצה להפסיק, ואיחר להזכיר אהל רחל:

ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל, אע"פי שאמרנו למעלה באהל לאה ובאהל שתי השפחות, לא כך היה, אלא בתחלה כשיצא מאהל לאה נכנס באהל רחל, ומה שאמרנו עד הנה ולא מצא, לפי שלא היו שם, אבל עתה נכנס לאהל רחל אשר שם התרפים, רק שכבר לקחתם רחל ותשימם בכר הגמל:

ובאהל שתי האמהת, באהל של כל אחת מהן, כי האהלים היו לכולם מדרך צניעות בעבור שלא תדע האחת בבואו אל רעותה, וליעקב אהל מיוחד ושם תאכלנה על שולחנו עם בניו ועם בני ביתו:

ורחל לקחה, לפני זה:

בכר הגמל, לשון כרים וכסתות, והיא מרדעת שנותנים על הגמל לשבת עליה:

דרך נשים, נדות, ואמר כן דרך כבוד, וטעם התנצלותה בזה כי אולי ראשה ואיבריה כבדים עליה והיא חולה בבא האורח, וכל שכן במעטות הלידה כרחל שהאורח יכבד עליה מאד, והנה בימי הקדמונים היו הנשים בימי נדתן מרוחקות מאד ולכן נקרא שמן נדות לריחוקן, לא יקרב אדם אליהן ולא ידבר עמהן, כי ידעו הקדמונים שהבלן מזיק וגם מבטן מוליד גנאי ועושה רושם רע, והיו יושבות בדד באהל, ולכן אמרה רחל ראויה הייתי לקום מפני אדוני לנשק ידיו, אבל דרך נשים לי ולא אוכל להתקרב אליך, ולבן החריש ממנה ולא ענה אותה דבר, כי לא היו מספרים עמהן כלל מפני שדיבורה טמא:

לקום מפניך, מזה למדנו כמה כבדו את אביהן אמותינו הצדקניות אע"פי שהיה עובד ע"ז ורע מעללים עד שמכר את בנותיו:

ויחפש, כלל שאחר הפרט:

ויחר ליעקב וירב בלבן, לא בעבור שמשש את כל כליו, כי הוא בעצמו נתן לו רשות לחפש באמרו הכר לך מה עמדי, ואיך ימצא אם לא יחפש, אבל מתחלה היה חושש אולי אחת השפחות או העבדים גנבו את אלהיו, ועתה בראותו כי אינם עמהם חרה אפו, כי אמר, לא נגנבו ממנו אלהיו רק תואנה הוא מבקש ממני, והמציא תחבולת התרפים רק כדי לחפש את כלי, כי חושד אותי שגנבתי איזה דבר משלו:

מה פשעי מה חטאתי, מה מצאת בי עול לשעבר כי חשדתני עתה לגנב:

כי דלקת אחרי, ואחרי שאמרתי לך הטעם למה הוצרכתי לברוח אשאל עתה ממך למה תרדוף אחרי, אם בעבור שגנבתי דבר משלך, הלא מששת את כל כלי מה מצאת וכו', ואם בעבור שלקחתי מצאנך, זה אינו אמת כי אפילו טרפה אנכי אחטנה, ואם בעבור שלא עבדתי עמך כל הזמן שהתנינו בינינו גם זה שקר כי עבדתיך י"ד שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך א"כ לא דלקת אחרי אלא לגזול את אשר לי, ובאמת כך היית עושה לולי אלהי אבי וכו', כך הוא לדעתי המשך הכתובים:

מכל כלי ביתך, לא לבד התרפים אלא גם משאר כלי ביתיך אשר חשדתני שגנבתי אותם:

שים כה נגד אחי ואחיך, אל תעלם מפני כבודי, אלא שים כאן בפרסום כל טענותיך שיש בלבך עלי, ואל תדבר עוד אחד בפה ואחד בלב, אלא כל הויכוח שבינינו יהיה בגלוי נגד אחי ואחיך, והמה יוכיחו, ונראה את מי יצדיקו ואת מי ירשיעו:

ויוכיחו, ויבררו עם מי הדין:

זה עשרים שנה אנכי עמך, אינני אצלך איש נכרי שתחשדהו עתה לגנב, כי במשך עשרים שנה שהייתי עמך, היה לך להכיר מה טיבי שאין מנהגי ליקח ממון אחרים:

רחליך ועזיך לא שכלו, ועוד היה לך לחשוב כמה טובות עשיתי עמך כי מלבד שעבדתיך באמונה כמשפט הצדיקים, גם השתדלתי שרחליך לא יפילו עיבורן מתוך חוסר מרעה או מחמת שמירה פחותה, ומצורף עם חריצותי היה גם ברכת השם בכל אשר לך, ובכל העשרים שנה לא שכלו בהמותיך אפילו פעם אחת:

ואילי צאנך לא אכלתי, אפילו כמנהג שאר הרועים, כי דרך רועי צאן במדבר לאכול מן הכבשים הזכרים, ופי' ואילי, כמו ומאילי, אפילו אחד לא אכלתי, אע"פי שהתחייבת בפרנסתי:

טרפה לא הבאתי אליך, ועוד עשיתי עמך גם יותר ממה שהייתי חייב לעשות, כי אם קרה מקרה שארי או זאב נשא כשב אחד מהעדר, ואין חיובי לסכן עצמי עם החיות, עכ"ז רדפתי אחריו ואציל טרפו מפיו, ונוסף על זה לא הבאתי אליך הטרפה שהצלתי, אלא אנכי אחטנה, כלומר אחסרנה, מלשון קולע אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ' ט"ז), אם חסרה חסרה לי, כי אתה לא הנהגת עמי כפי המשפט, ותקטן בעיניך סכנת נפשי עד שהיית תובע ממני לשלם לך הנזק, והטרפה מידי תבקשנה:

גנבתי יום וגנבתי לילה, וכן אם נגנב שה מהעדר או נשבה אין רואה אכילו באישון לילה ואפלה, היית תובעו ממני והוצרכתי לשלמו:

הייתי ביום, ענינו במקום שהייתי ביום, אכלני החורב ויובש והשרב, כי היה השמש מכה על ראשי כל היום ולא עזבתי צאנך אפילו רגע:

וקרח בלילה, כמו משליך קרחו (תהלים קמ"ז י"ז), גם הקרח והכפור אכלני בלילה:

ותדד שנתי מעיני, לשון שינה, גם שעות הרבה מהלילה הוצרכתי לעמוד על משמרתי ולהעביר השינה מעיני, ועם כל הטורח והעמל הזה שסבלתי בעבורך לא חמלת עלי כראוי לעשות לאיש קרובך, אלא התאכזרת נגדי והכבדת את עולי מיום אל יום:

זה לי עשרים שנה בביתך, ואם תאמר שלא עבדתיך כל הזמן שהתניתי עמך ולכן רדפת אחרי לעשות החשבון, גם זה אינו, כי י"ד שנה עבדתיך בשתי בנותיך כמו שגזרת עלי, ואח"כ נשכרתי בעבודתך כשכיר שנה בשנה, לכן כאשר תמו ששת שנים שעבדתי בצאנך הייתי חפשי לילך באשר אחפוץ:

ותחלף את משכרתי עשרת מנים, ואחרי שהייתי לך עבד נאמן בין בכמות העבודה בין באיכותה, אמור עתה נגד אחי ואחיך, הנתת לי שכרי באמונה, לא כי, אלא מתחלה גזלת מן הצאן כל שה נקוד וטלוא עם כי הסכמת להיות זה שכרי, וכאשר נשארתי בידים רקניות, והשתדלתי להוליד עקודים וטלואים ע"י שימת המקלות באת בתחבולות כדי לגזול ממני גם את אלה והחלפת משכורתי עשרת מונים מנקוד לטלוא מעקודים לברודים וכו', והתבונן בצדקת יעקב, כי אף בשעת הכעס לא רצה להאריך בסיפור המרמות שעשה לו לבן כמו שהאריך במה שנוגע להתנצלות עצמו, אלא כלל הכל במאמר קצר ותחלף וכו' מפני כבודו של חמיו שלא לזלזלו בעיני קרוביו ובנותיו השומעים חרפתו:

אלהי אבי, כמו אלהי אבותי ואח"כ פרט אברהם ויצחק:

ופחד יצחק, מי שיצחק מפחד ממנו, והוא הקב"ה:

היה לי, בעזרי והצלני מידך שלא הועילו כל תחבולותיך להזיק לי, אלא ברכני והעשירני:

כי אתה ריקם שלחתני, כלומר למן היום אשר נכנסתי בביתיך לעבדך היה בדעתך לכבוש שכר עבודתי ולשלחני ריקם, וגם עתה אילו הדבר תלוי בך לא היית נותן שכר עמלי, אלא שאלהי אבי היה בעזרי והצליחני:

את עניי, כי אתה עניתני בעבודת פרך:

ואת יגיע כפי, שטרחתי כמה שנים כדי שלא ליהנות משל אחרים אלא להתפרנס מיגיע כפי:

ויוכח אמש, כל לשון תוכחה הוא על בירור דברים במופתים חותכים המכריעים דעת החולק להודות על האמת, וכן כאן אומר לפי שראה השי"ת את נקיון כפי ושהדין עמי, לכן אמר לך אמש השמר לך וכו', ומאחר שהשם הזהירך שלא תיגע בי, זו הוכחה ברורה שאני צדיק ואתה חוטא וסכל:

הבנות בנותי, לפי שלא יכול עוד להשיב לטענות יעקב כי חזקות הנה, ועכ"ז לא רצה להודות על האמת ולבקש ממנו מחילה על כל הנבלה שעשה עמו, לכן התחכם להסתיר כונתו הראשונה ולהראות עצמו כאילו מעולם לא חשב לעשות עמו רעה, ואדרבא עשה תמיד עמו טובות הרבה, וכך אמר לו, הלא אני נתתי בנותי בחיקך ובניהן אשר ילדו הם כבני, גם כל העושר הזה אשר לך בבקר ובצאן לי הוא, כי על ידי נתעשרת, ואיך יעלה על דעתך שאחרי שהטיבותי עמך כל כך אבוא עתה להרע לך ולמשפחתך והפך מזה גם עתה לא רדפתי אחריך רק להיטיב לבנותי שתכרות לי ברית שלא תענה אותן ולא תקח עליהן נשים, וזה דרך הנבל, כי תחת אשר עד הנה לחץ אותו בלחץ גדול וקנא אותו בעבור עשרו, רצה עתה להתגדל עליו כאילו הוא נדיב לב יותר ממנו:

והצאן צאני, לא רצה להודות לו כי ברכת ה' היא תעשיר, לפי שעדיין היה מאמין שתחבולת המקלות עמדה לו להתעשר:

ולבנתי מה אעשה, ושכח מה שאמר בתחילה יש לאל ידי לעשות עמכם רע, שיורה על כוונתו הרעה לולי אזהרת האל:

והיה לעד, נכרתה ברית בדבר קיים שיהיה לעד בינותינו, ועל כן הרים יעקב אבן והוא מה שאמרו עד הגל הזה ועדה המצבה כטעם ויאמר יהושע אל כל העם הנה האבן הזאת תהיה בנו לעדה (יהושע כ"ד כ"ז):

וירימה מצבה, הרימה להיות מצבה, שהציבה על קומתה ושמה במקום גבוה מההר להיותה נראית מרחוק, וזהו שאמר וירימה ולא אמר וישם, ולפיכך קרא מצפה:

ויאמר יעקב לאחיו, לקרוביו והם אשר באו עם לבן, ואולי היו מבני משפחתו של לבן מזרע נחור אחי אברהם, והיו קרובים ללבן וגם ליעקב, ולכן קראם אחים ללבן וגם אחים ליעקב:

ויאכלו שם על הגל, אכלו על הגל הזבח הנזכר למטה, וצוה לעשות גל כדי לאכול עליו כדרך כורתי ברית לאכול שניהם יחדיו לאהבה ולחברה:

יגר שהדותא, תרגומו של גלעד:

גלעד, גל של עדות:

ויאמר לבן, אחרי שקראו יעקב גלעד בלש"הק, דבר לבן בלשון יעקב הגל הזה עד וכו' ועל כן נשאר שמו גלעד ולא יגר שהדותא, כי בשם הזה הסכימו שניהם:

והמצפה, נמשך למעלה, על כן קרא שמו גלעד וקראו ג"כ מצפה כי אמר יצף ה' וכו', והאבן שהקים יעקב היא הנקראת גלעד ומצפה, וע"ש האבן ההיא נקרא אח"כ כל ההר ההוא בשם גלעד:

אשר אמר, לפי שאמר לבן ליעקב:

יצף ה', לשון הבטה, והכוונה אף כי נסתר איש מרעהו ולא יראה האחד את חבירו, השם יראנו:

אם תענה, לפי פשוטו כל עינוי במשמע, שאל יעשה להן רע ויכריחם על דבר שאינן חפצות בו:

ואם תקח נשים על בנתי, לא שהיה לבן מקפיד על זה, שהרי כבר נשא יעקב את שתי שפחותיו, ולא אמר לבן כלום, אלא המצאה היתה זאת ממנו כדי לתת טעם לרדיפתו אחר יעקב, כאילו לא דלק אחריו רק להיטיב עם בנותיו:

אין איש עמנו, והלא כמה אנשים היו עמהם, אלא אין איש עמנו שיוכיח בין שנינו אם תעשה זה, כי אתה תשכון בארץ אחרת, ואין מי שיאמר לך מה תעשה:

ראה אלהים עד, והוא רואה הנסתרות ויראה אם תשקור בבריתי:

ויאמר לבן ליעקב, עתה יעשה תנאי אחר והוא שלא לעבור את הגל וכו', ולכן חזר הכתוב בלשון ויאמר לבן אע"פי שהוא היה המדבר עד הנה:

הנה הגל הזה והנה המצבה, שני עדים היו שם, הגל שצוה יעקב לעשות בעצת לבן, ואנשי לבן לקטו האבנים ולכן אמר כאן לבן אשר יריתי, והמצבה שהרים יעקב, אשר אחר כך קראוה מצפה בחילוף הבי"ת בפ"א לפי שרמזו בה למאמר יצף ה' וכו':

אשר יריתי ביני ובינך, שיעורו, אשר יריתי להיות עד ביני ובינך:

אם אני וכו' ואם אתה, אם זה משמש במקום אשר:

לא אעבר, יראה ששם היה המעבר והדרך מחרן לבאר שבע, ולא היה דרך אחרת מחמת הרים גבנונים או נהרות רבות:

את הגל הזה ואת המצבה הזאת, ביעקב הזכיר הגל והמצבה, ובלבן לא נזכר כ"א הגל, לפי שיעקב הקים המצבה לאות שיקיים בריתו, כי כן דרכו להקים מצבה, כמו שעשה בבית אל לעד על נדרו אשר נדר, אבל ללבן היה דבר זר להקים מצבה, כי לא עשה כן מימיו, ולא חשב שיש בזה סימן של עדות:

לרעה, לעשות רעה אחד לחבירו וכן אמרו בב"ר לרעה אי אתה עובר אבל אתה עובר לפרקמטיא:

אלהי אברהם, קדש:

ואלהי נחור, חול, והנה כל זה הוא מדברי לבן כי נמשך אל ויאמר לבן, והוא הזכיר אלהי אברהם כנגד יעקב, כלומר שראוי ליעקב לישבע באלהי אברהם לפי שאברהם היה הראשון שעזב האלילים ונטה מדעת אבותיו, ואח"כ הזכיר אלהי נחור כנגד עצמו, כי לבן רצה לישבע באלהי נחור לפי שעודנו מחזיק בגילולי בית אבותיו:

אלהי אביהם, זה אינו מדברי לבן, אלא הוא כמו מאמר מסוגר, והודעה ממרע"ה כותב התורה, שכל אחד מכורתי הברית נשבע באלהי אביו, ולכן שם זה משמש קודש וחול, לפי שהוא כולל אלהי אברהם שהוא קודש ואלהי נחור שהוא חול:

וישבע יעקב בפחד אביו יצחק, הזכיר בפירוש שהוא נשבע בפחד אביו יצחק כדי שלא יוכלל בשבועתו אלהי נחור שהזכיר לבן, וזכר יצחק אביו לפי שהוא חייב לכבדו יותר מאבי אביו:

ויזבח יעקב זבח, שחט בהמות למשתה, ואע"פי שהיה לו ללבן לעשות כן כדי לפייס את יעקב על מה שחטא נגדו פעמים רבות, הנה יעקב לא רצה ליהנות משל חמיו אפילו דבר מועט אחרי שיצא מביתו, והקדים הוא לעשות לו סעודה משלו:

לאכל לחם, כל דבר מאכל קרוי לחם: