Reggio on Torah, Genesis

Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.

והאדם ידע, כבר קודם שחטא ונטרד מגן עדן, שאם היה אחרי כן היה לו לכתוב וידע האדם כדרך הכתוב בסיפורים:

ידע, השורש הזה הונח בראשונה על הידיעה גרידא, וממנה הושאל על האהבה וההשגחה על הדבר, ולפעמים יורה אל המשגל כמו וכל אשה יודעת איש (במדבר ל"א י"ז), וכן כאן:

ותלד את קין ותאמר, הרי זה מקרא קצר ושיעורו ותלד בן ותקרא את שמו קין כי אמרה קניתי איש:

את ה', כמו מאת ה':

את הבל, לא נזכר בכתוב טעם קריאת שמו הבל, כמו שנזכר בקין, ואולי ראתה חוה בר"הק שעתיד קין להרוג את אחיו ואמרה בלדתה אותו, אך להבל וריק סבלתי צער ההריון והלידה בעבור בני זה, כי ימות בחצי ימיו בלא בנים והיה כלא היה, והנה אין ספק שנולדו תאומותיהן עמהם ונשאו אותן לנשים, וכן הדעת נותנת כי אי אפשר בלאו הכי, והכתוב נתן רמז לזה (לקמן ה' ג'), כמו שנפרש שם:

רעה צאן, אף שלא הותר להם הבשר עדיין, מ"מ לא נאסרו החלב והגזה והעור לצרכי בני אדם, אחרי שאינו מן ההכרח להמית בריה בשביל זה:

עבד אדמה, לרוב צורך האדם אל האדמה ושצריך להתעסק בה תמיד, הוא אליה כעבד אל אדוניו:

ויבא קין, ממה שספר הכתוב אח"כ שקין קם על אחיו ויהרגהו, נדע בלי ספק שגם קודם חטאו זה לא היה לבבו שלם עם ה ולא הלך בדרך טובים, כי לולי כן היה לו להוסיף אהבה על אחיו בעבור כי ה' אהבו, ולקח מנחתו מידו לאות כי הוא ירא את ה מאד, אבל בהיותו מאז איש חימות ובעל קנאה, עשה מה שעשה בשרירות לבו הרע, א"כ ממעשיו האחרונים למדנו מחשבותיו הראשונים, שמנעוריו היה סר מדרך החכמה, ותמיד קנא את אחיו על שראהו מצליח בכל עסקיו וה' עמו, ולכן חשב תחבולה להביא מנחה לה', לא בנפש חפצה להודות לה' כי טוב, אלא כמו שמביאין דורון למלך ב"ו כדי לעור עיניו בשוחד ולהטות רצונו שימלא בקשת השואל, כן חשב קין שבמנחה זאת יתרצה לו השם וינשאהו על אחיו עד שיוכל להתגבר עליו ולהכניעו תחתיו כעבד ולעבוד בו עבודת פרך, וכל זה בעבור קנאתו שהיה מקנא בתמימות אחיו וביושר לבבו, אבל חלילה לאל לשעות אל מנחתו שהביא במחשבות כאלה, כי לא חפץ לה' בעולות וזבחים כעשות משפט וצדקה בארץ, ולכן לא לרצון היתה לו מנחתו:

והבל הביא גם הוא, אף הוא היה דומה לאחיו בהבאת המנחה אבל לא היה דומה לו במחשבות לבבו, כי הבל חשב לתת כבוד לה' ולהודות לו על חסדיו שעשה עמו וברך מעשה ידיו עד שמקנהו פרץ בארץ, ולכן דקדק להביא מבכורות צאנו דוקא, כי מאחר שמידו ית' הכל ראוי להביא לפניו קרבן ראשית, ולפי שהיתה גדולת ה' וחסדו ראשית כל מחשבותיו, כן רצה לכבדו בפטר שגר בהמותיו, ועוד הביא מחלביהן, כלומר מהיותר שמנים וטובים שבהם, כי מלת חלב הונחה על המוטב והמובחר שבכל דבר, כמו שנפרש (ויקרא ג' ט'), והשם בוחן לבות ויודע מחשבות אדם, לכן שעה אל מנחת הבל ולא אל מנחת קין:

וישע ה', סתם הכתוב אופן השעיה הזאת, ואין ספק שנתן להם אות אל מי משניהם שעה, ויתכן שירדה אש מן השמים ותאכל את מנחת הבל, ומנחת קין נשארה בלי מאנולת אש:

אל הבל ואל מנחתו, זכר שני דברים, וכן בסמוך אמר ואל קין ואל מנחתו לא שעה, וטעם הדבר מבואר ממה שאמרנו, כי שעה אל הבל בעבור צדקתו ומשך לו חסדו, ומטעם זה שעה גם אל מנחתו, אבל אל קין לא שעה, כלומר מחשבות קין לא עלו לרצון לפני ה', ולכן לא שעה אל מנחתו:

ויחר לקין מאד ויפלו פניו, שני ענינים הם, האחד שהיטב חרה לו על כי השם לא שעה אל מנחתו, ונוסף על זה כשראה שנתקבלה מנחת אחיו נפלו פניו, ומלת פנים הושאלה לפעמים על פני הנפש שהם הבינה והדעת, וכן כאן נתבלבלה דעתו באין מבין, כי לפי שלא היה בו חכמה ודעת אלהים לא הבין למה שעה ה' אל מנחת אחיו, כי לא ידע שקרבת אלהים ואהבתו גורמים זאת, כי השם אוהב טובים ורחוק מבוזי חכמה, ולפי שלא הבין טעם הדבר נטרפה דעתו, וזהו ויפלו פניו, וענין נפילת פני הנפש דומה לנפילת פני הגוף מפני הכעס והבושה, כי כל מצבי הנפש נמשלים אל תנועות הגוף:

ויאמר ה' אל קין, אע"פי שידע השם כי לא יועילו תוכחותיו ומוסרו לאיש משחית כזה, רצה ללמדו דעת, לפי שקין היה הראשון שהלך אחר יצרו אחרי חטא אד"הר, והיה יכול להתנצל ולומר שלא ידע עדיין מה טיבו של יצר לב האדם, כי לא היו לפניו רשעים שחטאו ונענשו שמהן יקח מוסר לבלתי עשות כמותם, וכבר כתבנו שחטא אד"הר לא היה מצד היצר אלא בדרך שכל, לכן כדי שלא יהיה לו פתחון פה בא עתה ללמדו אמתת הענין, ונכתבו דברי השם אל קין בתורה אע"פי שלא הועילו לקין כדי להודיע לכל באי עולם תכונת היצר שנשתנה עתה בלב האדם, ובמה יזכו ובמה יתחייבו ושהכל תלוי בבחירתם, ומדברי השם אל קין ילמדו הדורות הבאים דרך יצר לבבם וישתמרו מחטוא לפניו:

למה הרה לך, מה טעם היה לך לכעוס ולמה נתבלבלה דעתך, בא ואלמדך סוד הדבר:

הלוא אם תיטיב שאת, אם תיטיב דרכיך ותנהג בחכמה, תשיג המעלה והגדולה שאתה מבקש לך, לא עתה בהיותך רע מעללים, כי הכל תלוי בכשרון מעשיך, ועל זה אמר שאת שהוא על המעלה והרוממות כמו יתר שאת ויתר עז (לקמן מ"ט ג'), והודיעו בזה שאם האדם נותן על לבו ליישר אורחותיו יבא לו עזר מן השמים עד שיוכל להתנשא ממעלה למעלה ויוסיף קדושה וטהרה עד שידמה למלאכי מרום, כדרך שאמרו הבא ליטהר מסייעין אותו וכל זה כלול במלת שאת, שלא נתן קץ וגבול להתנשאות הזאת אלא אמר סתם שאת:

ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, אבל הפך מזה אם לא תיטיב דרכיך אל תחשוב שתעמוד במקומך, אלא תלך מדחי אל דחי עד שתחטא חטאה גדולה שתאבד בה, וזהו החטאה שרצח את אחיו, והמשיל את החטאת כאילו קרוב הוא אליו ורובץ בפתח אהלו, וכאילו שוקד על הדלת הסגור מפניו עד שימצא עת להכנס שם, ובא רובץ בלשון זכר על חטאת שהוא לשון נקבה לפי שהוא רובץ בכח עצום ומשתוקק אל האדם לטרפו, ומצינו זכר במקום נקבה להורות על הזריזות וההשתדלות העצום, כמו עמד פתח האהל (שופטים ד' כ'), והנה השם ידע שעוד מעט ישחית את אחיו והודיעו בזה מה שאמרו הבא ליטמא פותחין לו:

ואליך תשוקתו, ודע עוד שדרך היצר להשתוקק אל האדם להטותו שיעשה כחפצו והוא צודה לקחת את נפשך:

ואתה תמשול בו, אבל אתה תוכל למשול ברוחך, כי יש בך כח הממשלה למשול על יצר לבבך, ותוכל להטיב דרכך, על כן אמרתי לך הלא אם תיטיב שאת, והתבונן כי היצר בענינו דומה לאשה בענינה, כי האשה משתוקקת להטות לב בעלה שיעשה כל חפצה, ובהיותה יפת תואר ואולת אם ישמע לעצתה באהבתו אותה, תאבדנו באולתה, וצריך שימשול בה האדם ולא ישמע לקולה רק במה שהוא הכרחי ובדרך ישר וכן היצר וכמו שביארנו, ועל כן המליצה שוה לשתיהן, שגם עליה אמר ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך (לעיל ג' ט"ז), וזהו פי' אמרם ז"ל יצר תינוק אשה שמאל דוחה וימין מקרבת:

ויאמר קין אל הבל אחיו, ולא פירש מה אמר לו, ויתכן שאמר לו נצא השדה כאשר כתב תי"בע וכן הוא בהעתקה יונית שבידינו המיוחסת לע' זקנים, והנה קין לא השיב דבר לתוכחת השם, כי היה מכת בוזי חכמה ומוסר, ובלכתו בשרירות לבו הרע לא היה מטה אזנו לדברי תוכחת, ונבין מזה שהיה משוקע בתכלית הרשעה ושוב אין לו תקנה:

ויהי בהיותם בשדה, מכאן שלא הרגו ברגע הכעס והחימה כאשר יקום איש על רעהו בעת יחם לבבו ורצחו נפש, אלא בדעת צלולה בחר לו הזמן והמקום הראוי לעשות לו כאשר זמם, כי בתחלה דבר עמו להראות לו שאין בלבו שנאה עליו, ואח"כ הרחיקו מאהל אביו ואמו כדי שלא ימנעוהו למלאות עצתו, ואולי חשב להסתר גם מעיני האל הרואה כל, כמו שיורה תשובתו שהשיב השומר אחי אנכי, ובהיותם מטיילים בשדה וכריע כאח יתהלכו, בשצף קצף קם עליו ושפך דם נקי זה אות על היות נפשו בתכלית ההשחתה:

אל הבל אחיו, כמו על הבל אחיו, וכן אל ההרים לא אכל (יחזקאל י"ח ו'):

אי הבל אחיך, הוא לפתיחת דברים כמו שאמר לאדם איכה:

ויאמר לא ידעתי, המנוול הזה השתקע כ"כ ברשעתו עד שזדון לבו השיאו לגדף את השם, וכחש בו לאמר לא ידעתי כאילו יפלא מעיני ה' התועבה שעשה:

השומר אחי אנכי, כלומר לא די שלא נתת לי גדולה ויתרון עליו כמשפט הבכור על הקטן ממנו, אלא שאהיה עוד גרוע ממנו ואשמור מקום מושבי יציאתו וביאתו כעבד השומר את אדוניו, כי כל שנאת קין היתה בעבור שקנא את אחיו וחפץ להתגבר עליו:

צועקים אלי, שב על דמי שהוא לשון רבים ולא על קול שהוא לשון יחיד, כאילו אמר שמעתי קול דמי אחיך הצועקים אלי, והנה ה"ית לא השיב לו הממני יפלא כל דבר הלא אנכי יודע מה שעשית, כי כל זה לא יועיל לאיש משחית הרחוק מדעת אלהים, אלא רצה לתת לו הוכחה טבעית שלא יהיה אפשר להכחישה, ואמר איך תכחש מה שעשית, והלא גוף אחיך עודנו מושלך ארצה ודמיו רותחים עדיין:

ארור אתה, לאדם ולאשתו לא אמר ארור אע"פי שחטאו לפניו, כי חטאם אינו דומה לחטאו של קין, ועוד שהם עשו תשובה מיד, אבל קין ששפך דם האדם העשוי בצלם אלהים היה איש משחית ובן מות, ולא המיתו השם לפי שלא נקנסה מיתה על שפיכת דם האדם אלא בימי נח ככתוב שם, אבל קללו שלא יהיה לו שלוה ונחת כל ימיו:

מן האדמה, יתכן שפירושו יותר מן האדמה, כי לפי שלמעלה אמר ארורה האדמה, עתה קלל את קין יותר ממה שקלל את האדמה אשר הוא עליה, וזה שימוש מ"ם אחר מלת ארור כמו ארור אתה מכל הבהמה האמור למעלה, ולכן הוסיף לפרש מה היא הקללה, ואמר נע ונד תהיה בארץ שאפילו הארץ לא תסבול אותו אם יבקש מנוחה עליה, כי הוא מקולל יותר ממנה, כדרך ותקיא הארץ את יושביה (ויקרא י"ח כ"ה) שהוא בגלל תועבות העמים, וכן מצינו עון שפיכת דם האדם מיוחס אל הארץ וגם כפרתו מיוחסת לארץ שנאמר כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכופר וגו':

כי תעבוד את האדמה, בכל אשר תטרח לעבוד את האדמה בחרישה ועדור ובכל עבודה בשדה ותזרע אותה כהוגן, לא תוסיף לתת לך פרי וקציר שהם כחה, כאשר היתה עושה עד הנה, ובא עונשו בכך לפי שהוא היה עובד אדמה:

נע ונד, שניהם הפך המנוחה, אלא שהמתנועע בכל גופו אפשר שישאר במקום אחד, והמתנודד גולה ממקום למקום, והנה ידוע כי עונש המרצחים גלות:

גדול עוני מנשוא, ר"ל ענשי גדול מלשאת אותו ולסבלו, כי מלת עון וכן חטאת תורה לפעמים על העונש הבא עקב החטא ובעבורו:

הן גרשת אותי היום, היכן מצינו שגירש אותו ה"ית מכל האדמה? וזה לא יתכן כי כל עוד שהוא חי הנה הוא על פני האדמה, והוא עצמו הודה אח"כ והייתי נע ונד בארץ, א"כ עודנו עומד על פני האדמה, ועוד מליצת ומפניך אסתר אין לה טעם, כי איך יסתר אדם מעיני ה', וקין עצמו היה לו לידע זאת, כי מאחר שלא הועיל לו להסתיר מעיני ה' הריגת הבל היה לו להבין כי אין נסתר מעיני ה', לכן יראה שפועל גרשת הוא עבר על תנאי וכן פועל והייתי, וכן אמר קין, המשפט אשר חרצת עלי הוא מר ממות, וטוב מותי מלסבול אותו, כי אילו היית גורש אותי היום (היינו לאלתר) מעל פני האדמה (כלומר שאמות מיד) אז הייתי מסתתר מפניך ברגע (כי קין חשב שככלות הגוף תכלה הנפש) ומאחר שאינני עוד במציאות לא אסבול עוד שום עונש, אבל עתה שאהיה נע ונד בארץ על פי משפטך הלא אמות מאה פעמים בכל יום, כי בכל רגע אפחד שכל מוצאי יהרגני, לכן טוב לי מותי בידך פעם אחת מלהיות תמיד בפחד הזה, כי באין לי בית וגדרות בשום מקום בכל עת אפחד פן תטרפני חית השדה:

לכן כל הורג קין, לשון נקמה לא תפול על ההורג כי אם על הנהרג או על סובל החמס הנעשה לו, וכן כאן מלת יוקם אינו שב אל ההורג, אלא שיעור הכתוב כך הוא:

לכן, יהיה הורג קין מי שיהיה (מאחר שאמרת והיה כל מוצאי יהרגני), שבעתים יוקם קין מן ההורג ההוא, והוא כאילו אמר לכן מכל הורגו שבעתים יוקם קין, ומצינו פסוקים הרבה מסורסים כזה, ואין צורך לנתח הפסוק לשני מאמרים, ומלת שבעתים אינו למספר שבעה דוקא, אלא ענינו פעמים רבות, כי דרך הכתוב להזכיר מספר קצוב במקום הבלתי קצוב להגדלת והפלגת הענין:

וישם ה' לקין אות, אמר וישם ולא אמר ויתן להורות ששם בו האות קבוע שיהיה עמו תמיד אולי כשהיה נוסע ממקום למקום היה לו אות מאת השם מורה לו הדרך אשר ילך בה, ובזה ידע שלא יקראנו אסון בדרך ההוא:

מלפני ה', שיעורו מן המקום אשר לפני ה', והוא הגן והאדמה הקרובה אליו שהיתה מקום השכינה ומקום קבול הנבואה:

בארץ נוד, יתכן שקראה כן בעבור שהיה נע ונד:

קדמת עדן, למזרח הגן:

וידע קין את אשתו, ולא הזכיר עדיין שנשא אשה, אלא זכרה בשם אשתו סתם, כלומר המיוחדת לו מעת שנולד, כי תאומות נולדו עם קין ושת ועם הבאים אחריהן:

ועירד ילד, פועל ילד משמש פעמים לאיש פעמים לאשה:

שם האחת עדה, הזכיר שמות נשי למך בעבור שעתיד לכתוב מאמר למך לנשיו, עדה וצלה שמען קולי:

אבי, ראשון, והושאל לו לשון אב, כי כן האב ראשון וקודם לבנו:

יושב אהל ומקנה, ענינו יושב אהל ויושב עם מקנה, והנה גם הבל היה רועה צאן, אלא שיובל היה ראשון לרועי בהמות במדברות ויושב אהלים חדש כאן וחדש כאן בשביל מרעה צאנו, וכשכלה המרעה במקום הזה הולך ותוקע אהלו במקום אחר:

כנור ועוגב, מיני כלי הנגינה:

חרש, שם דבר, וענינו מחדד כל אומנות נחושת וברזל:

ואחות תובל קין נעמה, כאומר ונולדה לו אחות ושמה נעמה, ונזכר שמה בכתוב אע"פי שגם עם האחרים נולדו תאומות, אולי לפי שהיתה אשה יפה עד מאד כמו שיורה שמה, וממנה התחילו בני האלהים לטעות, וכן חז"ל במדרש הזכירו יפיה:

ויאמר למך לנשיו, זה השיר הראשון שבא לידינו משנים קדמוניות ההם:

כי איש הרגתי, רבותינו קבלו המאורע אשר אליו כיון למך במליצתו, והוא, למך היה סומא ויצא לצוד ציד עם תובל קין בנו שהיה נער קטן, ובראות הנער מרחוק את קין שהיה נחבא בתוך עצי השדה נדמה לו כחיה, ואמר ללמך שימשוך לשם ויכהו וימות, וכאשר הלכו שמה וראה שהיה קין זקנו הכה כף אל כף לגודל צערו, ולא ידע כי בנו עומד שם וספק אותו ביניהם, והיו נשיו מצטערות הרבה ופורשות ממנו באמרן שהוא בן המרצח הראשון ותפש מעשה אבותיו בידו, והוא אמר להן לפייסן, באמת איש הרגתי ע"י פצעי הוא קין וילד ע"י חבורתי הוא תובל קין, אך שוגג הייתי ולא אענש על זה, ולפי סיפור זה נוכל לומר שהיתה נסבה מאת האלהים כדי שיענש קין ככל חטאותיו:

כי שבעתים, כי אם קין שהרג במזיד יוקם שבעתים כמאמר האל, הלא למך שהרג בשגגה ראוי שינקם כפלי כפלים מן הפוגע בו:

כי שת לי, שיעורו כי אמרה שת לי אלהים:

תחת הבל, במקומו:

ויקרא את שמו אנוש, השם הזה הושאל אח"כ אל כל המין האנושי, כי מצאנו מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ז' ה'), אנוש כחציר ימיו (שם ק"ג ט"ו), והוא נגזר מלשון ומכתי אנושה (ירמיה ט"ו י"ח) עקוב הלב מכל ואנוש הוא (שם י"ז ט'), ונקרא כן האדם בבחינת היותו תמיד איש מכאבות נגוע ומוכה אלהים ומעונה, והנה שת חכם גדול היה כי נולד בדמותו של אד"הר ככתוב לפנינו, ולפי שנתן על לבו תמיד גודל חטאת אביו והבין איך ע"י העון ירד האדם פלאים, ואבד סגולותיו היקרות, לכן קרא שם בנו הנולד לו אנוש, כאומר ראוי מעתה לאדם להיות שפל רוח אנוש ומעונה, פן מרוב השלוה יפרוץ גדרי תאוותיו וילך אחר יצרו הרע:

אז הוחל לקרוא בשם ה', לשון תחילה, והענין שבהיות רוב בני אדם בדור ההוא שוכחי אלוה וטעו אחרי הגלולים, אז החלו נדיבי עם לקרא בשם ה', והודיעו במקהלים כבודו ודרכיו ללמד איש את אחיו לדעת את ה', והשרידים האלה הם ראשי הדורות שהזכיר אח"כ קינן מהללאל ירד חנוך וכו':