והרעב כבד בארץ, שהיה כל יום הולך וכבד כנהוג וארץ כנען היתה בצער יותר ממצרים, כי היו צריכים לפזר רגלם למרחוק לשבור שבר, ולכן גם בני יעקב הוצרכו לשוב מצרימה כאשר כלו לאכול מה שהביאו:

כאשר כלו, אינו דומה לפסוק כאשר כלו הגמלים לשתות (לעיל כ"ד כ"ב), כי שם הכוונה ששתו די ספוקם, והוא גמר שתייתם אף אם נשאר מים בשוקת, אבל כאן כלו לאכול לפי שתם השבר שהביאו, והם צריכים עוד:

שבו שברו לנו, ולא הזכיר כלום מבנימין, כי חשב אולי ישכחו לתובעו ממני עוד, או יתרצו ללכת בלתו מאחר ששמעו רצוני:

העד העיד, לשון התראה, שסתם התראה מתרה בו בפני עדים:

למה הרעתם לי, כי היה קשה בעיניו מה שהשיבו לאיש שנים עשר אנחנו אחים בני אבינו וכו', ואין לו יחס עם עלילת המרגלים, ולכך הוכיחם שהיה יותר טוב לשתוק ולא להשיב רק לשחלותיו והם התנצלו שאול שאל האיש וכו':

לנו ולמולדתנו, עלינו ועל משפחותינו:

ונגד לו על פי, כך שיעורו, ונגד לו (תשובת שאלותיו) על פי הדברים האלה, (שהם כן במציאות עתה לעינינו, ולא עלתה על דעתנו לשנות איזה דבר, כי) הידוע נדע וכו', האם היינו יכולים לידע:

שלחה הנער, טענת יהודה היתה, כי אם לא ישלח בודאי ימותו כולם מפני זלעפות רעב, אבל אם ישלח אפשר שינצלו כולם, לכן ראוי שישלח ומזה התפעל יעקב והתרצה להם:

ונחיה ולא נמות, דרך הכתוב לכפול כזה:

אנכי אערבנו, על חשש מיתה בידי שמים אמר יהודה שמוטב להניח את הספק ולתפוס את הודאי, ועל חשש מיתה בידי אדם קבל עליו אחריותו וערב בעדו:

והצגתיו לפניך, שלא אביאנו אליך מת ע"י בני אדם, כי אם חי:

וחטאתי לך כל הימים, אחשב עצמי כחוטא לפניך ולא תכופר לי חטאתי כל הימים:

לולא, מלה מורכבת מן לו שפירושו הלואי, ומן לא, וענינה אם לא:

התמהמהנו, לפי שלא התעכבו עד עתה ברצון אלא מפני סבה, כי לא היו יכולים לראות פני האיש בלתי בנימין, והזקן לא הסכים עמהם לשלוח בנימין אתם עד אשר תם השבר, לכן אמרו התמהמהנו שהוראתו על עכבה מפני סבה כמו שכתבנו (לעיל י"ט ט"ז), ולא אמרו אחרנו, שמשמעו ברצון:

אם כן אפוא, הנה התפעל יעקב מטענת יהודה כי אין דרך להנצל אם לא ישלח את בנימין, ולכן אמר אם הדבר כן, צריך אני לחזור ולבקש איה פה תקנה ועצה שאשלחנו עמכם, ואומר אניזאת עשו:

מזמרת הארץ, ממיטב פירות הארץ:

דבש, הוא דבש תמרים:

בטנים, הם הפיסטאצי:

ושקדים, מאנדולי, ונקראים כן לפי ששוקדים וממהרים להתבשל יותר משאר פירות:

וכסף משנה, פי שנים ממה שלקחו בפעם הראשונה:

ואת הכסף המושב, אין זה כסף אחר, אלא הוא פרטו של וכסף משנה, ובא לבאר מדוע צוה לקחת פי שנים כראשון, והיינו הא' לשבור אוכל, והב' להחזיר הכסף המושב, וראיה לזה כי לקמן אמר ומשנה כסף לקחו בידם, ולא נזכר שם ואת הכסף המושב, וכן כשאמרו ונשב אותו בידינו וכסף אחר הורדנו וכו', לא נזכר שם משנה כסף בעבור שכבר הזכירו הכסף המושב הנכלל במשנה כסף:

ואל שדי, הוראת השם הזה פירשנו (לעיל י"ז א'):

יתן לכם רחמים, כמו יתן אתכם לרחמים, וכדרך ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם (תהלים ק"ו), והכוונה יעשה באופן שהאיש ירחם עליכם:

ישלח לכם, יפטרנו מאסוריו וישלחנו חפשי, והוסיף מלת לכם, כלומר לטובתכם יהיה זה שיחזור שמעון למשפחתו, ותהיו כלכם בחיים, אבל בבחינת עצמי אין לי נחמה כי כבר שכולתי מיוסף, וארד עליו אבל שאולה, ואף אם ישובו שמעון ובנימין אין די לנחמני:

את אחיכם אחר, על פי פשוטו הוא שמעון, ותחסר ה"א הידיעה, וראוי לומר האחר:

ואני כאשר שכלתי שכלתי, אבל אני כאשר שכולתי מיוסף וסבלתי היגון ההוא כמה שנים, כך אסבול עתה הצער הזה להיות שכול מכלכם עד שובכם, ויארע מה שיארע אני שולחו אתכם:

ואת בנימן, ולקחו גם את בנימין:

ויעמדו לפני יוסף, כלל שלפני הפרט, כי לא עמדו לפני יוסף מיד כשבאו למצרים, אלא הובאו אל ביתו ושם הכינו את המנחה עד בוא יוסף בצהרים:

וירא יוסף אתם, לא שראה אותם ממש, כי עדיין לא באו לפניו, אלא הפתקין שהיו מביאין לו שוערי העיר בכל יום ויום שבו כתובים שמות האורחים הנכנסים לעיר, ראה שיש עם אחיו גם בנימין, וקודם שיבאו לפניו עשה הכנות איך יקבלם ואמר לאשר על ביתו וכו':

הביתה, לא אל הבית שבו באים כל האורחים לשחר פניו וליטול ממנו רשות לקניית הבר, אלא לביתו המיוחד לו שהרי הביאם שם כדי שיאכלו עמו, ולכן יראו האנשים מאד:

וטבח טבח, ענין זביחה, ובא המקור תחת הצווי, כמו זכור את יום השבת (שמות כ' ח'):

והכן, סעודה:

בצהרים, חצות היום והוא העת שאור היום חזק, והנה זאת היתה במקום סעודת הבוקר, כי להיות יוסף עסוק הרבה ועושה מלאכת המלך באמונה, לא היה אוכל עד הצהרים, והפך מזה כתוב על השרים העצלים ושריך בבקר יאכלו (קהלת י' ט"ו):

כי הובאו בית יוסף, ואין דרך שאר הבאים לשבור בר לבא אל ארמון יוסף המיוחד לדירתו, וייראו שאין זה אלא להתגולל עליהם:

על דבר הכסף, כי אולי יאמרו שגנבנו אותו לאחר שפרענו התבואה, או שלא פרענו כלום בהונאה:

השב באמתחתינו, ולא אמרו המושב, כי היה הדבר בעיניהם לפלא גדול, וכאילו הכסף שב מעצמו באמתחותם:

אנחנו מובאים, אל הבית הזה:

להתגלל עלינו, לשון בגלל הדבר הזה (דברים ט"ו י') שהוא לשון סבה, כלומר לשום עלינו עלילות בגלל הכסף המושב, ולבקש סבה להרע לנו:

ולהתנפל עלינו, כאדם שיתנפל ברצונו על חבירו:

ואת חמרינו, הוסיפו לפרט גם חמוריהם, כי חשבו שיוסף נתן עיניו בם להיותם גבורים וגדולי הקומה, ויאמר בלבו אלה האנשים עם חמוריהם יהיו טובים לנו לעבוד ולמשא כי דרך עבודתם עם החמורים ולכן יקח אותם עם החמורים כדי שיעזרוהו לטלטל התבואות מאוצר לאוצר:

ויגשו אל האיש, ראו שטוב לספר לו כל ענין הכסף קודם שידבר בו, כי זה יורה על היותם נקיים בדבר:

פתח הבית, כי לא רצו ליכנס לחדר, עד שיתנצלו על דבר הכסף, כדי שלא יחשדום, אם יגונב כלי או דבר אחר מבית יוסף, שהם גנבוהו, ולכן נכפל לקמן (פסוק כ"ד) ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף, כי לאחר ששמעו דבריו שהוא אינו חושד אותם, התרצו ליכנס:

בי אדני, לשון תחינה:

והנה כסף איש בפי אמתחתו, אבל למעלה סיפר שרק אחד מהם פתח את שקו במלון וכאן שנו מפני השלום, כי היה יכול האיש להשיבם, ולמה לא חזר מיד לכאן להשיב את כספו, לכן אמרו שכלם מצאו כספיהם שם, ולא היה ראוי שישובו כולם מפני רעבון בתיהם, והסכימו בדעתם להשיבו כשיבואו שנית לשבור אוכל:

כספנו במשקלו, וזה פלא, שנראה שזה עצמו היה הכסף שלנו, ולא נתחלף באחר:

לא ידענו מי שם, רצו להעיר בזה כי אולי תחבולה היא, אבל הם נקיים:

שלום לכם אל תיראו, לא קראתי אתכם להתגולל עליכם על זה, כי אני מבקש שלומכם:

ואלהי אביכם, הכל היו יודעים שמלומדים בנסים היו:

נתן לכם מטמון, כמו אוצר, דברים הנאצרים ונטמנים לחשיבותם, וענין הכתוב, בדרך נס בא לכם הכסף כי אני לא ידעתי מזה דבר, שהרי כספיכם בא אלי:

ויוצא אלהם את שמעון, אין ספק שכך צוה לו יוסף כשראה אתם את בנימין, והיה זה לנחמם, כי לא בלבד שלא יבואו הם עוד במאסר, אלא גם שמעון הוציא אליהם:

ויתן מים, נהג בהם כבוד כאילו הם אורחים נכבדים שבאו ללון ביתה יוסף, ויתכן שהאיש אשר על הבית ידע כבר שהם אחי יוסף, כי כן הגיד לו יוסף:

המנחה אשר בידם הביתה, הוסיף מלת הביתה שני פעמים, אולי לרמוז שנכנסו עם המנחה לחדר המיוחד ליוסף, אע"פי שכבר היו בביתו:

וישתחוו לו ארצה, בזה נתקיים החלום הראשון, כי עתה היה עמם גם בנימין:

השלום אביכם הזקן, כמו לאביכם הזקן ובתחלת דבריו שאל לשלום אביו, כי תמיד היה מתיירא שמא נצטער על נסיעת בנימין, וכמו שאח"כ לא יכול עוד להתאפק בשמעו צרת אביו מפי יהודה:

ויקדו וישתחוו, להודות לו על שאלת שלום אביהם:

הזה אחיכם הקטן, כי כשיצא יוסף מביתו היה בנימין נער קטן בן עשר שנים בקירוב, ועתה היה לאיש בן שלשים שנה ועוד, והיו לו כבר עשרה בנים, לכן לא היה יוסף מכיר אותו, ושאל עליו:

אלהים יחנך בני, דרך חבה אמר לויברכך ה' ויחונך:

נכמרו, בערו ונתחממו:

ויבקש לבכות, מקום לבכות, שלא יראוהו אחיו בוכה, ושיעור הכתוב, וימהר יוסף ללכת לבקש לו מקום לבכות שם, ומאמר כי נמכרו רחמיו אל אחיו הוא כמו מאמר מסוגר:

ויתאפק, כי אחר שיצא וראה שנית את בנימין, נתעורר עוד צבכות, אבל התחזק והתאמץ עצמו מלבכות עוד:

וישימו לו לבדו, אמרו בב"ר שהושיב את בנימין אצלו בסעודה, אמר הוא אין לו אם, ואני אין לי אם ישב אצלי, והנה טעם ההבדלות הללו הוא זה, כי צפי שהמצרים לא רצו לאכול עם אחיו בעבור שהם עברים, לכן לא רצה הוא לאכול עם המצרים לכבוד אחיו, ולא עם אחיו לכבוד המצרים, ואכל עם בנימין כי בעבור שהוא קטן לא יקפידו המצרים על זה, ועוד כי המושל יעשה כל מה שלבו חפץ, בדבר שאינו מחקי הארץ ומדתיהם, ושלא לאכול עם העברים לא היה חק, אלא תועבה להם בבחירתם, והראה יוסף בזה לאחיו כי לא יקפיד לאכול עם העברים, רק לסבת חשיבותו יפרד מכלם, ובעל הטעמים כיון לזה ששם האתנח במלת לבדם הראשון, לפי שמאמר כי לא יוכלון וכו', שב על ולמצרים וכו', לא על וישימו לו לבדו, שהיה לסבת חשיבותו ולא בעבור כי תועבה היא:

כי תועבה הוא למצרים, כי העברים היו אוכלים בשר כדכתיב וטבוח טבח והכן, אבל למצרים היה תועבה לזבוח בהמה, כמ"ש הן נזבח את תועבת מצרים וכו' (שמות ח' כ"ב):

וישבו לפניו, יוסף צוה להושיבם כסדר תולדותם, ראובן תחלה, ואח"כ שמעון ולוי ויהודה וכו', וכן הבדיל בין בני אם אחת לבני אם אחרת:

ויתמהו האנשים, שהרי כלם נולדו בשבע שנים, ואין להבחין איזה קודם לזה:

וישא, הנושא:

משאת, מנות ואין הכונה על חלקי הסעודה, כי מדוע יתן לבנימין חמש ידות, והוא לא יאכל ה' פעמים יותר מאחיו, אלא שנתן להם מתנות ודורונות בשעת הסעודה, והנה ההפרש שבין לשון משאת ללשון מנחה הוא זה, כי משאת הוא דורון שנותן הגדול אל הקטן ממנו, כגון המלך אל אחד העם, ועי"ז הוא מכבדו ומנשאו משאר העם, וע"כ נקרא משאת, אבל מנחה הוא דורון שמביא הקטן אל הגדול הימנו ועי"ז הוא עושה נחת רוח לפני אדוניו, ולזה נקרא מנחה אעפ"י שהוא משורש אחר:

חמש ידות, חלקו עם אחיו ומשאת יוסף ואסנת ומנשה ואפרים:

וישתו וישכרו עמו, להיותם שמחים וטובי לב על דברי תנחומין שאמר להם האיש אשר על הבית ועל שהוציא אליהם את שמעון שתו עמו יותר מהמנהג בשאר הימים, וגם יוסף שתה הרבה כי היה שמח על שהיו כל אחיו אצלו ונתקרב הזמן להתודע אליהם, והנה כל הכבוד הזה וגם השתיה ברבוי היה בכוונה כדי לחשדם אח"כ בגניבת הגביע, כי אילו לא נכנסו בביתו ולא אכלו עמו ולא השתכרו, לא היה מקום להעליל עליהם כזאת, ולאחר הסעודה נתרחק יוסף מן החדר ההוא כדי לצוות את אשר על ביתו מה שיעשה ומתוך כך נשארו הם לבדם שם, ולכך נחשדו: