כאשר יוכלון שאת, יותר מן המגיע להם בכסף אשר הביאו לו:

ושים כסף איש, כל הכסף שהביאו, אם הכסף המושב ואם כסף שברו:

תשים בפי אמתחת הקטן, כוונת יוסף היתה לעשות נסיון באחיו, אם אוהבים הם את בנימין או ישנאוהו להיותו בן רחל כמו ששנאו את יוסף, וחשב תחבולה לקחתו לעבד לראות אם ישתדלו אחיו להצילו וזה יהיה סימן שנתחרטו על מכירתו ואז יתודע אליהם, וכדי שלא יחשבו שהיה אמת שבנימין גנב את הגביע ומפני כך לא יריבו את ריבו, לכן צוה יוסף לשים עם הגביע את כסף שברו, וכן כספיהם של כלם, שבזה יכירו כי בנימין אינו אשם, והיא רק עלילת האדון, וכן סופר בספר הישר שיוסף התודע לבנימין כשאכל עמו ואמר לו, אני יוסף אחיך, אך אל תגלה את הדבר הזה, הנני שולח אותך עמם וילכו, וצויתי להשיב אתכם העירה ולקחתיך מאתם, והיה אם יתנו את נפשם והלחמו עליך אז ידעתי כי נחמו על אשר עשו לי ונודעתי אליהם, ואם יעזבוך ולקחתי אותך וישבת עמי, ונלחמתי אותם וילכו להם, ולא אוודע אליהם:

הבקר אור, פועל, כמו אורו עיני (ש"א י"ד כ"ט), וענינו כמו האיר:

יצאו את העיר, מן העיר:

והשגתם, אינו צווי כדרך העתיד לבא במקום צווי, כי אין ההשגת בידו, אלא פירושו וכאשר תשיגם תאמר אליהם, ולזה בא האתנח תחת מלת האנשים:

הלוא זה אשר ישתה אדני בו, לא הזכיר להם הגביע, אבל דבר עמהם כאילו בידוע שהם לקחו אותו, ולכך אמר הלא זה שלקחתם הוא אשר ישתה אדוני בו, וכל זה להגדיל הרעה שעשו, והם ענו כאילו אינם יודעים מה מבקש, כי אמרו כסף או זהב סתם, ואשר ימצא אתו פי' מי שימצא אתו דבר גנוב:

והוא נחש ינחש בו, מלת בו כמו בעבורו, ופי' יחקור עליו על ידי קסם ונחש, או ישאל למנחשים בעבורו, כי לא ירצה שיהיה גביעו ביד אחרים:

חלילה לעבדיך, חולין הוא לנו:

הן כסף, אע"פי שמצאנוהו, והמוצא אינו גנב, ואע"פי שהיה באמתחותינו, וכל מה שימצא אדם בכליו יוכל לומר שהוא שלו, אע"פי כן השיבונו אליך מארץ כנען כלומר ממקום רחוק ואחר כמה ימים, ואיך אם כן נגנוב שהיא יותר קשה ממציאה, מבית אדוניך שהוא יותר קשה מאמתחותינו, כסף או זהב כאילו אנחנו רודפים אחר הממון וחומדים דבר שאינו שלנו:

אשר ימצא אתו מעבדיך, שיעורו האיש מעבדיך אשר תמצא בידו הגניבה:

ומת, ע"י אחרים, וענינו כמו והומת, ור"ל יהרג:

גם עתה כדבריכם כן הוא, לפי שהם צדקו עצמם מהגניבה ועשו ק"ו מהן כסף וכו', לכן השיבם העבד, כמו שבאותו הפעם הראשונה צדקתם מעשיכם בהשבת הכסף גם עתה בפעם הזאת כדבריכם כן הוא, ר"ל שכללותם נקיים מבלי אשמה בדבר הזה, אבל אולי שאיש אחד חטא בזה מעצמו, ואתם לא ידעתם ממנו דבר, ולכן האיש אשר ימצא אתו הגביע יהיה לי עבד, כי גנב בכוונה, אבל אתם שכדבריכם כן הוא שלא ידעתם מזה דבר, תהיו נקיים, כי בלי ספק הכללות מכם נקיים אתם בעיני:

בגדול החל, שלא ירגישו שהיה יודע היכן הוא:

ויקרעו שמלתם, כי עתה נגע הדבר עד לבם, בחשבם שאביהם ימות ביגון אם לא יביאו לו בנימין:

ויעמס איש על חמורו, פי' ויעמס איש את משאו על חמורו, כי הפעול של שורש עמס הוא המשא, משא"כ שורש טען שהפעול שלו היא הבהמה הטעונה, כמו שכתוב להלן טענו את בעירכם:

והוא עודנו שם, שהיה ממתין להם:

ויפלו לפניו ארצה, לא כאדם המשתחוה לגדול ממנו לכבדו, אלא כאדם הנבהל מכובד הצרה הבאה עליו פתאום, ומתנפל לפני המלך לשפוך שיחו לפניו בתחינה:

מה המעשה הזה, שיש בו רשע עם סכלות כי היה לכם לחשוב שלא יעלה זה בידכם:

הלוא ידעתם כי נחש, הלא ידעתם כי לזאת קראו אותי צפנת פענח לפי שאוכל לגלות הנסתרות, גם ראיתם כי הושבתי אתכם הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו, א"כ היה לכם לחשוב, כי גם הפעם אוכל לנחש עד שאדע בבירור מי גנב ממוני:

מה נאמר לאדני, אין בפינו מענה כי נבהלנו מן המעשה הזר שקרה לנו:

מה נדבר ומה נצטדק, אין אנו יכולים לא להודות פשעינו, שהרי נקיים אנחנו מן הגניבה, ולא להצטדק לפניך שהרי נמצא הגביע בידינו, ויהיה לפי זה המאמר הראשון מה נאמר לאדוני כמו כלל ואח"כ פרט מה נדבר להרשיע עצמנו או מה נצטדק להתנצל, ולזה כיון בעל הטעמים:

האלהים מצא את עון עבדיך, ושמא תאמר שדברינו סותרים זה את זה, כי אם אנחנו נקיים למה לא נשתדל להצטדק לפניך, ואם חטאנו לך למה לא נודה על פשעינו, אין הדבר כן, כי באמת אשמים אנחנו אבל לא כנגדך אלא נגד האלהים ולפי שחטאנו לו הנה הוא כעת מצא את עונינו, כלומר מצא בעל חוב מקום לגבות שטר חובו, והביא עלינו הצרה הזאת להפרע ממנו על מעשינו הרעים, והנה בזה רמזו לו עון מכירת יוסף ושיש בלבם חרטה גדולה על זאת:

הננו עבדים לאדני, לכן זעף ה' נשא כי חטאנו לו וכולנו ראויים לעונש, ואתה עשה כרצונך, וקח את כולנו לעבדים תחת אשר מכרנו את אחינו לעבד:

גם אנחנו גם אשר נמצא, ואע"פי שבנימין לא חטא עמנו בפעם ההיא, וגם עתה הוא נקי בדבר, מאחר שרצה השם להביא עלינו את הרעה הזאת על ידו וסבב באופן שיתפש כגנב, זה אות שיש גם בו איזה עון אף שנעלם ממנו, והשם רוצה עתה להביאו במשפט, לכן יהיה גם הוא עבד לאדוני, ואמנם יתכן שיהודה לא אמר זאת על צד החלט שכן רצונו וכן יקום, כי מה יעשה בערבותו אשר ערב אותו אל אביו ואמר אם לא הביאותיו אליך וכו', אבל הרצון ההחלט היה כמו שאמר לבסוף ועתה ישב נא עבדך וכו', שנתרצה לעבוד את יוסף לפייסו, על הגניבה כדי להציל את בנימין, ומאמרו פה הננו עבדים לאדוני גם אנחנו וכו', לא היה רק כאיש נדהם, וכמו נקי כפים שנתפס במחתרת, ואינו יודע מה להשיב בעבור שנלכד פתאום:

חלילה לי מעשות זאת, ליקח כלכם לעבדים והיה כצדיק כרשע:

האיש אשר נמצא, לא אחקור אם הוא גנבו אם לא, די לי במה שנמצאת הגניבה בידו להענישו ולכן הוא יהיה לי עבד, וכבר אמרנו למעלה שכיון יוסף בזה לנסות את אחיו אם ישתדלו להציל את בנימין:

ויגש אליו יהודה, כששמע המשפט החרוץ ליקח את בנימין לעבד, ואחיו שותקים מפני היראה, נתרחק מאתם ונגש הוא לבדו אל יוסף לדבר עמו, כי עליו מוטל הדבר להציל את בנימין:

ידבר נא עבדך דבר באזני אדני, יתכן לפרש לפי שעד עתה היה המליץ בינותם בדברם אליו, חשבו בתחלה שיוסף אינו מבין בלשונם, וכעדות הכתוב והם לא ידעו כי שומע יוסף (לעיל מ"ב כ"ג), אבל כשראו שהלך מעליהם נטרד ומיצר אחר שאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו וכו', נולד ספק בלבם שאולי יבין יוסף בלשון עברי, ומה גם אחרי שהושיבם לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו נתאמת אצלם שהוא מכיר משפחתם ועניניהם ובראותם עתה השבת הכסף פעם שנית באמתחותיהם ועלילת הגביע נתחזק בלבם הספק שיש בכל מעשי יוסף ענין נסתר וכוונה מיוחדת להרע עמם, מה שלא עשה לשאר האורחים הבאים שמה לשבור אוכל, לכן מלאו לבו ליהודה להתקרב אל יוסף ולדבר עמו פה אל פה בלי מליץ, כדי שיגעו דבריו לאזני יוסף כמו שאומרם ממש בלי העתקה, כי חשש גם כן אולי המליץ לא יעתיק דבריו כמשפט, כי אחרי כל הקורות אותם לא יאמין עוד לשום אדם מעבדי המלך, ולזה אמר באזני אדוני, וחשב יהודה שעכ"פ אם יוסף יחליט עוד שהוא אינו מבין לשונם, אז יבא המליץ לתרגם דבריו, ולפי שנראה לו כעזות פנים לדבר פה אל פה לפני המושל, אמר ואל יחר אפך בעבדך:

כי כמוך כפרעה, ירא אני לדבר לפניך כמו לפני המלך, כי אתה מושל כפרעה ופרעה כמוך:

אדני שאל, הכוונה בסיפור כל הדברים הללו להעיר רחמי יוסף, כי חשב יהודה שאת האלהים הוא ירא כאשר אמר לו, וכך דבר לפניו, אנחנו באונס הגדנו לך מאחינו זה, מפני שאלת אדוני ולא הודינו ג"כ להורידו לפניך במצותך הראשונה, רק אמרנו כי לא יוכל הנער לעזוב את אביו, אבל בנפשנו נביא אותו מפני זלעפות רעב כי אמרת לא תוסיפון לראות פני, ולא רצה אבינו לשמוע עד היותנו כולנו בסכנה כי תם השבר, ואז הודה בפחד ובדאגה, ועתה כראותו כי אין הנער ימות בנפש מרה, ולכן תפול נא תחינתי לפניך לרחם עלינו ועל הזקן, וקח אותי תחת הנער לעבד עולם, כי טוב אני ממנו ולך תתיה צדקה, וזה טעם כל הפרשה, והנה עם כל דברי הפיוס והתחנונים הללו יש בסתר דבריו גם דברי תוכחה, ורמז לו שכפי הנראה מתחלה בא עליהם בעלילה להתגולל עליהם, כדרך שאחז"ל, ולכן גם מעשה הגביע אפשר שתהיה תחבולה מאתו להעלילם, אלא שאמר זה ברמז, כי כן מוסר המדברים נגד מלכי ארץ:

אב זקן, הוצרכו להודיעו שאביהם זקן, לפי שהיה אפשר שיהיה בחור בשנים, כי ראובן הגדול שבאחים לא היה יותר מבן מ"ה שנה:

ואחיו מת, שינה כאן מפני היראה, כי חשב אם אומר לו שהוא קיים יאמר הביאוהו אצלי:

לבדו לאמו, מאותה האם אין לו עוד אח:

ואשימה עיני עליו, לשון שימת עין אינו נופל על הראיה בלבד כי אם על הכוונה להיטיב או להרע, כמו ושמתי עיני עליהם לטובה (ירמיה כ"ד ו'), ושמתי עיני עליהם לרעה ולא לטובה (עמוס ט' ד'), והכונה פה כי נדר להם יוסף לחמול עליו ולשמרו, אף שלא נזכר שם בפירוש, והנה כאן לא זכר יהודה מחסר שמעון ועלילת מרגלים אתם דרך מוסר או אימת מלכות:

ועזב את אביו ומת, אילו מלת ומת שב על אביו היה אומר, לא יוכל אבינו לעזוב את בנו ועזב את בנו ומת, אלא מלת ומת מוסב על הנער ופירוש הכתוב לא יוכל הנער לעזוב את אביו מפני נערותו והיותו ילד שעשועים בחיק אביו אשר אהבו, ואם יעזבנו ויבא בדרך ימות הנער:

ילדה לי אשתי, העיקרית אשר בעבורה היה עיקר עבודתי ולכן גם בניה אהבתי יותר מכלם, ואחיו מת ולא נשאר לי ממנה רק זה לבדו אשר אהבתיו:

אך טרף טרף, בודאי כבר נטרף, והעד שלא ראיתיו עד הנה:

ולקחתם, ואם תקחו גם את זה מעם פני, ויארע שיקראנו אסון כאחיו (בעבור שהוא נער ורך ולא נסה ללכת בדרך, או שיתפעל משנוי האויר) אז תורידו את שיבתי ברעה לשאול:

ונפשו קשורה בנפשו, מרוב אהבתו כאלו נקשרה נפשו בנפשו ונתחברה בה, והנה ג' מלות אלו הם כמו מאמר מסוגר, וחצי הפסוק הראשון מחובר אל פסוק שלאחריו, באופן זה, ועתה כבואי וכו' והנער איננו אתנו (ונפשו קשורה בנפשו) והיה כראותו וכו', ולפי שהאריך בדברים, לכן חזר ואמר והיה כראותו כי אין הנער, כדרך הכתוב בכמה מקומות:

ומת, זה שב על אביו, כי המאמר הקודם המחובר אליו שב על אביו, לכן גם הנמשך כמהו, משא"כ למעלה שהנושא שב על בנימין, גם הנשוא כמהו:

כי עבדך, כי לכך אני מדבר יותר מכל אחי, לפי שאני ערבתי אותו:

ועתה, אחרי שהודעתיך כי צריך בנימין לשוב עם אחיו, עתה כי בא עליו עלילת הגביע, אין תקנה אחרת אלא זאת, שאשב אני אצלך תחת הנער להיות עבד לאדוני:

כי איך אעלה אל אבי, כלומר טוב לי כי עוניתי בעבדות עולם מלעלות אל אבי בלתי הנער, ובזה נשלם העונש שבא עליהם על מכירת יוסף, כי אחרי צרת כל האחים לא נשאר להפרע אלא מיהודה שיעץ אותם למכרו, ואמר לכו ונמכרנו וכו', ולכן הוכרח עתה לשעבד עצמו לעבד עולם תחת בנימין אחי יוסף: