כי תחטא, כמו קולע אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ' ט"ז), כי אין חטא אלא לשון הסרה מן הדרך, שנוטה מדרך האמת והולך בדרך שקר, ויש נוטה בזדון כי יצרו תקפו, ויש חוטא בלי דעת סבור שעושה כהוגן, ואין כן העון שנופל על המעות את היושר, והוא תמיד בזדון, ולפי שיש חוטא במזיד ויש בשגגה, נאמר כאן ובכל הפרשה בשגגה:

מכל מצות ה', שב על כי תחטא, שנטתה מכל מצות ה':

אשר לא תעשינה, עשין ולאוין קרויים מצות כי על העשין צוה לעשותן ועל הלאוין צוה להזהר מהן ולפי שאמר מכל מצות ה' הכולל עשין ולאוין, חזר ופירש שנטתה ממצות ה' אשר צוה שלא תעשינה ולמדנו שאין חטאת באה על ביטול מצות עשה, אפילו יש בביטולה מזיד כרת כגון פסח ומילה:

ועשה מאחת מהנה, לפי שאמר מכל מצות ה', פירש שאין ענינו שיחטא מכלן, אלא מאיזו מהן שיהיה:

הכהן המשיח, הכהן הגדול:

לאשמת העם, שבחטאו יאשמו גם העם, שיטעה בהלכה ויעשה כהוראתו:

אשר חטא, כי אינו חייב עד שיעשה הוא כהוראתו

פר בן בקר, בן ג'

לפני ה', בצפון:

ראש הפר, ראשו היה לו לומר ודרשו רבותינו ז"ל לרבות פר יו"הכ לסמיכה:

ולקח הכהן המשיח, מצוה בו, ואם קבל כהן הדיוט כשר:

וטבל וכו' והזה, אילו נאמר והזה הכהן באצבעו מן הדם, היינו שומעים שיטבול אצבעי פעם אחת במזרק שהדם בו, עכשיו שפירש וטבל והזה, למדנו כעל כל הזאה טבילה:

לפני ה, מכוין כנגד בין הבדים, כלו' באמצע הפרכת המכוון כנגד מקום הארון ומזה כנגד בין הבדים מבחוץ:

על קרנות, על כל קרן יתן וזהו מתן ארבע:

מזבח קטרת הסמים, המיוחד לקטורת הסמים, והוא מזבח הפנימי שאין עליו שום הקטרה רק קטורת סמים של מצוה בבקר ובערב

ואת כל דם הפר, שירי הדם:

פתח אהל מועד, זה יסוד מערבי המכוון כנגד פתח ההיכל:

ירים ממנו, אצל אימורי שלמים אמר והקריב, לפי שטעונין תנופה, ובחטאת שאינן טעונין תנופה אמר ירים, ונופל על חלק שהוא לגבוה שמתעלה על שאר חלקי הפר, וכן על קומץ המנחה אמר והרים, וכן על החלה כתוב חלה תרימו, ועל תרומת מעשר בהרימכם את חלבו, לפי שהחלה מתעלה על העיסה כלו, והתרומה על הכרי כלו להיות קדש לכהן:

ממנו, מן המחובר, שלא ינתחנו קודם הסרת חלבו:

כאשר יורם משור זבח השלמים, לפי שבפר זה לא נאמר אשה ריח ניחוח בהקטרת אימוריו, הקישו לאימורי שלמים, כי כמו שהשלמים ערבין לפניו, כן אימורי פר זה יעלו לרצון על מזבחו:

ואת עור הפר, לפי שנא' בעולה והפשט וכו', אמר בחטאת זו שיניח עורה עליה:

ואת כל בשרו, שלם:

על ראשו, שהוא כמו מותז בשחיטה, מכל מקום אינו צריך להפרידו מן הגוף כמו שצריך בעולה:

ועל כרעיו:, דבוקים בבשרו, לא כמו בעולה שאמר ואת הקרב ואת הכרעים ירחץ במים:

וקרבו ופרשו, הקרבים בלי רחיצה, אלא עם הפרש שבתוכן, מניח הכל כמו שהוא לפי שאין מהן דבר לגבוה:

ופרשו, הוא הרעי שבתוך המעים, ונקרא כן לפי שמתפרש ויוצא מכל חי:

והוציא את כל הפר, זה שפרטתי כל חלקי האיברים שבפר לומר לך שלא יפשיט ולא ינתח, אלא יוציאנו שלם לבית השרפה, ולכן קוראו פר, שאם הוא מנותח אין שם פר עליו:

למחנה, חוץ לשלש מחנות, ובבית עולמים חוץ לעיר:

מקום טהור, לפי שיש מחוץ לעיר מקום מוכן לטומאה להשליך שם אבנים מנוגעות ולבית הקברות, הוצרך לומר שיהיה המקום טהור:

אל שפך הדשן מקום ששופכין בו הדשן המסולק מן המזבח:

על עצים באש, בהקטרת העולה נאמר על העצים אשר על האש, העצים הכשרים למערכה, וכאן נאמר עצים שהכל כשרין אפילו קש ותבן וגבבא:

באש, ולא בסיד ולא ברמץ:

ואם כל עדת ישראל ישגו, זו סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית:

ישגו, בכהן משיח נאמר יחטא, וכן בנשיא, וכן בהדיוט לפי שכולן אין חייבין עד שיעשו כהוראתן, אבל בסנהדרין לא נאמר חטא כי סנהדרין חייבין על הוראתן אע"פי שלא עשו הן עצמן, ואין כאן חטא אלא שגגה, שטעו והורו שלא כהלכה:

ונעלם דבר מעיני הקהל, יש הפרש בין עדה לקהל, כי עדה הוא כנסיה האסופה שמתכוונים כלם לדבר אחד, ולכן הסנהדרין נקראו עדה שנועדו יחדיו לעשות דבר, אבל קהל על מאסף אנשים לעם אחד, וידוע שאין כלם מסכימים תמיד לדבר אחד, אלו למלחמה ואלו לשלום, א"כ קהל כולל ב"ד וצבור, ופי' הכתוב כך אם עדת ישראל שהם הסנהדרין ישגו בהוראה, כגון ששאלו הקהל פיהם בדבר תורה, ושגו העדה, ואם כן נעלם דבר ההלכה מעיני הקהל כלו, הן ב"ד הן צבור, ועשו הקהל ע"פ שגגה זו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה, אז חייבין ב"ד וקהל בפר חטאת:

דבר, אמרו חז"ל דבר ולא שתעלם מצוה כלה, שאם הורו לעיקר כל גוף המצוה פטורין:

מעיני, מעיני משפט השכל:

ואשמו, העדה והקהל, אלו על שגגתם ואלו על חטאתם, ומלת ואשם שיאשם עצמו שעשה ככה ויצטער על מעשהו:

ונודעה החטאת אשר חטאו עליה, בצבור לא נאמר או הודע כמו בנשיא או ביחיד, כי אם ונודעה כי ביחיד אפשר שיכיר החוטא בעצמו שחטא ורוצה להתכפר, וזה ואשם, ואפשר שיודיעוהו אחרים, ויתחייב קרבן, לכך נאמר או הודע אבל בצבור הכל בכלל, הן האשמים והן המודיעים, לכך נאמר ונודעה החטאת:

עליה, בנשיא נאמר אשר חטא בה, כי הנשיא הוא העושה, אבל ב"ד חייבין על ההוראה והקהל הם העושים, לכך כתוב עליה:

זקני העדה, מן המיוחדין שבסנדהרין:

ושחט את הפר לפני ה', בצפון:

באהל מועד, בהיכל:

ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת, כמו שמפורש בפר כהן משיח להביא יותרת ושתי כליות שפירש שם ולא פירש כאן, ולכפול במצות העבודות, ללמד שאם חסר אחת מכל המתנות פסל:

וכפר עליהם, על העדה ועל הקהל:

ונסלח להם, מבטיח הכתוב שאם הכהן יכפר עליהם בקרבן זה, השם יסלח לחטאתם:

כאשר שרף את הפר הראשון, במקום הדשן, ועלעצים באש, ומנותח לנתחים:

חטאת הקהל הוא, קהל כולל עדה וצבור כמו שאמרנו, ולכך הוצרך לומר חטאת הקהל הוא, ששתיהן צריכין כפרה, הב"ד שהורו בשגגה, והעם שעשו על פיהם:

אשר נשיא יחטא, אשר יחטא הנשיא, וכאילו אומר, אם אשר יחטא הוא נשיא:

נשיא, הוא המלך:

ה' אלהיו, לפי שהמלך מיוחד מכל העם ברוח אלהים שעליו, אמר אלהיו בכינוי, ומצינו לשון זה גם אצל הנביאים:

יאשם, כשנודע לו חטאו מאשים עצמו ורוצה להתכפר כי השגגה גם היא לאשמה תחשב, שאם היא שגגת מעשה, סבור שהוא היתר והוא חלב וכיוצא, לא היה לו למהר ולאכול או לעשות טרם ישאל על הדבר, ואם סבור שהוא מותר, כל שכן ששגגת תלמוד עולה זדון, והיה לו לשאל את פי מורה, ולכן יאשם עצמו על שגגתו:

או הודע אליו, ע"י אחרים:

שעיר עזים זכר, שעיר עזים בידוע שהוא זכר, והוסיף זכר לעכב:

הכהן, כהן הדיוט:

מזבח העולה, לא על המזבח הפנימי כפר משיח ועדה:

דמו, שירי הדם:

כחלב זבח השלמים, כאותן אימורים המפורשים בבקר ובעז של שלמים:

ואם נפש אחת, לא בא למעט שנים או שלשה או מאה שחטאו בשגגה שיהו פטורין אלא שכל השוגגין מעם הארץ נחשב כל אחד לעצמו, וקורא אני עליו ואם נפש אחת, ומביא כל אחד את חטאתו:

מעם הארץ, מי שלא גדלו השם על אחיו, אע"פי שהוא שר וגדול, בכלל עם הארץ הוא, ואין בישראל אנשי אלהים במצות השם, כי אם הכה"ג המשוח בשמן המשחה, והמלך אשר יבחר ה', וב"ד הגדול עם המופלא שהם במקום ע' זקנים ומשה על גביהן, ושלש אלה הם המושלים בעם הכ"הג לכל דבר המזבח והמקדש, וב"ד הגדול להורות ולשפוט בין דם לדם בין דין לדין, והמלך ביכלתו, המוחלט, וכל האחרים הם תחת יד אלה ונקראים עם הארץ:

בעשתה, שב על הנפש, למעט נפש אחרת, שהיא לבדה תעשה כל המעשה שחייבין עליו חטאת, ולא ע"י סיוע אחרים:

ואשם, בעל הנפש ההיא כשידע שגגתו:

במקום העולה, בצפון:

כאשר הוסר, מפורש בשעיר נשיא:

לריח ניחח לה', לא נאמר כן בשלשה חטאות האמורים למעלה, כי התורה כתבה מליצות שונות בפרשיות הללו, וכולם מורים הלכות גדולות, ובא זה, ולמד על זה, כמו בשעיר נשיא לבד נאמר אשר חטא בה, ללמד שיודע לו במה חטא, וכלן למדין הימנו, ביחיד נאמר בעשותה אחת פרט לשנים שעשו, וכלן למדין הימנו, במשיח נאמר מאחת מהנה, שאינו צריך לגמור המלאכה כלה, וכלן למדין הימנו, וכן כל השנויים הבאים בהן האחד מלמד על חברו, וכן לריח ניחוח לה', כלן למדין הימנו שעולים לריח ניחוח:

נקבה, כבר אמרנו לעיל (ג' י"ב) שלא הקפיד הכתוב בכך:

ושחט אתה לחטאת, לא נאמר כן בראשונות, ואמרו רבותינו שתהא שחיטתה לשם חטאת, וכן ולקח הכהן מדם החטאת, שיהא קבול דמה לשם חטאת, וכפר עליו הכהן מחטאתו שתהא כפרה לשם חטאת מכאן אמרו שחט שלא לשמה קבל שלא לשמה, הלך שלא לשמה, זרק שלא לשמה פסול, ושאר החטאות למדין מזה:

חלב הכשב, החלבים עם האליה תמימה ויותרת ושתי כליות:

על אשי ה', כשיקטירם על המזבח יערוך אותם על העלים אשר על האש, כדדך שצוה בעולת הבקר שהן אשי ה', וכלן למדין ממנו: