קח את אהרן, פרשה זו נאמרה בכ"ג באדר, שהרי נאמרו בה מעשי ימי המלואים שהתחילו בכ"ג באדר, אבל ויקרא אל משה הנכתב בראש הספר נאמר בר"ח ניסן שהוא שמיני למלואים כמו שפירשנו במקום אחר ואין מוקדם ומאוחר בתורה:

פר החטאת, האמורים בענין צואת המלואים, ועכשיו ביום ראשון שלמלואים זרזו בשעת מעשה לעשות בהן כל האמור בענין זה:

פתח אהל מועד, הוא העזרה לפני ההיכל, ואמרו שזה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה:

זה הדבר, דברים שתראו שאני עושה לפניכם, צוני הקב"ה לעשות, כי מה שנאמר בפרשת תצוה לא הגיד עדיין לישראל, ועכשיו הראם מה שנאמר לו:

ויאפד לו בו, הכוונה שע"י החשב אפד לו את האפוד עד שיהיה נצמד על גב אהרן בלי קמטים, לא יהיה יותר רחב ולא יותר צר מגוף אהרן, אלא בערך עובי גופו, ואמר זה לפי שהבגדים האלה נשתמשו בהן גם כהנים גדולים אחרים לאחר מיתת אהרן, וע"י החשב היה האפוד נצמד לגוף כל אחד מהם:

ויקדש אתם, עשאם קודש, שיהיה הבנין הזה וכל אשר בו לעניני קדש, מוכן להשראת השכינה, ולעבוד בו עבודות קדושות ע"י כהניו הקדושים:

ויז ממנו על המזבח, הזאה הזאת בשמן המשחה נרמזה בפסוק וחטאת על המזבח בכפרך עליו ומשחת אותו לקדשו (שמות כ"ט ל"ו), זכר הזאת דם לחטא ולכפר, ומשיחה לקידוש, וסמך לו שבעת ימים תכפר על המזבח וקדשת אותו, הוקש הקדוש לכפור, שאין קדוש המזבח לבד במשיחה כמו המשכן וכליו אלא גם בהזאה כמו הדם, וזהו שזכר שם המזבח לבדו, ולא המשכן וכליו, לפי שהוא ענין פרטי למזבח שצריך גם הזאה בשמן המשחה:

ויצק, באהרן נאמר יציקה ומשיחה לפי שהיה לקדושת כהונה גדולה, אבל בבניו לא הזכיר רק המשיחה כמו שזכר בבגדים ובכלי המשכן:

ויקרב משה את בני אהרן, למעלה הקריבן לטבילה, ולאחר שטבלן הלכו הבנים, והקריב את אהרן להלבישו ולמשוח אותו וכשגמר לעשות זאת חזר והקריב בני אהרן אליו להלבישם:

ויחבש, כל הדבק בגוף נקרא חבוש, כמו תחבושת שנותנין על המכה, וכן ויחבוש את חמורו, שקשור בגוף, וכן מגבעות דבוקים היטב בראש:

וישחט ויקח משה, בימי המלואים לא הורשה זר בשחיטה, והיה משה השוחט, ויתכן שעשה כן להורות אותם דקדוקי השחיטה, כמו שהיה עובד בימים האלו, להראות להם כל דיני העבודה, ולא הוכשרו אהרן ובניו לעבודה עד שמיני למלואים:

רחץ במים, הרוחץ, כי כשרה בזר, והנה הוצרך להוליך הנתחים זה אחר זה, כי הולכת איברים למזבח פסול בזר, לא היה עדיין כהן לסייעו, ובעוד שהקטיר משה הראש והנתחים והפדר, רחץ איש אחר את הקרב ואת הכרעים, ואחר שרחצום הקטיר משה גם אלה, ועליו אמר ויקטר משה את כל האיל המזבחה, כלומר אותן האמורין בפסוק ראשון, גם הקרב והכרעים:

איל המלאים, האיל השני שהקריבו נקרא איל המלואים, ולא איל השלמים, לפי ששאר הקרבנות שהקריבו נהגו בם כמשפטן, לבד האיל השני הזה שאיננו על דרך השלמים, כי לא בא על נדר ולא נדבה ולא תודה, ולא נהגו במתן דמו כמו בשאר שלמים, כי כאן הזה ממנו על אזן ובהן אהרן ובניו, וכן בהקטרת אמוריו לא נהגו כדין שאר שלמים שהשוק ולחם התרומה נאכל לכהנים וכאן עלו על המזבח, גם באכילת הבשר לא נהגו כדין שלמים שכל טהור יאכל אותו, וכאן נאכל לאהרן ולבניו ונאסר לזרים, על כן איננו שלמים, אלא קראו איל מלואים, כלומר איל שנהג רק בימי המלואים, ואין כדוגמתו עוד:

ומסל המצות אשר לפני ה', הקרבנות שהן בעלי חיים עמדו מחוץ לפתח אהל מועד, עד שהקריבום לעזרה לסמיכה ולשחיטה, שלא יטילו גללים, על כן כתוב בהן ויגש ויקרב, אבל סל מיד העמידו לפני ה' בעזרה שהרי נתקדשו באפייה בתנור על כן לא נאמר אצלו הגשה או הקרבה, וזהו אשר לפני ה':

וישם על החלבים, לפי שכולל יותרת וכליות ואליה אמר החלבים לכלול שתי מיני חלב, האחר חלב ממש, אותן שהן תותב קרום ונקלף, והשני אותן שהן מיטב הקרבן כמו האליה, כי מיטב הדבר נקרא ג"כ חלבו:

על כפי אהרן, כפי אהרן ובניו נושאין כאחד את הכל ומניפין כאחד:

וינף, משה ששמש במקום כהן וכן בכל התנופות הכהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף:

ויקח משה את החזה, בשלמי דורות מניף חלבים ושוק וחזה כאחת, אבל במילואים שהוקטר השוק, הניף תחלה כל האימורין שהן למזבח, והחזה שהיה למשה הניפה לבדה:

פתח אהל מועד, בעזרה, וכן בצוואה ובשלת את בשרו במקום קדוש (שמות כ"ט ל"א), כמו בשר חטאת ואשם שהן ק"ק, לא כבשר שלמים, כי איל מלואים הוא:

והנותר בבשר ובלחם, לא צוה שאל יותירו, כי בשר האיל והלחם רב מכדי אכילת אהרן ובניו ליום ולילה, ולפי שבוודאי יותירו, לא צוה רק שאל יאכלו הנותר מהם ביום השני:

לא תצאו שבעת ימים, מיום שהתחילו המלואים, יהיו בעזרה עד יום מלאת יום מילואיכם, שהוא יום השמיני שבו מלאו המלואים ונכנסו לעבודה, ואלה שבעת הימים עם הלילות שלאחריהן, לא שיצאו בערב יום השביעי וילכו לאהליהם, אלא מתחילת המלואים עד היום השמיני שנכנסו לעבודה, הוצרכו פרישה מביתם,, וזהו שאמר תשבו יומם ולילה, תחלה יומם ואח"כ לילה:

כי שבעת ימים ימלא את ידכם, בכל יום יקריבו קרבנות מלואים למלא את ידכם לכהונה:

כאשר עשה, העושה, או כמעשה הנעשה היום, יעשה שבעת ימים:

ופתח אהל מעד תשבו, שיהיה שם מקום מושבם שיתעסקו תמיד בדברי קודש בחצרות ה', אבל לצאת לדברים ההכרחיים, לא אסר עליהם, וכן בסכות תשבו שבעת ימים ואין צורך לשבת בה' תמיד:

צויתי, מפי הגבורה, והנה כל האמור בענין נאמר בצוואה בפרשת תצוה, לבד מה שצוה להם לשבת פתח אהל מועד שבעת ימים, לא נזכר שם, לכן אמר כאשר צויתי עתה מן השם:

ויעש אהרן ובניו, להגיד שבחן שלא הטו ימין ושמאל: