באחד לחודש השני, לפי שעתה הוצרכו להיות נכונים למסעיהם לא"י, שהרי בעשרים לחדש הזה נעלה הענן, לכן צוה למנותם באחד לחדש הזה, ושלא ימנו כ"א מבני עשרים ומעלה הראוים לצאת בצבא המלחמה ועוד שיחלק להם הארץ למספרם וידע כמה חבלים יפלו להם מן הארץ הנכבשת להם, כי לולי דבר המרגלים היו נכנסים שם מיד, ואח"ז צוהו לסדרם על סדר הדגלים שיהיה לכל שבט ושבט מקום קבוע בנסעו ובחנותו:

את ראש, מספר הכללי, ומבאר שלא ימנם אחד אחד לדעת מספר הכללי לבד, אלא למשפחותם לבית אבותם, כלומר שכל אחד יתיחס למשפחתו והמשפחות לשבטן, ועי"ז ידעו גם מספר הפרטי של כל שבט ושבט, ויתכן שבעבור זה צוה ה' שיקחו אתם את נשיאי השבטים שיהיה כל נשיא מונה פרטי שבטו ואח"כ ימסור כל אחד המנין למשה:

במספר שמות, שימנה כל אחד מהם בשמו, פלוני בן פלוני:

לגלגלתם, לא שיעבדו לפניו והוא ימנה אותם בראשם, אלא שיקח מכל אחד ואחד מחצית השקל, בקע לגלגולת, שהרי כבר הוזהר שלא ימנם כ"א על ידי כופר נפשם:

מבן עשרים שנה, מגיד שאין יוצא לצבא פחות מבן עשרים:

כל יצא צבא, כמו לצבא, וענינו היציאה למלחמה, ויש צבא שענינו אסיפה בלבד לעבוד עבודה בקביעות כמו כל הבא לצבוא צבא לעבוד עבודה באהל מועד (לקמן ד' כ"ג), ויראה שהלשון מבדיל ביניהם, כי מה שענינו למלחמה מקושר עם פועל היציאה או החליצה, ואם פירושו עבודה יבא עמו פועל הביאה:

בישראל, להוציא הגרים והערב רב:

תפקדו אתם, ענין פקידה בכל מקום זכרון והשגחה על הדבר, והונח על עת הגמול אם לטובה אם לרעה כמו פקד יפקד אתכם (בראשית נ' כ"ד), פוקד עון אבות (שמות ל"ד ז') לפי שאז ישגיח השם על הנפקד, וכן הדבר הנשמר והנגנז יקרא פקדון, לפי שהשומר משגיח עליו שלא יאבד, וכאן צוה על ספירת העם בלשון פקידה, לרמוז שלא יספרם כרועה שמונה עדרו, אלא יתנו מחצית השקל, בשק לים ישגיח ויזכור מספר העם, וכן בא תמיד לשון פקידה בתורה על ספירת העם:

אלה קריאי העדה, הנקראים לכל דבר חשיבות שבעדה כאשר אמר נשיאי מטות אבותם:

ראשי אלפי ישראל, כי היו בכל שבט כמה שרי אלפים והנשיא היה ראש לכל אלפי שבטו:

אשר נקבו בשמות, אשר התבארו, כמו נקבה שכרך, והם הנשיאים שזכר למעלה:

הקהילו באחד לחדש, יזכיר זריזות משה רבינו במצות השם, כי ביום הדבור לקח את הנשיאים והקהיל את העדה והתחיל לפקוד אותם, אבל לא נשלם המנין ביום אחד, ולכך חזר ואמר ויפקדם במדבר סיני, להודיע שהיה המנין במקום ההוא ההוא לא ביום ההוא:

ויתילדו, נתנו לב לדעת תולדותם ויחוסם, כי היו צריכים להגיד מתי נולדו בעבור חשבון עשרים שנה, וממי נולדו כדי שנדע משפחותם לבית אבותם, והנה הביאו כל העדה איש שקלו ואמרו לפני משה והנשיאים אני פלוני נולדתי לפלוני בשנת כך וכך ומשפחתי משבט פלוני, ומשה נותן שקלי כל שבט ושבט במקום מיוחד וידע מספר הפרט והכלל:

ויפקדם, שיעורו כאשר צוהו השם כן פקדם, ולא אמר ויפקדום לפי ששב על משה לבד שהוא העיקר:

פקדיהם, כנוי הרבים שב על פרטי השבט, ולהלן אצל בני שמעון אמר ופקודיו בכנוי היחיד על השבט בכלל, והמובן אחד:

ויהי כל פקודי בני ישראל, מחובר עם פסוק שלאחריו, והכונה ויהיו כל פקודי בני ישראל שש מאות אלף וכו', אלא כשזכר פקודי בני ישראל רצה להודיע שלא היה בכל אלה כ"א מבני עשרים ומעלה, ולפי שהפסיק בהודעה זאת, חזר ואמר ויהיו כל הפקודים, ולפי זה מאמר מבן עשרים וכו' עד סוף הפסוק הוא מאמר מסוגר:

שש מאות אלף, ובמנין הראשון כאשר צום על מלאכת המשכן היו ג"כ כמספר הזה, וזה פלא גדול, וכבר כתבתי שם (שמות לח כ"ו) שזה אות על היות האומה מושגחת בהנהגה למעלה ממנהג התולדות והטבע:

לא התפקדו, מורכב מבנין הפעל והתפעל, וטעם ההרכבה הזאת לפי שבסמוך צוה ה' את משה אך את מטה לוי לא תפקד, והייתי שומע שלא ימנם לגלגלותם כמו שהוא מונה את ישראל בקע לגלגלת, אבל ימנו הלויים את עצמם ויתנו סכום מנינם ביד משה, לכן אמר כאן לא התפקדו בבנין מורכב, כלומר לא הפקדו ע"י משה, וגם לא הִתְפָּקְדוּ הם את עצמם:

בתוכם, פי' בתוך בני ישראל, אבל התפקדו בפני עצמם כנזכר להלן (ג' ט"ו):

אך את מטה לוי לא תפקד, הנה מתחלה ראה משה שלא למנות הלויים מפני שנאמר לו ואתכם יהיו איש איש למטה וכו', ולא הזכיר נשיא למטה לוי, אבל נשאר בלבו ספק אם עשה כראוי אם לא, לכן בא לו הדבור שלא יפקדם עתה בתוך בני ישראל, ואמר הטעם כי הם לא יהיו בכלל אנשי הצבא אבל עבודתם תהיה במשכן וכל אשר לו:

הפקד, הוראת השורש הזה בהפעיל הוא לשון מנוי על איזה שירות, ואז יבא אחריו מלת על כמו כאן:

ובנסע המשכן, יבאר מה שאמר בפסוק הקודם המה ישאו את המשכן, ואמר שהמשא הזה יהיה בנסוע המשכן, שאז ישאוהו הלוים על סדר החלוקה לשלשה בתי אבותם:

יורידו אתו הלוים, הכוונה על הכהנים, כי גם הם בכלל בני לוי, אבל על הלוים בפרט צוה להלן (ד' ט"ו) שלא יגעו אל הקדש עד כלות אהרן ובניו להורידו ולכסותו:

והזר, שאינו מזרע לוי:

וחנו בני ישראל, יבאר מה שאמר למעלה וסביב למשכן יחנו, ואמר כי בני ישראל יחנו איש על מחנהו כמפורש בפרשה הסמוכה ואולם הלוים יחנו בתוך המחנות קרוב למשכן העדות, וישמרו שלא יקרבו זרים אל המשכן ולא יהיה קצף על העדה:

ושמרו הלוים, בא לבאר מה שאמר למעלה והם ישרתוהו, כי כל מה שמוטל על האדם להתעסק בו קרוי משמרת, א"כ משמרת המשכן הוא השירות לעשות בו כל מה שצריך אליו:

ויעשו בני ישראל, שלא נגעו במשכן: