שלח לך אנשים, ובמשנה תורה כתוב ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים וכו', אלא הכתוב קצר כאן וסיפר תכלית הדברים, ואין ספק שבני ישראל התעוררו תחלה לשלוח מרגלים לתור את הארץ, כי בשמעם שעתה יכנסו לארץ כנען כמו שאמר להם משה באתם עד הר האמורי וגו' ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ עלה רש וגו', ויצטרכו ללחום עם העמים היושבים בה, רצו לדעת את הדרך אשר יעלו בה ואת הערים אשר יבאו אליהם, וזו עצה הגונה לכל כובשי ארצות, וכן עשה משה עצמו שנאמר וישלח משה לרגל את יעזר, וכן עשה יהושע, ולא היה חטאם במה ששאלו לשלוח המרגלים אלא במה שאמרו אחרי שובם וכדרך שנפרש במקומו, ולכן משה לא מנע מהם שאלתם שנאמר וייטב בעיני הדבר (דברים א' כ"ג) ונוסף על זה בא לו הדיבור מאת ה' שלח לך אנשים וכו', וזה לצוותו שישלחם י"ב ושישלח איש אחד לשבט, ושיהיו נשיאים:

ויתרו, ענין חקירה וחפוש:

כל נשיא בהם, בנשיאים הללו אין גם אחד מאותם הנשיאים שמנו את ישראל, ושהקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח, אלא היו גבורים ונכבדים משרי אלפים ומשרי המאות שבעם וטעם כל נשיא בהם כי אלה המרגלים היו כל אחד מהם המעולה שבשבטו, שאין השם נשיא מיוחד לראש השבט הממונה על כל צבאו, כי אם לכל אדם נכבד וגדול:

כלם אנשים, גבורים ואנשי חיל, כמו וחזקת והיית לאיש, כי רכי הלבב לא ילכו בארץ נכריה להתחזק לקחת מפרי הארץ:

ואלה שמותם, מנה הכתוב השבטים לא לדגליהם ולא לתולדותם, ונראה שמנה אותם כאן לפי מעלת השלוחים, כי היו ראשים ונשיאים בעם כאשר ספר ואין מעלתם שוה אבל יש בהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין, והקדים הנכבד במעלה כי ממעלת עצמם מנאם ולא למעלת השבט, וכן בנשיאים החולקים להם את ארץ כנען, בפ' מסעי הזכירם כפי המעלה לא לתולדותם:

ויקרא משה, מצאנו שגם קודם שילוח מרגלים נקרא יהושע שנאמר ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים (שמות י"ז ט'), וכן פעמים רבות נמצא בתורה בשם יהושע קודם מעשה זה ואולם השיעור וכבר קרא, ורבים כמהו, והודיע הדבר כאן לפי שזכרו למעלה בשם הושע, וכך פירושו, הושע בן נון שאמרנו למעלה שנקרא כן בבית אביו הוא אותו שקרא משה יהושע כשנעשה משרתו והפקידו על ביתו, שכך היה מנהגם, כמו שקרא פרעה ליוסף צפנת פענח, וכן וישם לדניאל בלטשאצר (דניאל א' ז'):

עלו זה בנגב, שיעורו עלו זה הדרך בנגב, ואין פירוש בנגב לצד נגב של המחנה, כי אילו פנו עצמם לצד נגב היו הולכים למצרים, רק פירושו בנגב של ארץ כנען, והראיה כי הם הלכו בנגב ובאו עד חברון שהוא ליהודה, והכתוב אומר יהודה יעמוד על גבולו מנגב:

וראיתם את הארץ מה הוא, כבר הוזכר פעמים רבות שרוב סיפורי התורה הם על דרך כלל ופרט או שתפרוט בראשונה ותכלול באחרונה, והנה גם בזה הענין דברה התורה על זה הדרך, כי מנהג הנלחמים המשלחים לתור איזה ארץ לחקרה ולתפשה הוא על שני דברים ראשיים, הא' לדעת מהות הארץ ההיא והב' לדעת מהות וכמות העם אשר בה, אמנם החקירה הראשונה היא ג"כ תחלק לשתים, הא' לדעת מהות הבנינים אם הם בפרזים או במבצרים יושבים, ועי"ז ידעו גם הם להכין כליהם ולבנות דיק, ולשפוך סוללה, הב' לחקור על מהות המדינה והשדות אם מגדלים פירות ותבואות לרוב שיהיה להם ולמחניהם לאכול ולשבוע והנה אמר להם בתחלה דרך כלל וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה, שהן שתי החקירות, ולפי שפרטי החקירה הראשונה הם רבים, לכן פרט השנייה בתחלה, ואמר החזק הוא הרפה שיראו כמות גודל העם הזה וערך איבריהם אם הם גבורים למלחמה אם לא:

המעט הוא אם רב, בכמות המספר:

ומה הארץ, עתה שב לפרט ענין החקירה הראשונה, ובתחלה אמר דרך כלל הטוב ההיא אם רעה ואח"כ יפרט ענין הטובה והרעה על החלוקה שהזכרתי הא' על מהות הבנינים זהו שאמר הבמחנים וכו':

הבמחנים, ערים פתוחות מאין חומה סביב:

ומה הארץ, עתה יפרט ההודעה השניה שיחקרו על חלק הארץ המגדל צמחים, ואמר השמנה היא אם רזה, אם היא מרובה בתבואות ובפירות, ובכלל זה אם היא רבת המעינות:

היש בה עץ, אילני מאכל, כמו שנראה מענין הכתוב שצוה לחקור על תבואת הארץ ועל פירות האילן, ואח"ז צוה שיביאו לו מפרים:

והתחזקתם, יערב נא לבבכם לקחת גם מפרי הארץ:

והימים ימי בכורי ענבים, הכתוב מגיד זה מפני אשכול ענבים שנטלו, והיה זה בר"ח תמוז כמו שכתבנו למעלה (י"א ל"ג) ובזמן ההוא כבר יתחילו הגפנים לבכר, ובפרט במקומות החמים:

ויבא עד חברון, רז"ל אמרו על כלב לבד, בעבור שכתוב ולו אתן את הארץ אשר דרך בה (דברים א' ל"ו), ומצינו ביהושע שנתן לכלב את חברון, אבל עיקר פשוטו ויבא כל אחד ואחד עד חברון והראיה שכלם היו בחברון, כי לקמן כתוב וגם בני ענקים ראינו שם, וגם ילידי הענק ראינו שם, הרי שראו כלם את הענקים אשר בחברון, אולם מלשון הכתוב שאמר ויבא, יתכן שכלב בא ראשונה אל חברון, ולכן נאמר אשר דרך בה, ואח"כ באו שמה חביריו, כי נכנסו במדינה זה אחר זה כדרך המרגלים:

וחברון שבע שנים נבנתה, חברון היא קרית ארבע הוא האדם הגדול בענקים שהיה שמו ארבע, והוא הבונה אותה ע"כ נקראת על שמו, והוא שנאמר ושם חברון לפנים קרית ארבע האדם הגדול בענקים הוא (יהושע י"ד ט"ו), וזה האיש הוליד בן וקרא את שמו ענק, ועל שמו נקראו כל זרעם אחריהם בשם ענקים, ונעשה שם כללי ולכן תצדק בו ה"א הידיעה, ואמר הכתוב כאן כי היו אז בחברון אחימן ששי ותלמי ילידי הענק, ושחברון נבנתה לענק שבע שנים לפני הבנות צוען מצרים שהיא קדמונית להגיד הפלגת חיי האנשים האלה, כי כאשר הם מופלגים בקומתם כן ימיהם ארוכין מכל האדם כי ארבע בנה העיר הזאת לבנו ענק ז' שנים לפני צוען מצרים, ואעפי"כ היו עדיין בני ענק בחיים וראו כמה דורות מאז ועד עתה:

צען מצרים, שם מקום בארץ מצרים, ותחסר בי"ת השימוש, כמו מבית לחם יהודה, ענינו מבית לחם אשר בארץ יהודה:

עד נחל אשכל, לא שנקרא המקום כך כשבאו לשם, אבל משה כותב התורה אומר שבאו אל המקום שנקרא אח"כ ע"י אותו מעשה נחל אשכול, ומלת נחל אין פירושו כמו נחלי מים, כי אין הגפנים גדלים בנחלים, אלא כמו נחל איתן (דברים כ"א ד') שפירשו מישור:

זמורה, שוכת גפן:

ואשכול ענבים אחד, מלת אחד שב על אשכול ולא על זמורה (אעפ"י שמצאנוה בלשון זכר כדכתיב הזמורה אשר היה בעצי היער, והביאור שכרתו זמורה שלא היה בו כ"א אשכול אחד:

בשנים, לפי פשוטו בשני אנשים:

ומן הרמנים, וכן כרתו משם מן הרמונים מן התאנים:

קרא, הקורא:

מקץ ארבעים יום, בתחלת היום האחרון של ארבעים יום, כמו מקץ שבע שנים תעשה שמטה, שפירושו בתחלת השנה השביעית, אף כאן בתחלת יום הארבעים עצמו, כי בר"ח תמוז נסעו מקדש ברנע, וחזרו ביום ט' באב סמוך לחשכה:

אל מדבר פארן קדשה, חלק המדבר שהיה סמוך לקדש ברנע:

וישיבו אתם, את משה ואת אהרן, וכן ויראום את פרי הארץ:

ויספרו לו, התשובה על שליחותם היתה למשה לבד, כי הוא שלחם כאמרם באנו אל הארץ אשר שלחתנו:

וגם זבת חלב ודבש הוא, ביאורו באנו אל הארץ וגם חקרנוה כאשר צויתנו לראות השמנה היא אם רזה, ומצאנוה זבת חלב ודבש, והנה משה שאל להם תחלה על ענין העם ואח"כ על ענין הארץ, אולם המרגלים שהיה בדעתם להניא את לב העם ולספר בגנות הארץ, התחילו בענין הארץ וספרו בשבחה, כי לא היה אפשר לשקר בענין רבוי התבואות ויופי הפירות שהרי הביאו בידם מפרי הארץ, אלא קצרו מאד בשבחיה ורק אמרו שהיא זבת חלב ודבש, ואח"כ הרחיבו כשאול פיהם בענין גנותה כמו שיתבאר:

וזה פריה, היא תשובה על היש בה עץ אם אין:

אפס, היה להם לומר ואולם עז העם, אבל לשון אפס מורה על ההעדר כמו באפס עצים, או על ביטול הדברים שקדמו כמו הלוך אלך עמך אפס כי לא תהיה תפארתך (שופטים ד' ט'), כלומר ההליכה שאלך עמך תהיה לאפס ולשוא כי אני לא אוכל לעזור לך, תעשה לך שם ותפארת במלחמה זאת, שהרי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא, וכן כאן כוונת המרגלים לומר מה יועילנו היותה ארץ זבת חלב ודבש, כל זה אפס ותהו, כי העם עז והערים בצורות וכו', וא"כ הוא מן הנמנע שנכבוש הארץ ההיא:

כי עז העם, תשובה על שאלת החזק הוא הרפה, אלא שהמרגלים הגדילו הענין יותר ממה שהיה באמת, כי משה אמר לשון חזק והם השיבו בלשון עז, וכבר ביארנו (בראשית מ"ט ז') שהתואר הזה נופל על הכח השוקד ומאריך זמן רב על מצבו ואינו פוסק במהרה, ולכן אמרו כי מלבד שהעם חזק בטבעו וגבור במלחמה גם הוא עז בכחו כלומר שוקד תמיד על גבורתו ולא יחדל, וזה שקר, כי מאין להם לדעת זאת בימים המועטים שהיו בארץ כנען, והיו מוכרחים להתעכב שם שנים רבות ולראות מלחמותיהם ועניניהם כדי לידע אם הם עזים בכחם או שעוד מעט ויפנו עורף אל אויביהם, אלא במרמה דברו זאת, כדי שימס לב בני ישראל מלבוא להלחם בם:

והערים בצרות גדלת מאד, תשובה על שאלת הבמחנים אם במבצרים, אך מן הלשון שאמרו והערים בצורות יחשוב השומע שכל ערי ארץ כנען היו ערי מבצר חומה גבוהה דלתים ובריח, וזה כזב, כי בכבוש הארץ לא נמצא שהיו להם ערים הרבה בצורות רק במספר מועט, ואף הם לא היו גדולות מאד אלא קטנות והראיה על קטנותם כי בחלוקת הארץ צוה ה' לתת מ"ח עיר ללוים שהיו כ"ב אלף איש, ולא יגיע לכל עיר ועיר רק ת"ן איש בקירוב:

וגם ילידי הענק ראינו שם, גם בזה לא הגידו האמת, כי לא היו רק אחימן ששי ותלמי בחברון ובשאר הערים לא היו ענקים אחרים כלל, ומה יעשו ג' ענקים נגד חיל שש מאות אלף איש, אולם הם אמרו סתם וגם ילידי הענק ראינו שם, בלי להזכיר מספרם ומקום מושבם, כאילו כל הארץ מלאה מהם, וכל זה להפחיד את העם:

עמלק יושב, הנה משה לא שאל מהם דבר מזה, ומה צורך להודיע איזה עם יושב בנגב ובצפון ובמערב, אך במרד ובמעל דברו זאת, ואחרי שהפליגו בתוקף העם והערים, הוסיפו עתה לומר שאין דרך לבא אליהם בשום צד, ולכן יותר טוב שלא ליכנס אל גבולם כלל, כי אם ירצו ליכנס בצד נגב שהיה קרוב לקדש, הלא יפגע בם עמלק השוכן שם, וכבר ידעו את רשעתו ואת שנאתו אותם כשיצא להלחם בם בדרך, ואם ירצו לעלות ההרה יבאו לנגדם החתי והיבוסי והאמורי, וכן מצד מערב הכנעני, הרי שהעליה אל ארץ כנען, הוא מן הנמנע:

ויהס כלב את העם אל משה, השתיק את העם שישמעו אל משה, כי בראותו כונת המרגלים לדבר בגנות הארץ וכבר התחיל העם להתלונן כדרכו, וראה שהיה משה פונה עצמו אליהם כאילו בדעתו לדבר עמם ולחזקם בה', אלא שהם היו כ"כ צועקים ומתלוננים שלא היו נוטים אזן לשמוע דבריו, השתיק את העם כדי שישמעו דברי משה, והעם חשבו שכלב ידבר כאחד מן המרגלים לכן שמעו אליו ושתקו, ואז אמר להם:

עלה נעלה וירשנו אתה, אעפ"י שהעמלקי יושב בנגב, והחתי בהר וכו' הנה אנחנו בכחנו ובגבורתנו נעלה אליהם בעל כרחם, ולא די שנעלה אליהם אלא גם נכבוש את כל הארץ מידם אע"פי שהם חזקים ועריהם בצורות, כי גם לנו כח ויכולת ללחום בם ויכול נוכל לארץ ההיא והנה כלב לא רצה לזכור יכולת השם ונפלאותיו, כי זה היה ראוי למשה לומר אותו, וכן עשה משה אע"פי שלא נזכר כאן בפירוש, שהרי במשנה תורה כתוב ואומר אליכם וכו' לא תערצון וכו' ה' אלהיכם ההולך לפניכם וכו' ובדבר הזה אינכם מאמינים וכו':

והאנשים אבל המרגלים סתרו דבריו ואמרו:

לא נוכל לעלות אל העם, זה כמו תכלית הדברים שדברו עד הנה, כי מכל מה שסיפרו תמשך התולדה שאין ביכולת בני ישראל לעלות אל העם היושב בארץ ההיא, וכ"ש שא"א לכבוש את עריהם, והטעם כי חזק הוא מהם, התבאר מזה הפשע הגדול שפשעו המרגלים בדבריהם, כי הסיתו אתה עם מאחרי ה' למרוד בו:

ויציאו דבת הארץ, לפי שכלב אמר עלה נעלה וכו', והם אמרו לא נוכל לעלות, והיה עדיין הדבר שקול והעם פוסחים, מהם בוטחים ומהם יראים, לכן הוסיפו המרגלים שנית ידם והוציאו דבה רעה על הארץ, כי היו הולכים משער לשער במחנה ומדברים באזני העם את הדברים האלה, הארץ אשר עברנו וכו' כדי לבטל עלייתם על כל פנים, וזה טעם שאמר בסמוך וישובו וילינו עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ, כי השתדלו כ"כ בדברי כזב ובעלילות מחוזק העם ומרוע מזג הארץ עד שעלתה בידם להלין את כל העדה, והנה אמר כאן ויוציאו דבת הארץ, וידוע כי האומר אמת יקרא מביא דבה ואשר יאמר שקר הוא נקרא מוציא דבה, הענין כי מעתה לא חששו עוד להסתיר השקר בקצת דברי אמת, אלא דברו בפה מלא נאצות גדולות ושקרים שבדו מלבם להניא את לב העם:

אל בני ישראל, כי לא עצרו כח להוציא דבה כזאת בפני משה ולא בפני יהושע וכלב פן יכחשו אותם, רק אל בני ישראל אמרו הכזבים האלה:

ארץ אכלת יושביה, מזג האויר רע והמים דלים ורעים והארץ משכלת עד שיושביה לא יזקינו אלא ימותו בחצי ימיהם, וזה הפך ממה שאמרו ארץ זבת חלב ודבש היא כי הארץ הרעה לא תוציא פירות נבחרים, אלא אמרו כך באזני העם כאילו היה משקרים בתחלה באמרם לפני משה שהיא ארץ זבת חלב ודבש ועתה הודיעו לעם שבאמת היא משכלת אולם כפי האמת דבריהם אלה האחרונים היו הפך המציאות, כי הארץ היתה מלאה עמים רבים, כמ"ש ביהושע (י"א ד') עם רב כחול אשר על שפת הים לרוב וגו':

אנשי מדות, אנשי מדות גדולות הם כמו אנשי לבב שמעו לי (איוב ל"ד י'), וכל איש יש לו לבב אבל פירושו אנשי לב משכיל יותר משאר העם וכן כאן פירש מדות מיוחדות וגדולות, ממדות שאר אנשים, ואם הארץ ההיא תמית את יושביה עם היותם אנשי מדות וחזקים בטבעם, מה תעשה לבני אדם הבינונים כמונו שאנו חלשים מהם ובעלי מזג ממוצע:

את הנפילים, עתה חזרו להפליג להם בחזקת הענקים, כי בתחלה קראום בני ענק סתם, וכאן הוסיפו לקרותם נפילים, ולפי שהיה ענין הנפילים שבדורות נח נודע בעולם, אמרו לעם שאלה בני הענק הם מאותם הנפילים הקדמונים אשר שמעו עליהם כי המה הגבורים, כדי ליראם ולבהלם:

ונהי בעינינו כחגבים, לפי מראה עינינו בערך גבהם וקומתם נחשבנו כחגבים שהם קטנים ושפלי הקומה, ודרך המקרא לדבר במליצה בענין ערך גבוה מעל גבוה עם ערך נמוך הנמוכים כמו היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים (ישעיה מ' כ"ב):

וכן היינו בעיניהם, אין ספק שגם המה חשבונו לחגבים, ולכן היה להם דבר נבזה לשלוח ידם בנו: