ויאמר ה' אל אהרן, למשה אמר שיאמר לאהרן

אתה ובית אביך, כולל כל שבט לוי כי כלם מוזהרים עלזה:

תשאו את עון המקדש עון ביאת זרים אל המקדש שהיא מבית לפרוכת מוטל עליך ועל כל הלוים:

ואתה ובניך, הכהנים ולא הלוים:

תשאו את עון כהנתכם, אתם תשמרו ותזהירו את הלוים שלא יגעו אליכם בעבודתכם:

וגם את אחיך מטה לוי, אע"פי שקצת הלוים חטאו במעשה קרח, אין ראוי להרחיק את כלם מן השירות, אלא יהיו לך לעזר במשמרתך כמו לשעבר, שהרי הם אחיך ושבט אביך:

ואתה ובניך אתך, והשירות הזה יהיה כשאתה ובניך תהיו לפני אהל העדות:

ושמרו משמרתך, שיתעסקו בכל מיני העבודות הכשרות בהן:

ומשמרת כל האהל להקים ולהוריד המשכן ולשמור אותו כראוי מבחוץ:

אך אל כלי הקדש, שהם בתוך המשכן שהם המנורה והשלחן ומזבח הזהב:

ואל המזבח, החיצון שהוא מזבח העולה אע"פי שהוא חוץ לקרשים:

ולא ימתו גם הם גם אתם, שכל אחד ישמור משמרתו וגבולו ולא יתעסק במה שאינו רשאי:

ושמרו את משמרת אהל מועד, לפנים מן הקלעים והוא כלהחצר:

ושמרתם את משמרת הקדש, ואתם הכהנים תשמרו את משמרת המשכן לפנים מן הקרשים:

ולא יהיה קצף, ובהיות הכהנים והלוים שומרים את משמרת המקדש כל אחד הראוי לו, הנה לא יוכלו בני ישראל לגשת אל הקדש, ובזה לא יהיה קצף עליהם:

ואני הנה לקחתי, שיעורו ואני הוא אשר לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל ועתה הנני נותנם לכם:

לכם מתנה נתנים לה', לכם יהיו נתונים למתנה, אבל לא לעבודתכם של הדיוט, אלא לה', כמו שמפורש למעלה לשמור משמרת גזברין ואמרכלין:

עבדת מתנה עבודת הכהונה לא תהיה כעבודת שעבוד, אבל עבודת מתנה, גדולה נתתי לכם בה לכבוד ולתפארת:

והזר, לעבודת כהנים, ואפילו לוי יקרא זר לאותו דבר:

הנה נתתי לך, בכאן נתן לו כ"ד מתנות כהונה:

את משמרת תרומתי, כבר פירשנו שכל התמנות על איזה דבר המוטל תחת השגחת האדם קרוי משמרת:

לכל קדשי בני ישראל, למ"ד הכללי, כמו שביארנו בכמה מקומות:

לך נתתים למשחה, לגדולה, כמו שנותנים מס לשרים הנמשחים:

מקדש הקדשים מן האש, הקדשים המוכנים להעלותם על האש, והוא כלל לכל הקרבנות, ואח"ז הזכירם דרך פרט לכל מנחתם ולכל חטאתם וכו', וכל הלמדי"ן מפורשים כמו שזכרתי למעלה

מן האש, הנותר מן האש, כלומר החלק שאינו קרב על המזבח:

בקדש הקדשים תאכלנו, אין הכונה לפנים מן הפרוכת שהרי אין נכנס שם אלא כ"הג ביום הכפורים אלא פירוש הכתוב במקום שהוא יותר מקודש ממקום אחר, והוא העזרה שנקרא ק"ק כנגד חצר המשכן, וכן הוא אומר במקום קדוש תאכל, ופירוש אחריו בחצר אהל מועד:

תרומת מתנם, המורם מהשלמים ומהתודה ומאיל נזיר:

לכל תנופת, שהרי אלו טעונים תנופה,

כל טהור בביתך, כל לרבות אשתו:

כל חלב יצהר, מלת חלב פירשנוה (ויקרא ג' ט'), ומלת יצהר הוא תואר אל השמן לרוב זכותו, והענין כאן הנכבד והמיטב בשמן:

ראשיתם אשר יתנו, כמ"ש ראשית דגנך תירושך ויצהרך:

בכורי כל אשר בארצם שיעורו בכורי כל הפירות אשר בארצם:

אך פדה תפדה, תקח פדיונו מיד ישראל הפודה אותו, וכן ואת בכר הבהמה הטמאה תפדה:

ופדויו, כנוי הנסתר מוסב על האדם המוזכר בכתוב שלמעלה, ר"ל הפדוים של בכורי אדם מבן חדש תפדה, אבל פדיון בכור בהמה טמאה לא הוצרך להזכיר כי כבר מבואר בפרשת בא, וכל פטר חמור תפדה בשה:

כחזה התנופה וכשוק הימין, כחזה ושוק של שלמים שנאכלים לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם לשני ימים ולילה אחד, אף הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד:

לך יהיה, כבר אמר ובשרם לך יהיה, אלא בא ר' עקיבא ולמד, הוסיף לך הכתוב הויה אחרת שלא תאמר כחזה ושוק של תודה שאינו נאכל אלא ליום ולילה:

כל תרומת הקדשים, אחר שהזכיר המתנות על דרך פרט חזר וכלל אותם:

ברית מלח עולם, ברית קיימת שלא תופר כמלח שאינו מסריח לעולם, וכדרך שביארנו (ויקרא ב' י"ג):

בארצם לא תנחל, שלח תהיה נוחל בארץ חלק שוה כאחד מכל שבטי ישראל:

וחלק לא יהיה לך בתוכם, אפילו חלק קטן, כי הערים אשר נתנו להם ערי מקלט היו, ולצורך ישראל הן:

ולבני לוי, אחר שזכר מתנות הכהנים זכר מתנות הלוים:

כל מעשר בישראל לנחלה, להיות להם במקום נחלה:

ולא יקרבו עוד, שיעור והמשך הכתובים כך, ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר וכו', למען לא יקרבו עוד בני ישראל אל אהל מועד, ועי"כ יחטאו וימותו, לכן צויתי שכל עוד שהלוי בעצמו יעבוד את עבודתו ישאו בני לוי האחרים את עון ישראל ויזהירו אותם מגשת אל הקרדש:

ובתוך בני ישראל לא ינחלו, למעלה הזהיר בכהנים שלא ינחלו נחלה, וכאן הזהיר בלוים:

אשר ירימו לה' תרומה, הכתוב קראו תרומה עד שיפריש ממנו תרומת מעשר:

על כן אמרתי, לפי שיקחו המעשר מאת בני ישראל והוא נחשב להם במקום נחלה, לכן לא ינחלו נחלת קרקעות בא"י:

בנחלתכם, תמורת נחלתכם:

ונחשב לכם תרומתכם כדגן, המעשר שאתם לוקחים לבני ישראל נחשב לכם כדגן הנאסף מן גורן שלכם וכמלאה הנדרכת ביקב שלכם, על כן חייבים גם אתם לתת ממנו תרומת ה', כמו שחייבים בני ישראל לתת לכהן:

וכמלאה, כל התבואות גם היין נקראים מלאה, והוא מענין השלמה, כשתתמלא התבואה ותתבשל כל צרכה אז נקראת מלאה וכן הענבים אינם נדרכים ביקב עד גמר בשולם:

מכל מתנתיכם וגו' מכל חלבו, את הטוב והנבחר שבמעשר אשר תקחו מישראל תתנו את תרומת ה' לאהרן הכהן, כי כמו שאמר למעלה בענין התרומה כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן, אף תרומת המעשר צריכה להיות מכל חלבו:

את מקדשו, החלק המקודש:

בהרימכם וכו' ונחשב ללוים כתבואת גרן, אחר שהפרשתם ממנו תרומת מעשר יהיה הנשאר נחשב לכם, הלוים, כתבואת גרן שלכם ומותר לאכלו בכל מקום

ולא תשאו עליו חטא, כאשר תרימו חלבו לא תשאו חטא, כי תרומת המעשר חובה על הלוי כתרומה הגדולה לישראל, שכל זמן שלא ירימוה היא טבל ואסורה בהנאה לזרים וכשהורמו אסורה התרומה לזרים ולטמאים, וחייב מיתה מי שמחלל אותה: