איש על דגלו, אחר שביאר הטעם שלא נמנו הלוים בתוך בני ישראל, חוזר לענינו הראשון לדבר ממספר בני ישראל שיחנו כל סדר וסדר על מקומו על סדר הדגלים, ואח"ז צוהו על מנין הלוים מבן חדש שיפדו את הבכורות, ואחריו המנין השני מבן שלשים שנה הראוים לעבודת משא, והודיעו סדר חנייתם סביב למשכן ועבודת כל אחד משלשה בתי אבותם, ואחר שנסדרו ונקבעו המחנות צוהו השם על קדושתן ולשלח הטמאים מן המחנות:

על דגלו באתת, כל דגל יהיה בו מפה צבועה תלויה בו, צבעו של זה לא כצבעו של זה וצבע כל אחד כעין אבנו הקבועה בחשן, וקדמונינו אמרו שהיה בדגל ראובן צורת אדם, ומצוירים עליו דודאים, ובדגל יהודה צורת אריה כי לו המשילו יעקב, ובדגל אפרים צורת שור, מטעם בכור שורו, ובדגל דן צורת נשר עד שידמו לכרובים שראה יחזקאל הנביא:

מנגד, לפי שאמר סביב לאהל מועד הוסיף מלת מנגד, כלומר לא סמוך לו מכל צד, אלא מרחוק, וביהושע פורש שיעור ההרחקה שנאמר אך רחוק יהיה ביניו וביניכם כאלפים אמה (יהושע ג' ד'):

קדמה מזרחה, הוראת מלת קדם על הרוב היא צד מזרח, והכפל לתוספת ביאור:

דגל מחנה יהודה, כאן ביאר שלא היה לכל שבט דגל בפני עצמו כמו שהיינו חושבים ממה שאמר למעלה איש על דגלו, אלא ד' דגלים לי"ב שבטים, ג' שבטים לכל דגל, והשלשה השבטים יחד נקראים מחנה אחד, כמו שאמר כאן מחנה יהודה, וכן מחנה ראובן מחנה אפרים מחנה דן, אבל השבטים הנגררים אחר כל דגל ודגל אינן נקראים מחנה אלא חונים על הדגל, דהיינו סמוכים לו:

לצבאתם, הכנוי שב על החונים:

וצבאו ופקדיהם, צבאו של הנשיא ופקודיהם של הצבא, כי צבא שם כללי הוא ויתכן לומר עליו בלשון רבים ובלשון יחיד, כמו במלת עם, הנה העם היוצא ממצרים (לקמן כ"ב י"א), לשון יחיד, העם ההולכים (ישעיה ט' א') לשון רבים:

והחנים עליו, סמוכים לו:

מאת אלף חזר להזכיר מספרם להודיע שלכן הלך דגל יהודה בתחלה לפי שמספר מחנהו מרובה משל כלם, כדרך הלוחמים שישימו חיל גדול מגבורים בתחלה, וכן באחרית המחנה היה דגל מחנה דן שאנשיו מרובים משאר הדגלים זולת דגל יהודה, כי גם לאחור יש סכנה פן יבא האויב לזנב הנחשלים:

ראשנה יסעו, מלת ראשונה אינו שם התאר, כי אז היה אומר ראשונים, אלא הוא תואר הפועל, וענינו כמו בראשונה:

תימנה, מגזרת ימין והוא צד דרום:

אליסף בן רעואל, הוא דעואל הנזכר למעלה, כי השמות יתחלפו על הרוב:

ושנים יסעו, מלת שנים הוא תואר אל הנוסעים, וכן ושלשים יסעו:

אהל מועד מחנה הלוים, שיעורו אהל מועד שהוא מחנה הלוים:

בתוך המחנת, אם פירושו שיהיו שתי מחנות מצד זה ושתי מחנות מצד אחר, דהיינו דגל יהודה ודגל ראובן לפנים, ודגל אפרים ודגל דן לאחור, אז הלוים הנזכרים כאן הם הקהתים נושאי המקדש, כי הם נסעו לאחר מסע שני דגלים כמפורש בפרשת בהעלותך, אבל אם נפרש בתוך המחנות, על הנזכרות למעלה, דהיינו בין מחנה יהודה למחנה ראובן, יהיו הלוים הנזכרים כאן בני גרשון ובני מררי נושאי המשכן, כי הם נסעו קודם מחנה ראובן כמבואר שם, ושני הפירושים מכוונים כפי הפשט:

כאשר יחנו כן יסעו, גם בדרך הליכתן ישמרו הסדר הזה, יהודה מפנים ואפרים מאחור, ראובן מימין ודי משמאל, ואהל מועד בתוך המחנות, כי הסברא כמ"ד כתיבה היו מהלכין, אבל בפרשת בהעלותך, שמזכירן בסדר אחר, דהיינו מחנה יהודה, בני גרשון ומררי, מחנה ראובן, בני קהת, מחנה אפרים, מחנה דן, אינו מדבר שם על מקום הליכתן אלא על זמן נסיעתן, כי כאשר יתחילו לעקור ממקומם ולהתנועע, יהודה הראשון בזמן ואחריו גרשון ומררי ואח"כ ראובן ואח"כ קהת וכו', וזה מן הטעם הנזכר לקמן (י' כ"א) והקימו את המשכן עד בואם, כמו שנפרש שם:

על ידו, על מקומו, ואין לשון יד זז ממשמעו, כי רוח של צדו קרוי עלידו, הסמוכה לו לכל הושטת ידו:

כל הפקרים, הם דברי השם אל משה נמשך אל וידבר ה' אל משה ואל אהרן שבתחלת זאת הפרשה, וביאורו כל פקודי המחנות שהיו במספר תר"ג אלף תק"נ יחנו איש על דגלו:

כן חנו לדגליהם וכן נסעו, להגיד שמימי המנין שהיה באחד לחדש, עד שנתקנו המחנות וחנו כן לדגליהם וכן נסעו שהיה בעשרים יום לחדש, לא נפקד מהם איש, וזה מעשה נס שלא ימות אחד מכל העם הגדול הזה תוך זמן עשרים יום: