ואלה תולדת אהרן ומשה, תחלה מנה תולדות ישראל, ואח"כ הלוים, אלא שהם חלוקים במנינם כמו שנחלקו בקדושתן, כי אהרן ובניו נמשחו לכהונה ומשה וזרעו וכל אנשי שבטו לשרת את הכהנים במקדש כמ"ש ושרתו אותו (להלן י'), ומנה כאן רק תולדות אהרן לבד ואח"ז במנין הלוים מונה גם בני משה כי אמר שם משפחת העמרמי (להלן כ"ז), ודאי הכונה על בני משה כי בני אהרן כבר הוזכרו לבדם ולא היה לעמרם בנים רק אהרן ומשה וכן הוא בד"ה (א' כ"ג י"ג) בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו הוא ובניו וכו' ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי, ויהיה לפ"ז הפסוק ואלה תולדות אהרן ומשה שב גם על פרשת מנין הלוים הסמוכה ששם נמנו גם תולדות משה:

ביום דבר ה' אל משה בהר סיני, כלומר הבנים שיזכיר כאן הם אותם שנבחרו ביום דבר ה' אל משה בהר סיני למשחה אותם ולהיות להם משחתם לכהונת עולם, כי בהיות משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה בא לו הצווי וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי וכו' (שמות כ"ט א') וכל ענין משיחתם וקרבנותיהם ככתוב שם, וכן עשה משה להם מיד כשהקים את המשכן, ואז נמשחו אהרן וד' בניו אבל שאר השבט לא נצטוה בבחירתו עד עתה ככתוב בסמוך הקרב את מטה לוי וכו', ולכן קודם שיצוה על הקרבת הלוים לשרת בקדש, הזכיר הכהנים שנמשחו קודם לכן כי להם משפט המעלה על כל שאר השבט שלא נמשח, ולכוונה זאת אמר בסמוך (פסוק ג') אלה שמות בני אהרן הכהנים המשוחים:

המשחים, בשמן המשחה להיות כהנים גדולים:

על פני אהרן אביהם, אין הכונה להגיד שכהנו בחיי אביהם כי כל איש מבני אהרן הכהנים יכהן בחיי אביו, רק בעבור שאמר הכהנים המשוחים, סיפר שאלעזר ואיתמר היו גם הם ככהנים גדולים נמשחים כמוהו בחיו, ולא יעשה כן לדורות:

והעמדת אתו, כמו ויעמידהו לפני פרעה (בראשית מ"ז ז'), כלומר תביא את שבט לוי לפני אהרן כדי שישרתו אותו:

ושמרו את משמרתו, שהלוים יהיו לעזר אהרן במשמרתו, במכשירי העבודות להגיף את הדלתות ולשיר על הקרבנות:

ואת משמרת כל העדה, שכלן היו זקוקין לצרכי המקדש אלא שהלוים באים תחתיהם בשליחותם, לפיכך לוקחין מהן המעשרות בשכרן שנאמר כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם (לקמן י"ח ל"א):

ושמרו וכו' ואת משמרת בני ישראל, בפסוק הקודם מדבר במכשירי עבודת הקרבנות המוטלים על ישראל ולכן אמר לפני אהל מועד, וכאן הוא מדבר משמירת המשכן והכלים המוטלת על ישראל, כל אלה יעשו הלוים במקומם:

מאת בני ישראל, אין הכונה במלת מאת שהעם הם הנותנים ברצונם, אלא הוא כמו מתוך בני ישראל, והמ"ם יורה על החלק מן הכל, והכונה שהשם הבדיל חלק מכל ישראל שהם הלוים, והוא נתנם לאהרן, וכן כתוב להלן (ח' י"ט) ואתנה את הלוים וכו', הרי שאין בני ישראל הנותנים אלא הוא ית' הנותן:

ואת אהרן ואת בניו תפקד, זהו לשון מנוי כמו ויפקד שר הטבחים את יוסף (בראשית מ"ד), והכונה שיהיו ממונים על כהונתם כמו שמבאר והולך:

ושמרו את כהנתם, קבלת דמים וזריקה והקטרה ועבודות המסורות לכהנים:

והזר הקרב, לכהן להיות עם כהונתם ישראלי או לוי יומת:

ואני הנה לקחתי, דבק עם הפרשה שלמעלה, ושיעורו מה שאמרתי שיהיו הלוים נתונים לאהרן, הטעם הוא לפי שלקחתי אותם לי תחת כל בכור:

והיו לי, כדי שיהיו לי:

כי לי כל בכור, וסבת קדושת הבכורים מזמן הכותי כל בכור בארץ מצרים, כמו שכתוב שם קדש לי כל בכור וכו' (שמות י"ג ב'):

ביום הכתי, אין הוראתו יום ממש כי באמת מכת בכורות היתה בלילה, אבל פירושו על הזמן, וכן רבים:

לי יהיו, בעבור האתנח שבמלת בהמה יתכן כוונת הכתוב שמאמר לי יהיו חוזר על הלוים שבפסוק הקודם, וביאורו ומטעם זה ראוי לפי הדין שיהיו לי הלוים:

מכן חדש ומעלה, כי טעם המנין הזה כדי שיפטרו את הבכורות, לפיכך ימנו מיד שיצאו מכלל נפלים, כמו שכתוב בבכורים ופדויו מבן חדש תפדה (לקמן י"ח ט"ז), אבל במנין השני כשימנו אל עבודתם ואל משאם לא ימנו כ"א מבן שלשים שנה הראוים לעבודה:

בשמתם, שיזכיר שמות המשפחות בפרט, וזה לפי שהיתה עבודתם כפי משפחותיהם כמפורש בסמוך, אבל במנין בני ישראל לא היה צריך להזכיר שמות המשפחות:

לגרשון משפחת הלבני, דבק אל הפסוק שלמטה, וביאורו שתי משפחות גרשון שהם משפחת הלבני ומשפחת השמעי היו פקודיהם במספר כל זכר ז' אלפים וחמש מאות:

הלבני השמעי, אינם שמות העצם ולכן באו בה"א הדעת, כי הם שמות היחס:

פקדיהם, בכנוי הנסתרים על המשפחות, ולא אמר פקודיהן לפי שהכנוי שב על פרטי המנוים שהיו זכרים:

אחרי המשכן, נקרא המזרח בשם פנים והמערב אחור, כי פני האדם אל זריחת השמש, ועל סדר זה נקרא דרום ימין וצפון שמאל, ופי' אחרי כמו אחורי, ויקרא פאת מערב ימה בעבור הים הגדול שעל צדו, ויהיה בכאן תוספת ביאור אחרי המשכן שהוא ימה:

ונשיא בית אב, כי היה נשיא לכל אחד משלשה בתי אבות שהם גרשון קהת ומררי, ולכן נשיא בית אב, אבל בשאר השבטים שלא היה כ"א נשיא אחד לשבט, אמר נשיא לבני ראובן לבני שמעון וכו', והנה למעלה לא הזכיר כ"א על דרך כלל שהלוים יחנו סביב למשכן, ועתה מודיע סדר חנייתם בפרט, גרשון למערב קהת לדרום ומררי לצפון המשכן, ולפני המשכן משה אהרן ובניו:

ומשמרת בני גרשון, אף כוונת הפרשה הזאת להודיע סדר עבודתם, כי המנין הזה היה מבן חדש בעבור פדיון הבכורות, אבל מפני שהזכיר שלשת בתי אבות וחנייתם מודיע ג"כ משמרת כל אחד על דרך כלל, ולהלן (ד' א') במנין השני יזכיר עבודתם ומשאם ע"ד פרט:

המשכן, הם היריעות התחתונות הנראות במשכן:

והאהל, הם יריעות העזים שנעשו לאהל עליהם:

מכסהו, נכללים בו מכסה עורות אלים ומכסה התחש, וכל זה מפורש להלן בכתוב:

ומסך פתח אהל מועד, הוא הוילון שבמזרח ממקדש שלא היו שם קרשים:

אשר על המשכן ועל המזבח סביב, כלומר הקלעים והמסך של חצר הסוככים ומגינים על המשכן ועל מזבח הנחשת סביב:

ואת מיתריו, הם מיתרי הקלעים שהיו קובעים בהן מלמטה שלא תגביהם הרוח, ואלה המיתרים היו במשא בני גרשון, אבל מה שאמר בסמוך במשא בני מררי ועמודי החצר סביב ואדניהם ויתדותם ומיתריהם (פסוק ל"ג), היו מיתרים אחרים שנותנים אותם סביב לעמודים לתלות בהן הקלעים בשפתם העליונה בכלונסות וקונדסין כמפורש במלאכת המשכן:

ולקהת משפחת העמרמי, הם בני משה כי לא היה לעמרם רק משה ואהרן, והם לא חנו בתוך הקהתים בצד דרום כ"א קדמה מזרחה, וגם בני אהרן חנו עם אביהם למזרח המשכן, א"כ לא נשאר למשפחת עמרם כי אם בני משה לבד:

והמזבחת, מזבח העולה ומזבח הקטורת:

והמסך, היא הפרוכת המבדילה בין הקדש ובין קדש הקדשים ואף היא קרויה פרוכת המסך:

ונשיא נשיאי הלוי, הממונה על כל ג' הנשיאים של שלשה בתי אבות הנזכרים היה אלעזר, ומלבד היותו נשיא על כלם, היה ג"כ גזבר על בני קהת בפרט כמו שכתוב לקמן (ד' ט"ז), ולכן הזכירו הכתוב כאן אצל בני קהת ולא המתין להזכירו אחר כל שלשה בתי אבות הלוים, וכמו שהיה אלעזר גזבר על בני קהת כן היה איתמר גזבר על בני גרשון ובני מררי, ככתוב בפרשת נשא, ואולם אלעזר לבדו היה נשיא על כלם לא כן איתמר:

פקדת שמרי, שיעורו שהיה נשיא נשיאי הלוי ונשיא פקודת השומרים ר"ל לצוותם על עבודתם ועל משאם:

והחנים לפני המשכן, ומבאר איזה הצד הנקרא פני המשכן, קדמה לפני אהל מועד מזרחה, ר"ל במזרחה של אהל מועד הנקרא צד פנים של א"מ:

למשמרת בני ישראל, שיהיה אהרן ובניו על המשמרת המוטלת על ישראל לעשות:

אשר פקד משה ואהרן, ואע"פי שאמר השם למשה פקוד את בני לוי וכו', שיפקדם הוא לבדו, עכ"ז קרא משה לאהרן שיהיה עמו כי הוא נשיא השבט ההוא, וכבר בא הצווי הכללי על מנין כל עדת בני ישראל ואתכם יהיו איש איש למטה (לעיל, א' ד'), אולם לפי שנקוד על מלת ואהרן דרשו חז"ל שהוא עצמו לא היה במנין הלוים, שנים ועשרים אלף, ובפרטן נמצא שהיו כ"ב אלף וג' מאות, ואחז"ל שאותן ג' מאות לוים בכורים היו ודים שיפקיעו את עצמן וכן הדעת נותן שיהיו בין הפקודים גם איזה בכורים, ואין בהן כח לפדות בכורי ישראל מאחר שהן עצמן בכורים, לכן מנאם הכתוב בין מספר פקודי בני גרשון וקהת ומררי מצד היותם נכללים בצווי כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם, אבל במספר הכללי לא זכר משה כ"א הכ"ב אלף והשמיט הבכורים, לפי שכבר הודיעו השם בתחלת הענין הנה לקחתי את הלויים תחת כל בכור פטר רחם בבני ישראל (לעיל פסוק י"ב), משה שפט (מזה שאין ראוי למנות הבכורים עמהם, ושיעור הכתוב כאן כל פקודי הלוים שיוכלו לפדות את הבכורות) היו כ"ב אלף, והנה לא פרו ורבו שבט לוי כשאר השבטים כי מבן חדש ומעלה לא היו רק כ"ב אלף, ומבן שלשים שנה שמונת אלפים, א"כ לא יגיע מבן עשרים שנה ומעלה לחצי שבט ישראל הפחות שבכולם, והטעם בזה כי רבוי עם בני ישראל היה בדרך פלא בהשגחת השם כדי שיוכלו לכבוש את הארץ ולעבדה ולשמרה ולא תרבה עליהם חית השדה למיעוטם, ועל רבויים בדרך נס אמר הכתוב הוא תהלתך וכו' בשבעים נפש וכו' ועתה שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים לרוב (דברים י' כ"ב), ובעבור ששבט לוי היה עתיד להתיחד בעבודת הקדש, ויתפרנסו מן המעשר ולא יהיה להם נחלה בחלוקת הארץ, לכך גזרה חכמתו ית' שלא יתרבה שבט לוי כשאר השבטים כי אם יהיו רבים לא יספיק להם המעשר לאכול ולא עריהם לשבת בם, לכך היה רבויים כפי צורך עבודתם לא יותר מזה:

פקד כל בכר זכר, לדעת כמה הם אשר יוכלו להפדות מקדושתן:

תחת כל בכר בבני ישראל, הנה הבכורות נתקדשו לגבוה מעת שצוה קדש לי כל בכור בבני ישראל באדם ובבהמה (שמות י"ג ב'), ושם צוה על פדיונם, אבל היו בכורים רבים בישראל ולא נפדו עד הנה, לפי שעדיין לא נאמר למי יהיה הפדיון ועדיין לא נצטוו על מתנות הכהונה, והיו א"כ עומדין בקדושתן והיתה בידם עבודת הקרבנות כדברי חז"ל ועתה צוה להחליפם בלוים והוא פדיונם, וצוה שיפדו הנותרים בנתינת חמשת שקלים לאהרן ולבניו כאשר היא מצוה לדורות:

ואת בהמת הלוים, אע"פי שאין הבכור עושה תמורה, גזירת מלך היא כאן שיהיה צאן ובקר של הלוים תחת בכור כל בהמה טהורה ופטר חמור בבני ישראל:

קח את הלוים, אע"פי שכבר אמר ולקחת את הלוים לי אני ה', שם לא היה צווי מוחלט, אלא הודעה למשה צורך מנין הבכורים, וצוהו לפקיד כל בכור זכר לפי שעתיד הוא ליקח אח"כ את הלוים תחת בכורי ישראל, ואחרי שמנאם משה וראה שהבכורים עודפים, הוצרך הש"ית להודיעו מה יעשו בעודפים ההם, ולכן צוהו קח את הלוים וכו', ר"ל אע"פי שאין מספר הלוים כמספר הבכורים, עכ"ז קח את הלוים תחתם, והנותרים תפדה בכסף:

פדויי השלשה, מלת פדויי הסמוכה אל השלשה ושבעים ומאתים אינו פעול, כי איך יאמר הכתוב על העודפים פדויים, והם אינם פדויים, אבל הוא שם על כסף הפדיון, והיחיד ממנו פְּדוּי ע"מ כְּסוּי עור תחש, וכן תרגמו אנקלוס, והרי הוא כאילו כתוב ואת פִּדְיוֹם השלשה והשבעים והמאתים:

חמשת שקלים, שכך הוא ערך הנער בן חדש ימים בפרשת ערכין:

ונתתה הכסף לאהרן, כשם שניתנו הלוים לאהרן כך יהיה כסף פדיונם לאהרן:

ויקח משה הביא בקלפי כ"ב אלף פתקין וכתב עליהם בן לוי ורע"ג פתקין אחרין כתוב עליהן ה' שקלים, ערבבן ואמר להם באו וטלו פתקיכם לפי הגורל:

את כסף הפדיום, כמו פדיון בנו"ן, והוא שם על הכסף הניתן כדי להיות פדוי:

העדפים על פדויי הלוים, שהיו מרובים על אותן הבכורות שנפדו על ידי הלוים עצמן:

חמשה וששים ושלש מאות ואלף, ר"ל אלף ושס"ה, וכך הוא סכום החשבון חמשת שקלים לגלגלת לרע"ג בכורות: