ומקנה רב, ולא פירש מהיכן בא להם מקנה רב יותר משאר השבטים, בחלוקת מקנה מדין אין ספק שלקחו השבטים חלק כחלק בשוה, ואפשר שבני ראובן ובני גד קנו אותו משאר השבטים:

ואת ארץ גלעד, במלחמת סיחון עדיין לא נלכדה ארץ הגלעד, כי בסמוך כתוב וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדוה (לקמן ל"ט), אולם הזכירוה כאן כי אולי חשבו שבלי ספק תפול ארץ גלעד בידם אח"כ בשבתם בארץ ההיא:

מקום מקנה, מקום מרעה טוב ושמן לנהוג שם המקנה:

בני גד ובני ראובן, הקדים הכתוב בני ראובן בפסוק הראשון כמשפט, כי הוא הבכור ובן הגבירה וכן כשיספר הכתוב המעשה הזה יאמר ולראובני ולגדי נתתי וכו', אבל בכל הפרשה הזאת, יקדים בני גד כי הם נתנו העצה הזאת והם היו המדברים תחלה למשה בנחלה הזאת: והם היו גבורים יותר מבני ראובן כמו שנאמר בהם וטרף זרוע אף קדקד, ולפיכך לא היו יראים לשבת לבדם בארץ הזאת מפני יושבי הארץ:

עטרות ודיבן, ובפסוק הסמוך מבאר שהן המקומות אשר הכה ה' לפני עדת ישראל, והיא ארץ סיחון ועוג:

עטרות, אין זו העיר הנזכרת (ביהושע ט"ז ב'), כי היא היתה בחלק אפרים, אבל זו אחרת היתה:

ויאמרו, בעבור שארכו הדברים חזר לאמר ויאמרו פעם שנית, וכן דרך הלשון:

לאחזה, במקום החלק והנחלה הראויה לנו בארץ כנען:

אל תעברנו את הירדן, בזה לא דברו כהוגן, כי על כל פנים היה כפי הדין שילכו עם אחיהם למלחמה בארץ כנען לעזרם, כמו שהיו כל השבטים יחד במלחמת סיחון, ועל זה הוכיחם משה לא על שאלת ארץ סיחון והם חזרו בם, וחז"ל אמרו מפני שראובן חבבו כ"כ את ממונם עד שבחרו לישב בחוצה לארץ בעבור מקניהם לכך גלו ממנה תחלה מכל השבטים, ועליהם נאמר נחלה מבוהלה בראשונה ואחריתה לא תבורך:

האחיכם, ה"א התימה:

תשבו פה, כי כן אמרו אל תעבירנו את הירדן:

ולמה תניאון, לשון הסרה, כלומר וכך אמר להם, אין זה אלא א' מב' דברים, אם שחשבתם היות ארץ כנען רעה ואוכלת יושביה ולכן תרצו להתרחק ממנה או שפחדתם מהכנענים וחוזק עריהם, ועל כל זה אמר כה עשו אבותיכם וכו', כי גם המרגלים דברו מרוע הארץ וחוזק העם, אמנם אם אין זאת בלבבכם ואין אתם חושבים רעה על א"י, למה אם כן תניאון את לב העם כי בשמעם דבריכם יאמרו גם הם שאינם חפצים לעבור את הירדן:

לבלתי בא אל הארץ, כי כל כונת המרגלים היתה כדי שלא יבאו אל הארץ:

אם יראו, שלא יראו:

לא מלאו אחרי, לא עשו כרצוני:

ויחר אף ה' בישראל, אף בטף אף עלפי שלא חטאו, הנה בגלל עון אבותם נמשך להם העונש שלא לבא אל הארץ עד אחר ארבעים שנה, כי כך מדתו ית' פוקד עון אבות על בנים, והכל במשפט צדק כמו שכתבתי על פסוק ואף בעונות אבותם (ויקרא כ"ו ל"ט):

וינעם, מענין התנודה ממקום למקום, כי היו במדבר יושבי אוהלים ועיר מושב לא מצאו:

**תרבות,**שרשו רבה, והוא מענין גידול, כמו אשר טפחתי ורביתי (איכה ב' כ"ב), וביאורו והנה אתם גידולי אנשים חטאים קמתם תחת וכו', והנה לא קרא אותם חוטאים ממש אלא כך אמר להם, אחרי שאבותיכם היו חוטאים הם גידלו אתכם כמותם:

לספות, מנחי ל"ה ודומה לו בענין שורש יסף, כי שניהם מענין רבוי והוספה:

כי תשובן מאחריו, ועתה אם גם אתם תשובון מאחרי ה' ויסף עוד להניחם ולעזבם במדבר, הנה על ידיכם תשחת כללות העם הזה, שלא יבאו אל ארצם:

ויגשו אליו, כי כשאמר להם תרבות אנשים חטאים נזדעזעו לאחור:

גדרת צאן, מענין גדר, והוא כותל שאינו בנין חזק רק לסגירה למרבץ הצאן:

וערים לטפנו, ערי מבצר כמו שמפורש בפסוק הסמוך:

חשים, מהירים, ושרשו חוש:

הביאנם, הביאונו אותם, והענין כי אנחנו נלך לפניהם לאות שאין אנו יראים מיושב הארץ, ולכן נהיה אנחנו המביאים אותם והם יבאו אחרינו:

כי לא ננחל, כלומר מה שהתנדבנו ללכת עמם למלחמה לא יהיה בעבור שיתנו לנו אחוזה בארץ כנען נוסף על ארץ סיחון ועוג, אלא בלי תשלום גמול נעשה זאת, ורק כדי שלא להניא את לב העם ולאות שלבבנו שלם עם ה':

מעבר לירדן והלאה, לצד השני של הירדן שהוא לצד מערב, ומלת הלאה תורה על כל מרחק הרחוק יותר מן הגבול ואם יהיה הגבול זמני תורה על ריחוק זמן, כמו מיום השמיני והלאה ואם יהיה הגבול מקומי תורה על ריחוק מקום, כגון כאן:

כי באה נחלתנו, אין פירושו שכבר קבלנוה, כי אינו הגון לדבר כן לפני משה בדבר התלוי ברצונו עד שינחילנה הוא להם, אבל הוא עבר בעתיד, וביאורו אם תנחילנו את הארץ הזאת כמו ששאלנו, אז תהיה נחלתנו כבר באה אלינו מעבר הירדן מזרחה, ולכן שוב לא ננחל אז אתם מעבר הירדן והלאה:

אם תעשון את הדבר הזה, על דרך כלל ומבאר אם תחלצו וגומר:

לפני ה', יתכן שהוא על הארון שנקרא כן על שם ה' השוכן בין הכרובים, וכבר נאמר פעמים רבות בכתוב לפני ה' על הדרך הזה, והכוונה שיהיו הראשונים ויצאו לפני הארון לצבא:

ועבר לכם כל חלוץ, ענינו כל חלוץ שלכם:

עד הורישו, כי השם יוריש את יושבי הארץ, ואין לכם להתפאר על זה, כמו שאמרתם עד אשר אם הביאונום:

ונכבשה וגו' ואחר תשבו והייתם נקים, כל זה הוא מדברי התנאי, וענינו אם לא תשובו כ"א אחר שתהיה הארץ נכבשת, למען תהיו נקיים מה' ומישראל, אז תהיה הארץ הזאת לכם לאחוזה:

נקיים מה', שלא יהיה עליכם אפו:

ומישראל, שלא תגרמו להם המרות רצון ה':

והיתה, הוא תשובת התנאי:

לאחזה לפני ה', שתהיו גם אתם מושגחים ממנו כמו יושבי הארץ הקדושה:

ואם לא תעשון כן, כי אין אני יודע כעת אם באמת ובתמים אתם אומרים זאת, או אם הוא רמאות ודבר כזב:

הנה חטאתם לה', אל תחשבו כי לבני ישראל חטאתם, שהרי סוף סוף שאר השבטים מרויחים בזה כי תשאר כל ארץ כנען לתשעת המטות וחצי המטה, אבל חטאתכם תהיה לה', אם במה שתתראו כמואסים בארץ הנבחרת, ואם במה שחללתם דבריכם נגד צווי ה' לא יחל דברו ככל היוצא וכו', ולכן הוסיף להם בסמוך והיוצא מפיכם תעשו:

ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם, העונש הבא על חטא ועון יקרא גם הוא עון וחטאת, כי היא כרוך אחרי החטא ושומר עקביו, נכון וממהר לבא כשיעבור החטא, ולזה החוטא אחרי אשר חטא משתדל להעלים את החטא או להסתיר את עצמו ממנו מיראת העונש הדבוק אחריו, ותבין מזה לשון מציאה הנאמר אצל החטא להוראת הנקמה, פעמים יאמר שֶׁיִמָצֵא החטא, כגון האלהים מצא את עון עבדיך (בראשית מ"ד ט"ז), ופעמים יאמר על החטא, שֶׁיִמְצָא את החוטא, כגון כאן והענין אחד:

ערים לטפכם וגדרת, תחילה הערים לצורך טפכם כי הוא ענין שצריך להשגיח עליו תחלה לטובת הבנים, ואח"כ הגדרות לצאן, ולא כאשר אמרתם גדרות צאן נבנה וכו', ואח"כ ערים לטפנו, והוכיחם בזה על שהיו רודפים אחר הממון יותר מדאי, עד שאהבת צאנם הביאם לשאלה זאת, והם קבלו תוכחתו וזכרו בתשובתם טפינו נשינו תחלה, ואח"כ מקננו וכל בהמתנו:

לפני ה' למלחמה, ולא לפני בני ישראל, כמו שאמרנו בתחלה ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל, כי כך למדתנו רבינו לומר לפני ה', וזהו כאשר אדוני דובר:

ויצו להם משה את אלעזר, צוה אותם איך יתנהגו עם בני גד ובני ראובן בחלוקת הארץ, כי משה כבר ידע שהוא לא יעבירם את הירדן ולא ינחילם את הארץ לכן הודיע לאלעזר ויהושע וראשי אבות המטות שכך התנה עמהם ועליהם להשגיח שיעשו ככל היוצא מפיהם, ומלת להם שבה על בני גד ובני ראובן, והטעם בשבילם:

ויאמר משה אליהם, אל אלעזר ויהושע וראשי האבות הנזכרים בפסוק שלפניו:

ונתתם להם את ארץ הגלעד, כי עדיין לא לקחו כ"א איזה ערים לבנות מבצרים לטפם ולא כל ארץ הגלעד, ולכך צוה ליהושע והנשיאים אם יעברו וכו' יתנו להם כל הארץ לאחוזת עולם:

ונאחזו בתוככם, ישאר להם אחוזה על כל פנים בארץ כנען, ועליהם להוריש את יושביה ולהאחז שם וממה שאמר ונאחזו ולא אמר וינחלו יראה שכוונתו לומר שיקבלו בארץ כנען חלק אחוז כפי אשר יעלה הגורל אם טוב אם רע, כדרך שפירשנו למעלה (ל"א ל') מלת אחוז, ולא חלק נבחר מאתם כמו שחשבו:

ויענו בני גד, אחר שענו למשה לבד חזרו לענות אותו גם לפני אלעזר ויהושע וראשי האבות, למען ישמעו גם הם שקבלו עליהם לקיים התנאי:

את אשר דבר ה', ובתחלה אמרו כאשר אדוני מצוה, אבל הטעם לומר יודעים אנחנו שכל דבריך הם דברי ה' ולכן אין צריך לצוות עלינו בתנאי כפול, כי חלילה נעבדיך מעבור על דברי ה':

ארץ כנען, כמו לארץ כנען:

ואתנו אחזת נחלתנו, כלומר בידינו וברשותנו תהיה אחוזת נחלתנו מעבר הזה:

ויתן להם משה, נתן להם עתה על תנאי:

ולחצי שבט מנשה, מתחלה לא באו לפניו רק בני גד ובני ראובן, אבל כאשר בא משה לחלק הארץ לשני השבטים ראה שהיא ארץ גדולה יותר מהראוי להם (עיין בהקדמה), ובקש מי שירצה להתנחל עמהם, והיו אנשים משבט מנשה שרצו בה, אולי אנשי מקנה היו ונתן להם משה חלקם, וטעם ולחצי אינו על חציו דוקא כי הנה היו למנשה ח' בתי אבות ככתוב בפרשת הפקודים, ושש מהם עברו את הירדן והתנחלו בארץ ככתוב ביהושע, אלא פירוש מלת חצי חלק ממנו ולא חציו במנין, כמו אז יחלק העם ישראל לחצי חצי העם היה אחרי תבני וגו' (מ"א ט"ז כ"ג) שהכונה חלק ממנו, והנה לא הזכיר הכתוב שחילק משה ביניהם הארץ הזאת ויתן לכל אחד משני השבטים וחצי המטה חלקו בפני עצמו ובמשנה תורה פירש שנתן לחצי שבט מנשה חלק בפני עצמו, אבל בס' יהושע ביאר גם חלוקת שני השבטים על פי משה, כי שם כתוב ויתן משה לבני ראובן וכו' ויתן משה לבני גד וכו', ובא זה ולימד על זה:

לעריה בגבלת, כל הערים אשר בגבולות הארץ, והוסיף לבאר ערי הארץ סביב, כלומר כל הערים אשר בסביבות הארץ:

ויבנו בני גד, לא שבנו ערים חדשות, אלא תקנו הנהרסות וחזקום לבצורות, ופועל ויבנו מוסב על סוף פסוק ל"ו ערי מבצר וגדרות צאן, כלומר להיות ערי מבצר, והנה לא בנו עתה אלא הערים הנזכרים בכתוב ולא כל הערים אשר בארץ ההיא:

ואת ערער, ובספר יהושע מצאנו שנפל ערוער לבני ראובן ככתוב שם (י"ג ט"ז) ויהי להם הגבול מערוער אלא שתי ערוער היו האחת לראובן והאחת לגד, והראיה כי בישעיה י"ז נזכרו שתי הערים האלה יחד בשם ערי ערוער:

את חשבון אבל (בד"ה א' ו') נזכרה עיר חשבון בנחלת מטה גד, ואפשר שלהיותה בגבול המבדיל נחלת ראובן מנחלת גד, לכן תחשב לשניהם:

ואת נבו ואת בעל מעון מוסבת שם, אלו השמות היו שמות הערים ביד מואב, וכאשר כבש אותם סיחון מלך האמורי הסב את שמם לשם אחר, והנה כאשר הגלה תגלת פלאסר מלך אשור לראובני ולגדי חזרו מואב וישבו בארצם ובעריהם, וחזרו לקרותם בשמות הראשונים, כי כן מצינו בספר ירמיהו כאשר לכד נבוכדנצר את ערי מואב הוזכרו בשמות הללו חשבן ואלעלא וכו' לכן נראה כי פי' מוסבת שם שאלו הערים כולם היו מוסבת שם שהסב סיחון את שמם הראשון לשם אחר שלא נודע לנו, ואלה שזכר הכתוב היו שמותם הראשונים כאשר היו ביד מואב, ובני ראובן קראו להם בשמותם הראשונים אשר היו להם מתחלה, ולפיכך לא אמר הכתוב ויקראו שמות לערים, אלא ויקראו בשמות:

ויורש את האמרי, אף שאמר בני מכיר בלשון רבים יתכן לומר ויורש בלשון יחיד על שם אביהם שהוא מכיר, לא שמכיר הוריש אותם, כי הוא כבר מת, אלא בניו, וכן בכתוב הסמוך ויתן משה את הגלעד למכיר ענינו לבני מכיר, ודרך המקרא לדבר על השבט או המשפחה בשם הפרטי שממנו יוחס השבט או המשפחה ההיא:

ויתן משה את הגלעד, כאן יראה שנתן לבני מנשה את כל הגלעד, וכמו שאמר במקום אחר ולמכיר נתתי את הגלעד (דברים ג' ט"ו), אמנם הפך מזה כתוב לבני גד (ביהושע י"ג כ"ה) ויהי להם הגבול יעזר וכל ערי הגלעד, הרי שכל הגלעד היה לבני גד? ויותר מזה יקשה כי כאן יראה שארץ גלעד היתה נכללת בממלכת סיחון, אבל במקום אחר כתוב מערוער אשר על שפת וכו' עד הגלעד (דברים ב' ל"ו), משמע מזה שעד הגלעד היה מלכות סיחון ולא כל ארץ הגלעד בכלל? לזה יתכן לי לומר כי שם גלעד יאמר על שני פנים, כל ארץ סיחון אשר בעבר הירדן נקראת לפעמים בשם כללי גלעד, אך ע"ד פרט לא נקרא גלעד רק המחוז שבין בשן לערוער, ואעידה לי פסוק אחד שבו נמצאו שתי ההוראות האלה לשם גלעד יחד, והוא (מלכים ב' י' ל"ג), מן הירדן מזרח השמש כל ארץ הגלעד (שם כללי) הגדי והראובני והמנשי מערוער אשר על נחל ארנון והגלעד (שם פרטי) והבשן, וזה ברור:

ויאיר בן מנשה, הוא היה ממשפחת יהודה כי כן כתוב ואחר בא חצרון (שהוא בן פרץ בן יהודה) אל בת מכיר וכו' ותלד לו את שגוב ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים ושלוש ערים בארץ הגלעד (דברי הימים א' ב' כ"א), ונקרא בן מנשה בעבור אמו שהיתה ממשפחת מנשה, והנה אין טעם לשאול איך לקח יאיר נחלה עם שבט אחר ? כי ארץ כנען בלבד היא הנחלקת לשבטים ולא ארץ האמורי שהיא מעבר לירדן מזרחה כי יש אמורי אחר בארץ כנען כידוע:

חות, הם הפרזות אשר על פני השדה באין חומה ובריח למשכן האיכרים ועובדי האדמה:

ונבח הלך, לא הוזכר בכתוב מאיזו משפחה היה, אך ממה שכתוב ויקח גשור וארם את חות יאיר מאתם ואת קנת ואת בנותיה ששים עיר (דברי הימים א' ב' כ"ג), נראה שנבח אשר לכד את קנת ואת בנותיה בן יאיר היה, ולכן הוזכרו אצל חות יאיר: