אל הארץ כנען, שיעורו אל הארץ ארץ כנען, כמו והנבואה עודר הנביא, ואפשר כי שם הארץ הזאת עצמה כנען כשם העם, כמו מצרים שם הארץ ושם העם, ויהיה אל הארץ כנען כמו העיר ירושלים המלך דוד:

זאת הארץ, לפי שהרבה מצות נוהגות בארץ ואינן נוהגות בח"ל הוצרך לכתוב מצרני גבולי רוחותיה סביב, לומר לך מן הגבולים הללו ולפנים המצות נוהגות:

תפל לכם, על שם שנתחלקה בגורל נקראת החלוקה בשם נפילה:

פאת נגב, מתחיל במקצוע דרומית מזרחית, וסובב והולך אל המערב ומשם אל הצפון ואל המזרח עד שישוב למקום שהתחיל בו, והנה פסוק ג' ד' וה' מדברים על גבול דרומי פסוק ו' על גבול מערבי, פסוק ז' ח' וט' על גבול צפוני, ופסוק י' י"א י"ב על גבול מזרחי עד שיגיע לים המלח שבו מתחיל כאן:

על ידי אדום, סמוך לאדום, כי אדום בדרומו של ארץ ישראל, וים המלח מתחיל בקצה הדרום ונמשך לצד מזרח, ומדבר צין למערבו של ים המלח:

מקצה ים המלח קדמה, גבול הארץ יהיה למזרחו של ים המלח, והים עצמו לפנים מן הגבול:

ונסב לכם, שם הגבול בולט ועובר בדרומו של מעלה עקרבים, נמצא מעלה עקרבים לפנים מן המצר:

ועבר צנה, אל צין, כמו מצרימה:

תוצאתיו, קרנותיו בדרומו של קדש ברנע, כי גם קדש ברנע לפנים מן הגבול, ומשם נמשך הגבול לצד מערב אל חצר אדר ומשם לעצמונה, שהם במקצוע דרומית מערבית של ארץ ישראל:

נחלה מצרים, כמו אל נחל מצרים, ואינו הנילוס אלא הוא השיחור השופך לים במקצוע דרומי מערבי של ארץ ישראל והוא הנזכר (בד"ה א' ט"ו ג') ויקהל דוד את כל ישראל מן שיחור מצרים עד לבא חמת, שהוא ממערב א"י למזרחה, ובמקום אחר נקרא נחל הערבה, שכן כתוב ולחצו אתכם מלבא חמת עד נחל הערבה (עמוס ו' י"ד) והכל אחד והנה מה שאמר כאן ונסב הגבול: הכונה שמעצמון יתקצר הגבול המערבי ויטה מעט לצד מזרח עד בואו אל הנחל ושם יהיה הנחל הגבול עד הים הגדול, שהיא הים האמצעי למערבה של א"י:

הימה, אין פירושו לרוח מערבי, כי לא תתכן ה"א הידיעה על ענין זה, אלא פירוש והיו תוצאותיו הימה, שיהיה סוף הגבול הדרומי מגיע עד הים, ובסמוך מפרש שהים הזה הוא הים הגדול:

וגבול ים, ומצר מערבי מהו? הים הגדול הוא הגבול בעצמו לצד מערב:

וגבול, חכמים פירשו לרבות נסים שבים שאף הם מגבול א"י, והם האיים:

גבול צפון, מצד צפון:

תתאו, מלשון גבול, וכמהו עד תאות גבעות עולם (בראשית מ"ט כ"ו), ויתכן שיהיה גם והתוית תיו (יחזקאל ט' ד') מענינו, ושרשם תאה או תוה, ויתחלפו האל"ף והוי"ו כדרכם בכמה מקומות, וענינו הכולל עשות הסימן וההכר, ובפרט סימני הגבול והמצר, וכאשר יתחלף האל"ף עם החי"ת יקרא תחום הרגיל בדברי רז"ל לענין זה:

הר ההר, אינו הר ההר שמת בו אהרן, כי ההר ההוא בחוצה לארץ מזרחי דרומי לא"י, וזה ההר מקצתו בארץ, נקרא בלשון חז"ל טורי אמנה או טורי סמנוס, ואמרו עליו משפועו לדרום ארץ, משפועו לצפון חוצה לארץ, והוא מכוון כנגד חמת, זה במזרח וזה במערב, וביניהם כשלשה ימים ברוחב:

תתאו לבא חמת, תסמנו הגבול מהר ההר לצד חמת, ולא עד עיר חמת דוקא, כי העיר הזו בחוצה לארץ רחוקה מן הגבול, אבל פי' לבא חמת שיגיע הגבול עד התחלת המחוז של חמת:

והיו תוצאת הגבול צדדה, שם כלה מדת הגבול ההוא כי משם ואילך יצא ויתפשט יותר באלכסון, כמו שיאמר בפסוק הבא שמשם יצא הגבול זפרונה:

תוצאתיו, סופי הגבול ההוא חצר עינן, כי הוא במקצוע צפונית מזרחית, ומשם ואילך התחלת גבול המזרח:

שפמה, במצר המזרחי, ומשם הרבלה שהיא לדרום שכם:

מקדם לעין, אילו היה עין שם מקום, לא היה ראוי לבא בה"א הידיעה, אלא מקור נהר אחד והתחלת מבועו נקרא עי"ן בל"הק, וכאן אמר לעין בה"א הידיעה לרמוז אל מקור הירדן הנודע, ודע כי שני מקורות יש לירדן במקום מבועו אשר ביניהם היתה עיר דן, כמו שכתבתי (בראשות י"ד י"ד), ושתי המקורות יתחברו יחד טרם יכנס הירדן אל מי מירום הנהרא בלשון העמים [Lacus Sunoconites], ואחד משני המקורות האלה נקרא [Dapbue], וזה הוא שקראו הכתוב כאן עין, ואמר מקדם לעין כי גם המקור הזה מארץ ישראל הוא, והמצר הולך למזרחו:

וירד הגבל, כל שהגבול הולך מצפון לדרום הוא הולך ויורד:

ומחה, לשון הכאה, כמו ימחאו כף (ישעיה נ"ה י"ב), הנגיעה בדוחק נקראת בלשון הכאה, והכונה שהגבול יורד משפם ובא עד כתף ים כנרת, ושם כתף הים הוא הגבול:

קדמה, שהיה ים כנרת תוך לגבול במערבו, והגבול במזרחים כנרת ומשם יורד אל הירדן, והירדן מושך ובא מן הצפון לדרום, באלכסון נוטה מעט לצד מזרחה של א"י כנגד כנרת, עד שנופל בים המלח, ושם כלה הגבול בתוצאותיו אל ים המלח, שממנו התחלת מצר מקצוע דרומית מזרחית, הרי סובבת אותה לארבע רוחותיה:

זאת תהיה לכם הארץ, כלומר כל הערים והארצות אשר תוך הגבולים הכתובים פה, הם בכלל א"י:

אשר צוה ה', אינו מחובר למטה עם לתת וכו', אלא שב למעלה אל תיבת בגורל כלו' באותו הגורל אשר צוה ה':

הראובני, תואר בהעדר המתואר, ושיעורו בני השבט או המטה הראובני, וכן הגדי:

שני המטות, כבר אמר זה בפסוק הקודם, ויהיה הכפל ללא צורך, אבל כפי המשך הכתובים נראה שאין פסוק זה בכלל דברי משה שצוה אז אל בני ישראל, כמו שאמר בתחלת הענין ויצו משה את בני ישראל וכו', אלא אחר שאמר להם כי לקחו וכו' הודיע הכתוב בדרך סיפור שכך קרה בפועל, כי קודם שיצוה משה זאת הארץ וכו', כבר לקחו שני המטות וחצי המטה את נחלתן והתיישבו בהן:

קדמה מזרחה, אל פני העולם שהם במזרח השמש:

ינחלו לכם את הארץ, מלת לכם כמו בעבורכם, כי כל נשיא ונשיא אפוטרופוס לשבטו, ומחלק נחלת השבט למשפחות ולגברים ובירר לכל אחד ואחד חלק הגון, ומה שהם עושין יהיה עשוי, כאילו עשאום שלוחין ולא יתכן לפרש לכם זה ככל לכם שבמקרא, שאם כן היה לו לכתוב ינחילו לכם, ינחלו משמע שהם נוחלים לכם בשבילכם ובמקומכם:

ונשיא אחד נשיא אחד ממטה, ולפי זה היו עשרה נשיאים תשע של תשעת המטות ואחד לחצי שבט מנשה, ונשיאי ראובן וגד לא יזכיר כי הם לקחו נחלתם כבר, והנה הצווי הזה היא בשורה טובה והבטחה לנשיאים ההם שלא ימות אחד מהם בכל שנות הכיבוש עד אחרי הנחילם את הארץ:

ולמטה בני דן נשיא, ובשלשה הראשונים לא אמר נשיא, אולי שהם היו כבר אנשים ידועים לשבטיהם, והיו נשיאים גם קודם הצווי הזה, ולכן לא הוצרך לומר בהם נשיא אבל אלה שנתמנו רק עתה לנשיאים לענין נחלת הארץ בלבד הוצרך לומר בהם נשיא: