ומגרש, הוא ריוח מקום חלק מחוץ לעיר סביב לנוי העיר, ואין רשאין לבנות שם בית ולא לנטוע כרם ולא לזרוע זריעה:

לבהמתם, למרעה בהמתם:

ולרכשם, לשמור קנינם ולעשות שם כל צרכי השדה:

ולכל חיתם, לכל צרכי מחיתם, ומכאן למדו חז"ל שלא יהיו קוברים שם מתיהם:

ומגרשי הערים, למעלה אמר סתם שיתנו מגרש ללוים, ועכשיו פירש שיעור המגרש:

מקיר העיר וחוצה, נראה מזה שאין עובי הקיר בכלל השיעור:

אלף אמה סביב, ואחריו הוא אומר אלפים באמה, למדנו שאין האלף בכלל האלפים, אלא תחילה מודדין אלף אמה סביבות העיר מכל צד, וזה נקרא בלשון חכמים מגרש, ואח"כ מודדין מן המגרש הזה ונחוץ עוד אלפים אמה לשדות וכרמים, נמצא בין הכל ג' אלפים אמה לכל רוח, כן פסק הרמב"ם ז"ל הלכות שמיטה ויובל פ' י"ג, והוא כשיטת ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי (סוטה פרק ה' משנה ג') וכן נראה נכון לפי פשטות הכתוב:

ומדתם, ועוד תמדדו מדידה אחרת:

מחוץ לעיר, למעלה אמר מקיר העיר וחוצה לפי שהיו מתחילין למדוד מן הקיר עצמו ומגיעין עד מקום רחוק אלף אמה, ואותו המקום קראו הכתוב חוץ, שהרי אמר שם מקיר העיר וחוצה, ולפי שצוה כאן שימדדו עוד מן המקום ההוא והלאה אלפים אמה אחרות, לכן אמר ומדותם מחוץ לעיר, כלומר מן המקום הזה הנקרא חוץ תמדדו עוד אלפים אמה:

זה יהיה להם מגרשי הערים, גם האלפים אמה נקראים בכתוב מגרש, אלא שבאלף אמה הנזכרים למעלה אסור לזרוע ולחרוש, ובאלה מותר:

ואת הערים אשר תתנו, אחרי שהודיע מדתם בא להודיע מספרם, ואמר את הערים אשר צויתי אתכם לתת ללוים יהיו מ"ח במספר, שש לערי מקלט, ועליהן עוד מ"ב עיר:

את כל שש ערי המקלט, שלש שהבדיל משה בעבר הירדן מזרחה, ומעבר לירדן ימה הבדיל יהושע עוד שלש ערים כמ"ש ויקדישו את קדש בגליל וכו' (יהושע כ' ז'):

המקלט, בה"א הידיעה כי יסמוך אל הצווי שבא בסמוך, ושם יתבאר ענינם ולזה אמר כאן הרוצח ג"כ בה"א הידיעה:

ועליהם, בא כנוי הזכרים בדרך זרות, כי שם עיר נקבה, והראוי עליהן, או אפשר שיהיה הכנוי מוסב אל מקלט, כאילו הערים יקראו בשם מקלטים:

ועליהם תתנו, תלה הכתוב נתינת המ"ב עיר בנתינת השש ערי מקלט, ואמר שיוסיפו עליהן עוד מ"ב עיר לחייב גם בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה שיתנו גם הם ערים אחרות נוספות על ערי המקלט, אע"פ שהיו חוצה לארץ, כי כמו שנתנו ג' ערי מקלט בעבר הירדן מזרחה, כמפורש לקמן (דברים ד' מ"ג) את בצר במדבר וכו', כן יתחייבו לתת עליהן עוד ערים לשבת, וכן סופר בספר (יהושע כ"א כ"ה) שנתנו חצי מטה מנשה ערים שתים לבני קהת, ובני גד נתנו ערים ארבע לבני מררי, ככתוב שם (כ"א ל"ו), ובד"ה הזכיר ג"כ ד' הערים אשר נתנו בני ראובן לבני מררי:

ארבעים ושתים עיר, אלה אינו ערי מקלט, אלא ערים לשבת ללוים:

כל הערים, חזר וכללן יחד ללמד שכולן שוין בענין המגרש, בין ערי המקלט ובין אותן שאינן ערי מקלט:

מאת הרב תרבו, מאת בתי האבות שנחלו הרבה יקחו הרבה, אבל השבטים היו שוין בנחלה, ואף על פי שתמצא בספר יהושע שאין מספר הערים אשר נתנו ללוים שוה לשבטיהם, שהרי נתנו מיהודה ושמעון ובנימין ערים י"ג, וממטה יששכר אשר ונפתלי וחצי מנשה י"ג, ואלו מרובים על הראשונים במנינם, וכן ממטה אפרים ערים ד', וממטה דן ערים ד', והיו בני דן כפלים כבני אפרים? זאת היתה מפני שנוי הערים שהיו חשובות זו מזו כי בשומא נתחלקה הארץ:

והקריתם, מענין הקרה נא לפני היום (בראשית כ"ד י"ב), שהוא לשון הזמנה, ופירושו כאן הזמינו לכם ערים:

מקלט, לשון קלט ענינו כניסת הדבר בין חלקי מקבלו, ויהיה אחוז ומדובק עמו, עד שלא יורגש השינוי בין חלקיהם ולא יבדל ממנו כי אם בדוחק, אמר ושור ושה שרוע וקלוט (ויקרא כ"ב כ"ג), ענינו שחלקו רגלו האחת נמשכות וקלוטות יחד, עד שלא יורגש שום שנוי או הבדל ביניהם, וכן לדרז"ל שפירשו שפרסותיו קלוטות כרגלי הסוס והחמור, וכן במשנה כדי שיקלוט את העין שיכנס הצבע בין חלקי הבגד ויאחז שמה, ועל הדרך הזה נקראות ערי מקלט, לפי שהרוצחים השוגגים נאחזים בין חומותיהם מיראת נפשם ולא יצאו מחוץ לעיר מקלטם עד מות הכהן הגדול, ושם הם יושבים בטח, באין הבדל ושנוי ביניהם ובין יתר יושבי הערים ההם, כי הם קלוטים בתוכם:

מגאל, קרוב ממשפחת הנרצח:

ולא ימות הרצח עד, ענינו כדי שלא ימות הרוצח טרם עמדו לפני העדה שישפטו אותו אם הוא שוגג או מזיד:

שש ערי מקלט, הם הנזכרים למעלה (פסוק ו') בדרך העברה, וכאן בא הצווי שיהיו ששה:

תתנו מעבר לירדן, כלומר באותו עבר שאתם בו עתה שהוא לצד מזרח ואלה הערים הבדיל משה בחייו כמ"ש אז יבדיל משה שלש ערים (דברים ד' מ"א), וחז"ל אמרו שלא היו קולטות ג' הערים שבעבר הירדן עד שיבדלו שלשת הערים בארץ, אולי סמכו על סוף הפסוק שחוזר ואומר ערי מקלט תהיינה, משמע כולן יחד:

ואם בכלי ברזל, עתה יפרש איזה הוא הנקרא שוגג שינוס אל ערי המקלט, ואיזה הוא הנקרא מזיד אשר יומת כפי הצווי וכי יזיד איש אל רעהו להרגו בערמה (שמות כ"א י"ד), והולך ומבאר אם הכהו בכלי ברזל רוצח הוא, כלומר רוצח במזיד הוא, כי היה יודע שיכול להמית בו לכן מות יומת רוצח:

ואם באבן יד, מלת אבן סמוכה למלת יד שהיא תואר לה, ר"ל באבן הנלקח ביד:

אשר ימות בה, שתהיה האבן גדולה כ"כ שיש בה שיעור להמית, לפיכך מזיד הוא,

מות יומת, ומה שלא נאמר בכלי ברזל אשר ימות בה, לפי שהברזל ממית בכל שהוא אפילו מחט, לכן לא נתנה בו תורה שיעור:

בכלי עץ יד, כלי עץ הנלקח ביד:

בפגעו בו, בכל מקום אשר ימצא את הרוצח אפי' בתוך ערי המקלט, אולם אין רשות לגואל להמיתו אלא אחר שעמד ההורג לפני ב"ד ושפטו שהוא רוצח וחייב מיתה:

ואם בשנאה, בתחילה נתן דין ההורג בכלי אם בכלי ברזל או באבן או בעץ, ועכשיו מדברו בהורג בערמה אפילו בלא כלי, ושניהם מזידין, ולבסוף כתב דין ההורג בשגגה, ואם בפתע וכו', כי צריך להאריך בו לפרש כל דיני השוגג בעיר מקלטו:

יהדפנו, שידחה אותו בגופו ממקום גבוה כדי שיפול וימות:

או השליך עליו, או שהיה ההורג למעלה וההרוג למטה והשליך עליו כלי להמיתו:

בצדיה, כמעשה הציד המתנכל וצודה לקחת את נפש צידו:

הכהו בידו, בידו עצמו בלי שום כלי, כדרך אנשים נצים אבל זה עושה באיבה ומבקש להמיתו:

ואם בפתע, עתה יבאר אופני השוגג, ואמר בפתע, כלומר ברגע אחד, שהיה סמוך לו ולא היה לו שהות להזהר עליו:

הדפו, ובכלל אם בידו יכנו בלא איבה:

או בכל אבן, וה"ה לכלי ברזל או עץ בלא ראות:

אשר ימות בה, הכהו:

בלא ראות, שעורו בלא ראות אותו:

ויפל עליו, מכאן אחז"ל ההורג דרך ירידה גולה, דרך עליה אינו גולה:

ושפטו, ומה יהיה המשפט, שיצילו את המכה מיד גואל הדם כמ"ש בסמוך וזהו שאמר על המשפטים האלה:

והשיבו אותו, אחר שנס שמה מאימת גואל הדם, וב"ד לקחוהו משם לעמוד לפניהם למשפט וראו שהיה שוגג, ישיבוהו למקומו אל אחת מהערים אשר נס שמה:

עד מות הכהן הגדל, כי היות הרוצח בשגגה גולה, הוא להשקיט נפש גואל הדם, שלא יראה לנגד עיניו מי שבאה התקלה הזאת על ידו, כי יחם לבבו ויתקצף על מות קרובו, ומתוך רגשת כעסו לא יתבונן להבדיל בין שוגג למזיד, ויבא לשפוך דם נקי, והנה תלה הכתוב חזרתו במות הכהן הגדול שהוא האיש הנכבד שבבני אדם והאהוב לכל ישראל שבזה תנוח דעת הגואל אשר נהרג קרובו, כי זה ענין לנפש האדם, המקרה החדש משכח את הישן, צער גדול משקיט את הקטן, היגון מכניע את הלב ומשכך את הקצף, ובצרות הכלל התנחם הנפש על צרותיה הפרטיות ועתה מות הכהן הגדול הוא מקרה חדש, וצער גדול ויגון קרה לכל האומה, על ידו תשכך חמת הגואל, ושכח את אשר נעשה לו, או יתן לב להבחין בין שוגג למזיד:

אשר משח אתו, ענינו המושח שלא הוזכר:

את גבול, מן גבול, כמו כצאתי את העיר:

אין לו דם, אין לגואל הזה משפט שפיכת דם, כי הרוצח התחייב בנפשו בצאתו מעיר מקלטו, כמו שמבאר בכתוב הסמוך:

והיו אלה, משפטי הרוצחים המזידים והשוגגים המבוארים בפרשה זו:

בכל מושבתיכם, למד שתהא סנהדרין קטנה נוהגת בחוצה לארץ כל זמן שנוהגת בא"י:

כל מכה נפש, לפי שאמר למעלה דין רוצח במזיד דרך כלל, אם בכלי ברזל או כלי עץ וכו' מות יומת המכה רוצח הוא, אמר כאן שאין דנין את הרוצח לפי אומד דעת ב"ד אלא לפני עדים שיענו בו שהכהו במזיד:

ועד אחד לא יענה בנפש, שעל ידי עדותו תהיה הנפש ההיא במיתה כמו שהולך ומבאר במלת למות:

ולא תקחו כפר לנפש, לא תקחו פדיון ממון לפטור מן המיתה נפש רוצח במזיד אשר נתחייב מיתה בב"ד, אפילו אם גואל הדם חפץ בכך, כי על כל פנים יומת, לא ינצל בשום ענין מן המיתה לא בגלות ולא במכות ולא בעונשין אחרים:

ולא תקחו כפר לנוס, כאן יזהיר שלא יקחו כופר גם מן השוגג, ומלת לנוס מקור תחת שם המקרה, והוא כמו ניסה, כי כן דרך הלשון כמו שזכרנו פעמים רבות והשיעור כאילו אמר כופר הניסה והבריחה אל עיר מקלטו, שיהיה הממון כופר הניסה, וכן למעלה כפר לנפש רוצח, שיהיה הממון כופר לנפשו לכן בא פועל תקחו עם למ"ד שלא כדרכו ואם יקשה לך, מהיכן ישוב? הרי עדיין לא נס? הנה משמעות הכתובים שכל רוצח ינוס אל אחת מערי מקלט טרם עמדו למשפט, ומשם יביאו אותו אל הב"ד הגדול לשפטו, ואם הוא שוגג יציל אותו העדה מיד הגואל וישיבו אותו אל עיר מקלטו, וכן כתוב (פסוק כ"ה) והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה, הרי כבר נס טרם עמדו לפני העדה, ולזה אמר פה שלא יקחו ממון כופר הבריחה ויתנו לו רשות שלא לשוב ממקום העדה אל עיר מקלטו, כי אם לשוב לשבת בארץ:

עד מות, טרם מות הכהן הגדול, וכן עד בואי אליך (בראשית מ"ח ה') טרם בואי:

ולא תחניפו את הארץ, הוראת השורש הזה בכל מקום הוא הראות לעינים הפך האמת, אמר כי גם נביא גם כהן חנפי (ירמיה כ"ג י"א), והראו פנים לעם שכל מעשיהם ומעלליהם טובים בעיני ה' ולא הוכיחום, אמר והארץ חנפה תחת יושביה (ישעיה כ"ד ה'), ביאורו שהראתה להם פנים שתהיה לטובתם והוא הפך האמת כמו שמבאר, אבל תירוש אמללו גפן (שם ז'), ועל הדרך הזה אמר ולא תחניפו את הארץ, בבנין הכבד, ר"ל שלא תגרמו במעשיכם שתחנף הארץ, והכתוב הוא דבק אל שלמעלה, שלא תקחו כופר ממי שהוא רשע למות, כי בעון שפיכות דמים תחנף הארץ כמו שמבאר כי הדם הוא יחניף וכו':

ולארץ לא יכפר, וליושבי הארץ:

כי אם בדם שפכו, שופך אותו, כמו מן גואל נאמר בכנויו ובא גואלו, (ויקרא כ"ה כ"ו):

אשר אני שכן בתוכה, הרי שטומאת הארץ מונעת השראת השכינה בתוככם:

כי אני ה' שכן בתוך בני ישראל, חוזר לבאר כי מה שאני שוכן בתוכה הוא לכבוד ישראל: