בהעלתך, יש פרשיות הרבה בתורה שנאמרו ונשנו, כמו השבת שבא בעשרת הדברים, ובמלאכת המשכן, ובפרשת המועדים, וכל פעם שנשנה נתחדשו בה מליצות ללמוד מהן הלכות ודברים חדשים, גם כאן נתחדשו איזה דברים, כי בפרשת תצוה עיקר הציווי היה על הדלקת נר תמיד ולא הזכיר שם מנורה כלל, והיה משמע שלא הקפיד הכתוב אלא על ההדלקה ואם אולי תאבד או תשבר המנורה ידליקו בלתה, ואין המנורה מעכבת ההדלקה, ובפרשת אמור בא עיקר הצווי לישראל שהם יתנו השמן מממונם, ולא בא שם הצווי לאהרן ובניו בפרט, לכן השלים כאן כל דיני הנרות, וצוה שיהיו שבעת הנרות כלן דולקות לדורות אל מול פני המנורה ולא בלתי שיאירו כלם אל עבר פניה, ולא הזכיר כאן באהל מועד ללמד שיהיה כן אף במקדש כי אולי יחשוב שבעבור שאין חלונות באהל מועד יצטרך לאורה הזאת, אבל במקדש שהיו שם חלונות שקופים לא יצטרך כן, לפיכך לא הזכיר כאן באהל מועד

אל מול פני המנורה, היה מטה ראשי הפתילות של כל ששת הנרות אל מול האמצעי ג' מכאן וג' מכאן, נמצאו כלם מקבילין את האמצעי, והאמצעי דולק באמצע אל מול עצמו, ונמצא שאף על האמצעי יתכן לומר שהוא מאיר אל מול פני המנורה, לפי שהוא דולק מול עצמו ואינו פונה לשום צד:

ויעש כן אהרן, לומר שהיה הוא המדליק אותן כל ימיו, ואע"פי שהמצוה כשרה בבניו כמו שנא' יערך אותו אהרן ובניו, היה הוא מזדרז במצוה הגדולה הזאת, ואולי נרמז לו זה במה שאמר דבר אל אהרן בהעלותך, ולא אמר דבר אל אהרן ואל בניו בהעלותכם:

וזה מעשה המנרה, לרמוז שצריך לדורות שתהיה מקשה כי הוא מעכב בה, ולכן לא הזכיר במעשה שלה שיהיו בה קנים וגביעים וכפתורים ופרחים לפי שאינן מעכבין בה:

מקשה, עשת של ככר זהב היתה, ומקיש בקורנס וחותך בכשיל לפשט איבריה כתיקונן, ולא נעשית איברים איברים על ידי חבור:

זהב כי כן היה מצוה לדורות לעשותה זהב לרומם את בית אלהינו:

עד ירכה עד פרחה, ממעשה גדול עד מעשה דק שבה הכל עשה מקשה:

מקשה הוא, חזר לומר כן, שאין מעכב בה אלא מקשה לא הזהב:

כן עשה, משה הנזכר כי הוא נשתדל בלימודה ועשה אותה בצווי:

קח את הלוים, אחר שצוה למעלה על הפרשת הלוים לעבוד את עבודת אהל מועד בא עתה לצוות איך יחנכם וימלא את ידם, וזה בטהר אותם ובכפר עליהם:

הזה עליהם מי חטאת, אין זה התחלת סדר טהרתם, כי אז היה ראוי להיות האתנח במלת לטהרם, אבל התחלת סדר הטהרה היא מן והעבירו תער וכו' ובאורו כה תעשה להם לטהרם ולהזות עליהם מי חטאת, אם הקדימו העברת התער וכבוס הבגדים ואח"ז תהיה הזיה במי חטאת, והטהרו:

מי חטאת, מי פרה אדומה הנקראת חטאת, או גם המים נקראים כך ע"ש הנקיון והסרת החטא הבא על ידם:

והעבירו, וא"ו מהפך לעתיד, כי הדבור היה למשה שיצוה ללוים שיעבירו תער:

והטהרו, מבנין התפעל, וביאורו אם יעשה כל אלה יהיו טהורים:

ולקחו, יקחו עמם:

פר בן בקר, קטן לעולה, כמ"ש למטה ואת האחד עולה:

ומנחתו סלת, שלשה עשרונים כמשפט:

בן בקר תקח לחטאת, אתה תצוה שהם יקחו עמם:

והקהלת את כל עדת בני ישראל, בעבור שנלקחו הלוים במקום בכורות בני ישראל צוה שיתקהלו שם כל העדה כדי שיהיו הלוים נתונים מתוך בני ישראל, וכמו שהיו עד הנה הבכורות קרבן ראשית לה', כן יהיו עתה הלוים קרבן כפרה על כל ישראל ולכן צוה (פסוק י') שיסמכו ישראל את ידיהם על הלוים כאילו הקריבו ישראל אותם והיו קדש במדריגת הקרבן, וכן מטעם זה הודיע (פסוק י"א) שאהרן יניף אותם תנופה כדרך שמניפים הקרבנות, אבל לא שיצוה עתה על התנופה, (כי עליה צוה בפסוק י"ג), רק יודיע ששייך בם סמיכה וגם תנופה כמו בקרבנות, אולם אין הלוים קרבן ממש, כי הם יתנו תחתם שני פרים להקריב על המזבח, ולכונה זו הוסיף מיד (פסוק י"ב) והלוים יסמכו את ידיהם וכו', ופירושו כמו שבני ישראל מקריבים תחתם את הלוים לה', כן הלוים יקריבו תחת עצמם את שני הפרים, ולכן יסמכו גם הם את ידיהם על הפרים, ואח"כ בא לצוות על סדרהמעשים, ואמר (פסוק י"ג) והעמדת את הלוים וכו', זהו לדעתי המשך הכתובים, ועתה אבוא לפירושם:

והקרבת את הלוים, כבר הזכיר הקרבתם בפסוק שלפני זה, אלא פירושו וכאשר תקריב אותם לפני ה' כמו שאמרתי לך, אז וסמכו וכו':

והניף, אינו צווי על התנופה, כמו שכתבתי למעלה, רק הודעה כללית שלא יהיו הלוים ראוים לעבוד את עבודת ה' כ"א אחר שיניפם אהרן, ואז והיו לעבוד וכו', כלומר יהיו מוכנים ומופרשים לעבוד את עבודת ה':

והלוים יסמכו, קודם התנופה יסמכו הלוים את ידיהם על הפרים:

על ראש הפרים, על ראש כל אחר מהפרים:

ועשה את האחד, תצוה לעשות ע"י הכהנים, והעד הנאמן שהרי אמר לכפר על הלוים, וכתוב ויכפר עליהם אהרן, וכן פירש והנפת תצוה על אהרן שיניפם:

והעמדת, בפסוק הזה הוא צווי על התנופה, שיעמידם לפני אהרן שיניף אותם אחר עשיית הקרבנות:

והבדלת על ידי זה הם מובדלים מתוך בני ישראל להיות מיוחדים לעבודתי:

ואחרי כן וכו' וטהרת אתם, חזר וכלל כל סדר הטהרה, וענינו אחרי שתטהר אותם ותצוה להניפם, אז יבאו לעבוד:

נתנים המה לי, לעבודתי מתוך יתר עמי ישראל:

תחת פטרת, הוא מאמר בפני עצמו כמו שיורה האתנח שלפניו, ומוסב על מלת לקחתי שלמטה, וביאורו בעבור זה לקחתים לי כדי שיהיו תחת פטרת כל רחם, שהרי הבכורים היו לי מן הדין מעת הכותי כל בכור בארץ מצרים, ועתה לקחתי את הלוים תחתם:

בכור כל מבני ישראל, שיעורו בכור כל איש מבני ישראל:

ואתנה את הלוים, אחר שהמה לי בקו הדין הנני נותנם לאהרן ולבניו:

את עבדת בני ישראל, העבודה הראויה להעשות ע"י בני ישראל יעשו הלוים תחתם:

ולכפר על בני ישראל, להיות כופר נפשות בני ישראל, והנה נכפלו בני ישראל ה' פעמים בפסוק זה וכולן לצורך, כי הנה נזכרו בכתוב אהרן ובניו, והלוים, ובני ישראל, ואילו היה אומר לעבוד את עבודתם, היה אפשר לפרש עבודתם של אהרן ובניו שהלוים יעבדו תחתם, וכן אילו אמר ולכפר עליהם, היינו מפרשים ג"כ על אהרן ובניו או על הלוים עצמם, ואילו אמר ולא יהיה בהם נגף בגשתם אל הקדש, היה נראה שמדבר על הלוים כי מאחר שהבדיל את הלוים לעבוד בקדש, יזהירם שיתכפרו עצמם כדי שלא יהיה בהם נגף, לכן כדי לפרש הכונה היטב הוצרך לכפול ה' פעמים בני ישראל:

ויעש משה ואהרן, משה העמידן ואהרן הניפן וישראל סמכו את ידיהם:

ככל אשר צוה ה', לפי שבסיפור המעשה חסרים פרטים רבים שנזכרו בצווי, כגון העברת תער אל בשרם, וסמיכת ידיהם על הפרים, לכן כלל כל זה במאמר ככל אשר צוה ה', להודיע שלא חסרו דבר:

ויתחטאו הלוים כמ"ש הזה עליהם מי חטאת:

ויכבסו בגדיהם, וכבר כבסו בגדיהם קודם הזיה:

וינף אהרן וכו' ויכפר עליהם, וכבר כפר עליהם קודם התנופה:

כאשר צוה וכו' על הלוים, על אודות הלוים:

מבן חמש ועשרים שנה, למעלה צוה השם למנותם מבן שלשים שנה, לעבוד ולמשא כי קודם לכן לא היו מחוייבים לעבוד באהל מועד, אבל כאן נתן רשות לכל לוי להתחיל בעבודה משיגיע לבן כ"ה, אם ידע בעצמו שהוא בריא וחזק וידבנו לבו לשרת בקדש יבא בכל אות נפשו לעבוד עמהם ולסייעם בעבודה, אבל לא יהיה פקיד נגיד על עבודה ידועה עד שיהיה בן שלשים: