Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 103b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
משנה. וכן בפקדון שנאמר (או) בפקדון. צע"ק מה באה המשנה כאן להשמיענו, הרי מקרא מפורש הוא שכפירת פקדון מחייבת כמו גזל. והנה עיין לקמן במשנה (דף קי.) שהגוזל את הגר ונשבע לו ומת משלם קרן וחומש לכהנים, והמשנה שם השמיטה את הדין שכפירת פקדון מחייבת בגזל הגר, וצ"ע למה השמיטה את דין כפירת הפקדון מדיני גזל הגר.
ונראה דשאני דין גזל הגר משבוה"פ דעלמא, דגזל הגר מחייב נתינה לכהנים רק בגזילה ולא בכפירת פקדון. ולפיכך משנתנו דשבוה"פ מונה פקדון לומר לך שאף כפירת פקדון מחייבת בשבוה"פ ואילו המשנה להלן השמיטה פקדון כי כפירת פקדון אינה מחייבת בגזל הגר. וכן מדוייק מהרמב"ם דבנוגע לחיוב שבוה"פ כתב (פ"ז מהל' גזילה הל"א - ב') וז"ל כל מי שנתחייב ממון לחבירו הישראל וכפר בו ונשבע על שקר הרי זה חייב להחזיר לו הקרן כו' אחד הגוזל או העושק או הגונב או שהלוהו או שהפקיד אצלו או מצא אבידה כו' עכ"ל. ומאידך בנוגע לגזל הגר כתב (פ"ח מהל' גזילה הל"ד) וז"ל וכן הגוזל את הגר כו' עכ"ל, ועוד כתב (בהל"ו) וז"ל מפי השמועה למדו שזה שנאמר בתורה ואם אין לאיש גואל בגר שמת ואין לו יורשים הכתוב מדבר ואשם זה האמור כאן הוא הגזילה או דמיה עכ"ל. הרמב"ם אינו מזכיר שפקדון מחייב בגזל הגר רק שגזילה עצמה מחייבת. וכן איתא להדיא במאירי (לקמן דף קי) שגזל הגר מחייב רק בגזילה ולא בגניבה ולא בפקדון וכדומה.
ועיין במשנה למלך (פ"ג מהל' גזילה הל"ה) שהביא בשם הרא"ש דבגזל חמץ ועבר עליו הפסח ונשבע עליו, אינו מתכפר בהשבת החמץ לבדו אלא חייב לשלם לנגזל דמי חמץ מעליא. אע"פ דבגזילה דעלמא יכול הגזלן לקיים מצות השבה באיסורי הנאה ולומר לנגזל הרי שלך לפניך, שאני שבוה"פ דחייב לשלם דמים מעליא ואינו יוצא בהשבת החמץ עצמו שאסור בהנאה. והקשה עליו המל"מ מהגמרא לקמן (דף קי:) שדנה בדין הכהנים בגזל הגר אם יורשין הוו או מקבלי מתנה הוו, ונ"מ בגזל חמץ ועבר עליו הפסח שאם יורשים הוו נותן לכהנים את החמץ, ואם מקבלי מתנה חייב לשלם דמים. ומשמע דלגר עצמו נותן את החמץ בלי דמים ושלא כשיטת הרא"ש.
ונראה דשאני דין נתינה לכהנים בגזל הגר מדין קרן וחומש בשבוה"פ דעלמא שהרי גזל הגר מחייב נתינה לכהנים דוקא בגזילה, ואילו שבוה"פ מחייבת קרבן וחומש גם בכפירת פקדון. ויוצא שהמחייב בגזל הגר הוא חלות שם גזילה ואילו המחייב בשבוה"פ הוא שבועה לשקר. ובכן י"ל שדין נתינה לכהנים בגזל הגר שוה לדין השבת גזילה דעלמא, ואם דין הכהנים כיורשים ולא כמקבלי מתנה, נותנים להם אף חמץ שאסור בהנאה, כמו בדין השבת גזילה דעלמא שמקיימים מצות השבה עם החמץ עצמו אע"פ שהוא אסור בהנאה. ומאידך בשבוה"פ שיש מחייב נוסף של שבועה לשקר א"א להשיב את החמץ וחייב לשלם דמים מדין שבועה. ולפיכך אע"פ דמדין שבוה"פ חייב לשלם דמים לגר עצמו מ"מ לכהנים נותן את החמץ ואינו משלם דמים¹.
footnotes: ¹ עיין בשיעורים לעיל (דף סה:) לתוס' ד"ה כפילא אות ב'.
ועוד נראה לתרץ דבגזל הגר המצוה היא נתינה כבשאר מתנות כהונה דעלמא. וכשנותן את החמץ עצמו יש חלות קיום מצוה של נתינה מכיון שנותן את החפצא של גזילה ולכך יוצא. משא"כ בשבוה"פ, שעיקר החיוב הוא לשלם, ולכן אינו יוצא עם השבת החמץ ורק עם תשלומי דמים.