Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 19a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מחלוקת הרמב"ם עם רש"י בדין שינוי בצרורות.
א. פסק הרמב"ם (פ"ב מהל' נזקי ממון הל"ה - ו') וז"ל היתה מהלכת ברשות הרבים ובעטה והתיזה צרורות והזיקו ברה"ר פטור ואם תפש הניזק רביע נזק אין מוציאין מידו שהדבר ספק הוא שמא שינוי הוא ואינו תולדת רגל שהרי בעטה. בעטה בארץ ברשות הניזק והתיזה צרורות מחמת הבעיטה והזיקו שם חייב לשלם רביע נזק שזה שינוי הוא בהתזת הצרורות. ואם תפש הניזק חצי נזק אין מוציאין מידו כו' עכ"ל. הרמב"ם מפרש את בעיא דרב אשי אחרת מפרש"י. אליבא דרש"י פשוט הוא שצרורות ע"י שינוי חייב מדין המזיק של קרן אלא דמספקא לן אם חל דין צרורות לנכות מן החיוב של ח"נ לרביע הנזק או שמשלם עכ"פ חצי נזק כי בציר מח"נ בתם לא מצינו. מאידך אליבא דהרמב"ם הספק הוא אם מזיק בצרורות ע"י שינוי נכלל בקרן ולכן משלם רביע נזק גם ברה"ר וכדין קרן או שחלה ההלכה של צרורות להפקיעו מקרן ולכלול את המזיק בחלות שם של רגל, ולפיכך ישלם ח"נ ופטור ברה"ר כדין צרורות ברגל דעלמא.
ויש לתמוה בדברי הרמב"ם שכן כתב בפ"ב מהל' נ"מ (הל"ט) וז"ל תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו, אם היו בתוכו תבלין וכיוצא בהן שהושיט ראשו כדי לאכלן על התבלין משלם נזק שלם ועל הכלי משלם חצי נזק כחצי נזק צרורות שכך הוא דרכו, ואם היה הכלי ריקן הרי זה משונה ומשלם ח"נ ככל הקנסות עכ"ל. וכבר השיג עליו הראב"ד וז"ל זה טעות הוא דהא צרורות ע"י שינוי הוא ובעיא היא אם יש שינוי לרביע נזק או לא עכ"ל.
לפום ריהטא, אליבא דרמב"ם יש שני סוגי צרורות - צרורות כגון המזיק בהתזת אבנים וצרורות של המזיק בקול. דין הצרורות בהתזת אבנים חל בין ברגל ובין בקרן ויתכן שאף קרן המזיק בהתזת אבנים ישלם רביע נזק ותו לא. ואילו במזיק בקול - כשהבהמה לא התיזה כלום אלא הזיקה בדבר שאין בו ממש בכח של קולה לבדו - סובר הרמב"ם שדין הצרורות חל בנוגע לרגל דוקא שבו נאמרה ההלכתא של צרורות ולא במזיקים אחרים. ברם פירוש זה נראה דחוק.¹
footnotes: ¹ עיין בברכת שמואל בענין קושית ר' דוד טעביל.
אמנם יתכן לפרש שהתרנגול גם נגע בכלי כשתקע בקולו. ומשו"ה ניתן לכוללו במזיק בגופו, ואע"פ שעיקר הנזק נעשה ע"י הקול. ובכן ההלכה מתחלקת. בנוגע לקרן נחשב התרנגול למזיק בגופו ודין צרורות לא חל. מאידך בנוגע לשן ורגל נחשב התרנגול למזיק בכחו ודין צרורות חל. בטעם החילוק הזה יתכן כי הואיל וקרן כוונתו להזיק מאחר שהתרנגול נגע אף בגופו נחשב כמזיק של קרן בגופו. מאידך בשן ורגל שאין כוונתם להזיק נחשב הקול לעיקר מעשה של המזיק ולא הגוף ומשו"ה חל דין צרורות שישלם רק ח"נ, ועוד צ"ע בזה.
ב. והנה רש"י לעיל (דף יח: ד"ה דדחיק לה עלמא) מסתפק אם אין דין צרורות חל בשן ולכן חייב נ"ש או שיש דין צרורות אף בשן כמו ברגל וחייב ח"נ. ותמוה לפי הדיעה ברש"י שדין צרורות אינו חל בשן וצרורות של שן משלם נ"ש למה יחול דין צרורות בקרן להפחיתו מח"נ לרביע, ומ"ש דין צרורות בקרן שחל מדין צרורות בשן שאינו חל, וצ"ע.
וצ"ע גם בדיעה השניה בפרש"י שם שצרורות דשן חייב לשלם חצי נזק וכתב רש"י ז"ל ונראה בעיני דכל גללים להנאתה הוא ואפ"ה לאו תולדה דשן נינהו דשן הזיקא דגופה הוא והני צרורות נינהו כו' עכ"ל. משמע שלדעתו חלות דין צרורות מפקיעה את המזיק מכלל שן המזיק וכוללתו ברגל - ולכן משלם ח"נ. וצ"ע למה בנוגע לצרורות דקרן סובר רש"י - שלא כרמב"ם - שהמזיק בכלל קרן ולא בכלל רגל, אלא שמספקא לן אם משלם ח"נ או רביע נזק, ומ"ש צרורות דקרן הכלולים בודאי במזיק דקרן מצרורות דשן הכלולים לפי דיעה זו במזיק דרגל.
ונראה ששן שונה מקרן כי הואיל ושן מהווה מזיק דאורחיה להזיק בדומה לרגל ראוי המזיק דשן להתפס בשם רגל ומפקיעה ההלכתא של צרורות את חלות השם מזיק דשן ומכניסתו לכלל המזיק דרגל. ואילו קרן שמשונה הוא אינו נתפס כלל בחלות השם מזיק דרגל. משום כך מזיק דצרורות דקרן בודאי בכלל קרן ולא נכנס לכלל המזיק דרגל.
גמ'. כח כחו לסומכוס. הרא"ש (פ"ב סי' ב') העלה שלדעת רבנן פשיטא שכח כחו מחייב ח"נ כמו כחו. מאידך התוס' (לקמן (כב.) ד"ה ור"י כו') והרמב"ם (פ"ב מהל' נ"מ הלי"ז ועיין בכסף משנה) סוברים שיתכן שכח כחו אליבא דרבנן פטור לגמרי. (עיין בהגהת הגר"א לדף כב. אות ב'). ועיין ברא"ש שביאר שההלל"מ של צרורות חלה דוקא להפחית את החיוב מדין נ"ש לח"נ. ולרבנן כח כחו משלם ח"נ כי מדינא כח כחו כגופו דמי אלא שבאה ההלכתא והפחיתתו מנ"ש לח"נ כדין של כחו. וכנראה שהתוס' והרמב"ם סוברים שכח כחו לאו כגופו דמי, ומדינא צ"ל פטור, והדין הוא שפטור אליבא דהרבנן. ולפי"ז ההלכתא אליבא דסומכוס באה לחייב את הבעלים בח"נ בכח כחו. וחידוש גדול הוא בהבנת ההילכתא דצרורות שתחייב את מי שמעיקר הדין היה צ"ל פטור. ולפי"ז יתכן שאפילו אם כחו לאו כגופו דמי בכל זאת ישלם ח"נ בצרורות ע"פ ההלל"מ.
בנוגע לאדם רוצח (עי' סנה' עז ב) פשיטא שניתן להבחין בין כחו לכח כחו או בין כח ראשון לכח שני. שהרי מעשה הרציחה הוא המחייב ואין כח כחו שוה בדיני מעשה גברא לכחו. מאידך מדין הרציחה ליכא ראייה כלל לחיוב ודיני צרורות כי בנזקי ממון אין מעשה הבהמה עיקר המחייב אלא אי - השמירה ופשיעת. הבעלים, ובכן שאלה בפני עצמה היא אם ההלכתא של צרורות הבחינה בין כחו לבין כח כחו או לא.
גמ'. היתה מהלכת במקום שאי אפשר לה כו'. יש לעיין, מה יהיה הדין כשהזיקה בגופה ולא בכחה באופן הדומה לשאלת הגמרא - כגון שהיתה מהלכת ברשות הניזק כשא"א לה שלא תזיק ברגלה ובגופה בדרך הילוכה ואמנם בעטה ברגלה והזיקה בשינוי. מהגמרא משמע שכשהזיקה בגופה בשינוי ליכא ספק שנחשבת לקרן ולא לרגל, והבעיא שבגמרא מתייחסת רק לצרורות, והחילוק הזה צ"ע.
גמ'. התיזה ברה"ר והזיקה ברה"י וכו'. מסקנת הגמרא ופסק הרמב"ם (בפ"ב מהל' נ"מ הל"ד) שבהתיזה ברה"ר והזיקה ברה"י חייב. וצ"ע שהרי הרא"ש (פ"ק סי' א') מבאר שלשיטת הרי"ף סברת פטור רגל ברה"ר הוא "לפי שדרכו לילך ברה"ר וא"א שילכו הבעלים אחריהן תמיד". ולכן באופן שבהמה דרסה על עץ ארוך מקצתו ברה"ר ומקצתו ברה"י ושברה כלים ברה"י הבעלים פטורים כי לבהמתם יש רשות ללכת ברה"ר ופטורים משמירתה. וקשה מ"ש בצרורות שחייבים. ובהכרח אנו חייבים לומר אליבא דהרי"ף שבנוגע להתזת צרורות לרשות הניזק אין לבהמה רשות הליכה ברה"ר ועל הבעלים שלה לשומרה מלהתיז צרורות לתוך רה"י. אבל בנוגע לעץ ארוך ברה"ר יש לבהמה רשות הליכה ואין לבעלים חיוב לשומרה מלדרוס עליה ולהזיק בתוך רה"י - ולכן פטורים.¹
footnotes: ¹ עיין לקמן בשיעורים (דף נח:) ד"ה ור' יוחנן אמר כו' תירוץ אחר של רבינו זצ"ל ע"פ היסוד המבואר שם דבשן ורגל הכניסה לרשות הניזק מחייבת. ויש לבאר שבעץ ארוך קובעים את מעשה המזיק כאילו נעשה כולו ברה"ר, מקום שיש לשור רשות ללכת. ואילו בצרורות קובעים את מעשה המזיק כאילו נעשה כולו ברשות הניזק, מקום שאין לו רשות. החילוק הוא משום שבעץ ארוך השור עשה את מעשה הנזק בגופו שברה"ר, ואילו בצרורות עשה את מעשה הנזק בכחו כשזרק את הצרורות לתוך רשות הניזק, ולכן הנזק נקבע ברשות הניזק, ודו"ק. עוד יתכן שבעץ ארוך חובת השמירה מוטלת על הניזק ואומרים לו שהיה לו לסלק את העץ מרשותו ועליו לשמור שלא יוזק, מה שאין שייך לומר כן בצרורות, ולכן בצרורות על בעל המזיק לשמור את בהמתו שלא תתיז צרורות מרה"ר לתוך רה"י כי אין לה רשות הליכה ברה"ר לעשות כזאת הדבר. עיין בפלפולא חריפתא פ"ק אות ט' ובחידושי הראב"ד (דף כח:) שכ' שפטור שן ורגל ברה"ר הוא בצירוף הטעם של פשיעת הניזק.