Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 21a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גמ'. ושאיה יוכת שער. וקשה הרי כבר פסקה הגמרא שאין צריך להעלות לו שכר. עיין בראשונים. ויש מתרצים שמדובר באופן שיש שחרוריתא דאשייתא ומהראוי לחייבו עבור החסרון המעט. אלא מאחר שהדר ההנה לבעה"ב בהנאה מועטת חסרון זה מתבטל בהנאה זו, וחזר להחשב כזה נהנה וזה לא חסר ופטור. ולפי"ז צריכים בי"ד להעריך תמיד את ההנאה כנגד החסרון ולקבוע איזה עדיף.
גמ'. מחזרת רב אמר חייבת וכו'. רש"י על המשנה (יט:) מפרש שחייבת לשלם מה שהזיקה בצדי הרחוב הוא מדין קרן דהוי משונה. ועיין בתוס' (כא.) ד"ה ובמחזרת שהר"י חולק עליו וביאר שהחיוב בצדי רחבה ובמחזרת הוא מדין שן בחצר הניזק.
ועיין בתוס' (ד"ה דקיימא בקרן זוית) שלדעת רב באכלה בקרן זוית בדרך הילוכה פטור, ועכ"ז באכלה בתוך החנות משלמת אע"פ שאכלה בדרך הילוכה ובלי חיזור וז"ל דחצר הניזק ממש הוי עכ"ל. ודבריהם טעונים ביאור.
ונראה שיש שני מיני רשות הניזק: א) רשות הניזק בקנינו, כגון בתוך החנות; ב) רשות הניזק בלי זכות קנין אלא עם היתר תשמיש, כגון בצדי הרחוב. ברה"ר אין קנין לאדם פרטי אך יש לו היתר תשמיש להניח פירותיו שם. אליבא דרב באכלה מתוך רשות הניזק שיש לו בה קנין חייבת בכל אנפי, אבל באכלה מרשות הניזק השנית - שאין לניזק בה קנין - חייבת במחזרת כשלא הלכה כדרכה ברה"ר והזיקה. ועלינו להסביר את יסוד ההבדל בין שני אופני רשות הניזק.
הנה הרמב"ם כתב בפ"א מהל' נזקי ממון (הל"ז) וז"ל כל מועד משלם נ"ש כו' וכל תם משלם חצי נזק מגופו, בד"א כשנכנסה הבהמה לרשות הניזק והזיקתהו, אבל אם נכנס הניזק לרשות המזיק והזיקתהו בהמתו של בעל הבית הרי זה פטור על הכל, שהרי הוא אומר לו אילו לא נכנסת לרשותי לא הגיע לך היזק והרי מפורש בתורה ושלח את בעירה ובער בשדה אחר עכ"ל. ותמה עליו הרמ"א (חו"מ סי' שפ"ט סעיף י') וז"ל וצ"ע דמקרא זה בשן ורגל הוא דכתיב לפטרן ברשות שניהן אבל ברשות המזיק דפטור אפילו בקרן אין ענין מקרא זה טעם אליו אלא דפטור מכח דא"ל אילו לא נכנסת כו' עכ"ל. ואמנם הסמ"ע (אות ט') מפרש שהמילים האלו שבסוף הל"ז ברמב"ם אינן מתייחסות לפטור קרן ברשות המזיק שפטור ע"פ סברת תורך ברשותי מאי בעי, אלא הן קשורות להל"ח שברמב"ם שכתב וז"ל הזיקה ברשות הרבים או בחצר שאינה של שניהם לא למזיק ולא לניזק או בחצר שהיא של שניהן והרי היא מיוחדת להניח בה פירות ולהכניס לה בהמה כו' אם בשן ורגל הזיקה כדרכה הרי זה פטור מפני שיש לה רשות להלך כאן וכאן ודרך הבהמה להלך ולאכול כדרכה ולשבר בדרך הילוכה כו' עכ"ל. אמנם עדיין לא הונח לנו כי ל"ל לרמב"ם שני טעמים לפטור את שן ורגל ברה"ר: א) גזיה"כ של ובער בשדה אחר; ב) הסברא שיש לה רשות להלך כדרכה ברה"ר ולהזיק בדרך הילוכה (שהיא סברת הרי"ף, עיין בשיעורים לריש מסכתין).
ונראה אליבא דהסמ"ע שלפי הרמב"ם ישנם שני פוטרים לשן ברה"ר: א) גזיה"כ; וב) סברא. וכשהבהמה הזיקה בדרך הילוכה באמצע רה"ר יש גזיה"כ וגם סברא לפטור. אך במחזרת אין הסברא נותנת שתפטר אלא שיתכן פטור מצד גזיה"כ.
נ"מ ליסוד התוס' שמצויים שני סוגי רשות הניזק: א) רשות הניזק ממש כשיש קנין ממון לניזק, ובכך חייבת אפילו הזיקה בדרך הילוכה, ולכן חייבת כשאכלה מתוך החנות; ב) רשות הניזק כשיש היתר השתמשות לניזק דהיינו להניח שם פירותיו אך אין לו קנין כגון צדי רחבה, וכאן תלוי הפטור בדרך הילוכה של הבהמה, שאם הלכה כדרכה והזיקה פטורה, ואילו במחזרת שהזיקה בלי רשות ההליכה חייבת. ובביאור ההבדל נראה ששן שהזיקה ברשות הקנויה לניזק חייב בכל אופן כי ברשות הניזק ממש הקנויה לו אין סברא ולא גזיה"כ לפטור. מאידך כשאכלה בדרך הילוכה בצדי הרחבה, במקום שיש לניזק זכות השתמשות בלי קנין, הסברא פוטרת אע"פ שאין גזיה"כ פוטרת. כי גזיה"כ פוטרת רק באמצע רה"ר במקום שאין לניזק אפילו רשות השתמשות אבל לא בצדי רחבה. ולכן כשאכלה בצדי רחבה בדרך הילוכה פטורה משום שיש סברא לפוטרה. ואילו מחזרת חייבת כי במחזרת ליכא סברת פטור. מאידך באמצע רחבה במקום שלניזק אין זכות השתמשות כלל שן פטורה גם במחזרת כי למרות שאין במחזרת פטור מצד הסברא באמצע רחבה הפטור חל מגזיה"כ, ודו"ק.
גמ'. מקצה מקום מרשותו לרה"ר. יעויין בתוס' ד"ה דרב וכו'. ולפי התוס' עלינו לבאר מה שהגמרא לכתחילה דימתה את המחלוקת בין רב ושמואל למחלוקת בין ר"י ור"ע בהפקיר רשותו ולא הפקיר את בורו ולבסוף דחתה את הדמיון.
ונראה שר"י סובר שהפקיר רשותו ולא בורו פטור משום שבאופן זה מוטל על הניזק לשמור את בהמתו שלא יכנס לרשות המזיק, ועליו להזהר שבהמתו לא תוזק בבור. חובת השמירה המוטלת על הניזק פוטרת את בעל הבור מחובת השמירה שלו. ר"ע חולק על ר"י ולדעתו אין חיוב שמירה חל על הניזק כי מאחר שיש לבהמתו רשות הליכה פטור הניזק משמירת בהמתו שלא תיפול לבור. משו"ה הגמרא דימתה את שתי המחלוקות. רב סובר כר"ע דבור ברשותו חייב כי חובת שמירה אינה חלה על בעל הבהמה לפי שיש לה רשות ללכת שם כדרכה. וה"ה בהקצה מקום מרשותו לרה"ר שהמזיק פטור מאחר שיש לה רשות ללכת הבעלים פטורים משמירתה. מאידך שמואל סובר כר"י שבור ברשותו פטור, כלומר שחלה חובת שמירה על בעל הבהמה לשומרה שלא תיפול לבור ותוזק למרות שיש לה רשות הליכה. ה"ה שחל חיוב שמירה על בעל הבהמה שלא תאכל פירות הניזק שהקצה מקום מרשותו לרה"ר.
בדחיית הגמרא מסתבר שלדעת שמואל הגמרא אומרת שאפילו למ"ד בורו ברשותו חייב כי אין הניזק חייב לשמור את בהמתו שלא תוזק מ"מ אין רשות ההליכה פוטרת מזיק ועל הבעלים של הבהמה המזיקה לשומרה שלא תאכל ותזיק את הפירות של הניזק שהקצה מקום מרשותו לרה"ר. ואליבא דרב, דחה התלמוד שיתכן שלשיטתו בור ברשותו פטור כי מוטל על הבעלים לשמור את בהמתם שלא תוזק בבור. מאידך שן פטור ברה"ר בכל אופן שהזיקה בדרך הילוכה.
ועיין בתוס' ד"ה כי פליגי כו' וז"ל דלא דמי למחזרת בצידי הרחבה דחייב דצידי הרחבה הם גבוהים ורחבים ומובדלים ממנו וחשובים חצר הניזק אבל מקצה מקום שוה הוא לרשות הרבים עכ"ל. דבריהם טעונים הסבר.
ונראה שיש שני סוגי רשות הניזק: א) בקנינו; וב) בתשמישו. צדי הרחבה אינם רשות הניזק בקנינו כי אם בתשמישו. ורב סובר שרק כשהמקום ההוא מחולק ומובדל לעצמו והבהמה מחזרת ואוכלת משם הו"ל אכילת שן בשדה אחר המחייבת. האכילה שלא כדרך הליכה בצירוף עם חילוק המקום קובעים חלות חיוב של שן ברשות הניזק ואילו במקצה מקום אין המקום חלוק מרה"ר ונחשב כרה"ר. האוכלת שם פטורה כדין שן ברה"ר ובכל אופן שאוכלת.¹
footnotes: ¹ יל"ע האם זה מטעם גזיה"כ או מסברת הרי"ף.
עוד כתבו וז"ל ושמואל אמר חייבת משום שהפירות מונחין ברשותו והוי חצר הניזק אע"פ שיש רשות לבהמות לדרוס אצלה עכ"ל. יתכן שר"ל שמאחר והמקום הוא חצר הניזק בקנינו לפירות בכל אופן שהבהמה הולכת שם חייבת אפילו אינה מחזרת. ואע"פ שיש לה רשות הליכה עכ"ז אין לה רשות אכילה וחייבת כי אכלה מחצר הניזק בקנינו. או י"ל ששמואל מחייב דוקא במחזרת. כי הואיל ויש לה רשות ללכת שם כדרכה לא נחשב כרשות הניזק אם אכלה כדרכה ופטורה. ורק במחזרת - שלכך אין לה רשות - נחשב המקום לחצר הניזק ובכן חייבת.