Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 26b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גמ'. לענין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה. פי' רש"י (ד"ה מלאכת כו') וז"ל וכל הני דאמרינן הכא לא נתכוונו לעשות מלאכה הלכך פטור עכ"ל. במלאכות שבת יש שני פטורים: א) המתעסק; ב) מלאכה שאינה מלאכת מחשבת. ועיין בתוס' במס' שבת (דף עב: ד"ה נתכוון) שדנו באיזה אופן נקרא מתעסק ובאיזה אופן נקראת המלאכה אינה מלאכת מחשבת. ואמנם הדין שהמתעסק פטור הוא דין שחל בכל התורה כולה. מאידך פטור שאינה מלאכת מחשבת חל רק בנוגע לחיוב שבת. והנה צ"ע בסוגיין, וכפי שפי' רש"י שמדובר כשלא התכוון לעשות מלאכה כלל, וא"כ חל פטור המתעסק ביחד עם פטור שאינה מלאכת מחשבת (עיין בתוס' כאן ד"ה נתכוין). ובכן עלינו להבין ל"ל לגמרא לפוטרו מטעם מלאכת מחשבת שדין מיוחד הוא בשבת ולא פטרתו מטעם המתעסק המהווה פטור בכהת"כ.
וכתב מרן הגרע"א זצוק"ל (עיין שו"ת רע"א סי' ח') ששונה פטור המתעסק מפטור אינה מלאכת מחשבת. המתעסק עשה מעשה עבירה אלא שפטור מעונשין. מאידך דבר שאינו מלאכת מחשבת אינו חילול שבת ועבירה כלל. נ"מ לקלבד"מ דקיי"ל כדתנא דבי חזקיה שחל בשגגה והוא רק כשמצוי מעשה עבירה כגון בשוגג בחטא דעלמא, אך כשאין מעשה עבירה לא חל דין קלבד"מ ואם הזיק בב"א עם אותו המעשה שאינו עבירה חייב לשלם. ולפי"ז י"ל דלכן נקטה הגמרא כאן את הפטור של מלאכת מחשבת להודיע שאין כאן חטא ועבירה כלל, כי אילו הוזכר פטור מתעסק הייתי מסיק שאמנם מצוי כאן חטא של חילול שבת עם פטור עונשין. ונ"מ לקלבד"מ וכפי שנתבאר. אמנם מאחר שאינו מלאכת מחשבת לא היה שום חילול שבת ואין אומרים קלבד"מ.
אך הגר"ח זצוק"ל הסתייג מסברת הגרע"א זצוק"ל הזאת והיה בדיעה נחושה שהמתעסק אינו מעשה עבירה כלל. והסתייע מהדין שהמתעסק במצוות לא יצא (עיין במס' ר"ה דף כח: לענין שופר) ואם המתעסק אינו אלא פטור עונשין למה יחול בקיום מצוות. אלא ודאי שהמתעסק אינו מעשה גברא כלל, ולכן כשם שהמתעסק לא עשה מעשה עבירה כמו"כ לא עשה מעשה מצוה.
גמ'. לענין גלות פטור. יעויין ברמב"ם (פ"ו מהל' רוצח הלי"ד) שביאר שבלא הכיר בה מעולם ועמד ונפלה והרגה שפטור מגלות משום שהוא שוגג קרוב לאונס. מאידך רש"י (ד"ה פטור) כ' וז"ל דגבי גלות כתיב מכה נפש בשגגה ולא מיקרי שגגה אלא היכא דהו"ל ידיעה מעיקרא וזה לא הכיר בה מעולם עכ"ל. אליבא דרש"י פטור ע"פ גזיה"כ המצריכה ידיעה מתחילה בדומה לדין העלם בנוגע לקרבנות (עיין במס' שבועות דף ד.). וחידוש הוא אליביה שיש דין ידיעה והעלמה בחיוב גלות, ואם אין ידיעה והעלמה אע"פ ששגג באופן שאינו קרוב לאונס או למזיד פטור. ברם בהלכות הרמב"ם (פ"ו שם הל"ג - ט"ו) מבואר שרק קרוב לאונס או קרוב למזיד פטור מגלות ושוגג דעלמא חייב, ואין לרמב"ם דין של ידיעה והעלמה - שלא כרש"י.
ועיין בהלכות הרמב"ם שאם א' הרג בשוגג קרוב לאונס אין רשות לגואל הדם להורגו, ואילו אם הרג בשוגג קרוב למזיד יש לגואל הדם רשות להורגו. ויש לחקור אליבא דרש"י כשהרג באבן שלא הכיר בה מעולם והוא שוגג ואינו קרוב לאונס או למזיד, אלא שפטור מגלות מגזיה"כ המתנה חיוב גלות בידיעה והעלמה, אם יש לגואל הדם רשות להורגו או לא. ונראה כי הואיל ופטור מגלות מעיקרו אין לגואל הדם רשות להורגו. ומה שפסק הרמב"ם בקרוב למזיד שיש לגואל הדם רשות להורגו היינו משום שבאופן זה ההורג חייב גלות אלא שלא סגי ליה בכפרת הגלות וא"א לקיים בו החיוב של גלות עקב חומרת החטא, ולכן ניתן לגואל הדם להורגו. דין קרוב למזיד הוא בקיום העונש של גלות, ולא במחייב של ההריגה המחייבתו בגלות. ואילו לרש"י גזיה"כ היא שההורג בלי ידיעה והעלמה חסר בו המחייב של גלות מעיקרו ומאחר שפטור מעצם עונש גלות אין לגואל הדם רשות להורגו.
ועיין בספר תורת הבית (דף יא:) שחלוקים הרא"ה והרשב"א בהיתה אבן מונחת בחיקו וע"י עמידתו שחט בה אי בכה"ג נקראת כח גברא. דעת הרא"ה שהיא שחיטה פסולה, ויל"ע לפי"ז למה מזיק חייב בכל אופן ובגלות חייב בהכיר בה והרי סו"ס חסר כח גברא.
ונראה ששונים מזיק וגלות כי התוצאה מחייבת - הנזק ומיתת הנהרג - ולא עצם המעשה, ולכן חייב אפילו בלי כח גברא. ואילו בשחיטה העיקר הוא מעשה השחיטה שעשה הגברא וכשחסר כח גברא חסר מעשה שחיטה.
תוס' ד"ה פרט. ז"ל ותימה דהא פליגי רבי ורבנן בנשמט הברזל מקתו ומן העץ המתבקע דמר מחייב בהאי כו' אמאי חייב והא הוי כמו נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע כו' עכ"ל. עיין ברמב"ם (פ"ו מרוצח הל"י) הפוטר נתכוון לזרוק שתים וזרק ארבע משום שהוא קרוב למזיד. ולפי"ז ליכא קושיא ממבקע עצים מאחר שאינו קרוב למזיד כי נתכווין לעשות מלאכתו. עיין בחידושי הר"ן.
גמ'. מנא תבירא תבר. עיין בשיעורים למעלה (דף יז:) בענין בתר מעיקרא או בתר תבר מנא אזלינן. רש"י שם (ד"ה פטור) פי' שהאחר ששברו פטור משום דבתר מעיקרא אזלינן. ואילו לרמב"ן אפי' אי בתר תבר מנא אזלינן האחר פטור כי אין לכלי שוויות בשעה ששכרו. והגר"ח זצ"ל הוסיף הטעם שאין לחייב את השובר משום שהכלי אבוד ממנו ומכל אדם. אמנם ביארנו למעלה שלרש"י אפילו אם אמרי' בתר תבר מנא אזלינן השובר חייב בעד מעשה הזורק, עיי"ש בשיעורים, ואכמ"ל.