Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 65b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
תוס' ד"ה כפילא. לרש"י, חומש וכפל ששוים נעשים תשלומין אחד. מאידך משמע דלתוס' חל פטור דהיינו שחומש פוטר את הכפל. וז"ל התוס': שמשלם את החומש ועולה לו לכפל עכ"ל.
גמ'. וחכמים אומרים ממון המשתלם בראש.
א. דין הכופר בפקדון ונשבע לשקר שיוליכנו אחריו למדי (לקמן דף קג.) חל דוקא בקרן דשבועת הפקדון אך לא בקרן דגניבה וגזילה בעלמא.
ולפי"ז נראה, דשיטת רבנן היא שקרן של גניבה וקרן של שבועת הפקדון הם תרתי דסתרי. קרן של גניבה אינו יכול להיות גם קרן דכפירת שבועה, והרי הם שני דינים נפרדים. ביאור דין "ממון המשתלם בראש" הוא דקרן של גניבה אינו קרן דשבועת הפקדון. רק קרן של גזילה יכול להיות עצם הקרן דכפירת שבועה אך לא הקרן של גניבה. ובדליכא קרן דשבוה"פ גם ליכא חיוב חומש.
והנה, רבא מוקי ר' יעקב ורבנן באופן שנשבע ה' פעמים. וצ"ע לרבנן, דבשלמא השבועה הראשונה דהוי' שבועה הגונבת של טוען טענת גנב אינה מחייבת חומש. אך צ"ע כי בדין הוא שארבע שבועות האחרונות תחייבנה בקרן וחומש דשבועת הפקדון שהרי אינן שבועות של טוען טענת גנב.
ונראה דגזיה"כ של חמישיות הרבה אינה מרבה קרנות הרבה, אלא חומשין הרבה. גזיה"כ מחדשת דכפירת קרן הראשונה מחייבת חומש לכל שבועה ושבועה. אך הקרן הוא אותו הקרן של הכפירה הראשונה בלבד. יוצא שבאופן שלנו בטט"ג הקרן הוא הקרן של השבועה הראשונה הגונבת שאינה מחייבת קרן וחומש דשבועת הפקדון.
ב. בסוגיא לקמן (קה:) איתא שהכופר בפקדון בחמץ שעבר עליו הפסח חייב "כיון דאי מיגנב בעי שלומי ליה ממונא קא כפר ליה". ועיין שם ברא"ש (פ"ט סס"י כ"ה) שכתב שחייב לשלם דמי חמץ מעליא ואינו יכול לומר לו הרי שלך לפניך ושלא כדין הגוזל חמץ בלי שבועה ועבר עליו הפסח שאומר לו הרי שלך לפניך. וצ"ע על הרא"ש מגמרא לקמן (דף קי:) וז"ל בעי רבא כהנים בגזל הגר יורשין הוו או מקבלי מתנות הוו למאי נפקא מינה כגון שגזל חמץ ועבר עליו הפסח, אי אמרת יורשין הוו היינו האי דירתי מורית ואי אמרת מקבלי מתנות הוו מתנה קאמר רחמנא דניתיב להו והא לא קא יהיב להו מידי דעפרא בעלמא הוא עכ"ל. ומפורש דלצד דיורשים הוו שנותנים לכהנים את החמץ שאסור בהנאה ולא משלמים דמים. ולרא"ש צ"ע, שאם הכופר בפקדון משלם דמים לנגזל ולא מחזיר לו את החמץ, למה בגזל הגר נותנים החמץ לכהנים ולא משלמים דמים.
ונראה שיש שני חיובים בשבועת הפקדון: א) חיוב שחל מדין גזילה להשיב את הגזילה ולשלם דמים מדין גזילה; ב) חיוב שחל מדין שבועה לשלם דמים בשביל שבועת שקר. ונראה דמדין גזילה יש קיום השבה עם חמץ שעבר עליו הפסח, אבל אין בכך קיום תשלומי קרן מדין שבועה. ולכן א"א להשיב את החמץ לבעלים וחייב לשלם דמים כי יש להם זכות לתשלומי הדמים מדין שבועה. מאידך הדין דגזל הגר חל רק מדין גזילה ולא מדין שבועה. ולפיכך אומר לכהנים הרי שלך לפניך ונותן להם את החמץ כי בכך מקיים חיוב השבת גזילה¹.
footnotes: ¹ ע"ע בשיעורים לקמן (דף קג:) ד"ה וכן בפקדון.
תוס' ד"ה הא. ז"ל וי"ל דקסבר דאי שינוי קונה א"כ ראוי הוא להתיר שינוי באתנן דחשיב כאחר ואין זה אותו שבא לידה בתורת אתנן כו' עכ"ל. ר"ל שאע"פ שחלות דין שינוי באתנן שונה מבגזלן, דבאתנן שינוי מתיר איסורים, ואילו בגזלן שינוי קונה, אפילו הכי דומים כי יש בשניהם חלות דין שינוי. ובאמת המחלוקת בין ב"ש וב"ה אינה מחלוקת בהלכות אתנן או בהלכות גזלן אלא בשינוי. לב"ה יש חלות דין שינוי, דהיינו ששינוי משנה חפץ א' לחפץ אחר. ולכן אליביה, כשיש שינוי הותר האיסור של אתנן וקונה הגזלן. מאידך לב"ש, ליכא חלות דין שינוי והחפץ אחרי שינוי נחשב לאותו החפץ הראשון שהיה קודם השינוי. ולפי' האתנן אסור והגזלן אינו קונה.
תוס' ד"ה הן. ז"ל תימה דבסמוך נפקא ליה לרבה דשינוי קונה מקרא אחרינא כו' עכ"ל. לע"ד לכאורה נראה לומר דלרבה אין לדמות חלות דין שינוי באתנן לבגזילה. דשינוי באתנן חל כמתיר של איסורין. ושינוי בגזילה חל כקנין. ומשו"ה מצריך שני פסוקים ואינם נלמדים מהדדי.