Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 87b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גמ'. איתיביה החובל בעבד עברי כו'. יעויין לעיל (דף פו.) דפליגי אביי ורבא בקוטע יד ע"ע של חבירו. ובתוס' שם (ד"ה רבא) איכא ב' גירסאות בשיטת רבא. גירסת התוס' היא שהכל לרב, ומאידך גירסת הרי"ף היא שהכל לעבד. ולגירסת התוס' שהכל לרב ניחא, שכשאחרים חבלו בעבדו משלמים לרב את השבת, ולפיכך כשחבל הרב בעבד שלו פטור מלשלם, כי שבת דעבדו לרב. אך צ"ע לגירסת הרי"ף שהכל לעבד, שהרי כשאחרים חבלו בעבד דמי השבת לעבד, וא"כ קשה למה כשהרב חבל בעבדו פטור משבת.
ונראה דיש לחלק בין הרב שחבל בעבדו לבין אחרים שחבלו בעבד. דכשהרב עצמו חבל בעבדו, חסר עצם המחייב דביטול מלאכה ושבת, שהרי עיקר הקנין במלאכת העבד שייך לרב. מאידך כשאחרים חבלו בעבד והיה ביטול מלאכה וחל המחייב של שבת, חייבים לשלם שבת אלא שמשלמים אותה לעבד שהוא הנחבל, ויש לו זכות בתשלומי השבת מדין הנחבל.
ולפי"ז קשה מהסוגיא דהכא על הרי"ף. דהוכיח הש"ס הכא מהדין שהרב שחבל בעבדו פטור משבת שאם אחרים חבלו בבת שהאב זוכה בשבתה. ולהרי"ף לכאורה אין מכאן ראייה, דיש לחלק בבת כמו בעבד, וכמו שהרב עצמו שחבל בעבדו פטור משבת ומ"מ כשאחרים חבלו בעבד משלמין השבת לעבד, ה"נ בבת, י"ל שאם האב חבל בבתו פטור משבת ומ"מ אם אחרים חבלו בה חייבין לשלם את השבת להבת ולא להאב.
ונראה דשאני עבד מבת, דיש לרב קנין בגוף העבד למלאכתו וכדאיתא במס' קידושין (דף טז.) עבד עברי גופו קנוי. מאידך בבת אין לאב קנין בגופה למלאכתה ורק יש לו זכות לגבות ממנה את דמי מעשה ידיה. ולפיכך כשהרב חבל בעבדו חסר עיקר המחייב של ביטול מלאכה דהא יש לרב קנין בגוף העבד למלאכה. אבל כשחבלו אחרים בעבד, כיון דאיכא המחייב של ביטול מלאכה חייבין לשלם, אך משלמים את הדמים לעבד כי גופו נחבל, ואין לרב שום זכות לקחת את התשלומין ממנו. מאידך בבת יש לאב זכות לגבות את התשלומין ממנה מדין שבח נעורים לאביה. ומשו"ה אין נפק"מ בין אם האב עצמו חבל בה לבין אם אחרים חבלו בה, דבכל אופן השבת לאביה כיון דזוכה בתשלומין ממנה.
ברם קשה לפי"ז מהי ראיית הגמרא מהחובל בעבדו שפטור לענין זכיית האב בדמי השבת דבתו. דזכות הרב בשבת העבד הוא משום שיש לו קנין בגופו, וזה לא שייך בבת.
ונראה שעיקר ספיקת הגמרא לענין זכיית האב בשבת הבת הוא אם המחייב של תשלומי שבת חל מדין תשלומי הפסד ונזקי ממון דעלמא או מדין איסור חובל, והתשלומין הם חלות עונש וכפרה. דאם התשלומין הם תחת הפסד ונזק, האב זוכה בהן מבתו מדין שבח נעורים. מאידך אם דמי השבת הם תשלומי כפרה ועונש תחת איסור החבלה אין לאב זכות גבייה בהן ואינן בגדר שבח נעורים לאביה. ולפי"ז הגמרא הוכיחה מהחובל בעבדו שפטור משבת דהמחייב דשבת הוא הפסד ממון, ומה"ט הרב שיש לו קנין הגוף בעבדו למלאכה אינו חייב בתשלומין כשהוא עצמו חבל בעבדו, כי הפסיד את עצמו ואין כאן המחייב של הפסד ומזיק ממון. דאילו היו הדמים חלות עונש וכפרה היה מסתבר שחייבין לשלם את דמי חבלת העבד משום העבד עצמו, ולא משום רבו. וממילא היה בדין שאם הרב חבל בעבדו שישלם לעבד הנחבל את דמי העונש וכפרת השבת. ומוכח מהדין שהרב שחבל בעבדו פטור דדמי השבת הם תשלומי הפסד ממון. ומשו"ה בשבת הבת חל דין שבח נעורים לאביה, וכשאחרים חבלו בה האב זוכה בדמי השבת מדין שבח נעורים¹.
footnotes: ¹ ע"ע בשיעורים לעיל (דף פח:) ד"ה שבת.
גמ'. לא קפיד. יעויין במלחמות ה' על הרי"ף ובמחלוקת בין הרמב"ן ובעה"מ בביאור סוגיין. שיטת בעה"מ היא דלפי רב דס"ל שיש לאב זכות רק בשבת לבדה, במקום שלא קפיד האב הוא מוחל את השבת לבתו. מאידך, לפי ר' יוחנן דס"ל שהכל לאב האב אינו מוחל. והשיג עליו הרמב"ן מ"ש רב מר' יוחנן.
ונראה דלבעה"מ לפי רב, חייבין לשלם חיובי חבלה להבת אלא שיש לאב זכות לגבות את דמי השבת ממנה, וממילא גברא דלא קפיד מוחל את הזכות שיש לו לגבות. מאידך לר' יוחנן האב מחייב את כל ה' החיובים דחבלה. ולכן אינו מוחל, כי מוחל רק זכותו לגבות מבתו, ברם אינו מוחל את עצם החבלה לחובל. מאידך הרמב"ן ס"ל שגם לר' יוחנן הבת היא המחייבת, והאב גובה ממנה. וממילא שייכת מחילת האב על זכותו לגבות ממנה.
גמ'. פציעה ס"ד. לפי בעה"מ איכא למימר דהאב מחייב את הכל רק במקום דאיכא נזק, ואז אף הצער הוי שלו. ואילו במקום דליכא נזק אין לאב זכות כלל בחבלת הבת, ואף לא בצער דידה, והצער שלה.
דין החובל באשת איש. בחובל באשת איש קיי"ל כריב"ב (כתובות דף סה:) שבסתר שני שלישים שלה ושליש שלו ואילו בגלוי שליש שלה וב' שלישים שלו. ויש לחקור בגדר ההלכה - האם היא המחייבת והבעל זוכה בתשלומי שליש וב' שלישים ממנה או שגם הבעל מחייב יחד עם אשתו, כי אשתו כגופו. ויעויין במחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד (פ"ד מהל' חובל הלט"ז). הרמב"ם פסק שאם הבעל חבל באשתו משלם לה את הנזק את הבושת ואת הצער. והראב"ד השיג וז"ל למה הורו שישלם הכל הרי הוא נוטל בשל אחרים שליש או שני שלישים וכשחבל בה הוא למה ישלם הכל ואולי טעה בדבריהם שלא אמרו אלא על מה שראוי לה כו' עכ"ל. ונראה דפליגי בב' הצדדים הנ"ל. להראב"ד האשה מחייבת והאיש זוכה בשליש ממנה, ולפיכך גם כשהוא חבל בה עדיין זוכה בשליש ואינו משלם לה את השליש. מאידך, להרמב"ם כשאחר חבל בה יש מחייב א' של בעל ואשה ולכן מחלקים ביניהם את הדמים. ואילו כשחבל בה בעלה אין הוא המחייב ורק היא לבדה המחייבת ומשו"ה חייב לשלם לה את הכל.