Reshimot Shiurim on Bava Metzia Daf 33a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גמ'. ואיזו היא ראייה שיש בה פגיעה וכו' ריס.
עיין ברמב"ם פי"ג מהל' רוצח ושמירת נפש וז"ל מאימתי יתחייב לפרוק ולטעון עמו משיראהו ראייה שהיא כפגיעה שהרי נאמר כי תראה ונאמר כי תפגע וכמה שיערו חכמים וכו' שהוא אחד משבעה ומחצה במיל, היה רחוק ממנו יותר מזה אין זקוק לה עכ"ל. ולכאורה צ"ע דהא הפסוק של לא תפגע לא כתוב אצל פריקה וטעינה אלא כתיב במצות השבת אבידה (שמות כג: ד) ולא מצינו שיעור ריס בחיוב השבת אבידה, דהרמב"ם פסק (פי"א מהל' גזלה ואבדה ה"א) וז"ל והרואה אבידת ישראל ונתעלם ממנה והניחה עובר בל"ת שנא' לא תראה את שור אחיך והתעלמת וכו' עכ"ל. ומשמע דחיוב השבת אבידה חל בראייה בלבד. וצ"ע למה לא שיערו חכמים לגבי השבת אבידה נמי דהחיוב חל בשיעור ריס כמו דחל בפריקה וטעינה.
ונראה דכוונת לשון פגיעה ביחס לבני אדם היא לפגוש את האדם השני ולא רק לראותו מרחוק. ולפיכך בפריקה וטעינה דמיירי שפגע בבעל הבהמה הרובצת תחת משאה דרשינן דפגיעה אינה ראייה בעלמא אלא פגישה בשיעור ריס. משא"כ כשפגע באבידה דליכא פגישה בבן אדם אלא דפגע בחפצא של אבידה פגיעה היא בראייה בעלמא בלבד. ועוד י"ל דעיקר קיום המצוה דפריקה וטעינה הוא עשיית חסד עם בעל הבהמה שנבהל על ממונו ומשו"ה משמעות הלשון של פגיעה הוא של פגישה עמו בשיעור ריס. משא"כ בהשבת אבידה דהויא מצוה שבממון דחלה בראייה בלבד ואפילו במרחק שיותר מריס.
שיטת הרמב"ם באבידת אביו ואבידת רבו.
עיין ברמב"ם (פי"ב מהל' גזלה ואבדה ה"ב) וז"ל פגע באבדת רבו עם אבידת אביו אם היה אביו שקול כנגד רבו של אביו קודמת ואם לאו של רבו קודמת והוא שיהיה רבו מובהק שרוב חכמתו של תורה ממנו למד עכ"ל. ומבואר דאבדת אביו קודמת לרבו רק אם היה אביו שקול כרבו בחכמה. אמנם עיין ברמב"ם (פ"ה מהל' ת"ת ה"א) וז"ל כשם שאדם מצווה בכבוד אביו ויראתו כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו יתר מאביו שאביו מביאו לחיי העוה"ז ורבו שלמדו תורה מביאו לחיי העוה"ב ראה אבדת אביו ואבדת רבו של רבו קודמת לשל אביו, אביו ורבו נושאים במשא מניח את של רבו ואח"כ של אביו, אביו ורבו שבויים בשביה פודה את רבו ואח"כ פודה את אביו. ואם היה אביו ת"ח פודה את אביו תחלה. וכן אם היה אביו ת"ח אע"פ שאינו שקול כנגד רבו משיב אבידתו ואח"כ משיב אבידת רבו וכו' עכ"ל. וקשה דכאן פסק שאם אביו ת"ח אע"פ שאינו שקול כרבו דאבידתו קודמת לאבדת רבו, וסותר למש"כ בהל' גזלה דרק כשאביו שקול כרבו אבדת אביו קודמת, וצ"ע. ועיין בכס"מ שתירץ דיש טעות סופר בדברי הרמב"ם בהל' ת"ת וצ"ל אם היה שקול כרבו. ובלח"מ תירץ דבהל' גזלה ואבדה מיירי הרמב"ם באופן שאי אפשר לקיים את שניהם ולכן רק אם אביו שקול כרבו אזי יש קדימה לאביו, ואם אינו שקול יש לרבו קדימה. משא"כ בהל' ת"ת מיירי באופן שאפשר לקיים את שניהם להחזיר לשניהם אבידתן ואזי אביו קודם לרבו אף כשאינו שקול בחכמה כרבו. (עיי"ש בלח"מ ולכאורה פירושו מדויק היטב בלשון הרמב"ם).
ונראה לבאר שיטת הרמב"ם דעיין ברמב"ם (פ"ח מהל' מתנ"ע הי"ז - הי"ח) וז"ל היו לפנינו עניים הרבה או שבויים הרבה ואין בכיס כדי לפרנס או כדי לכסות או כדי לפדות את כולן מקדימין את הכהן ללוי ולוי לישראל וכו' במה דברים אמורים בשהיו שוין בחכמה אבל אם היה כ"ג עם הארץ וממזר ת"ח ת"ח קודם וכל הגדול בחכמה קודם את חבירו. ואם היה א' מהם רבו או אביו אע"פ שיש שם גדול מהן בחכמה רבו או אביו שהוא ת"ח קודם לזה שהוא גדול מהם בחכמה עכ"ל. ומבואר דיש דין קדימה לאביו ת"ח לחכם שגדול ממנו אם החכם אינו רבו.
ונראה דיש שני מחייבים בדין קדימה דחלין באביו ורבו: א) מצות כבוד אביו וכבוד רבו וכדמבואר (בפ"ה מהל' ת"ת ה"א), ב) מצות להחיותו וכדחזינן בהל' מתנות עניים, דכהן קודם ללוי וישראל קודם לחלל וחלל לשתוקי וכו' דהוי דין קדימה בחשיבותם וביחוסם דה"ה שיש דין קדימה לאביו ולרבו להחיותם מצד חשיבותם. ולפי"ז י"ל שאם יכול להשיב אבדת אביו וגם אבדת רבו והנידון הוא רק את מי להקדים להחזיר לו אבדתו ראשון אזי חל רק המחייב של מצות כבוד אב בלבד ולא המחייב של מצות להחיותו. דהרמב"ם כתב בדין קדימה שבמצות להחיותו דמיירי שאין מעות בכיס כדי לפדות את כולן, דהקדימה חלה כדי לפדות רק א' מהם ולא השני. ואילו כשמחזיר את ב' האבידות חל רק דין סדר קדימה מחמת מצות כבוד אב וכבוד רבו, ובדיני כבוד אביו ורבו פסק הרמב"ם דיש להקדים אביו שהוא ת"ח אע"פ שאינו שקול כרבו בחכמה. ומכיון דכבוד אביו קודם לכבוד רבו מחזיר את אבידת אביו בראשונה ואח"כ מחזיר את אבידת רבו. ומאידך כשמחזיר רק אבידה אחת דא"א לו להחזיר את שתיהן אזי חל אף המחייב של להחיותם ודין הקדימה נקבע עפ"י חשיבותם ויחוסם, ובזה רב מובהק שגדול בחכמה מאביו דאביו אינו שקול לו בחכמתו חשוב יותר מאביו, והחיוב דלהחיותו מחייב להשיב את אבידת רבו ולא אבידת אביו. אמנם כשהאב שקול לרבו אזי חשיבותם היא שוה ולא חל דין קדימה מפאת מצות להחיותו אלא רק מפאת מצות כבוד, וכבוד אביו קודם לכבוד רבו כשאביו ג"כ ת"ח.
ועיין בשיטה מקובצת בשם הטור שתירץ את הסתירה בדברי הרמב"ם וז"ל וכן כתוב בהדיא בטור סימן רמ"ב וז"ל וא"א הרא"ש ז"ל כתב דלענין לפדותו ולפרק משאו אביו אם הוא חכם קודם אפילו אינו שקול כרבו, אבל לענין השבת אבידתו אינו קודם אא"כ שקול כרבו עכ"ל. ובביאור דבריו נראה דהרא"ש סובר דיש ב' מחייבים בדין קדימה: א) מצות כבוד, ב) מצות להחיותו, וס"ל דשני המחייבים חלין רק בפריקת משא ובפדיון שבויים כשאביו מצטער, ואילו בהשבת אבידה ליכא לאביו צער בגופו אלא רק הפסד ממון בלבד ולא חל בזה המחייב של כבוד אב אלא רק המחייב של מצות להחיותו. וכשאביו ת"ח אע"פ שאינו שקול כרבו אזי כבוד אביו קודם לכבוד הרב, והרא"ש סובר דקדימת אביו במצות כבוד דוחה את קדימת הרב במצות להחיותו. ולפיכך בפדיון שבויים ובפריקת משא שחל החיוב של מצות כבוד אב מקדימים את האב לרב אף באופן שהאב הוא ת"ח בעלמא ואינו שקול בחכמה לרב. משא"כ באבידה דחל רק המחייב דלהחיותו דתלוי בחשיבותם דאזי רק כשאביו שקול כרבו הריהו חשוב יותר מרבו והאב קודם לרב. ויוצא דהלח"מ והשיטמ"ק חלוקים בתרתי: א) אליבא דהלח"מ חל חיוב כבוד אב גם בהשבת אבידה משא"כ לשיטמ"ק לא חל חיוב כבוד אב בהשבת אבידה¹. ב) לפי הלח"מ קדימה במצות להחיותו אלימתא מקדימה במצות כבוד אב. משא"כ לפי השיטמ"ק קדימה במצות כבוד אב אלימתא מקדימה במצות להחיותו.
footnotes: ¹ וי"ל דפליגי האם חיוב כבוד אב חל רק בהנאת גופו או אף בהנאת ממונו.