Reshimot Shiurim on Bava Metzia Daf 54b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גמ'. אמר רבא גבי גזל כתיב וחמישיתיו.
צ"ע ל"ל לגזיה"כ ללמדנו להוסיף חומש על חומש, הרי חיוב חומש מהווה חיוב ממון, ומ"ש חיוב ממון זה מכל חיוב ממון אחר דהכופר בו משלם קרן וחומש.
וי"ל דבלי גזיה"כ היינו אומרים דהחומש אינו חלות חיוב ממון אלא חלות חיוב כפרה בעלמא, ואי כפר בו פטור מחומש שני דהא לא כפר בשעבוד ממון, קמ"ל דהחומש מהווה חלות חיוב ושעבוד ממון, ומשו"ה הכופר בו משלם עוד חומש כיון שכפר בחיוב ממון.
גמ'. אהקדש ראשון מוסיף חומש על הקדש שני אין מוסיף חומש. עיין ברמב"ם (פ"ז מהל' ערכין הל"ד - ו') ז"ל והקדש ראשון הוא שחייב בתוספת חומש, שנא' ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית המקדיש ולא המתפיס. לפיכך אם חלל בהמה על בהמה שניה בין בקדשי בדק הבית בין בקדשי מזבח שנפל בהם מום או שהמיר בקדשי מזבח, כשהוא פודה את השניה וחלל עליה או את התמורה לעצמו אינו מוסיף חומש. המפריש אשם להתכפר בו ונפל בו מום והוסיף עליו חומש וחללו על בהמה אחרת ונתכפר באשם אחר ונתקה הבהמה שחלל עליה לרעיה כו' הרי הוא ספק אם מוסיף עליו חומש הואיל והוא קרבן עולה והרי הוא גוף אחד וקדושה אחרת או אינו מוסיף עליה חומש מפני שהיא באה מכח הקדש ראשון שכבר הוסיף עליו חומש עכ"ל. פסקי הרמב"ם מיוסדים על סוגיות הגמרא במס' תמורה (דף ט:). ונראה דס"ל שישנן שתי הלכות בפטור הקדש שני מחומש: א) כשההקדש אינו חל משום קידוש פה הריהו פטור מחומש, ודין זה כולל הקדש שחל על בהמה שניה כגון קדושת התמורה דאינו קידוש פה אלא קידוש דחל מחמת מעשה התמורה; ב) שאין משלמין חומש פעמיים באותו גוף הקרבן. וזהו הדין של מותר אשם שהביאו הרמב"ם בסוף ההלכות.
תוס' ד"ה לענין.
פרש"י ז"ל ומועלין בה היינו מוסיף חומש, ותימה והלא שלמים אינה כולה לשמים ומוסיף חומש כו'. וי"ל דתו"כ מרבה אף שלמים כו' עכ"ל. ויפלא שפרשו דמעילה ר"ל פדיון והוא פירוש תמוה בגמרא ומחוסר ביאור.
ונראה לבארו עפי"מ דכתב הרמב"ם (פ"ו מהל' מעילה הל"ד) וז"ל ואין מועל אחר מועל במוקדשים אלא בבהמה וכלי תשמיש בלבד. כיצד בקע בקרדום של הקדש ונהנה בפרוטה ופגם ובא חבירו ובקע בו ונהנה ופגם כולם מעלו, נטלה הקרדום ונתנו לחבירו הוא מעל אבל חבירו לא מעל כו' עכ"ל. ועיין בראב"ד שהשיג על הרמב"ם.
והנה הרמב"ם הבחין בין המעילה של הוצאה כשנתנו לחברו שמחללת את הקדושה שבחפצא ומוציאתו לחולין לבין המעילה של הנאה שאינה מוציאה את החפצא של הקדש לחולין. ומרן הגר"ח זצ"ל ביאר¹ דלרמב"ם חלין שני דיני מעילה: א) מעילת ההוצאה מרשות הקדש המהווה גזילת החפצא מהקדש, דהגזילה מוציאה את החפצא מהקדש ומחללת את קדושתו. ב) מעילת ההנאה המהווה איסור בלבד, אך ליכא בה חלות של גזילת החפצא, שהשואל שלא מדעת אע"פ שעבר על איסור גזילה אך לא קנה את החפצא בקניני גזילה, ומשו"ה החפצא עצמו אינו חשוב גזול ולא מתחלל וקדושתו מתקיימת אפילו אחרי המעילה דהנאה.
footnotes: ¹ עיין ברשימות למס' שבועות ונדרים בענין מעילה (דף ר"א - ר"ה).
ומאידך לפי הראב"ד בכל אופן דמעילה חלה גזילה מהקדש, דס"ל דהנהנה הוי גזלן מדין שואל שלא מדעת גזלן, ומשו"ה המעילה דהנאה נמי מוציאה את ההקדש לחולין דהכל הויא גזילה. ולפי"ז יש לומר דזהו הצד השוה שברש"י ושבתוס' להשוות את החומש דמעילה לחומש דפדיון, דהיינו דגם במעילה וגם בפדיון יש חלות של הוצאה מהקדש, וההוצאה לחולין מחייבת חומש בשניהם, בין במעילה ובין בפדיון.
ובכך נמי מבואר את סוף דברי התוס' דהביאו דדין החומש בפדיון קדשי קלים נלמד מגזיה"כ, דמכיון דקדשי קלים אינם בני מעילה, דאינם קדושים בקדושה חמורה דקדשי השם אלא בקדושה קלה אין ללמוד דין חומש בפדיונם מדין החומש בקדשי קדשים, שהרי קדשי השם הם שחלה בהם חלות הוצאה גמורה מהקדש. משא"כ בקדשי קלים דאינם קדשי השם, דחסרה בההוצאה מהקדש, ולכן סד"א דליכא בפדיונם חומש, קמ"ל גזיה"כ דאף בפדיון קדשי קלים חלה הוצאה מהקדש לענין תשלומי חומש בפדיונם, ואע"פ דלענין מעילה חסרה הוצאה מהקדש דמשו"ה ליכא בם מעילה.