משנה. וז"ל תפלת השחר עד חצות ר' יהודה אומר עד ארבע שעות עכ"ל. עיין ברמב"ם (פ"ג מהל' תפלה ה"א) וז"ל תפלת השחר מצותה שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה וזמנה עד סוף שעה רביעית שהיא שלישית היום. ואם עבר או טעה והתפלל אחר ארבע עד חצות היום יצא ידי חובת תפלה, אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה, שכשם שתפלה מצוה מן התורה כך מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה כמו שתקנו לנו חכמים ונביאים עכ"ל. ומבואר שהרמב"ם פסק כר' יהודה דתפלת השחר עד ד' שעות, ודלא כרבנן דסברי דזמנה עד חצות. ברם הרמב"ם סובר דאף לר' יהודה אם התפלל לאחר ד' שעות - ולפני חצות, יצא ידי חובת תפלה ומקבל שכר תפלה, אלא דאינו מקבל שכר תפלה בזמנה¹.

footnotes: ¹ וכ"כ הרי"ף ריש פירקין והרא"ש בסי' א' ועיין במעדני יו"ט אות ח'.

והנה יש להסתפק ביסוד הדין דבדיעבד אדם מתפלל שחרית עד חצות, האם הוא מתפלל מדין תשלומין, דהיינו דבאמת זמן תפלת שחרית חל רק עד ד' שעות, ומד' שעות ואילך מתפלל התפלה בתורת תשלומין. אולם משש שעות ומחצה מאחר שחל זמן תפלת מנחה, חל דין שצריך להקדים תפלת מנחה שהיא חובה לתפלת התשלומין, אך קודם שש ומחצה מתפלל שחרית עצמה בתורת תשלומין. ולפי"ז אין חיוב להתפלל תפלת התשלומין רק בסמוך לתפלת חובה, דהרי לאחר ד' שעות וקודם שש שעות מתפלל בתורת תשלומין ואע"פ שאינו מתפלל חובת מנחה עדיין. והטעם שלאחר שש ומחצה מתפלל מנחה קודם הוא משום שמאחר דהוי זמן מנחה חל דין קדימה שצריך להקדים תפלת החובה לתפלת התשלומין. וזהו דין קדימה בסדר קיום עשיית שתי מצות שלפניו, דחל דין קדימה להתפלל תפלת החובה ואח"כ להתפלל תפלת התשלומין.

או דילמא י"ל דמה שמתפלל שחרית לאחר ד' שעות ועד חצות אינו מתפלל מדין תשלומין, אלא דעדיין חשובה תפלתו לתפלת שחרית דהוי זמן שחרית בדיעבד. דאף דלא הוי תפלה בזמנה, דזהו רק כשמתפלל עד ד' שעות, מ"מ עדיין הויא תפלת שחרית שלא בזמנה עד חצות. ונמצא שיש שני דינים בתפלת שחרית: א) קיום תפלת שחרית בזמנה עד ד' שעות, ב) קיום תפלת שחרית שלא בזמנה עד חצות. ולפי"ז י"ל דאי אפשר להתפלל תשלומין אלא א"כ מתפלל תפלת התשלומין בסמוך לתפלת חובה שבזמנה, דתפלה בעי מתיר¹, והתפלה הקבועה מהווה המתיר כדי להתפלל תפלת התשלומין. ומה שמתפלל שחרית לאחר ד' שעות לפני חצות אינו מדין תשלומין אלא משום דחל קיום תפלת שחרית שלא בזמנה².

footnotes: ¹ וכדנתבאר כמה פעמים בשיעורים, עיין לעיל בשיעורים דף ד: בענין סמיכת גאולה לתפלה אות ג'. ועיין בספר שיעורים לזכר אבא מרי ח"ב עמ' ט' ועמ' מג' באריכות. ² ועיין בב"י או"ח סימן פ"ט (ד"ה ואם עבר והתפלל אחר ד' שעות עד חצות וכו'), דהב"י נסתפק כנ"ל. והנה צ"ע מהו המקור שחל בדיעבד זמן תפלה עד חצות בתורת תפלה שלא בזמנה. ויתכן דלמ"ד דתפלות אבות תיקנום דאברהם אבינו תיקן שחרית ותיקן זמן שחרית עד חצות, ואילו הזמן דד' שעות היא מתקנת אנשי כנה"ג, ומשום שהתמיד נקרב עד ד' שעות ושחרית כנגד התמיד של שחר. ובדיעבד יוצא יד"ח תפלת שחרית עד חצות משום תקנת האבות. וכן כתב המרכבת המשנה (פ"ג מהל' תפלה ה"א) וז"ל דודאי תיקנו האבות התפילות וכו' ועיקר תקנת האבות היתה ערב ובקר וצהרים וכו' וכל קודם חצות נקרא בקר ומן הצהרים עד הערב הכל נקרא צהרים וכו'. וכל זה לפי תקנת האבות אבל חז"ל אסמכינהו אקרבנות וכו', וקיי"ל כר"י עד ד' שעות ובדיעבד לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה אחר ד' שעות וכו' אבל יצא ידי חובת תקנת האבות עד חצות. משא"כ לאחר חצות לא יצא עכ"ל.

וי"ל דנפק"מ למי שלא התפלל שחרית במזיד עד ד' שעות האם יכול להתפלל עד חצות, דלגבי תשלומין אמרינן דרק מי ששגג ולא התפלל מתפלל תשלומין, משא"כ המבטל תפלה במזיד אינו מתפלל תשלומין. ולפי"ז י"ל דאם מתפלל לאחר ד' שעות וקודם חצות מדין תשלומין, אזי אם הזיד ולא התפלל לפני ד' שעות שוב אינו מתפלל. משא"כ אם הוי חלות קיום תפלת שחרית שלא בזמנה, י"ל דאף אם הזיד יכול להתפלל עד חצות כדי לקיים תפלה שלא בזמנה. ובאמת נחלקו הפוסקים בדין מי שלא התפלל במזיד עד ד' שעות, דהגר"א והפרי חדש (או"ח סי' פט ס"ק א') ס"ל דאינו מתפלל עד חצות, והפמ"ג (שם) סובר שאף אם הזיד ולא התפלל עד ד' שעות מתפלל עד חצות. ולכאורה מחלקותם תלויה בחקירה הנ"ל¹.

footnotes: ¹ עיין בב"י בסימן פ"ט ד"ה ואם עבר והתפלל אחר ד' שעות וכו' שכתב דאם ילפינן שמתפללין שחרית לאחר ד' לר' יהודה מהא דקיי"ל דאם לא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים ואית ליה שכר תפלה שלא בזמנה, ולא גרע לר"י תפלה לאחר ד' שעות עד חצות מתפלה אחרי חצות לכו"ע, ובכן אינו מתפלל אחרי ד' שעות אא"כ נתאחר מלהתפלל מחמת טעות או שוגג. אבל אם הזיד ולא התפלל קודם ד' שעות אינו מתפלל אח"כ, דכשלא התפלל במזיד ליכא דין תשלומין. ומשמע שאם חלה תפלת שחרית עד חצות מדין תפלה שלא בזמנה דיכול להתפלל עד חצות אפילו כשהזיד ונתאחר מלהתפלל עד ד' שעות, דמ"מ הויא זמן תפלה שלא בזמנה. ועיין בט"ז סימן פ"ט ס"ק א'.

ולכאורה יש עוד נפק"מ בזה לגבי ברכות ק"ש. דעיין ברא"ש בפ"ק דברכות (סי' י') וז"ל ורב האי גאון ז"ל כתב אף כל שעה רביעית אע"פ שאינה עונתה מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, משמע דוקא שעה רביעית שהוא זמן תפלה לר' יהודה, אבל מכאן ואילך הפסיד הברכות. ואם בירך עובר על לא תשא עכ"ל. וי"א דמקיים ברכות ק"ש עד חצות משום שבדיעבד מתפלל שחרית עד חצות¹. אמנם הרמב"ם פסק (פ"א מהל' ק"ש הל' י"ג) דמברך ברכות ק"ש כל היום. ובשלחן ערוך (או"ח סי' נ"ח ס"ו) פסק כשיטת הרא"ש וז"ל אע"פ שזמנה נמשך עד סוף השעה הג' אם עברה שעה ג' ולא קראה קורא אותה בברכותיה כל שעה ד' שהוא שליש היום ואין לו שכר כקורא בזמנה. ואם עברה שעה ד' ולא קראה קוראה בלא ברכותיה כל היום עכ"ל.

footnotes: ¹ עיין ברשב"א דף ט: ד"ה הקורא.

ונראה דאי נימא דמה דמתפלל אחר ד' שעות הוא מדין תשלומין, י"ל דכל זה נאמר רק בנוגע לתפלה דרחמי הוי ומשום כך חל ביה דין תשלומין, אבל לגבי ברכות ק"ש כיון דלאו זמן שחרית הוא, י"ל דהפסיד הברכות, דאין תשלומין לגבי הברכות, דרק לגבי תפלה חל דין תשלומין. אבל אי נימא דמה שמתפלל בדיעבד עד חצות הוא משום דעדיין הוי זמן שחרית, וחל קיום דתפלת שחרית שלא בזמנה י"ל דמברכים נמי ברכות ק"ש עד חצות, משום דהוי עדיין חלות שם תפלת שחרית, וחל קיום ברכות ק"ש בתורת קיום תפלה, דברכות ק"ש הויין קיום בתפלת שחרית¹.

footnotes: ¹ ואמר רבינו זצ"ל דיש להסתפק בשיטת הרמב"ם שסובר דבדיעבד מברכים ברכות ק"ש כל היום (פ"א מהל' ק"ש הל' י"ג), האם ברכות ק"ש חלין כל היום מכיון דברכות ק"ש הויין קיום תפלה, וכל היום הוי זמן תפלה משום דמתפלל שמו"ע כל היום מדין תשלומין. או"ד דחל קיום ברכות ק"ש כל היום כקיום תפלה - מכיון דהוי זמן תפלת מנחה - דברכות ק"ש מצטרפין אף למנחה. ולכאורה תהא נפ"מ אם יכול לברך ברכות ק"ש לאחר חצות לפני שש ומחצה, דזמן מנחה חל משש ומחצה, ואם ברכות ק"ש מצטרפין למנחה י"ל דאינו יכול לברך בין חצות לשש ומחצה, דלא הגיע עדיין זמן מנחה. משא"כ אם ברכות ק"ש חלין כל היום משום דכל היום הוי זמן תפלה - דמתפלל כל היום מדין תשלומין, י"ל דשפיר מברך ברכות ק"ש בין חצות לשש ומחצה, דהוי זמן תפלה להתפלל בתורת תשלומין. דהא דאמרינן בגמ' (כו:) "טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצ"ש שתיים של חול מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה" דמשמע שצריך להתפלל תפלת חובה לפני תפלת תשלומין, ודליכא תפלת תשלומין בזמן שאין תפלת חובה, י"ל דהיינו רק כשנזכר שטעה בזמן תפלת חובה, שחל חיוב להתפלל של חובה תחילה, משא"כ אם אינו זמן תפלת חובה שפיר מתפלל שחרית בתורת תשלומין אע"פ שאינו מתפלל תפלת חובה, (ועיין ברמב"ם פ"ג מהל' תפלה ה"ח - ה"י ובראב"ד שם). ברם יעויין בכס"מ (פ"ג ה"א מהל' תפלה) דיתכן שכוונת הרמב"ם היא שמתפלל שחרית עד שש ומחצה בתורת תפלה שלא בזמנה ולשון עד חצות לאו דוקא, ולפי"ז פשיטא דיכול לברך ברכות ק"ש מחצות עד שש ומחצה.

גמ'. וז"ל איבעיא להו טעה ולא התפלל מנחה מהו שיתפלל ערבית ב' וכו' אבל הכא תפלה במקום קרבן היא וכיון דעבר יומו בטל קרבנו או דילמא כיון דצלותא רחמי היא כל אימת דבעי מצלי ואזיל עכ"ל. יש לעיין בבעיית הגמ', דהרי קיימא לן דאם טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים, אע"פ דלגבי תמיד של שחר כבר עבר זמנו, וקיי"ל עבר זמנו בטל קרבנו, וע"כ מוכח דתפלת תשלומין לא תלויה בזמן הקרבן אלא מכיון דתפלה רחמי היא כל אימת דרוצה יכול להתפלל, וא"כ מאי מספקא לן לגבי טעה ולא התפלל מנחה. ואולי יש לחלק דבטעה בשחרית אע"פ שעבר זמן הקרבת תמיד של שחר מ"מ הוי אותו היום, והיום מחייב שני התמידים, דחלה מצוה אחת להביא שני תמידים ליום¹. ומשום דהוי בכלל אותו מחייב שפיר איכא תשלומין בו ביום. משא"כ כשטעה במנחה דכבר עבר היום וחל מחייב ומצוה בפני עצמה דהיום הבא ומשו"ה ליכא תשלומין. אלא דלכאורה זה אינו דבגמרא משמע דאתינן עלה משום שעבר זמנו בטל קרבנו, וצ"ע דהכא נמי נימא הכי לגבי טעה בשחרית.

footnotes: ¹ עיין בספר המצוות (סוף שורש י"א) שנחלקו הרמב"ם והרמב"ן אם מונים מצות ק"ש של שחרית וערבית כשתי מצוות נפרדות וכן נחלקו לגבי הקרבת שני תמידים בכל יום ובקטרת שחרית וערבית. וביאר רבינו זצ"ל דהרמב"ם סובר שאע"פ שלגבי קיום המצוה זמניהם חלוקים זה מזה, מכל מקום לשניהם יש מחייב אחד, דבכל יום חייב להביא שני תמידים ולקרוא קריאת שמע שני פעמים וע"כ מנה אותם הרמב"ם למצוה אחת. וע"ע בשיעורים הראשונים למסכתין.

ויתכן דהגמ' מסתפקת ביסוד הדין דטעה בשחרית שמתפלל במנחה שתים, האם זהו מדין תשלומין, או דהוי חפצא וקיום דתפלת שחרית שלא בזמנה, וכמו במתפלל שחרית לאחר ד' שעות קודם חצות לשיטת ר' יהודה, וכדנתבאר לעיל בדעת הרמב"ם (פ"ג מהל' תפלה ה"א). ונפק"מ לענין טעה במנחה, דאם הדין דכשטעה בשחרית מתפלל מנחה שתיים אינו מדין תשלומין אלא דהוי חלות וקיום של תפלת שחרית שלא בזמנה, י"ל דכל זה שייך רק באותו היום דאיכא מחייב אחד של תפלה לכל היום, וחל חפצא של שחרית שלא בזמנה כל היום, משא"כ בטעה במנחה לא יתפלל ערבית פעמיים מכיון דכבר עבר היום וליכא במנחה דין תפלת מנחה שלא בזמנה. אולם אם נאמר דכשטעה בשחרית מתפלל במנחה שתים מדין תשלומין, י"ל שאף כשטעה במנחה יתפלל בערבית שתים, משום דלגבי תשלומין אמרינן דלא איכפת לן שעבר זמן הקרבן, דתשלומין אינה חפצא של תפלה כנגד הקרבן הראשון אלא הוי חפצא של תפלת רחמי בפ"ע. ומסיק הגמ' דבטעה בשחרית מתפלל מנחה שתים מדין תשלומין, וע"כ גם בטעה במנחה מתפלל ערבית שתים מדין תשלומין. ולפי מסקנת הגמ' ליכא מחייב של תפלת שחרית אחרי חצות ומתפלל אחרי חצות מדין תשלומין בלבד.

תוס' ד"ה טעה. וז"ל וא"ת והאמר רב לקמן תפלת ערבית רשות וקי"ל כותיה באיסורי עכ"ל. והנראה בביאור קושייתם, דס"ל דדין תשלומין הוא בכדי להשלים את חיובו שאם חיסר תפלה שנתחייב בה צריך להתפלל תשלומין, ותשלומין הוא דין שתלוי בחיוב הגברא להתפלל. ולפיכך הקשו דמכיון שתפלת ערבית רשות וליכא חיוב גברא להתפלל אמאי יש לה תשלומין.

ויש לתרץ דדין תשלומין אינו דין התלוי בחיוב הגברא להתפלל אלא דין הוא בחפצא של תפלת חובה. והא דאמרינן דתפלת ערבית רשות היינו לגבי חובת הגברא, דליכא חובת גברא להתפלל ערבית, אמנם החפצא של תפלת ערבית הויא חפצא של תפלת חובה ואינה חפצא של תפלת רשות כמו תפלת נדבה. וכן משמע מדברי הרמב"ם (פ"א מהל' תפלה ה"ו) וז"ל וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפלה אחת בלילה וכו' ואין תפלת ערבית חובה כתפלת שחרית ומנחה עכ"ל, ויש לדקדק בדברי הרמב"ם שכתב "אין תפלת ערבית חובה כתפלת שחרית ומנחה", דמשמע דיש בה קצת חובה אלא שאינה חובה גמורה כשחרית ומנחה, וצ"ע מה הפירוש בזה. ונראה שבנוגע לחפצא של תפלה, תפלת ערבית הויא חפצא של תפלת חובה כשחרית ומנחה, ורק בנוגע לחובת הגברא חלוקות מהדדי, דחלה חובת גברא להתפלל שחרית ומנחה ואילו בערבית אין חובת גברא להתפלל דהוי רשות¹.

footnotes: ¹ ועיין באגרות הגרי"ד הלוי (פ"י מהל' תפלה ה"ו) ובשיעורים לעיל (דף כא.) בענין תפלת נדבה אות א'.

אמנם התוס' תירצו דחלה חובת גברא אף בערבית ולא מיקרי רשות אלא לענין שדוחין אותה מפני מצוה אחרת. ומבואר דתוס' סברי דדין תשלומין דין הוא בחובת הגברא להתפלל.

תוס' ד"ה טעה. בא"ד. וז"ל ומיהו אם איחר עד המנחה נראה דעבר זמנו בטל קרבנו כיון ששהה כל כך ולאחר ב' תפלות לא מצינו שתיקנו חכמים לחזור ולהתפלל אם שכח עכ"ל. וכן פסק הרמב"ם (פ"ג מהל' תפלה ה"י) וז"ל טעה ולא התפלל לא תפלה זו ולא תפלה הסמוכה לה אינו משלם אלא האחרונה בלבד. כיצד טעה ולא התפלל לא שחרית ולא מנחה מתפלל ערבית שתים ראשונה ערבית והאחרונה תשלומי מנחה אבל שחרית אין לה תשלומין שכבר עבר זמנה וכן בשאר תפלות עכ"ל. והשיג עליו הראב"ד וז"ל ראיתי בדעתו שאינו משלם טעות אלא בסמוך לו ולפיכך אמר שחרית אין לה תשלומין שכבר עבר זמנה ודעת יחידית היא זו וכו', ואני אין לי להורות בה לא איסור ולא היתר ואם רצה להשלים ישלים, אבל אני אומר אם נזכר בסמוכה לה ולא השלים טעותו ורוצה להשלים במופלגות אינו משלים מפני שהוא ביטול במזיד. עוד נראה לי שכל אלו התשלומין שאמרו אינם אלא עם התפלה האחרת שבאה בזמנה הואיל ושעת תפלה היא עכ"ל. וכ"כ בהגהות מיימונית שם (אות כ') בשם רבינו שמחה שאם טעה ולא התפלל אחת מן התפילות ונזכר אפילו אחר עשרה ימים מסתבר דמשלימה. וצ"ב בשיטת הראב"ד שאם סובר שיכול להשלים תפלה שחיסרה אפילו במופלגות, מדוע ס"ל שאינו יכול להשלים ולהתפלל תשלומין היכא שנזכר שלא התפלל והזיד ולא התפלל תפלת התשלומין בתפלה הסמוכה, ומשום דנחשב כביטול במזיד, והרי מיירי שחיסר את התפלה הראשונה בשוגג, וכבר חלה עליו חובת התשלומין מיד, ולשיטת הראב"ד שפיר מתפלל תשלומין אפילו במופלגות, וא"כ מדוע ס"ל דאם נזכר בתפלה הסמוכה והזיד ולא התפלל את התשלומין דשוב אינו מתפלל תשלומין.

ועוד יש לעיין דאיתא בגמ' לקמן (דף כו:) "טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שניה עלתה לו", ופרש"י (ד"ה מבדיל בראשונה) "דהתפלה הראשונה היא לשם חובה והשניה היא לתשלומין". ומבואר בברייתא שאם הקדים תפלת תשלומין לתפלת חובה לא יצא יד"ח, ומשמע נמי דאי אפשר לצאת ידי תשלומין עי"ז שמתפלל תפלת תשלומין לבדה, וצ"ב בטעם דין זה.

והנה נחלקו האמוראים (שם) אם תפילות אבות תיקנום או תפילות כנגד תמידים תקנום. וצ"ע דהרמב"ם פסק כתרווייהו שכתב (פ"א מהל' תפלה ה"ה) וז"ל וכן תקנו שיהא מנין התפילות כמנין הקרבנות שתי תפילות בכל יום כנגד שני תמידין וכל יום שיש בו מוסף תקנו בו תפלה שלישית כנגד קרבן מוסף ותפלה שהיא כנגד תמיד של בקר היא הנקראת תפלת השחר ותפלה שכנגד תמיד של בין הערביים היא הנקראת תפלת מנחה ותפלה שכנגד המוספים היא הנקראת תפלת המוספים עכ"ל. ועוד כתב (פ"ט מהל' מלכים ה"א) וז"ל בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה והוא התפלל שחרית ויצחק וכו' והוסיף תפלה אחרת לפנות היום ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית עכ"ל, וצ"ע בשיטת הרמב"ם¹.

footnotes: ¹ ועיין במרכבת המשנה פ"ג מהל' תפלה ה"א ובאור שמח פ"ג מהל' תפלה ה"ט, ועיין בשו"ת עונג יו"ט או"ח סימן ע"ו.

ובביאור כ"ז נראה להקדים דיש שני דינים בתפלה: א) חיוב תפלה משום מצות עבודה שבלב, וכמש"כ הרמב"ם (פ"א מהל' תפלה ה"א) וז"ל מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם את ה' אלוקיכם, מפי השמועה אמרו איזו היא עבודה שבלב זו תפלה עכ"ל. ב) חלות דין זמן תפלה דהזמן מחייב לעמוד לפני ה' ולהתפלל.

ונראה דהאבות תיקנו חיוב להתפלל כדי לקיים מצות עשה ד"ולעבדו בכל לבבכם איזהי עבודה שבלב זו תפלה", ומצות עבודה שבלב אינה תלויה בזמן מסוים דאין הזמן המחייב של מצות ולעבדו בכל לבבכם דזוהי מצוה שאינה תלויה בזמן. ולפי"ז י"ל דתקנת האבות להתפלל לא קבעה שהזמן מחייב להתפלל, אלא דאברהם אבינו תיקן להתפלל שחרית כדי לקיים מצות עבודה שבלב בבוקר. ויצחק תיקן להתפלל מנחה כדי לקיים מצות עבודה שבלב בצהרים ויעקב תיקן ערבית לקיים מצות עבודה שבלב בלילה. אמנם נראה דלא חל מחמת תקנת האבות חלות דין זמן תפלה - כלומר דהזמן מחייב להתפלל. ברם בתפלה מלבד הקיום דעבודה שבלב חל דין נוסף דתפלה מהווה קיום דהבאת קרבן, וזהו הדין דתפילות כנגד תמידים תקנום. וההלכה דתפלה כנגד תמידים תקנום חידשה חלות דין זמן תפלה, דכמו שהזמן מחייב להקריב קרבן התמיד כמו"כ הזמן מחייב להתפלל. ובזה שיטת הרמב"ם מבוארת דפסק כתרוייהו, דס"ל דתפילות אבות תיקנום היינו שהאבות תיקנו חפצא דשחרית מנחה ומעריב בכדי לקיים מצות עבודה שבלב. וכן פסק דתפילות כנגד תמידים תיקנום כלומר דחל דין זמני תפלה - דהזמן מחייב להתפלל. וכן מבואר מדברי הרמב"ם בספה"מ (מצוה י') וז"ל כך נתנו חכמים זמן לתפלה, רוצה לומר שזמני תפלה אינם מן התורה אמנם חיוב התפלה עצמה מה"ת וכו' וחכמים סידרו להם זמנים וזהו ענין אמרם תפלות כנגד התמידים תקנום רוצה לומר שתיקנו זמניהם כפי זמן הקרבן עכ"ל¹.

footnotes: ¹ עיין באור שמח פ"ג מהל' תפלה ה"ט שביאר דהרמב"ם פסק כתרוייהו, דס"ל דהאבות תיקנו התפילות אבל זמני תפלה נתקנו כנגד הקרבנות וכדביאר רבינו זצ"ל.

ונראה להוסיף דהבאת קרבן הוי קיום של עמידה לפני ה', דכשאדם מקריב קרבן הרי הוא עומד לפני ה' וכדכתיב "והביא את קרבנו לפני ה'". וזמן הקרבת התמיד מחייב לעמוד לפני ה' ולהקריב את קרבן התמיד, ומדין תפלה כנגד תמידים חל נמי דין שהזמן דקרבן תמיד של שחר מחייב לעמוד לפני ה' ולהתפלל שחרית.

ונראה דעמידה לפני ה' בעי מתיר ובהגיע זמן תפלה חל חלות היתר לעמוד לפני ה' ולהתפלל, משום דהזמן מחייב לעמוד לפני ה' ולהתפלל. ולפי"ז י"ל שאם שכח להתפלל שחרית ועבר זמן תמיד של שחר, אע"פ שחל עליו עדיין חיוב תפלה מחמת מצות עבודה שבלב, מ"מ מכיון שעבר זמן תפלת שחרית שוב אין לו היתר ורשות לעמוד לפני ה' ולהתפלל שחרית, דחלות עמידה לפני ה' בעי מתיר והמתיר אינו חל אלא בתפלה בזמנה משום דהזמן מחייב להתפלל ולעמוד לפני ה'. ולכן אי אפשר לעמוד ולהתפלל תפלת תשלומין דשחרית משעבר זמן תפלת שחרית דליכא באותה שעה מתיר לעמוד לפני ה' ולהתפלל שחרית. אמנם משהגיע זמן תפלת מנחה והוי זמן עמידה לפני ה' לגבי מנחה, דהרי מתפלל תפלת מנחה בזמנה, יכול ג"כ להתפלל תשלומין לשחרית וחל היתר לעמוד לפני ה' ולהתפלל אף תפלת התשלומין.

ונראה דמשום כך כשטעה וחיסר תפלה בזמנה אינו יכול להתפלל התשלומין עד לאחר שהתפלל התפלה הסמוכה של חובה, משום דתפלת החובה מהווה המתיר לעמוד לפני ה' ולהתפלל. ונראה שזוהי כוונת הראב"ד שכתב שצריך להתפלל תשלומין עם התפלה שבזמנה הואיל ושעת תפלה היא, דר"ל דמשום כך חל היתר להתפלל ושפיר יכול לעמוד לפני ה'. ועיין בשו"ע (או"ח סי' קח סע' ג') שפסק המחבר וז"ל הא דמשלים תפלה שהפסיד דוקא בזמן תפלה אבל בשעה שאין זמן תפלה לא עכ"ל, וכתב ע"ז הגרע"א זצ"ל (גליונות לשו"ע שם) "דהיינו שיהיה סמוך לה אחריה מיד", והעיר מרן הגר"מ זצ"ל דצ"ע מהו המקור שצריך להתפלל התשלומין תיכף ומיד לאחר תפלת החובה. ונראה דיסוד הדין שצריך להתפלל תפלת תשלומין תיכף ומיד לאחר שמתפלל תפלת חובה הוא משום דעדיין נחשב לעומד לפני ה' מחמת החובה, ומשו"ה חל מתיר להתפלל תשלומין. משא"כ אם ממתין איזה זמן אחרי שהתפלל תפלת החובה שוב לא חשיב כעומד לפני ה' מחמת החובה וליכא מתיר להתפלל את התשלומין. ובזה שאני תפלה מק"ש דלשיטות הראשונים דס"ל דיש תשלומין לק"ש אין דין שצריך להמתין עד זמן ק"ש הבא כדי לקיים תשלומי ק"ש, דק"ש מהווה קבלת עומ"ש, ובכל זמן חל קיום דקבלת עומ"ש ומשו"ה ק"ש לא צריכא מתיר מיוחד. משא"כ לענין תפלה שהיא עמידה לפני ה', צריך להמתין עד לזמן תפלת החובה, דמחמת החובה חל מתיר לעמוד לפני ה' ולהתפלל, ואף לגבי התשלומין חל מתיר לעמוד לפני ה' ולהתפלל מכיון דהוי זמן תפלה דהזמן מהווה המתיר לעמוד לפני ה' ולהתפלל.

ועפי"ז נמי מבוארת שיטת הראשונים שאין מתפללים תפלת נדבה בשבת, ושאין הציבור מתפללים תפלת נדבה (עיין ברמב"ם פ"א מהל' תפלה ה"י), וצ"ע דהא אמר ר' יוחנן "ולואי שיתפלל כל היום כולו", ומדוע תפלת נדבה תלויה בזמן הקרבת קרבן נדבה. ונראה דר' יוחנן חידש דיכול להתפלל נדבה אפילו כשאין חיוב להתפלל. אמנם אף לר"י קיום תפלת נדבה בעי מתיר לעמוד לפני ה' להתפלל, וחלות דין זמן קרבן נדבה מהווה המתיר לעמוד לפני ה' ולהתפלל תפלת נדבה, ומשום הכי ס"ל להנך ראשונים דאין מתפללים תפלת נדבה בזמן שאין מקריבין נדבה ומשו"ה אין מתפללין תפלת נדבה בשבת ובציבור.

ולפמש"נ יש לבאר את שיטת הראב"ד דס"ל דאע"פ דאפשר להתפלל תשלומין אף במופלגין, וחל חיוב תשלומין כששכח להתפלל, מ"מ מי ששכח להתפלל ונזכר בתפלה הסמוכה שלא התפלל והזיד ולא התפלל תפלת התשלומין תו אינו יכול להתפלל תשלומין דהוי כמי שביטל התפלה במזיד. דהראב"ד סובר דכששכח להתפלל חל חיוב להתפלל תשלומין עבור התפלה שחיסרה בכל תפלה הבאה, דכל תפלה ותפלה הוי מחייב חדש להתפלל ומהווה מתיר להתפלל את התשלומין. ולפיכך אם שכח להתפלל שחרית ונזכר בתפלה הסמוכה (מנחה) שלא התפלל שחרית, אולם הזיד ולא התפלל את התשלומין דשחרית במנחה שוב אינו יכול להתפלל את התשלומין בתפלה הבאה אח"כ (במעריב) דתו לית ליה מתיר להתפללה. דאע"פ דהראב"ד סובר דמתפלל תשלומין אפילו במופלגות היינו רק היכא ששכח ולא נזכר שחיסר תפלה עד לאחר כמה ימים, ומשנזכר מיד התפלל את התשלומין עם התפלה שבזמנה, דהתפלה שבזמנה מתיר להתפלל את התשלומין. אולם מכיון שחל בכל תפלה מחייב בפ"ע להתפלל תשלומין, אם נזכר שלא התפלל ובזמן התפלה הסמוכה הזיד ולא התפלל את התשלומין הוי כמי שביטל את התפלה הראשונה במזיד דלית ליה תשלומין, דפקע המתיר להתפלל תשלומין ולכן אינו משלים את התשלומין בתפלה הבאה אח"כ¹.

footnotes: ¹ ויתכן עוד לפרש בכוונת הראב"ד דמיירי ששכח להתפלל חובתו בראשונה ונזכר בתפלה הסמוכה שלא התפלל את התפלה הקודמת ושוב שכח להתפלל את התשלומין, ואע"פ שהראב"ד סובר דאפשר להתפלל תשלומין אף במופלגין, מ"מ מי ששכח להתפלל ושוב שכח להתפלל תשלומין לאחר שנזכר שוב אינו יכול להתפלל את התשלומין. דהראב"ד סובר דהמתיר להתפלל תשלומין חל רק פעם אחת ותו לא חל. ולכן ס"ל דאין תשלומין לתשלומין, ואם שכח להתפלל את התשלומין, פקע המתיר להתפלל תשלומין, ודומה למי שביטל תפלה במזיד. ועיין בפני יהושע (דף כו. בתוס' ד"ה טעה) שביאר דלשיטת הרשב"א (דף כו. ד"ה איבעיא להו וכו') דאפשר להתפלל תשלומין אף בתפלה שאינה סמוכה מ"מ אם שכח להתפלל שחרית ומנחה אינו מתפלל תשלומין לשחרית דמכיון ששכח להתפלל פעמיים ברציפות הו"ל כפשיעה וכמי שביטל תפלה במזיד דמי. ויתכן דזה נמי הביאור בדברי הראב"ד וכנ"ל.

תוס' ד"ה איבעיה להו. וז"ל וגם לא תיקנו שבע ברכות של מוסף אלא משום ונשלמה פרים שפתינו ובזה ודאי עבר זמנו בטל קרבנו אבל שאר תפילות דרחמי נינהו ולואי שיתפלל אדם כל היום וכו' עכ"ל. ועיין בדברי הגרעק"א זצ"ל (או"ח סי' ק"ו ובשו"ת רע"א ח"א סימן ט') דנשים אינן מתפללות מוסף דכל חיובם בתפלה אינו אלא מכיון דתפלה רחמי נינהו, אבל מוסף מתחייב משום ונשלמה פרים שפתינו, ונשים אינן שוקלות ולכן נשים אינן מתפללות מוסף¹. אך באמת נראה דאע"ג דהמחייב דתפלת מוסף חל משום ונשלמה פרים שפתינו, מ"מ חל בתפלת מוסף אף קיום דרחמי. ויתכן לפי"ז דאף נשים מחוייבות להתפלל מוסף משום שחל במוסף קיום תפלת רחמי (ודלא כדברי הגרע"א זצ"ל)².

footnotes: ¹ ועיין בצל"ח (דף כו. ד"ה ושל מוספין) דנקט דנשים פטורות מתפלת מוסף שאיננה תפלת רחמי - דמשו"ה ליכא תשלומין במוסף, ומוסף הוי מעשהז"ג מדרבנן ונשים חייבות רק בג' תפילות הקבועות בכל יום דרחמי נינהו (כדאיתא בגמ' לעיל כ ב). ² אמנם יש לדחות דנשים חייבות רק בתפילות דהמחייב שלהן הוי רחמי ופטורות ממוסף דאע"פ שחל קיום רחמי במוסף מ"מ המחייב הוא קרבן המוסף ומכיון דנשים אינן שוקלות ואין הקרבן קרב בשבילן פטורות הן נמי מתפלת המוסף. אולם יתכן לומר דאע"פ שאינן שוקלות מ"מ הויין חלק מהציבור וקרבן מוסף הוי קרבן ציבור שקרב בעד כל כלל ישראל ואף לנשים, ומשו"ה נשים חייבות להתפלל מוסף אע"פ שפטורות ממחצית השקל.

דהנה עיין בבעל המאור (מס' תענית דף א: בדפי הרי"ף) דמביא מדרש בביאור הטעם למה מזכירין ומרצין על המים במשיב הרוח דוקא במוסף דשמ"ע, וז"ל ובמדרש אגדה מצאתי לפי שאין דעתו של אדם מתיישבת אלא במוסף, הדא הוא דכתיב שמעה ה' צדק וכו' זו ק"ש וכו' האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה, זו תפלת המוספין, מלפניך משפטי יצא זו היא שתוקעין בתפלת המוספין עכ"ל. ומבואר דזמן המשפט הוא במוסף דלכן תוקעין ואומרים מלכיות זכרונות ושופרות דוקא במוסף. (וכן איתא בירושלמי פ"ד מר"ה). והנה יש להקשות מדוע בר"ה שחל בשבת אומרים הברכות של מלכיות זכרונות ושופרות במוסף, הלא כל הגזירות של סכנה היו רק על תקיעת שופר, דמשום כך העבירו תקיעת שופר משחרית למוסף (כדאיתא בר"ה לב ב), ובר"ה שחל בשבת שאין תוקעין בשופר היו צריכין לזרז ולומר הברכות דמלכיות זכרונות ושופרות בשחרית, וכמו שאומרים הלל בשחרית. ונראה לתרץ עפ"י המבואר מדברי המדרש דמוסף הוא זמן הדין והמשפט, ולכן מוסף הוא הזמן המובחר להתפלל על הדין, שכבר התפלל שחרית וקרא קריאת התורה, וכמו שכתב במדרש דלאחר תפלת שחרית וקריאת התורה אין לו שפתי מרמה ודעתו מתיישבת ומוכן להתפלל והמשפט יצא בטוב, ומשום כך מתפלל מלכיות זכרונות ושופרות דוקא במוסף. ומשמע מזה שאף במוסף חל חלות קיום רחמי דהוא זמן להתפלל שהמשפט יצא בטוב. ועיין בתוס' (דף כא: ד"ה עד, וכן הוא בשו"ע או"ח סי' רס"ח) שיכול לצאת יד"ח תפלת מוסף כשמתפלל מוסף עם י"ח ברכות אם עכ"פ מזכיר של שבת וקרבנות, ומוכח נמי מזה דיש במוסף חלות וקיום תפלת רחמי, ואינו קיום קרבן בלבד דחל מדין ונשלמה פרים שפתינו, מדחזינן דהמתפלל י"ח ברכות במוסף יצא.

ובביאור דברי התוס' בסוגיין י"ל דתוס' חידשו דשחרית מנחה ומעריב הם חפצא דרחמי, דאע"פ דתקנו להתפלל אותן כנגד הקרבנות אבל אין בהן חלות וקיום הקרבת קרבן ממש. משא"כ מוסף דהוי בגדר הקרבת קרבן ממש משום ונשלמה פרים שפתינו, וזמן קרבן המוסף הוא עת ריצוי הקרבן ממש, ומשו"ה ליכא תשלומין במוסף¹. והנה הרמ"א (או"ח סי' קכ"ח) מביא המנהג דבחוץ לארץ נושאין כפים ביו"ט רק במוסף, וצ"ב בטעם הך מנהגא. ונל"פ דברכת כהנים הוא בזמן עבודה, ומוסף עדיף משאר תפילות שדינו כקרבן ממש, ולא הויא כשאר תפילות שנתקנו כנגד קרבנות אבל אין בהן חלות קיום הקרבת קרבן ממש, ומשו"ה מברכים ברכת כהנים רק בתפלת מוסף.

footnotes: ¹ ובשו"ע או"ח סימן רפ"ו סעיף א' פסק המחבר דאם שכח להתפלל מוסף ועבר כל היום אין לה תשלומין דאין תשלומין למוסף, וכתב שם הגר"א ס"ק ד' וז"ל מדלא איבעיא להו (ברכות כו א) במוסף ג"כ, ואמרו שם דרחמי וכו', מה שאין כן במוסף שלא נתקן אלא משום קרבן, עבר יומו וכו' כמו שכתוב שם עכ"ל. ועיין בט"ז סימן ק"ח ס"ק ד' שכתב דאין תשלומין למוסף משום "שעיקר תפלת מוסף אין בו צלותא דרחמי רק תשלומין במקום קרבן, ובזה אין שייך תשלומין". ומבואר דתפלת מוסף מהווה קיום הקרבת קרבן ממש ולכן אין במוסף תשלומין. ברם יש לעיין דלפימש"נ אף במוסף חל קיום רחמי וא"כ אמאי אין תשלומין למוסף. ויתכן דתשלומין תלוי במחייב דתפלה, דהמחייב דמוסף הוא רק ונשלמה פרים שפתינו ולא רחמי ויש דין תשלומין רק בתפלה שהמחייב שלה הוי רחמי. ועוד תירץ רבינו זצ"ל דתפלת מוסף מהווה בקשת רחמים על חידוש העבודה בביהמ"ק והקרבת הקרבנות ואינה בקשת רחמים על כל צרכי האדם כשחרית ומנחה. ויתכן דדין תשלומין לא נאמר אלא בתפלת רחמים של בקשת כל צרכי האדם, דאמרינן בגמ' (כו.) "דצלותא רחמי היא כל אימת דבעי מצלי" והיינו דתפלה הויא בקשת רחמים על צרכי האדם בכלל ואינה מיוחדת לענין ולזמן מסוים ומשו"ה חל בתפלת בקשת רחמים על צרכי האדם דין תשלומין. משא"כ תפלת מוסף דאע"פ דהויא נמי חלות רחמי, אמנם בקשה היא על ענין מסוים דחידוש העבודה והקרבת הקרבנות דאינה נאמרת אלא בזמן קרבן מוסף בלבד, ומשו"ה אין בה דין תשלומין. ולפי"ז יל"ע האם נשים חייבות להתפלל מוסף או לא, דיתכן דמכיון דמכיון שמוסף הויא חלות תפלת רחמי דנשים חייבות או"ד דכיון דהוי תפלה מסויימת של רחמים על ענין קרבן מוסף ונשים אינן שוקלות הריהן פטורות ממוסף.

והנה עיין בירושלמי (ר"ה פ"ד ה"ח) "למה תוקעין במוסף ר' זעירא אומר משום מצות היום במוסף". ונראה לבאר דר"ל דקובעים כל הקיומים ומצוות היום בהתפלה המיוחדת להיום, דשחרית מנחה ומעריב הם תפילות חול, ומוסף היא תפלה נוספת הבאה מחמת קדושת היום, ולכן קובעים בה כל קיומי מצוות דהיום. ולפי"ז ג"כ מיושב למה מזכירים משיב הרוח ומוריד הגשם ומלכיות זכרונות ושופרות אף בשבת בתפלת מוסף ולא בשחרית, כי ההזכרות האלו נזכרין מחמת קדושת היום, וע"כ נאמרין דוקא במוסף שהיא תפלה מיוחדת הבאה מחמת קדושת היום.