Reshimot Shiurim on Berakhot Daf 33a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גמ'. וז"ל בעי מיניה רב חסדא מרב ששת טעה בזו ובזו מהו א"ל טעה בזו ובזו חוזר לראש עכ"ל. עיין ברבינו יונה (דף כג: בדפי הרי"ף ד"ה טעה בזו ובזו וכו') שפירש "טעה ולא הזכיר הבדלה בתפלה וטעה עוד שאכל קודם הבדלה מי אמרינן שכיון שטעה בשניהם שלא יועיל לו באמירת הבדלה בלבד וצריך לחזור ולהתפלל ולהבדיל בתפלה או אמרינן שכמו שאם היה זוכר קודם שיאכל היה מבדיל על הכוס ולא היה צריך לחזור ולהתפלל ה"נ עכשיו אינו צריך לחזור ולהתפלל אלא המבדיל על הכוס ומסקנא דחוזר ומתפלל דקנסינן ליה מפני שטעה בשתים".
וכן פסק המחבר (או"ח סי' רצ"ד סע' א') וז"ל אומרים הבדלה בחונן הדעת ואם טעה ולא הבדיל משלים תפלתו ואינו חוזר מפני שצריך להבדיל על הכוס, ואם טעם קודם שהבדיל על הכוס צריך לחזור ולהבדיל בתפלה עכ"ל. וצריך עיון דקיימא לן שאם טעה ולא הבדיל בתפלה אין מחזירין אותו מפני שיכול לומר הבדלה על הכוס, וקיי"ל (סי' רצ"ט סע' ה') שאם טעם ואכל קודם שהבדיל על הכוס דיכול להבדיל על הכוס, ולפי"ז צריך עיון מדוע כשטעה בזו ובזו אמרינן שצריך לחזור ולהתפלל ואח"כ לומר הבדלה על הכוס, ולמה אינו יכול לומר הבדלה על הכוס גרידא. (ועיין בט"ז או"ח סי' רצ"ד סק"ב שתירץ דכיון שאכל באיסור, קרינן ביה טעה. ולכאורה כוונתו כדברי רבינו יונה דקנסינן ליה מפני שטעה בשתים).
והנה עיין בגמ' שבת (דף קנ:) "אסור לו לאדם שיעשה חפציו קודם שיבדיל וכו' אמר ליה ר' אבא לרב אשי במערבא אמרינן הכי המבדיל בין קודש לחול ועבדינן צורכין אמר רב אשי כי הוינא בי רב כהנא הוה אמר המבדיל בין קדש לחול ומסלתינן סילתי". ומבואר שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל. ברם אמירת המבדיל גרידא מתירה איסור מלאכה.
וכן פסק הרמב"ם (פ' כ"ט מהל' שבת הל' ה' - ו') וז"ל וכן משיצא היום אסור לו להתחיל לאכול ולשתות ולעשות מלאכה או לטעום כלום עד שיבדיל וכו' ומאחר שיבדיל ויאמר בין קדש לחול מותר לו לעשות מלאכה אע"פ שלא הבדיל על הכוס עכ"ל. וצ"ב בזה דמשמע דלהתיר את איסור המלאכה מספיק לומר המבדיל בין קדש לחול או לומר הבדלה בתפלה, ואילו להתיר איסור האכילה צריך להבדיל דוקא על הכוס.
ונראה לבאר בהקדם סוגיית הגמ' בפסחים (דף קה.) "רב חנניא בר שלימא ותלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא וקאי עלייהו רב הממנונא סבא אמרו ליה זיל חזי אי מקדיש יומא נפסיק וניקבעיה לשבתא אמרו להו לא צריכתו שבתא קבעה נפשה דאמר רב כשם שבשבת קובעת למעשר כך שבת קובעת לקידוש סבור מינה כי היכי דקבעה לקידוש כך קבעה להבדלה א"ל רב עמרם הכי אמר רב לקידוש קובעת ולא להבדלה קובעת". ונראה דרב סובר דאם התחיל את סעודתו בחול משהגיע שבת חל עליה חלות שם סעודת שבת וע"כ צריך להפסיק ולקדש באמצע הסעודה בכדי לקבוע עליה שם סעודת שבת. אמנם נראה דלגבי הבדלה יציאת שבת אינה קובעת, דהיינו שאינה מפקיעה חלות שם סעודת שבת ויכול להמשיך סעודת שבת עד שיבדיל.
ונראה שחלוק חלות דין הבדלה על הכוס מקיום הבדלה בתפלה, דכשמבדיל על הכוס עי"ז מסיים סעודת שבת וחלה תחילת סעודת חול, משא"כ הבדלה בתפלה מפקיעה חלות איסור מלאכה בלבד. דדין הבדלה שוה לקידוש, ובקידוש יש שני דינים: א) דין קידוש בתפלה שתלוי באיסור מלאכה, וע"כ שפיר מקיים קידוש בתפלה מפלג המנחה ואילך דחל איסור מלאכה מדין תוספת שבת (וכמבואר בסוגיא דף כז. דרב צלי של שבת בע"ש), ב) קיום דין קידוש על הכוס, שהקידוש הוי קיום של מצות כבוד ועונג שבת שקובע את הסעודה לסעודת שבת, וקיום זה תלוי בחלות קדושת היום לגבי מצוות, ומשום כך מספקא ליה להגמ' (לעיל כז ב) אם מקדשים על הכוס בזמן תוספת שבת, (וכדנתבאר לעיל בשיעורים דף כז. ד"ה רב צלי של שבת בע"ש).
ולפי"ז נראה לומר דכמו שסעודה שבת נקבעת ע"י קידוש על הכוס, הכא נמי היא מסתיימת ע"י הבדלה על הכוס, ואם הבדיל על הכוס בשבת מפלג המנחה ואילך אע"פ שעדיין אסור במלאכה עד צה"כ, מכל מקום שוב אינו מקיים סעודת שבת, דהבדלה על הכוס מפקיעה חלות שם סעודת שבת¹.
footnotes: ¹ ועיין בשיעורים לזכר אבא מרי ח"ב בענין מצות קידוש והבדלה עמ' קל"ב - קל"ג.
ולפי"ז מבוארת סברת מאן דאמר טעם אינו מבדיל (פסחים קו ב), משום דאם טעם לאחר זמן יציאת השבת לפני שהבדיל על הכוס בטעימה זו חלה חלות אכילת סעודת חול, והויא פגם בעיקר קיום הבדלה על הכוס. ונמצא שיסוד האיסור לטעום קודם הבדלה על הכוס שוה לאיסור טעימה קודם קידוש, דאין האיסור חל משום איסור דעלמא לאכול קודם עשיית מצוה המוטלת עליו - דא"כ טעימה היתה מותרת, דרק סעודה אסורה משום חשש שמא ימשך בסעודתו ויבטל המצוה¹, אלא יסוד האיסור הוא משום דצריך לקבוע סעודת שבת ע"י קידוש, ואם אכל קודם שקידש על הכוס כבר התחיל סעודת שבת והוי חסרון בקיום קידוש על הכוס. והכא נמי לגבי הבדלה, יסוד דין הבדלה על הכוס הוא לסיים סעודת שבת ולהתחיל סעודת חול. ואם כבר אכל, יש פגם בקיום הבדלה על הכוס.
footnotes: ¹ עיין בסוכה (דף לח.).
ולפי"ז נראה לומר דבטעה בזו ובזו הטעם דחוזר ומתפלל ואח"כ מבדיל על הכוס הוא משום דמכיון שכבר טעם וחל עי"ז חלות שם סעודת חול, שוב אינו מקיים מצות הבדלה על הכוס כתיקונה. ומכיון שלא הבדיל בתפלה ולא יצא ידי חובת הבדלה כדי להפקיע קדושת היום דאיסור מלאכה, חוזר ומתפלל. דלגבי קיום דהבדלה בתפלה ליכא חסרון ע"י זה שאכל מקודם, ולכן חוזר ומתפלל ומבדיל בתפלה כתיקונה ואח"כ מבדיל על הכוס¹. ואינו יכול רק להבדיל על הכוס בלבד דמכיון שאכל אינו יוצא ידי חובת הבדלה על הכוס כתיקונה². משא"כ היכא דשכח לומר אתה חוננתנו בתפלה ולא טעם, אינו חוזר ומתפלל אלא מבדיל על הכוס. דמכיון דלא טעם, מקיים בזה קיום הבדלה על הכוס כתיקונה. וע"י קיום זה דהבדלה כתיקונה יוצא נמי יד"ח מצות הבדלה בתפלה³.
footnotes: ¹ ויש להעיר דלכאורה מזה מוכח דלא כדברי הגר"ח זצ"ל (שהובא לעיל בשיעורים לדף כו:) שנקט דצריך לומר אתה חוננתנו בתפלה הראשונה של חול לאחר שבת, וצ"ל שדברי הגר"ח זצ"ל הוא באופן שתפלה ראשונה של חול אינה במוצאי שבת, אבל במוצאי שבח חל דין להזכיר אתה חוננתנו בתפלה ואע"פ שאינה התפלה הראשונה של חול. ומשום הכי אמרינן שבטעה בזו ובזו שיחזור ויתפלל כדי לקיים קיום הבדלה בתפלה. ² ונראה דאפילו למ"ד טעם מבדיל הסובר שאפילו אחרי שטעם הריהו עדיין מבדיל על הכוס מ"מ מצות הבדלה הזו פגומה היא ואינו יוצא בה מצות הבדלה דתפלה שחיסרה. ³ עיין בשיעורים לזכר אבא מרי ח"ב בענין מצות קידוש והבדלה עמ' קל"ד.