Reshimot Shiurim on Berakhot Daf 38a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גמ'. וז"ל א"ל אביי לרב יוסף האי כובא דארעא מאי מברכין עלויה א"ל מי סברת נהמא הוא גובלא בעלמא הוא ומברכין עלויה בורא מיני מזונות מר זוטרא קבע סעודתיה עלויה וברך עליה המוציא לחם מן הארץ ושלש ברכות עכ"ל. עיין ברמב"ם (פ"ג מהל' ברכות ה"ט) וז"ל עיסה שנאפית בקרקע כמו שהערביים שוכני המדברות אופים הואיל ואין עליה צורת פת מברך עליה בורא מיני מזונות ואם קבע מזונו עליו מברך המוציא עכ"ל, ונראה דלשיטת הרמב"ם כובא דארעא הוי לחם אלא שחסרה לה צורת פת, ולברכת המוציא יש דין מסוים דבעינן צורת פת ואינו תלוי בשם לחם דעלמא, ועל זה מועיל קביעת סעודה להחשיבו כפת ולברך עליו המוציא. וכן מוכח ממה דפסק הרמב"ם (פ"ו מהל' ביכורים הי"ב) דעיסה שנאפית בקרקע חייבת בחלה, וכן פסק לענין מצה (פ"ו מהל' חמץ ומצה ה"ו) שעיסה הנאפית בקרקע יוצא בה ידי חובת מצה. ומבואר דס"ל דאפייה בקרקע שמה אפייה וחל ע"י שם לחם, משא"כ מעשה חמה אינה אפייה ואין בה דין לחם לענין חלה ומצה (ע"ש פ"ו מהל' ביכורים הל' י"ב). ועל כרחך צ"ל דהטעם שאין מברכין המוציא על לחם שנאפה בקרקע הוא משום דלית ליה צורת פת וחל דין מסוים בברכת המוציא דבעינן צורת פת ולא חלות שם לחם בלבד, וכמשנ"ת לעיל בשיעורים¹.
footnotes: ¹ עיין לעיל בשיעורים על תוס' ד"ה לחם בא"ד ורימשיי"ש וכו'.
תוס' ד"ה האי דובשא. וז"ל וכן משקין מכל מיני פירות בר מתירוש ויצהר כדאמרינן גבי ערלה עכ"ל. במשנה בתרומות (פי"א מ"ג) איתא "אין סופגין ארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים ואין מביאין ביכורים משקין אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים", ומתבאר דרק ביין ושמן חל חלות שם פרי, אלא דלית להו צורת פרי דאין להם צורת ענבים וזיתים וערלה תלוי בשם פרי ולא בצורת פרי, ואעפ"כ קיימא לן דמברכים עליהם בורא פרי העץ, ולכאורה מוכח דברכה מסוימת דבפה"ע לא בעי צורת פרי.
והנה נחלקו הראשונים בחיוב זיתים וענבים בתרומות ומעשרות מן התורה דכתיב (דברים י"ד, כ"ב - כ"ג) "עשר תעשר את כל תבואת זרעך וגו' ואכלת לפני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהרך וגו'". ועיין ברמב"ן עה"ת (שם פס' כ"ב) שפירש דתירוש הוא יין ויצהר הוא שמן, ואין מין אחר בכל הזרעין ובכל פירות האילן שחייב מה"ת בתרומות ומעשרות, ולפי פשוטו של מקרא אף זיתים וענבים מעשר שלהן אינו מה"ת עד שיעשו תירוש ויצהר. ונראה דלשיטת הרמב"ן, התורה חידשה חלות שם פרי בפני עצמו דתירוש ויצהר שחייב בתרומה ומעשר מה"ת, ואילו זיתים וענבים עצמם אינם חייבין בתרומה ומעשר אלא מדרבנן. ולפי"ז י"ל דיין ושמן הויין חלות שם פרי בפנ"ע ולכן תירוש ויצהר אית להו גם שם פרי וגם צורת פרי, דהיינו צורת הפרי דתירוש ויצהר. ולפי"ז מברכים ברכת בפה"ע רק על צורת פרי בלבד.
אמנם שאר ראשונים ס"ל דזיתים וענבים חייבים בתרומות ומעשרות מן התורה, ויין ושמן חייבין מדין משקין היוצאין מזיתים וענבים דאית להו חלות שם פרי דזיתים וענבים והויין איפוא כפרי עצמו. ולשיטתם משמע דמברכין בורא פרי העץ אף כשאין צורת פרי, דמברכין על יין ושמן בורא פרי העץ משום דאית להו שם פרי דזיתים וענבים ואע"פ שאין להם צורת פרי דזיתים וענבים.
ועיין ברמב"ם (פ"ח מהל' ברכות ה"ה) וז"ל הקנים המתוקים שסוחטין אותן ומבשלין מימיהן עד שיקפה וידמה למלח כל הגאונים אמרו שמברכין עליו בורא פרי האדמה ומקצת אמרו בורא פרי העץ וכן אמרו שהמוצץ אותן קנים מברך בורא פרי האדמה, ואני אומר שאין זה פרי ואין מברכין עליו אלא שהכל, לא יהיה דבש אלו הקנים שנשתנה ע"י האור גדול מדבש תמרים שלא נשתנה ומברכין עליו שהכל עכ"ל. ומבואר דהרמב"ם והגאונים נחלקו בגדר דין סוכר, דהרמב"ם ס"ל דסוכר נחשב כמשקה היוצא מן הפירות דהוי זיעא בעלמא וברכתו שהכל כדין דבש תמרים, (שרק יין ושמן היוצאין מזיתים וענבים חשיבי פרי דמברכים עליהם ברכה מסוימת דבורא פרי העץ וכדפסק בפ"ח מהל' ברכות ה"ב). ובסברת הגאונים י"ל דס"ל דהא דמשקין היוצאין מזיתים וענבים דינם כפרי אינו דין מסוים בזיתים וענבים דוקא, אלא דמזיתים וענבים ילפינן דכל היכא שהמשקה הוא עיקר תכלית הפרי דנטעוהו לשם אותו המשקה חל במשקה חלות שם פרי ודינו כעצם הפרי. ולפי"ז יין ושמן הן דוגמא למשקה שהוא התכלית של הפרי ודינו כפרי עצמו, ומשום כך חשיב סוכר כפרי עצמו.
אמנם עדיין צריך ביאור מהו יסוד המחלוקת שבין הגאונים האם מברכין על סוכר בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה. ונראה דלכולי עלמא הקנים נחשבים כאילן אלא דנחלקו אי בעי צורת פרי לברכת בורא פרי העץ, דלשיטת מקצת הגאונים לא בעינן צורת פרי, וע"כ מברכים על סוכר בורא פרי העץ. ואילו לשאר הגאונים בעינן צורת פרי לברכת בורא פרי העץ, וע"כ אע"פ שמים היוצאין מקנים המתוקים חשובים כפרי עצמו, אמנם מכיון שאין להם צורת פרי אי אפשר לברך עליהם בורא פרי העץ, וע"כ מברכין עליהם ברכה כללית דבורא פרי האדמה. אמנם צ"ע לשיטת שאר הגאונים אמאי מברכין על יין ושמן בורא פרי העץ, דהרי לכאורה אין ליין ושמן צורת פרי. וצ"ל דס"ל כשיטת הרמב"ן דחל חלות שם פרי בפנ"ע על יין ושמן, וע"כ חל בהן חלות דין צורת פרי, וממילא מברכין עליהן בורא פרי העץ.
ועיין בתוס' (דף לו: ד"ה ברטיבא) שכתבו וז"ל ועל צוקר"ו מברכין בורא פרי העץ כי יערי עם דבשי זה צוקר"ו עכ"ל. ומבואר דתוס' ס"ל כשיטת מקצת הגאונים (שהובאו ברמב"ם הנ"ל). ולפי מה שנתבאר ס"ל דהא דקיימא לן דמשקין היוצאין מזיתין וענבים דינם כפרי עצמו אינו דין מסוים בזיתים וענבים אלא דילפינן מזיתים וענבים דכל היכא שהמשקה הוא עיקר תכלית דהפרי שלכך נטעוהו, מברכין בורא פרי העץ משום דחל במשקה שם פרי. וצ"ע דזה סותר למש"כ בתוס' דידן דבכל משקין היוצאין מן הפרי מברכים שהכל חוץ מזיתים וענבים בלבד, וצ"ע.