Reshimot Shiurim on Berakhot Daf 3a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
תוס' ד"ה למאן דגני. וז"ל וא"ת והלא ר' אליעזר בעי עד שיכיר בין תכלת לכרתי בק"ש של שחרית וי"ל מ"מ כיון שידע מתי יעלה עמוד השחר קודם שיקום ויזמן עצמו כבר הגיע אותו עת עכ"ל. מבואר מתוס' דס"ל דק"ש של שחרית תלוי בזמן דמשיכיר, ומשיכיר מעכב אפילו בדיעבד דאם קרא קודם משיכיר לא יצא יד"ח. וכן כתבו תוס' לקמן (דף ח: ד"ה לא) וז"ל והאי דנקט לאחר שיעלה עמוד השחר לאו דוקא מיד הוא דהא צריך להמתין לכל הפחות שיעורא דמתניתין עד שיכיר בין תכלת ללבן עכ"ל. אמנם שיטת הרמב"ם (פ"א מהל' קריאת שמע הי"ב) דק"ש תלויה ביום ולילה, ואם קרא ק"ש משעלה עמוד השחר יצא מדהוי יום. אמנם לדעת התוס' זמן ק"ש של ערבית אינו תלוי ביום ולילה אלא בזמן שכיבה וקימה, וזמן שכיבה הוי מבעוד יום סמוך לשקיעת החמה ואילך (עיין תוס' דף ב. ד"ה מאימתי), וזמן קימה הוי משיכיר בין תכלת ללבן.
Tosafos D''H "L'man D'gani." "and if you say, doesn't Rebbi Eliezer hold (later on Daf 9b) "until one recognizes between [the color] of techeilet and karti (a dark green)" [is what is required in order to recite] the Kriyat Shema of the morning? In any case, since one knows when Amud HaShachar occurs, [by the time] one arises and prepares himself [for the morning prayers,] the time will have already arrived." It is clarified from Tosafos that he reasons that Kriyat Shema of the morning is dependent of the time of "m'sh'yakir," and "m'sh'yakir"prevents, even after the fact, that if one recites it before "m'sh'yakir"
ע"כ ענין בין השמשות
תוס' ד"ה היה לך להתפלל תפלה קצרה. וז"ל לכאורה משמע שאין זה הביננו דהא קא בעי לקמן מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה א"כ לפ' הקונטרס דפירש דהיינו הביננו קשה אלא ע"כ היינו תפלה אחרינא כדמפ' לקמן צרכי עמך מרובים וגם ע"ז קשה דלקמן אמרינן שאין לומר תפלה של צרכי עמך אלא במקום סכנה ור' יוסי לא היה במקום סכנה פ' במקום לסטים מדהשיב לו שמא יפסיקו בי עוברי דרכים ולא השיב שמא יהרגוני לסטים ונראה לי כפירוש הקונטרס תפלה קצרה דהכא היינו הביננו ואע"ג דלייט עלה אביי אמאן דמתפלל הביננו היינו דוקא בעיר אבל בשדה מותר וכו' עכ"ל. עיין בגמ' לקמן (דף ל.): "מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה הביננו בעי לצלויי ג' קמייתא וג' בתרייתא וכי מטי לביתיה לא בעי למהדר לצלויי בתפלה קצרה לא בעי לצלויי ג' קמייתא ולא ג' בתרייתא וכי מטי לביתיה בעי למהדר לצלויי והלכתא הביננו מעומד תפלה קצרה בין מעומד בין מהלך". ונראה דמבואר בגמ' דתפלת הביננו חלוקה ביסוד דינה מתפלה קצרה, דהביננו הוי קיום תפלה כשמו"ע עצמה, וע"כ אינו חוזר ומתפלל שמו"ע. משא"כ תפלה קצרה דצרכי עמך הוי חלות קיום תחינה בעלמא ואינה קיום תפלה. ולפיכך כשיוצא מהסכנה צריך לחזור ולהתפלל שמו"ע. ונראה עוד דבמקום סכנה אסור להתפלל תפלת הביננו מכיון דהוי חלות קיום של תפלת שמו"ע ואסור להתפללה במקום סכנה משום דלא יוכל להתכוון בכוונת העומד לפני ה' המעכבת בתפלה (עיין ברמב"ם פ"ד מהל' תפלה הט"ו). משא"כ תפלת צרכי עמך שאין בה קיום וחלות שם תפלה ואינה אלא תחינה ובקשה בעלמא, וע"כ נאמרת במקום סכנה.
תוס' ד"ה ועונין. בא"ד. וז"ל וגם מה שאומרים העולם לכך אומרים קדיש בלשון ארמית לפי שתפלה נאה ושבח גדול הוא על כן נתקן בלשון תרגום שלא יבינו המלאכים ויהיו מתקנאים בנו וזה אינו נראה שהרי כמה תפילות יפות שהם בלשון עברי אלא נראה כדאמרינן בסוף סוטה (דף מט.) אין העולם מתקיים אלא אסידרא דקדושתא ואיהא שמיה רבה דבתר אגדתא שהיו רגילין לומר קדיש אחר הדרש ושם היו עמי הארצות ולא היו מבינים כולם לשון הקודש לכך תיקנוהו בלשון תרגום שהיו הכל מבינים שזה היה לשונם עכ"ל. משמע דלתוס' עיקר תקנת אמירת קדיש דרבנן הוא להאמר לאחר לימוד אגדתא. ובאמת נראה דיש בזה מחלוקת בראשונים. דעיין ברמב"ם בסדר התפלה בנוסח הקדיש וז"ל קדיש דרבנן כל עשרה מישראל או יתר שעוסקים בתלמוד תורה שעל פה ואפילו במדרשות או מהגדות כשהן מסיימין אומר אחד מהן קדיש בנוסח זה יתגדל ויתקדש שמיה רבה דעתיד לחדתא עלמא ולאחייה מתייא וכו' על רבנן ועל תלמידיהון וכו' דעסיקין באורייתא וכו' וזהו הנקרא קדיש דרבנן עכ"ל. ומבואר דשיטת הרמב"ם דעל כל לימוד תורה שבעל פה אומרים קדיש דרבנן ולא רק על הגדות. אמנם מרש"י בסוטה (דף מט. ד"ה אקדושה) משמע שחולק ע"ז שכתב וז"ל וכן יהא שמיה רבה מברך שעונין אחר הגדה שהדרשן דורש ברבים בכל שבת היו נוהגים כך וכו' ויש כאן תורה וקידוש השם עכ"ל, ומשמע דלרש"י אין אומרים קדיש דרבנן אלא לאחר לימוד דרשה מפסוק. ולכן אנו נוהגים לומר לאחר פטום הקטורת "אמר ר"ח תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך אל תקרי בניך אלא בוניך וכו' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום", דבכדי שנתחייב לומר קדיש דרבנן צריכים לדרוש פסוק ולא רק ללמוד תושבע"פ. וי"ל דלכן בסוף סדר טהרות המשנה מסיימת במימרא "אמר ריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא וכו'", וצ"ב ביסוד מחלקותם.
והנה יש ג' דיני קדיש: א) קדיש דרבנן הנאמר לאחר לימוד תורה - לרמב"ם אחרי כל לימוד תושבע"פ, ולרש"י אחרי לימוד דרשה דקרא, ולתוס' אחרי אגדתא, ב) דין קדיש המפסיק, כגון אמירת חצי קדיש לאחר פסוקי דזמרה שמפסיק בין פסוקי דזמרה וברכות ק"ש, ובתפלת ערבית להפסיק בין ברכת גאל ישראל ושמונה עשרה, ג) דין קדיש המשלים וגומר התפלה דהוא אמירת קדש שלם לאחר שמו"ע אחרי תפלת "ובא לציון גואל". ונראה לומר בדעת הרמב"ם דדין קדיש דרבנן נתקן על לימוד תורה שיש בה קיום דמסורה ומשום כך דין קדיש דרבנן נתקן על לימוד תושבע"פ בלבד, ולא על לימוד תורה שבכתב. והא דאמרינן קדיש לאחר קרה"ת אינו חל מדין קדיש דרבנן, אלא חל מדין קדיש דגמר או קדיש דמפסיק, וכדמוכח מדברי הרי"ף בשם רב נוטראי גאון (במס' מגילה דף יג. בדפי הרי"ף) וז"ל דהיכא דקרו שיתא ואפסיקו בקדיש והדר אפטירו אינו עולה והיכא דלא אפסיקו בקדישא לקמיה הפטרה עולה למניין ז' וטעמא רבה ומסתבר הוא עכ"ל. ר' נוטראי גאון סובר שאם אמרו קדיש אין המפטיר נכנס למנין ז' קרואים ואם לא אמרו קדיש עדיין המפטיר נכלל במנין דז' קרואים, ואי נימא דגדר הקדיש אחרי קרה"ת הוא מדין קדיש דרבנן על קיום מצות תלמוד תורה צ"ע למה תעכב אמירת הקדיש אחרי שש עליות את המפטיר מלהצטרף למנין הז' קרואים. ועל כרחך מוכח דגדר הקדיש אחרי קרה"ת הוא מדין קדיש המפסיק או קדיש המשלים, וע"כ לאחר אמירת הקדיש שוב אין מצטרף המפטיר למנין הקרואים. וכן מוכח מדברי התוס' (מגילה כג א ד"ה כיון) שכתבו "אחר שנסדר הש"ס ותיקנו לומר קדיש בין אותם שקראו ראשונה והמפטיר כמו שתקנו לומר ברוך ה' לעולם אמן ואמן ויראו עינינו אחר השכיבנו וכו' להודיע שתפלת ערבית רשות ה"נ תיקנו לומר קדיש בין השבעה למפטיר להודיע שאינו ממנין השבעה". ומבואר דתיקנו קדיש בין ז' קרואים למפטיר מדין קדיש המפסיק, להראות דהויין ב' דיני קריאה בתורה בפ"ע ולהפסיק ביניהם.
ונתבאר דלשיטת הרמב"ם קדיש דרבנן נאמר רק על לימוד תושבע"פ, ומשום דיש בלימוד תושבע"פ קיום מיוחד של מסורת התורה מדור לדור. ונראה דמסורת התורה מהווה קיום דקבלת עול מלכות שמים. דהנה אמרינן לקמן (דף יג.) דפרשת שמע קודמת לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה. והרמב"ם ביאר (פ"א ה"ב מהל' ק"ש) שפרשה ראשונה שבק"ש קודמת מפני שיש בה "יחוד ה' ואהבתו ותלמודו שהוא העיקר הגדול שהכל תלוי בו", ומבואר להדיא דקבלת עול מלכות שמים כוללת ג' ענינים אלו - יחוד ה', אהבת ה', ותלמוד תורה. ונראה שקיום קבלת עומ"ש ע"י תלמודו אינו כשלומד תורה בכתב דעלמא אלא צריך ללמד ולמסור את התורה לאחרים וכמו שכתוב בפרשת ק"ש "ושננתם לבניך", וע"כ בלימוד תושבע"פ ברבים חל קיום זה דקבלת עומ"ש משום דתורה שבעל פה מהווה חפצא דמסורת התורה מרב לתלמיד. וע"כ סובר הרמב"ם דאומרים קדיש דרבנן רק על לימוד תושבע"פ דהוי קיום דקבלת עומ"ש ע"י מסורת התורה.
ובביאור שיטת רש"י י"ל שסובר דקדיש דרבנן נתקן על לימוד תורה של דברי נחמה, דהקדיש מבטא האמונה והבטחון בגאולה העתידה שאז יתגדל ויתקדש שמיה רבה, ומשום כך אין אומרים קדיש דרבנן על לימוד דבר הלכה מתושבע"פ, ורק על דרשה מקרא דהויין דברי נחמה, וכמו שאנו אומרים בסיום פטום הקטורת: אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, אל תקרי בניך אלא בוניך כו' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. דלרש"י דין קדיש דרבנן דומה לברכות ההפטרה שיסודם אמונה ובטחון בגאולה העתידה, ותרוייהו - ברכות הפטרה וקדיש דרבנן - הויין קיום של אמונה ובטחון ובקשה על הגאולה העתידה, ונאמרים אחרי דברי נחמה מהנביאים. ועיין בגמ' לקמן (דף לא.) דהנביאים סיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים, וכן מנהג הדרשנים לסיים בתפלה שיקויים במהרה הגאולה העתידה ועל זה נתקן קדיש דרבנן. ועיין בתוס' (דף ג. ד"ה ועונין) שהביאו מחלוקת בינם לבין מחזור ויטרי בפירוש יהא שמיה רבה, דלמחזור ויטרי זוהי תפלה שאנו מתפללים שימלא שמו כדכתיב כי יד על כס קה, ומבורך לעולם הוי תפלה אחרת. ואילו לתוס' הפירוש הוא שיהא שם הגדול מבורך והוי תפלה אחת. ונראה דלמחזור ויטרי עיקר הקיום דקדיש הוא אמונה בגאולה העתידה וכשיטת רש"י וע"כ פירש שיהא שם ה' שלם, משא"כ לתוס' הוי תפלה אחת שיהא שמו הגדול מבורך.