Reshimot Shiurim on Berakhot Daf 46a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
תוס' ד"ה עד היכן. ויתכן ליישב את שיטת רש"י דס"ל דיש ב' מחייבים בברכת הזן, א) דין זימון שחל בג' שאכלו ביחד שמחייב לברך ברכת הזימון, וס"ל לרב ששת דדין זימון הוא שמזמן את חבירו לשבח לה', ובכדי לקיים דין ברכת הזימון צריך לשבח במטבע של ברכה. ומשו"ה ברכת הזימון ממשיכה עד גמר ברכת הזן. ב) דין בברכת המזון דעלמא, שאף יחיד חייב לברך ברכת הזן מדהויא חלק מברכת המזון. אמנם לרש"י אינו מתחייב בשני החיובים בבת אחת, כלומר שאם אכלו ג' כאחת ונתחייבו בברכת הזימון, שוב אינם חייבים לברך ברכת הזן בתורת חיוב דיחיד. ולכן אם קבעו סעודה ביחד דחל עליהם חיוב זימון, אך אחד מהם לא זימן דהיינו שלא ענה אמן לברכת הזן, צריך הוא לברך מנודה לך ואינו מברך ברכת הזן. דמאחר שנתחייב לברך ברכת הזן מדין זימון שלא מדין יחיד, וכבר הפסיד הקיום דברכת הזן בזימון משום שלא ענה אמן לזימונם שוב אינו מברך ברכת הזן. משא"כ תוס' סברי דהויין שני מחייבים דחלים בפני עצמם, ואפילו אם אינו מקיים ברכת הזן מדין זימון מ"מ חייב לברך ברכת הזן מחמת חיוב ברכת המזון דיחיד.
גמ'. וז"ל אמר רב יוסף תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פועלים עוקרים אותה עכ"ל. והקשה הגרע"א זצ"ל (גליון הש"ס על אתר) דתוס' בדף טז. (ד"ה וחותם) פירשו דאע"פ שהטוב והמטיב מדאורייתא, יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה ופטרו פועלים מלברך הטוב והמטיב משום שטרודים במלאכת בעל הבית, והניח בצ"ע.
וי"ל דר' יוסף הוכיח שברכת הטוב והמטיב הויא מדרבנן משום שעוקרים דוקא ברכה זו, דאי נימא דמדאורייתא היא כשאר הברכות ועוקרים אותה משום שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה, צ"ע מדוע עקרו דוקא ברכה זו, דלא גרעה משאר הברכות, והוכיח ר' יוסף מזה שעקרו דוקא אותה שהיא ברכה מדרבנן.
בענין ברכת הטוב והמטיב
עיין בגמ' וז"ל ומ"ד שלש ארבע קסבר הטוב ומטיב דאורייתא היא אמר רב יוסף תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פועלים עוקרים אותה עכ"ל. ומבואר דפליגי האמוראים אם ברכת הטוב והמטיב היא דאורייתא או דרבנן. וצ"ב דהרי איתא בגמ' לקמן (דף מח:) וז"ל ת"ר מנין לברכת המזון מן התורה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזן את ה' אלוקיך זו ברכת הזמון על הארץ זו ברכת הארץ הטובה זו בונה ירושלים וכו' אשר נתן לך זו הטוב והמטיב וכו' הטוב והמטיב ביבנה תיקנוה עכ"ל. ומבואר בגמ' דלכו"ע ביבנה תקנו ברכת הטוב על הרוגי ביתר, וא"כ צריך ביאור מהי המחלוקת בין מ"ד הטוב והמטיב דאורייתא ומ"ד הטוב והמטיב דרבנן.
ונראה דלמאן דאמר הטוב והמטיב דאורייתא אין הכונה שחובתה מן התורה דלכולי עלמא ביבנה תקנוה על הרוגי ביתר (כמבואר בגמ' מח ב), אלא דהך מ"ד סובר דרבנן תקנו ברכת הטוב והמטיב כחלק מברכת המזון, דברכת הטוב והמטיב חלה כחלק מברכת המזון עצמה, ובברכתה מתקיימת קיום מצות ברכהמ"ז מדאורייתא¹. ואילו למ"ד לאו דאורייתא אין הכוונה שברכת הטוב והמטיב חלק מברכת המזון מדרבנן, אלא סובר דברכת הטוב והמטיב נתקנה בתחילה כברכה בפני עצמה על הרוגי ביתר, והויא חפצא של ברכת הודאה בפני עצמה על שמועות טובות שהוסיפו לומר אחר ברכת המזון².
footnotes: ¹ ועיין בשיעורים לזכר אבא מרי ח"ב עמ' ק"נ ובהערה מספר 1 שם. ² כן משמע מלשון הרשב"א דף מו. ד"ה תדע וז"ל אבל השתא דליתא אלא מדרבנן ונתקנה לבסוף על הרוגי ביתר הרי היא כאילו עומדת בפני עצמה עכ"ל. ועיין בהמשך השיעור. וע"ע לקמן בענין ברכה הסמוכה לחברתה אות ג'. ובשיעורים לדף מח: ד"ה ת"ר מנין לברכת המזון מה"ת.
ועיין בבית הלוי (עה"ת בהערותיו אחר ספר בראשית) שנסתפק בשינוי יין בתוך הסעודה שצריך לברך ע"ז ברכת הטוב והמטיב האם יוצא בכך בברכת הטוב והמטיב שבברכת המזון, דאע"פ שעל היין תקנו לומר קודם השתייה ובפת תקנו לומר הטוב והמטיב אחר המזון בברכת המזון, מכל מקום בכה"ג שכבר מחוייב לומר ברכה זו בברכהמ"ז אחרי הסעודה אפשר דבכהאי גוונא אינו צריך לאמרו קודם שתיית היין ויסמוך על מה שיאמרו אחר כך בברכהמ"ז.
וכתב הבית הלוי דנחלקו בזה התוס' (פסחים דף קא. ד"ה שינוי יין), ור' קלונימוס הזקן (שהובא בבית יוסף סוף סי' קע"ה), דמדברי התוס' שכתבו דצריך לברך הטוב והמטיב על שינוי יין בין שבא בתוך הסעודה בין שלא בשעת הסעודה, משמע דס"ל שאינו יוצא יד"ח ברכה על שינוי יין בברכת הטוב והמטיב שבברכת המזון, וצריך לברך ברכת הטוב והמטיב בפ"ע על היין. דאם יוצא בברכת הטוב והמטיב שבברכת המזון אזי אין הכרח שצריך לברך על שינוי יין הטוב והמטיב בין בתוך הסעודה ובין לאחר הסעודה, דעל היין שבתוך הסעודה יכול לצאת בברכת הטוב והמטיב שבברכת המזון, ומשמע דהתוס' ס"ל דצריך לברך על שינוי יין ברכת הטוב והמטיב דעלמא ואינו יוצא בברכת הטוב והמטיב שבברכהמ"ז. אולם עיין בב"י שכתב בשם רבינו קלונימוס הזקן וז"ל נראה דהטוב והמטיב הואיל ואינו בא כמו שאר ברכות שאומר אשקב"ו אלא לשבח בעלמא אין צריך לברך עובר לעשייתו ואפילו אחר שתייתו מברך הטוב והמטיב וכן מצאתי כתוב בשם ר' קלונימוס הזקן עכ"ל. ומשמע דשפיר יוצא על היין בברכת הטוב והמטיב שבברכת המזון¹.
footnotes: ¹ והשיג עליו הב"י שם "ואין דבריו מכוונים שהרי כל ברכות ההנאה בענין זה הם, ואפילו הכי אינו מברך עליהם אלא קודם שנהנה מהם ולא אחר גמר סעודתו". ותירץ הדרישה "יש ליישב ולכוין דבריו דהכי קאמר מאחר שאין ברכה זו דומה לשאר ברכות הנהנין שמברך על הנאת אכילתו ושתייתו וכאן מברך ברכת השבח לה' ית' ומזכיר בה חסד ה' יתברך בהרוגי ביתר לכן אין צריך להקדימו ודלא תימא הא כל ברכות המצות אינן ברכת הנאה אלא ברכת השבח ואעפ"כ צריך לברך עובר לעשייתן, שאני התם שאומר אשקב"ו לכן צריך להקדימו דהנוסח נופל לברך לה' ית' עובר לעשייתן משא"כ בברכת השבח דהטוב והמטיב שאינו אומר אשקב"ו שאין צריך להקדימו מטעם הנוסח ולא מטעם ההנאה, ואדרבה אחר שכבר שתה ריבוי היין נותן עליו שבח לה' יתברך". ומבואר דלר' קלונימוס ברכת הטוב והמטיב הוי ברכת שבח והודאה בעלמא על חסדי ה' ואינה ברכת הנהנין דעלמא ומשו"ה מברכה אף לאחר שתיית היין. ובסברת הבית הלוי דנקט דאליבא דרבינו קלונימוס אפשר לצאת יד"ח ברכת הטוב והמטיב על שינוי יין בברכת הטוב והמטיב שבברכהמ"ז י"ל דברכת הטוב והמטיב שבברכהמ"ז הוי ברכת שבח והודאה דעלמא על חסדי ה' שתיקנו לומרה בסמוך לברכהמ"ז אבל אינה חלק מקיום ברכהמ"ז עצמה ומשו"ה שפיר פוטרת ברכת הטוב והמטיב על היין וכדנתבאר בפנים.
ונראה לומר דיסוד ספקו של הבית הלוי תלוי בחקירה האם ברכת הטוב והמטיב היא חלק מעצם קיום מצות ברכת המזון, או דברכת הודאה בפני עצמה היא על שמועות טובות ובשורות טובות שהוסיפו לאומרה לאחר ברכת המזון. דאי ברכת הטוב והמטיב הויא ברכה שהוסיפו לאחר ברכת המזון על שמועות ובשורות טובות ואינה חלק מעצם הקיום של ברכת המזון, אזי י"ל דיכול לצאת חיובו על שינוי יין בתוך הסעודה בברכה זו, דשינוי יין הוי כמו שמועות טובות, וברכת הטוב והמטיב שמברך בברכהמ"ז הויא ברכת הטוב והמטיב גרידא ושפיר חלה על היין. אבל אי נימא דברכת הטוב והמטיב שבברכת המזון הויא חלק מעצם החפצא דברכת המזון יש לומר שאינה פוטרת את חיובו לברך על היין, דאינה חלות ברכת הטוב והמטיב על בשורות טובות בעלמא, אלא חלק היא מעצם מצות ברכת המזון ואינה חלה לגבי היין ששתה בתוך הסעודה.
ולכאורה יש עוד נפקא מינות אחרות אי ברכת הטוב והמטיב הויא ברכת הודאה בפני עצמה שהוסיפו לומרה לאחר ברכת המזון, או דהויא חלק מעצם קיום מצות ברכת המזון, וכדמבואר להלן.
א) עיין בשולחן ערוך (או"ח סי' קפ"ד סע' ד') שאם אכל ואינו יודע אם בירך ברכת המזון צריך לברך ברכהמ"ז מספק מפני שהיא חיוב מצוה מן התורה. ועיין בבאר היטב (שם סק"ז) ובמג"א (סק"ז) דמלשון המחבר משמע שאין צריך לחזור ולברך ברכת הטוב והמטיב מכיון שביבנה תיקונה ואינה אלא מדרבנן. אמנם בתשובת הר"ש חיון כתב שצריך לחזור ולברך ברכת הטוב והמטיב דלא ליתי לזלזולי בה. ולכאורה י"ל דדין זה תלוי בחקירתנו שאם ברכת הטוב והמטיב חלק מעצם סדר ברכת המזון מדרבנן י"ל דבמקום ספק חייב לחזור ולברך אותה כדין שאר הברכות של ברכת המזון, שחוזר ומברך אותן מספק משום שברכת המזון עצמה הויא מן התורה, ואע"פ שנוסח הברכות הם מדרבנן, מכל מקום חכמים הגדירו אופן קיום המצוה מן התורה, ותיקנו ברכת הטוב והמטיב כחלק מעצם החפצא דברכהמ"ז, ובמקום ספק שחייב לחזור ולברך ברכהמ"ז חוזר ומברך אף ברכת הטוב והמטיב כדי לצאת מצות ברכהמ"ז דאורייתא. מאידך אם ברכת הטוב והמטיב הויא חפצא של ברכה בפני עצמה שהוסיפו אחרי ברכת המזון אזי במקום ספק אינו חוזר ומברכה, דלא הויא אלא ספק דרבנן גרידא, ולא שייכת לקיום ברכהמ"ז מן התורה.
ב) עוד נפקא מינה בזה אם צריך שתהיה אמירת ברכת הטוב והמטיב דוקא במקום שאכל כדין ג' הברכות הראשונות של ברכת המזון. דאי הויא חלק מברכהמ"ז י"ל שחייב לברך אותה במקום שאכל כברכהמ"ז. משא"כ אם ברכת הטוב והמטיב ברכה בפ"ע היא שתיקנוה סמוך לברכהמ"ז י"ל שאינו צריך לברכה במקום שאכל.
ג) עיין בדברי הרמב"ם (פ"ח מהל' ברכות הי"ד) וז"ל ויש מי שמוסיף בברכה מעין שלש קודם חתימה כי אל טוב ומטיב אתה שהוא מעין ברכה רביעית ויש מי שאומר שלא תקנו ברכה רביעית אלא בברכת המזון בלבד עכ"ל. ונראה דהנידון אם מזכירין הטוב והמטיב בברכה מעין שלש תלוי בשאלה האם ברכת הטוב והמטיב הויא חלק מעצם החפצא דברכת המזון, או דברכה בפ"ע היא שהוסיפו לברך אותה אחרי ברכהמ"ז, דאי הויא חלק מברכת המזון עצמה צריך להזכירה גם בברכה מעין שלש. אבל אם ברכת הטוב והמטיב אינה חלק מעצם החפצא דברכת המזון, אלא דהויא ברכה שתקנו להוסיף אחרי ברכת המזון, אין צורך להזכירה בברכה אחת מעין שלש.
ד) עיין בשולחן ערוך (או"ח סי' קפ"ג סע' ט') שפסק שצריך לישב בשעה שמברך ברכהמ"ז, ובמשנה ברורה שם (ס"ק ל"א) כתב דמסתימת הפוסקים משמע דגם בברכה רביעית שהיא מדרבנן צריך לישב כי היכי דלא לזלזולי בה. ובשער הציון (שם ס"ק ל"ז) כתב בשם הכל בו דיכול לטייל בברכה רביעית. וי"ל דדין זה תלוי אם ברכת הטוב והמטיב הויא ברכה בפני עצמה שהוסיפו לברך אחרי ברכת המזון דאזי אין להקפיד על ישיבה. משא"כ אם ברכת הטוב והמטיב חלק מברכת המזון עצמה חל בה נמי דין דצריך לישב כמו בברכהמ"ז.
ה) לשיטות הפוסקים דבשהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש¹, י"ל דנפקא מינה האם שיעור הזמן דכדי לגמור את כולה דברכת המזון כולל אמירת הטוב והמטיב או לא².
footnotes: ¹ עיין במג"א סי' קפ"ג ס"ק י"א ובבה"ל סי' ס"ה ד"ה קראה סירוגין ובמשנה ברורה סי' קפ"ג ס"ק כ"ד. ² ועיין בשער הציון סימן קפ"ג ס"ק כ"ד שנסתפק בזה.
ו) עיין ברמב"ם (פ"ב מהל' ברכות הי"ב) וז"ל שכח ולא הזכיר בשבת או ביום טוב קדושת היום, אם נזכר קודם שיתחיל ברכה רביעית בשבת אומר ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל לאות ולברית קדש ברוך אתה ה' מקדש השבת וכו' ומתחיל בברכה רביעית וגומר. ואם נזכר אחר שהתחיל בברכה רביעית פוסק וחוזר לראש שהוא ברכת הזן עכ"ל. והנה ממה דפסק הרמב"ם דאם התחיל ברכה רביעית חוזר לראש, חזינן דברכה רביעית נחשבת כלאחר סיום ברכת המזון דנתקנה כברכה בפני עצמה אחרי ברכת המזון, ולכן צריך לחזור לראש. ועיין בהשגת הראב"ד (שם) וז"ל טעה בזה דלא גריעה ברכה רביעית ממי שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו שאם טעה ולא הזכיר של ר"ח בעבודה אע"פ שסיים שים שלום חוזר לעבודה ואינו חוזר לראש הלכך הכא נמי פוסק וחוזר לתחלת בונה ירושלים עכ"ל. ומשמע דהראב"ד סובר דברכת הטוב והמטיב מצטרף לקיום ברכהמ"ז עצמה ומשו"ה חולק על הרמב"ם.
ובדעת הראב"ד יש לומר בב' אופנים: א) דסובר דברכת הטוב והמטיב חלק מברכת המזון היא ולכן נחשב שלא סיים עדיין ברכת המזון כל זמן שלא בירך ברכת הטוב והמטיב ולכן חוזר לתחילת בונה ירושלים. ב) י"ל דסובר דברכת הטוב והמטיב אינו חלק מסדר ברכת הזמון ומכל מקום כיון דשייך לברכת הזמון הרי לא גרע מתחנונים אחר התפלה דחוזר לעבודה, והכא נמי חוזר לתחלת בונה ירושלים. ולפי פירוש זה נראה שהרמב"ם סובר דשאני תחנונים שלאחר התפלה שמצורפים לתפלה, ולא נחשב שגמר את תפלתו משום דעדיין עומד לפני ה' וחל בתפלת התחנונים חלות דין עומד לפני ה' כל זמן שלא עקר את רגליו. משא"כ בברכת המזון ליכא דין עמידה לפני ה' ומשגמר לברך סדר הברכות של ברכת המזון גמר ברכת המזון, ואע"פ שמוסיף עוד ברכה אחריה (דהטוב והמטיב) ליכא צרוף כלל לברכת המזון, ומשום הכי פסק דאם שכח ולא הזכיר של שבת ונזכר משהתחיל ברכת הטוב והמטיב חוזר לראש¹.
footnotes: ¹ ועיין להלן בשיעורים דף מח: ד"ה ת"ר וכו'. ובדף מט. ד"ה רש"י והדר לרישא.
ז) י"ל דנפקא מינה אם יוצא ברכת הטוב והמטיב ע"י צירוף שמיעה ואמירה, דבתוס' (לעיל מו. ד"ה ולמאן) כתבו דבברכת המזון אין לברך לחצאין אם אינו יודע אלא חצי הברכה, ונתבאר (עיין בשיעורים ריש פירקין) דהיינו משום שנאמר דין מסוים של ברכת המזון בחבורה שא' יברך לכולן, וליכא דין שומע כעונה בברכת המזון. ואי נימא דברכת הטוב והמטיב היא חלק מברכת המזון הוא הדין שאין בה דין שומע כעונה, ואי אפשר לצאת ע"י שמברך חצי ברכה ושומע חצי ברכה. משא"כ אם נאמר שברכת הטוב והמטיב ברכה בפני עצמה היא שהוסיפו אחרי ברכת המזון, י"ל דשפיר יוצא מדין שומע כעונה ויכול לצאת כשמברך בעצמו חצי הברכה ושמע מאחר חצי השני של ברכת הטוב והמטיב.
ע"כ ענין ברכת הטוב והמטיב
בענין ברכה הסמוכה לחברתה
א. ביאור דברי תוס' ד"ה כל הברכות וביסוד גדר דין ברכה הסמוכה לחברתה
יש לעיין בדין ברכה הסמוכה לחברתה מהו גדר "סמוכה", האם חלות שם ברכה הסמוכה לחברתה חל כששתי הברכות מהווין קיום מצוה אחת, או"ד דחלות שם ברכה הסמוכה לחברתה חל כששתיהן נאמרות בזו אחר זו בתכיפות ואע"פ שאינן ענין וקיום אחד. ונראה דבספק זה פליגי הראשונים. דמתוס' שלפנינו משמע דס"ל דחלות שם ברכה הסמוכה לחברתה היינו כששתי הברכות נאמרין בזו אחר זו כסדרן ובתכיפות, ואילו הרמב"ן (המובא בר"ן בערבי פסחים דף כו. בדפי הרי"ף) והריטב"א (מגילה דף כא: ד"ה לאחריה) ס"ל דהיינו כששתי הברכות הן קיום מצוה אחת¹.
footnotes: ¹ והובאו דבריהם לקמן.
ויעויין בתוס' (ד"ה כל הברכות) וז"ל ברכת אשר יצר אינה סמוכה לנט"י, דנטילה שייכא בלא אשר יצר, והרבה פעמים אומרה לבדה עכ"ל. ונראה דאם גדר סמוכה היינו דקיום אחד הן כמו הקיום די"ח ברכות בתפלה אין קושיא כלל מברכת אשר יצר ונט"י, דפשיטא דשני קיומים שונים הן. ומשמע איפוא מתוס' דסמוכה היינו דנאמרין בסדר ובתכיפות בזו אחר זו, ומכיון דברכות אשר יצר וענט"י מסודרין בבקר בזו אחר זו בתכיפות משו"ה הקשו התוס' דהו"ל ברכות הסמוכה לחברתה. ותירצו דסמוכה ר"ל דסמוכין להדדי כל הזמן ובכל אופן, ואילו שתי הברכות האלו נאמרין אף לבדן.
« Voir les Tosafot (s.v. Kol habrakhot), où il est dit : "La bénédiction d’Acher Yatsar n’est pas considérée comme juxtaposée à celle de Netilat Yadayim, car la Netila est pertinente même sans Acher Yatsar, et on la récite souvent seule." Fin de citation. Il semble que si la définition d’une bénédiction "juxtaposée" (semoukha) signifiait qu’elles forment une seule et même entité dans leur accomplissement — comme c’est le cas des 18 bénédictions de la Amida — alors il n’y aurait absolument aucune difficulté dans le cas des bénédictions de Acher Yatsar et Netilat Yadayim, car il est évident qu’il s’agit de deux accomplissements distincts. Il ressort donc des Tosafot que le terme semoukha signifie qu’elles sont dites dans un ordre et une proximité immédiate, l’une après l’autre. Et puisque les bénédictions de Acher Yatsar et Netilat Yadayim sont organisées dans l’ordre du matin l’une à la suite de l’autre, les Tosafot ont donc posé la question : pourquoi ne considérerait-on pas Acher Yatsar comme une bénédiction juxtaposée à celle de la Netila ? Ils répondent que semoukha signifie : juxtaposées dans tous les cas et en tout temps — ce qui n’est pas le cas ici, puisque ces deux bénédictions peuvent tout à fait être dites séparément.
ועוד כתבו התוס' וז"ל וכל הני ברכות קטנות כל אחת ברכה לעצמה, כדאמרן בעלמא כד הוה מהלך הוה מברך מצעדי גבר וכן כולם, ועוד דהוו קצרות והויין כברכת הפירות עכ"ל. והנה נחלקו הרמב"ם והרא"ש והר"ן בדין אמירת ברכות השחר, דלשיטת הרמב"ם האדם מברך ברכות השחר על כל דבר ודבר כשנהנה ממנו (וכדפסק בפ"ז מהל' ברכות הל' ד' - ו'), ואילו לדעת הרא"ש (פ"ט סימן כ"ג וכן נמי שיטת הר"ן ספ"ק דפסחים) מסדר כל הברכות בבית הכנסת בזו אחר זו ומברכן אף בלי הנאה.
ונראה דנחלקו הראשונים בגדר דין ברכות השחר, דלדעת הרמב"ם ברכות השחר חלין מדין ברכות הודאה, ולפיכך מברכן רק אם נהנה, דמודה לה' ית' על ההנאה. וכן סברי התוס' לקמן (דף ס: ד"ה כי) שכתבו שאם אינו נהנה אינו מברך מלביש ערומים וכיוצא בהן, עיי"ש. מאידך הרא"ש והר"ן ס"ל שברכות השחר הויין ברכת השבח, ולכן פסק שיכול לאומרם בבת אחת בבית הכנסת משום שהן שבח לה' שברא צרכי העולם, ומברך אותן אע"פ שלא נהנה מהן¹. ולפי"ז נראה לבאר את דברי התוס' שהקשו אמאי ברכות השחר פותחות בברוך, והרי נאמרות כסדרן בתכיפות זו לזו בביהכ"נ (כשיטת הרא"ש והר"ן) וא"כ הויין ברכה הסמוכה לחברתה, ותירצו התוס' דכל ברכה וברכה נתקנה כברכה בפני עצמה, דנאמרת בנפרד על כל דבר ודבר כשנהנה ממנו (כשיטת הרמב"ם), ומשום הכי אינן ברכות הסמוכות לחברתה, דאינן נאמרות דוקא בתכיפות לברכה שקדמה לה. ועוד תרצו דפותחות בברוך משום דהויין קצרות. ונראה דתרוץ זה אזיל לפי שיטת הרא"ש והר"ן, דברכות השחר נאמרות על הסדר בבית הכנסת דהויין ברכת שבח לה' שברא כל צרכי העולם, ובאמת הויין סמוכות לחברתה, אלא שהן פותחות בברוך משום דהויין קצרות. ומהדיון שבתוס' בדין ברכות השחר הנאמרין בשחרית בביהכ"נ, נראה דס"ל דהגדר דברכה הסמוכה לחברתה הוא שהברכות מסודרין בתכיפות ונאמרין בזו אחר זו, דהא פשיטא דכל ברכה וברכה מברכות השחר קיום בפני עצמה היא, ואי גדר דסמוכות הוי קיום מצוה אחת פשיטא דכל ברכות השחר אינן סמוכות לחברתה.
footnotes: ¹ עיין בשו"ע או"ח סי' מ"ו סע' א' - ב' וסע' ח' וברמ"א שם. וע"ע במעדני יו"ט (פ"ט אות ז').
ועוד כתבו התוס' "וישתבח סמוכה לברוך שאמר וכו' אע"פ שיש הפסק טובא פסוקי דזמרא מ"מ לא מפסיקי". ונראה דר"ל דמכיון שמצותה בכך לומר פסוקד"ז בין הברכות לא חשיב הפסק בזמן, ושפיר נחשבין כברכות הנאמרות בסמיכות ובתכיפות זה לזה. ושוב הקשו "ואם תאמר ברכה אחרונה למי שהוא קורא בתורה אמאי צריכה לפתוח בברוך הא סמוכה לחברתה לברכה ראשונה" דלפי זה אף ברכה אחרונה שלאחר קריאת התורה תהא סמוכה לחברתה כי קריאת התורה מצותה בכך ולמה נחשבת להפסק דצריך לפתוח הברכה שלאחריה בברוך, ותרצו דמכיון שמעיקר הדין ברכות התורה דקריאת התורה נאמרות ע"י ב' אנשים לא הויין ברכה הסמוכה לחברתה. ומשמע מכל דברי התוס' דחלות שם ברכה הסמוכה לחברתה חל מחמת דהברכות נאמרין בתכיפות בזו אחר זו.
אולם לשיטת הרמב"ן לא קשה מידי מברכת ישתבח, דאע"פ שאינה סמוכה בתכיפות לברוך שאמר מ"מ הויא ברכה הסמוכה לחברתה משום דתרוויהו מאותו הענין ומהווין קיום אחד. ברם י"ל דמודה הרמב"ן לסברת התוס' דמכיון שהתקינו דברכות התורה בקריאת התורה ע"י ב' אנשים לא חשיבא ברכות התורה כברכה הסמוכה לחברתה ולכן היא פותחת בברוך¹.
footnotes: ¹ דלכאורה לפי סברת הרמב"ן דחל חלות שם ברכה הסמוכה לחברתה כששתי הברכות הן ענין אחד וקיום אחד ואע"פ שאינן נאמרין בסמיכות ותכיפות זה לזה, צ"ע מדוע ברכה אחרונה לאחר קרה"ת פותחת בברוך דהרי חל קיום אחד דתלמוד תורה עם ברכה"ת. וע"כ דאף הרמב"ן מודה לסברת התוס' דמאחר שהתקינו ברכות התורה בקריאת התורה ע"י ב' אנשים לא חשיבא ברכות התורה כברכה הסמוכה לחברתה ולכן היא פותחת בברוך. ועיין לקמן בשיעורים באות ב' דשיטת הרמב"ן מתבארת עפי"ד הריטב"א באופן אחר.
ועיין בתוס' לעיל (דף יד. ד"ה ימים) וז"ל ומה שהקשה מיהללוך שאינה סמוכה לפי מה שפירשתי ואפילו הכי אינה פותחת בברוך, יש ליתן טעם לפי שהיא הודאה בעלמא וכו' תקנו בה חתימה ולא פתיחה כמו אלוקי נשמה עכ"ל. דהקשו מדוע אין ברכת יהללוך בליל הסדר פותחת בברוך, והרי לכאורה אינה ברכה הסמוכה לחברתה דאינה נאמרת בתכיפות ובסמוך לברכת אשר גאלנו דהרי מפסיק בסעודה בינתיים. ותירצו דמכיון דהויא ברכת הודאה בעלמא תיקנו בה חתימה בלבד כאלוקי נשמה. וחזינן מקושיית התוס' דס"ל דהגדר דסמוכה לחברתה היא משום דהברכות נאמרות בתכיפות ובסמיכות זמן זו לזו ומשו"ה הקשו דיהללוך אינה סמוכה לחברתה. ואזלי לשיטתם למש"נ בתוס' בסוגיין.
ברם עיין בר"ן (סוף פרק ערבי פסחים דף כו. בדפי הרי"ף ד"ה מאי, בא"ד) שכתב בשם הרמב"ן, "ואף שם יהללוך היא סמוכה לברכה שלפני ההלל שהיא לגמור, לפי שעל קריאת ההלל היא באה וברכת אשר גאלנו אינה מפסקת בין שתי ברכות הללו שהיא אינה להבא. כלומר, על מצותה של קריאה, אלא הודאה היא לשעבר על גאולתם של מצרים". ונראה לבאר דהרמב"ן סובר שהדין ברכה הסמוכה לחברתה תלוי בזה ששתי הברכות הם מאותו הענין וקיום ואע"פ שאינן נאמרות בסמיכות ובתכיפות מ"מ נחשבין לברכה הסמוכה לחברתה. ולכן ברכת יהללוך סמוכה לחברתה שהיא נמי מענין הלל ואע"פ שבליל הסדר מפסיק בין הברכה שלפני ההלל ע"י ברכת אשר גאלנו ואכילת הסעודה, מ"מ ברכת יהללוך מהווה קיום אחד עם הברכה דלגמור את ההלל, ומשו"ה הויא ברכה הסמוכה לחברתה. ומבואר דלשיטת הרמב"ן חלות שם ברכה הסמוכה לחברתה חל מחמת ששתי הברכות הסמוכות מהווין קיום אחד.
ב. ביאור המשך דברי תוס' ד"ה כל הברכות וביאור שיטת הריטב"א
בא"ד. וז"ל וישתבח סמוכה לברוך שאמר ולכך יש ליזהר שלא לספר ביניהם אע"פ שיש הפסק טובא פסוקי דזמרא מכל מקום לא מפסקי ובזה ניחא ברכה אחרונה שבק"ש אמת וכו' אמת היא סמוכה אל אהבה וכו' ופסוקי ק"ש לא מפסקי. ואם תאמר ברכה אחרונה למי שהוא קורא בתורה אמאי צריכה לפתוח בברוך הא סמוכה לחברתה לברכה ראשונה וי"ל לפי שהיו רגילים שלא היו מברכים רק הראשון ברכה ראשונה והאחרון ברכה אחרונה ואיכא הפסק גדול בין ראשון לאחרון שוב תקנו שתיהן לכל א' וא' משום הנכנסין ומשום היוצאים לא זזה ממקומה עכ"ל. ובבאור דברי התוס' י"ל דסברי דקריאת פסוקים אינו הפסק, ולפיכך ברכות ישתבח ואמת ויציב הויין ברכות הסמוכות לחברתה, ומשום הכי אינן פותחין בברוך. ולפי זה הקשו דמאי שנא ברכה אחרונה של ברכות התורה בקריאת התורה שפותחת בברוך ולא חשיבא ברכה הסמוכה לחברתה. וכן יש להקשות מברכת הרב את ריבנו והדן את דיננו שאחרי קריאת המגילה שפותחת בברוך דמ"ש מברכת יהללוך שאחרי הלל דאינה פותחת בברוך (וכדהקשה הריטב"א מגילה דף כא: ד"ה לאחריה שהובא לקמן). ותרצו התוס' דשאני ברכות התורה מכיון שעיקר התקנה היתה לברך בב' אנשים לא חשיבא ברכה הסמוכה לחברתה.
ועוד נראה לתרץ דשאני ברכות קריאת שמע ויהללוך שלאחר קריאת הלל וברכת ישתבח שלאחר פסוקד"ז מברכות שאחרי קריאת התורה וקריאת המגילה, דברכות קריאת שמע חלין כקיום בעצם מצות קריאת שמע מדרבנן. דהויין יחד חד קיום דקבלת עול מלכות שמים, והראייה דברכות ק"ש מצטרפות לק"ש להוות קיום אחד דקבעמ"ש מהא דג' הברכות דקריאת שמע עניניהם שווים לעניני ג' הפרשיות של שמע, דברכת יוצר ענינה קבלת עול מלכות שמים, וכדחזינן דכוללת בה אמירת קדוש קדוש קדוש ה' צבא - ות שענינו המלכת ה' וקבלת עול מלכות שמים כנגד פרשת שמע ישראל, וברכת אהבה רבה שענינה קבלת עול מצות דנאמר בה ללמוד וללמד לשמור ולעשות כנגד פרשת והיה אם שמוע, וברכת גאל ישראל כנגד פרשת ויאמר וזכירת יציאת מצרים. והברכות והפרשיות מצטרפות יחד לחד קיומא דקריאת שמע בברכותיה¹, ומשום הכי אין קריאת הפסוקים מהווה הפסק ושפיר הויין ברכה הסמוכה לחברתה.
footnotes: ¹ וכדנתבאר כמה פעמים בשיעורים, עיין בדף ב. בענין מצות ק"ש בערבית ובשחרית אות ה' - בגדר ברכות קריאת שמע, ובשיעורים לדף יג. ד"ה תוס' היה קורא.
ונראה דהוא הדין בברכות הלל ובברכות דפסוקי דזמרה, דהברכות מצטרפות יחד עם קריאת הפסוקים לחד קיומא, וכמו דבקריאת שמע הברכות והפסוקים ביחד מהווין קיום אחד דקבלת עול מלכות שמים, כמו"כ נמי פסוקי דזמרה והלל מצטרפים עם ברכותיהן לחד קיומא דשבח וריצוי לה', ומשו"ה אין קריאת הפסוקים הפסק והברכה אחרונה הויא ברכה הסמוכה לחברתה. משא"כ בברכה שלאחרי קריאת התורה וקריאת המגילה דהויין קיום בפני עצמן, ומשו"ה קריאת הפסוקים מהווה הפסק ואינן ברכות הסמוכות לחברתה ופותחין בברוך.
וכן מבואר להדיא בריטב"א (מגילה דף כא: ד"ה לאחריה מאי מברך) וז"ל ותמיה לן למה פותחת ברכה זו בברוך שהיא סמוכה לחברתה לברכת קודם מגילה וכו', וכי תימא כיון דתליא במנהג פותחת בברוך והרי ברכה אחרונה של הלל שתלוי במנהג כדאיתא במס' סוכה ואפילו הכי אינה פותחת בברוך מפני שסמוכה לברכה ראשונה שלפני הלל וכו', ונראה דכל שיש הפסק ושנון אחר בין ברכה לברכה כמו אלו שהברכות והקריאה אינם מענין אחד כגון פסוקי דזמרה שהכל ענין שבח וזמרה, וכן ברכות הלל וההלל שהכל לשבח וכו', וכן ברכות ק"ש וקריאת שמע שהכל ענין קריאה ושינון וקבלת עול מלכות שמים והרי מין במינו ואינו חוצץ, ושל אחריהם אינם פותחות בברוך דחשיבי סמיכות מעין שבח והודאה, וכשהקריאה ענין אחר חלוק לעצמו וסיפור מאורע כגון מגילה וקריאה בתורה ומפטיר בנביא הרי הוא הפסק שהרי ענין אחר הוא, וגם אפשר להפסיק בנתיים לשיחה או לתרגום או כיוצא בהם, משא"כ באידך. ולפיכך לא חשיבה סמוכה והרי הוא כברכת מזון שפותחת בברוך אע"פ שקדמה לה ברכת הלחם, וכן ברכת כיסוי אע"פ שקדמה לה ברכת שחיטה עכ"ל. ומבואר בריטב"א דיסוד דין סמוכה לחברתה היינו דהברכות הויין ענין אחד וקיום אחד. ולכן ברכות ק"ש נחשבות סמוכות לחברתה משום דקיום אחד הן של קבלת עומ"ש ביחד עם קריאת שמע. וה"ה דברכות שלפני ואחרי ההלל דמצטרפין עם ההלל לקיום אחד דהלל. וכן ברכת ברוך שאמר וישתבח דפסוקד"ז דהברכות מצטרפות לקיום פסוקי דזמרא. משא"כ בברכה שלאחרי קריאת התורה וקריאת המגילה דהברכות הויין קיום בפ"ע ומשו"ה הפסוקים הויין הפסק¹.
footnotes: ¹ ועיין לעיל בשיעורים דף יא: בענין ברכת התורה אות ח' בגדר דין ברכה"ת בקריאת התורה.