Reshimot Shiurim on Horayot Daf 5a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
משנה. הורו ב"ד ועשו ז' שבטים או רובן על פיהן מביאין פר, ובעבודת כוכבים מביאין פר ושעיר, דברי ר"מ, רבי יהודה אומר ז' שבטים שחטאו מביאין ז' פרים ושאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר, שאף אלו שלא חטאו מביאין ע"י חוטאין. ר"ש אומר ח' פרים, ובעבודת כוכבים ח' פרים וח' שעירים, פר ושעיר לכל שבט ושבט, פר ושעיר לב"ד.
שיטת ר' מאיר
פרש"י (דף ה. בד"ה הורו בית דין ועשו שבעה שבטים או רובו) וז"ל של כל שבט ושבט דשבעה שבטים וכגון דהוי רובן של ישראל מביאין פר וכו' דברי רבי מאיר [דס"ל] ב"ד מביאין פר ולא צבור עכ"ל. ומבואר דלרש"י ר"מ בעי רובן של ישראל מצד האוכלסיא וגם רוב שבטים, דבעינן תרי רובא. ושיטתו צ"ב. ונראה דלרש"י בעינן תרי רובי מתרי דיני, דמדין בעל הקרבן שהוא כלל ישראל בעינן רוב אוכלסין דישראל, דפר העלם דבר הוי קרבן ציבור כדין קרבנות ציבור דעלמא דמקריבין קרבנות ציבור עבור כל האוכלסין דישראל, והנה בעלמא מביאים קרבנות ציבור מתרומת הלשכה שהוא ממון של כל האוכלסין דישראל ולא ממון של השבטים. ומשו"ה מצריך רש"י רובן של ישראל. ואילו מדין שגגת ציבור דכלל ישראל בעינן רוב השבטים, כי חיוב פר העלם דבר דשגגת כלל ישראל מיוסד בחלות שם קהל, ושם קהל מתייחס לשבטי ישראל, והוא דין מסוים בדין שגגת ציבור וחיוב פר העלם דבר.
אמנם הרמב"ם כתב בפירוש המשנה וז"ל ואמרו או רובן ר"ל רוב מנין אנשי ישראל ואע"פ שזה הרוב ממעוט מנין השבטים וכו' עכ"ל. ומבואר דלפי הרמב"ם כשיש ז' שבטים שחטאו אזי לא בעינן רוב ישראל ואם יש רוב ישראל שחטאו ל"צ רוב שבטים דברוב א' סגי. והנה לרש"י ר"מ מצריך תרי רובא כדי לחייב בפר העלם דבר, ואילו הרמב"ם סובר דבחד רוב סגי. ונראה דלרש"י הציבור צריך כפרה אע"פ שב"ד הם בעלי הקרבן והמביאים של הקרבן, ולכן בעינן דרוב הציבור יחטאו, דכפרת הקרבן חלה נמי עבור כלל ישראל ולא רק לב"ד, ומשו"ה בעינן שרוב עדת בנ"י יחטאו, דהיינו שכלל ישראל יחטאו, והפר דמביאים ב"ד מכפר על עדת בנ"י שחטאו. אמנם בחטא והשגגה בעי ר"מ רוב שבטים דתלוי בקהל, ודין קהל דכלל ישראל תלוי בשבטים, ומשו"ה ר"מ בעי רוב שבטים נמי, דהיינו קהל ישראל. ועוד י"ל דבפרשת עבודה זרה ופרשת העלם דבר כתיב "קהל" דהיינו שבט, וכתיב "אם כל עדת ישראל ישגו" עדת ישראל – דהיינו כלל ישראל, ולכן בעי לר"מ תרי רובא. ואילו להרמב"ם ר"מ ס"ל דבחד רוב סגי – דהיינו או רוב קהל (שבטים) או רוב ציבור. אמנם ר"מ סובר דשבט לבדו אינו "קהל" אלא או רוב ציבור או רוב שבטים הוי "קהל". ואילו ר' יהודה ור"ש ס"ל דשבט מיקרי קהל, ונחלקו האם חל דין של גרירה דלר"י חל דין גרירה, ולר"ש ליכא דין גרירה.
עיין בגמ' דלר"ש כל שבט שחטא הוי ציבור בפנ"ע, ואם חטאו ז' שבטים אזי כל שבט ושבט מביא קרבן פר העלם דבר משלו מלבד הפר שקרב עבור ב"ד, ולכן ז' שבטים שחטאו מביאין ח' פרים. ועיין ברש"י (דף ה: ד"ה אמרי הב"ע וד"ה אלא לאו ר"ש) דרק אם יש רוב שבטים וגם רובן של ישראל שחטאו אזי לר"ש כל שבט ושבט מביא פר בפנ"ע, ובפחות מז' שבטים שחטאו או פחות מרוב ישראל אזי מביאין רק פר א' (מלבד הפר של ב"ד). ועיין בתוס' (ד"ה כגון שחטאו ו') דהקשו על רש"י דצ"ע מ"ט מביאים רק פר אחד. ונראה דהטעם בזה הוא דלר"ש ההלכה דכל שבט ושבט הוי קהל וציבור בפנ"ע לחייב מנין פרים לכל שבט ושבט חל רק אם הם נכללים בתוך כלל ישראל - דכשכל כלל ישראל מעורב בחטא (דיש רוב ישראל ורוב שבטים ורובו ככולו) אזי כל שבט ושבט הוי חלות שם קהל, ומחלקים את כל כלל ישראל לי"ב שבטים, וי"ב חלקים נפרדים, וכל שבט ושבט שחטא מביא פר בעצמו, ואם ז' שבטים חטאו מביאים ז' פרים. אמנם בדליכא תרי רובא דליכא רוב שבטים ורוב הקהל שחטאו אזי חייבים להביא פר אחד בלבד משום דר"ש נמי סובר כשיטת ר' יהודה דשבט אחד הוי שיעור בחלות שם ציבור של כלל ישראל, דאם שבט א' חטאו אזי הרי זה נחשב לחטא הציבור של "כלל ישראל" וחייבים בפר העלם דבר משום דשבט א' הוי פחות שבשיעורים בשיעור חלות שם "כלל ישראל" בדומה לשיעור כזית באכילה, ור"ש סובר דרק כשכל כלל ישראל כולם חטאו אזי מתחלק החיוב בין כל הי"ב שבטים, משא"כ כששבט אחד לבדו חטא (או כשחטאו פחות מרוב השבטים) אזי מביאים רק פר אחד. דבאופן זה לא מחלקים את כלל ישראל לי"ב שבטים שונים, אלא דשבט אחד בעצמו מיקרי "קהל", דהיינו שהשבטים שחטאו שהם פחות מז' שבטים הם ציבור בפני עצמם בתוך כלל ישראל המחייב את כלל ישראל כולו בפר אחד כאילו כל כלל ישראל חטאו, אך אין החיוב מתחלק לי"ב שבטים כי מאחר שלא חטאו רוב השבטים לא מחלקים את החיוב של פר העלם דבר לי"ב שבטים לחייב כל שבט ושבט בפר, ועד ששה שבטים מיקרי "קהל" לחייב כלל ישראל כולו רק בפר אחד בלבד.³⁷ ואילו ר'"י ס"ל דחל דין גרירה לחייב את כל שאר השבטים, שאם שבט א' חייב אזי חל חיוב על כלל ישראל כולו מדין גרירה. ולכן ר' יהודה סובר דאם שבט אחד חטא אזי כל כלל ישראל מחוייבים להביא י"ב פרים מדין גרירה. ואילו ר"ש סובר דליכא דין גרירה אלא דכשרוב השבטים חטאו אזי חל חיוב על כל השבטים שחטאו להביא פרים לכל שבט ושבט שחטא.
footnotes: ³⁷ ברם י"ל באופן אחר, דרש"י לשיטתו דמחייב רק כשיש רוב אוכלסין דישראל שחטאו, ולכן כשיש ז' שבטים שחטאו דיש רוב שבטים אזי חל חיוב על השבטים מדין רוב שבטים, ומביאים ז' פרים לכל שבט ושבט שחטא. ומאידך כשפחות מז' שבטים חטאו אבל חטאו רוב אוכלסין דישראל חל חיוב על כלל ישראל להביא פר אחד מדין דרובו ככולו. ולפי"ז א"צ שיחטא שבט א' אלא שיחטאו רוב אוכלסין דישראל, משא"כ לפי"ד רבינו זצ"ל בעינן שיחטא שבט אחד, ולא סגי בחטא של רוב אוכלסין דישראל. אמנם בפשטות י"ל דכשחטאו רוב אוכלסין דישראל הו"ל שגגת הציבור וחל חיוב על כלל ישראל כולו להביא פר אחד, וכפשוטו של מקרא.
והנה לר"י שבט א' מחייב את כל שאר השבטים בחיוב פר העלם דבר מדין גרירה, וחל חיוב על כל הציבור כולו להביא י"ב פרים כנגד י"ב שבטים. ואילו ר"ש סובר דכל שבט שחטא נתחייב להביא פר בפנ"ע. ויש לעיין מהו הדין אם שבט א' מסרב להביא פר האם שאר השבטים מביאים במקומן או לא, ויתכן דזה תלוי במחלוקת שבין ר"י ור"ש, דלר"י דחל דין גרירה חל חיוב על כל הציבור להביא י"ב פרים, דכפרת הקהל היא לכל הציבור, ואם שבט א' אינו מביא אזי שאר השבטים חייבים להביא פר במקומן³⁸. משא"כ לר"ש דס"ל דישנן י"ב ציבורים נפרדים וליכא דין גרירה אזי מסתבר דכל שבט שחטא מחוייב בעצמו בפר לשבטו. ושאר השבטים אינם מביאים פר במקומן אם השבט שחטא אינו מביא את הפר שלהם³⁹.
footnotes: ³⁸ דמבואר לעיל בגמ' דף ג: דלר"י הפרים באים מתרומת הלשכה והויין ממונם של כלל ישראל, דכל כלל ישראל הוי הבעלים דכל הפרים, ופשיטא דגם אם שבט א' מסרב חייבים כל כלל ישראל להביא י"ב פרים כנגד מנין השבטים. ³⁹ ואזיל לשיטתו (דף ג:) דבתחילה גובין עליהן, שהחוטאים משלמין עבור הפרים, ויוצא דכל שבט משלם עבור הפר שלהם והם בעלי כפרת הקרבן, ולא כלל ישראל ושאר השבטים. ואם השבט שחטא מסרב לשלם אין שאר השבטים חייבים להביא פר עבור השבט שחטא. ולפי"ז מסתבר דלר"ש הוי קרבן השותפין ולא קרבן ציבור.
והנה הרמב"ם בפיה"מ חולק בדעת ר"י וס"ל דשבט א' שחטא צריך נמי רוב ישראל כדי להתחייב בפר העלם דבר, ונראה דהרמב"ם סובר דבתוך כלל ישראל יש חלוקה לשבטים וחלות שם שבט אחד ליכא מחוץ לציבור של כלל ישראל, ולכן בעי רוב של כלל ישראל לחטא עם השבט שחטא.
והנה לכאורה יש ב' דינים לר"י: א) דין גרירה כששבט אחד חטא דאזי חל דין גרירה לחייב את שאר השבטים, ב) חל דין רובו ככולו דאם ז' שבטים חטאו אזי כל כלל ישראל בעו כפרה. ויל"ע אם דין גרירה מייחס את עצם החטא לכל הקהל או דגרירה הוא רק דין בהבאת הקרבן, דשאר הקהל משתתף בהבאת קרבן הציבור. ומסתבר דכשז' שבטים חטאו אזי החטא מתייחס לכל הציבור והחובה חל מעיקרא על כל כלל ישראל. ואילו בשבט א' שחטא חל דין גרירה לחייב את שאר השבטים להביא י"ב פרים כדי שהשבט הא' יצאו יד"ח, אך עצם החטא לא מתייחס לכל הציבור אלא רק לאותו שבט שחטא בלבד. ונפ"מ אם החיוב נמשך לדורות אפילו לאחר שמתו השבט שחטא, דאם החטא מתייחס לכל כלל ישראל אז י"ל דהחיוב נמשך לדורות מכיון דאין ציבור מת, משא"כ אם הוי חטא של אותו השבט בלבד ומתו אזי שאר הציבור פטורים.⁴⁰
footnotes: ⁴⁰ אמנם יש לעיין בזה דיתכן לומר דדין ציבור לא מת חל נמי על שבט אחד ולא רק על כלל ישראל כולו. אולם אליבא דהנ"ל בשיטת ר"ש דהפר דשבט א' מביא אינו קרבן ציבור אלא קרבן השותפין אזי לא חל דין ציבור אינו מת בפר זה, דהו"ל קרבן השותפין שמתו וכחטאת שמתו בעליה. ועיין בגמ' לקמן (דף ו.) דכהנים אקרי קהל והויין ציבור שלא מת.