גמ'. א"ל רבינא משום דאיכא למימר עבד עברי הנמכר לעובד כוכבים יוכיח, שיפה כחו ליגאל בשנה שניה, ואין לוה וגואל וגואל לחצאין.

יוצא מדברי רבינא דאע"ג דבנוגע לעבד עברי הגמ' נסתפקה לעיל (כ:) האם הוא נגאל לחצאין או לא, מ"מ פשיטא דאינו לוה וגואל. והטעם דאינו לוה וגואל הוא כמו דמבואר ברש"י (ד"ה עבד עברי) דהפסוק בעבד עברי משמע דהעבד צריך שיהיה לו הכסף בעצמו, וז"ל ואין לוה וגואל דהא או השיגה כתיב עכ"ל. אבל הרמב"ם (פרק ב מהלכות עבדים הל"ז) פסק דעבד עברי דנמכר לעכו"ם לוה וגואל נגד הפשיטותא דרבינא, וז"ל הנמכר לעכו"ם אם לא השיגה ידו לגאול קרוביו פודין אותו וכו' ויש לו ללוות ולגאול את עצמו מן העכו"ם וגואל לחצאין עכ"ל. ועיין בלח"מ דתמה על פסק דהרמב"ם דהרי הגמ' לא נסתפקה כלל בזה דעבד עברי אינו לוה וגואל.⁷³¹

footnotes: ⁷³¹ עיי"ש דהלחם משנה הציע דאולי היה להרמב"ם גירסא אחרת בגמ' דהאיבעיא לעיל (כ.) היה לגבי גאולה לחצאין וגם לגבי האם לוה וגואל.

ונראה לבאר דבכל משך הסוגיא הגמ' השווה את הדין דגאולה לחצאין ואת הדין דלוה וגואל. דהרי בשדה אחוזה אין גאולה לחצאין וג"כ אינו לוה וגואל. ובבתי ערי חומה נחלקו התנאים האם שניהם חלין או שניהם אינן חלין, אך יש לשניהם דין אחד. ובמקדיש שדה אחוזה הדין הוא דלוה וגואל וגואל לחצאין. וי"ל דהרמב"ם הבין דאין זה מקרה דשני הדינים תמיד הולכים ביחד, אלא דשניהם תלויים בגדר דהפדיון. דהרי ביארנו לעיל (כ: בענין גאולה לחצאין אות א') דהדין דגאולה לחצאין תלוי האם הפדיון הוי חלות דין פרעון חוב דאזי בודאי יש גאולה לחצאין, או"ד דהפדיון הוי חלות דין של קנין חדש דאזי מסתבר דאינו נגאל לחצאין. וי"ל דגם הדין דלוה וגואל תלוי באותה השאלה, דהרי אם פדיון הוי חידוש התורה דיש לאדם זכות לקנות את השדה מחדש בע"כ של המוכר, אזי מסתבר דיש דינים מסויימים לקנין הזה ואם אין לאדם הממון בעצמו לא חידשה לו התורה את הקנין. אמנם אם יסוד דין הפדיון הוי חלות של פריעת חוב, אזי אין טעם לומר דאינו לוה וגואל דהרי בפרעית חוב דעלמא אין חילוק היאך הלוה קיבל את הכסף, והעיקר הוא רק דהבע"ח יקבל את דמי חובו מהלוה.

ולפי זה אתי שפיר פסק הרמב"ם. דהרי הרמב"ם פסק כמו האת"ל דאביי לעיל (כ:) דעבד עברי דנמכר לעכו"ם נגאל לחצאין. ולפי"ז יוצא דהגדר דגרעון כסף בנמכר לעכו"ם הוא פריעת חוב. וא"כ, מסברא יוצא דהעבד יכול להיות לוה וגואל כדי לפרוע את החוב לאדונו העכו"ם, אע"פ דהדין הזה אינו מופיע להדיא בגמ'. וזהו הטעם דהרמב"ם פסק נגד רבינא בסוגיא דידן.

גמ'. כדאמר רב נחמן בר יצחק לקרוב קרוב קודם, ה"נ לקרוב קרוב קודם.

א בגדר הדין דקרוב קרוב קודם בענין גאולה

מבואר בגמ' דלכל הפחות בגאולת שדה אחוזה ובגאולת עבד עברי הנמכר לעכו"ם יש דין דגאולת קרובים, ומהריבוי ד"יגאלנו" לומדים דקרוב קרוב קודם. ויש לעיין בגדר הדין דקרוב קרוב קודם, האם ר"ל דכל הדין דגאולת קרובים שייך רק למי דהוי הכי קרוב ואין דין דגאולת קרובים חל כלל לקרוב השני כל עוד דהקרוב הראשון בחיים. ולפי"ז אפי' אם הקרוב הראשון אינו רוצה או אפי' אינו יכול לגאול מ"מ הדין דגאולת קרובים אינו חל לגבי הקרוב השני. או"ד הדין דקרוב קרוב קודם הוא רק לקדימות בעלמא אבל בעצם כל הקרובים שייכים לדין דגאולת קרובים. וא"כ אם הגואל הראשון אינו רוצה או אינו יכול לגאול, אזי הדין דגאולת קרובים חל על הקרובים האחרים.

וכדי לבאר את הספק יותר נראה להוסיף דהרי מצינו כמה מיני דיני קורבה בתורה דכל אחד שונה מהשני. דבקורבה לעדות ובקורבה לעריות יש כמה אנשים דנחשבים כקרובים בבת אחת אע"פ דיש מי דיותר קרוב מהשני. אבל בירושה לכאורה יש דין אחר לקורבה, דהיינו מי שקרוב יותר מבטל את החלות שם קרוב ממי שיותר רחוק. כלומר דאם הבן קיים אזי אין חלות שם קרוב לאח כלל. ולכן יש להסתפק בדין דגאולת קרובים, האם הוא דומה לעריות ועדות, והדין גאולה בעצם חל על כל הקרובים ביחד אלא דיש קדימות להכי קרוב, או"ד הדין דגאולת קרובים דומה לירושה והחלות שם קרוב חל רק על אדם אחד, או על סוג אחד דקורבה, כמו על כל הבנים ביחד.

ונראה דרש"י והרשב"א נקטו כצד השני דגאולת קרובים דומה לירושה והדין קורבה חל רק לאדם אחד. דרש"י (ד"ה לקרוב קרוב) כתב וז"ל ואם אין לו דוד בן דודו ואי לאו משאר בשרו עכ"ל, ומשמע מדבריו דהבן דוד גואל רק אם "אין לו דוד". אבל אם יש לו דוד, אזי אפי' אם הדוד אינו יכול או אינו רוצה לגאול מ"מ אין הבן דוד יכול לגאול. וכן איתא ברשב"א (ד"ה כדאמר) בהדיא וז"ל אבל השתא דכתיב יגאלנו רבה כל הגאולות לעכב שיהו דוקא כסדר הזה ואם בן דודו אמיד ודודו אינו אמיד אינו נגאל עכ"ל.⁷³²

footnotes: ⁷³² אבל עיין במאירי (כא. ד"ה כל שביארנו) דמשמע מדבריו דהדין דקרוב קרוב קודם מהווה דין קדימות בעלמא וז"ל ואם באו שנים לגאול הקרוב קרוב קודם שנאמר או דודו או בן דודו או אחד מאחיו יגאלנו עכ"ל.

ולפי"ז נראה דהדין דגאולת קרובים דומה לדין ירושה באופן אחר. דהיינו דאם מת מי דיותר קרוב אזי הדין דקרוב חוזר למי דרחוק יותר אם הוא הכי קרוב דקיים כמו דמצינו בירושה. אבל עוד צ"ב בזה.⁷³³

footnotes: ⁷³³ לכאורה כן איתא בגמ' למ"ד דגאולת קרובים רשות וז"ל וכי יש אדם בישראל שאין לו גואלין עכ"ל.

ב בדין קורבה בגואל הדם

וכמו"כ יש לעיין בגדרי קורבה בדין גואל הדם. דאיתא ברמב"ם (פרק א מהלכות רוצח הל"ב) וז"ל מצוה ביד גואל הדם שנ' גואל הדם הוא ימית את הרוצח, וכל הראוי לירושה הוא גואל הדם עכ"ל. ומזה דהרמב"ם השווה את הדין דגואל הדם לדין ירושה, משמע דהמצוה חלה על אדם הכי קרוב לבד ולא על שאר הקרובים. אמנם לכאורה לפי"ז יש להקשות מההלכה הבאה ברמב"ם (פרק א מהלכות רוצח הל"ג) וז"ל האב שהרג את בנו, אם היה לנהרג בן הרי זה הורג אבי אביו מפני שהוא גואל, ואם אין לו בן אין אחד מן האחין נעשה גואל הדם להמית את אביו אלא בית דין ממיתין אותו עכ"ל. ומקור הדין הוא במכות (יב.) דהשווה את הדין דאין האח הופך להיות גואל הדם לאב הרוצח לדין הכללי דאין הבן יכול להיות שליח ב"ד להכות את אביו, וז"ל וכן תנא דבי רבי ישמעאל לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללתו, חוץ ממסית עכ"ל. ולכאורה צ"ע דלפי הרמב"ם דרק מי שבא בירושה מהווה הגואל הדם, אזי למה בעינן דין מיוחד דאין האח של הנרצח הופך להיות גואל האדם להרוג את האב, דהרי האב קודם בירושה ואין הו"א בכלל דאפשר לדלג על האב כדי שהאח יהפוך להיות גואל הדם.

ובילדותי שאלתי את הקושיא הזאת למו"ז הג"ר אליהו מפרוזי'ן זצ"ל. והוא השיב דאע"פ דבעלמא האב קודם לירושה מהאח, מ"מ כאן הרמב"ם איירי היכא דהנרצח מת בלי בנים, ואם היה נשוי אזי אשתו נופלת ליבום. וא"כ האח המייבם קם על שם אחיו המת לנחלה ויורש את אחיו המת אפי' במקום האב. ולפי"ז שפיר מובן דברי הגמ' דיש הו"א דהאח המייבם הוא קודם לאב וראוי לירושה ולכן יחול עליו שם גואל הדם.

אבל אני הקשיתי על דברי מו"ז זצ"ל דאע"פ דבפועל האח המייבם קודם לאב לירושה, מ"מ מסברא זה אינו מעלה ואינו מוריד לגבי הדין קורבה דגואל הדם. דבעלמא הדין דירושה תלוי בחלות שם שארו הקרוב אליו וכל הקודם בקורבה קודם בירושה. ולפי"ז האב קודם בירושה מכיון דהאב יותר קרוב לבנו מהאחין. אמנם הדין דהיבם יורש את אחיו אפי' במקום האב אינו תלוי בחלות קורבה בין האחין אלא מהווה דין אחר דיקום על שם אחיו לנחלה. וא"כ אין לזה שייכות לדין של גואל הדם, ואע"פ דבפועל האח המייבם יורש את אחיו המת, מ"מ האב עצמו ראוי להיות גואל הדם, והדרא קושיא לדוכתא. ומו"ז זצ"ל הסכים לי.⁷³⁴

footnotes: ⁷³⁴ וע"ע בזה ברשימות שיעורים ליבמות (יז: רש"י ד"ה והא) דרבינו זצ"ל ביאר דנחלקו הראשונים האם יבם יורש מדין ירושה דעלמא אלא דיש לו קדימות, או דיש לו דין אחר דירושה. ורבינו זצ"ל הזכיר דיש לזה נ"מ בנוגע לגואל הדם.

אולם לכאורה נראה לפרש את כל דברי הרמב"ם באופן אחר. דהמלים "כל הראוי לירושה" אינו משמע כל הקודם לירושה ולא קרוב אחר, אלא כל מי דמוגדר כ"ראוי לירושה" נחשב כגואל הדם אע"פ דאינו יורש בפועל. וא"כ שפיר מובן למה יש הו"א דהאח נחשב כגואל הדם להרוג את אביו אע"פ דהאב יורש קודם להאחין.

אבל אם "כל הראוי לירושה" כולל כל היורשים בבת אחת לכאורה צ"ב דמי נחשב כ"ראוי לירושה". דהרי כל ישראל בעצם ראוי לירוש כל ישראל אחר דכל עם ישראל קרובים אחד לשני, כדמבואר בגמ' (ב"ב קטו:) דהנחלה ממשמשת והולכת עד ראובן. וכן איתא בסוגיא דידן דאין לך אדם מישראל דאין לו גואלים. ולכאורה קשה לומר דכל ישראל (חוץ מהגרים) נחשבים כגואלי הדם מכיון דיש להם אפשרות לירוש אם מתו כל הקודם מהם בירושה.

וי"ל דיש לעיין בגדר דמשמוש נחלה, האם אמרינן דמי דיורש בפועל נחשב כקרוב המת וזוכה בירושה ישיר מהמת, או"ד הוא אינו יורש באופן ישיר מהמת אלא דמי דיותר קרוב זוכה בירושה בקבר ואז הירושה עוברת ליורשיו דעדיין בחיים. ונחלקו בזה הראשונים. ועיין ברמב"ן עה"ת (במדבר פרק כז פסוק ט) דרק הבן והאב יורשים באופן ישיר וכל שאר הקרובים יורשים מהם, וז"ל ועוד כי הירושה היא בשלשלת הזרע ביוצאי חלציו לא בצדדין, אם כן "ונתתם את נחלתו לאחיו" משמע נחלה שהאב יורש בקבר וממנו תבא לאחים עכ"ל.⁷³⁵ ומסברא נראה לחלק בין הקרובים דמוזכרים בתורה ושאר כל הקרובים. די"ל דבנו, בתו, אביו, אחיו ואחי אביו דמוזכרים בתורה יורשים באופן ישיר מהמת, לעומת כל שאר קרובים דנכללים במלים "ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו וירש אתה" דרק יורשים דרך הקרובים הכתובים בקרא. וע"פ זה נראה לבאר דברי הרמב"ם לגבי גואל הדם ד"כל הראוי לירושה הוא גואל הדם", דכוונתו היא להקרובים דמוזכרים בפרשת פנחס דיורשים באופן ישיר ולא בדרך משמוש נחלה בקבר, דכולם נחשבים כגואלי הדם.⁷³⁶ וגם נראה דהיכא דכל הקרובים האלו דמוזכרים בתורה מתו והירושה ממשמשת והולכת לקרובים שלהם, אזי מי דיורש בפועל גם נחשב "ראוי לירושה" ומהווה הגואל הדם.

footnotes: ⁷³⁵ ועיין ברעק"א (על שלחן ערוך חושן משפט סימן רפא סעיף א) דדייק מלשון הרמב"ם דאח יורש באופן ישיר מאחיו ולא מהאב בקבר. ⁷³⁶ ועיין ברשימות שיעורים ליבמות (לז: הערה 55) דרבינו זצ"ל הזכיר כל המהלך הזה בדברי הרמב"ם בקצרה.