Reshimot Shiurim on Kiddushin Daf 25a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גמ'. אמר עולא הכל מודים בלשון לענין טומאה דגלוי הוא אצל השרץ.
מבואר בגמ' דלכו"ע הלשון הוי בית הסתרים לענין טבילה במקוה ומאידך יכול לקבל טומאה. ולכאורה צ"ב דהרי כמו דיש דין דבית הסתרים אינו צריך ביאת מים כמו"כ יש דין דבית הסתרים אינו מקבל טומאה (נדה מב:), וא"כ מה החילוק בין בית הסתרים לענין קבלת טומאה לבין בית הסתרים לענין טבילה. ונראה לבאר דהדין דבית הסתרים לענין טומאה והדין דבית הסתרים לענין טבילה חלוקים ביסוד דיניהם. דהיינו, דבטבילה יש דין דכל דבר שהוא מתחת פני הגוף לא צריך ביאת מים. מאידך לענין קבלת טומאה הדין הוא דכדי לקבל טומאה הדבר הטהור צריך לגעת בדבר הטמא, והיכא דהדבר הטהור הוי מתחת פני הגוף אזי פקע חלות שם מגע של הדבר הטמא עם הדבר הטהור. ברם בית הסתרים מפקיע חלות שם מגע רק היכא דהדבר הטהור אינו יכול לזוז. אבל הלשון, אע"פ דהוא נמצא מתחת פני הגוף אך מכיון דהאדם יכול להזיז אותו, אזי שייך בו חלות שם מגע ולכן הוא יכול לקבל טומאה.
ולפי"ז לכאורה אפשר להבין למה הגמ' השווה לפי רבי הדין דהלשון בהלכות טומאה והזאה ודין הלשון בנוגע דיציאת ראשי אברים. דהרי טומאת מגע תלויה בזה דהאדם יכול להשתמש בלשון ולהזיז אותו. וכמו"כ שן ועין תלוי בביטול מלאכה כדלעיל (כד:) דהיינו, דהאדם יכול להשתמש באבר לתשמיש מסויים. ולכן היה מסתבר לגמ' דאם לפי רבי יש ללשון מלאכה בנוגע להלכות יציאת ראשי אברים, כמו"כ ראוי לומר דהוא מקבל טומאה והזאה, מכיון דיש בו דין מגע.
גמ'. נהי דביאת מים לא בעינן מקום הראוי לבוא בו מים בעינן כדרבי זירא דאמר רבי זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ושאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו.
עיין ברשב"א (ד"ה הא דאמרינן) שהקשה דלכאורה הדין דראוי לבילה לא שייך כלל לדיני חציצה בטבילה, וז"ל קשיא לן והא לא דמיא לדר"ז דבשלמא בדר"ז בעי' ראוי לבילה משום דכתיב בלולה בשמן ולכתחלה בילה צריכה, וגבי אלם ואלמת בפרק מצות חליצה לפי שאינם בואמר ואמרה, ובקריאת בכורים בפרק המוכר את הספינה משום וענית ואמרת, וכן בכל שאר המקומות שהוזכרו דברי ר' זירא כיוצא באלו, אבל כאן שא"צ ביאת מים ואפי' לכתחלה למה הוצרך למקום ראוי לביאת מים עכ"ל. וכוונת הרשב"א היא דבמצוות כמו בלילת קרבן מנחה, חליצה ומקרא ביכורים ניתן לומר דיש דיני לכתחילה ובדיעבד ודברים המעכבים ולכן יש לנו ג' מדרגות. כלומר, דיש דין לכתחילה דהקרבן מנחה צריך להיות בלולה, ובדיעבד הקרבן כשר אפי' בלי בלילה, ויש מדריגה שלישית דהקרבן פסול אם אינו ראוי לבילה. אבל טבילה במקווה אינה קיום מצווה אלא דפועל חלות טהרה. וא"כ אם החלות הזאת חלה בלי ביאת מים לבית הסתרים היאך שייך לומר שיש דין דחציצה פוסלת את הטבילה.
ובאמת מכח הקושיא הזאת הרשב"א הביא דעה דהדין חציצה בבית הסתרים הוי מדרבנן בעלמא, וז"ל וי"מ דמדרבנן בעלמא לפי שצריך טבילה כל גופו ד"ת התקינו דלשון ושנים שפעמים מגולין יהו צריכין [להיות] ראוין לבוא בו מים עכ"ל. ולפי"ז באמת הנחת הקושיא נכונה והדין דראוי לבילה שייך רק במצוות ולא בחלויות.
אבל יש להעיר דמדברי הרמב"ם (פרק ב מהלכות מקוואות הלי"ג) מבואר דחציצה בבית הסתרים פוסלת את הטבילה מדאורייתא, וז"ל נדה שנתנה שערה בפיה או שקפצה ידה או שקרצה בשפתותיה או שנמצא עצם בין שיניה כאילו לא טבלה עכ"ל. וא"כ חזרה קושיית הרשב"א למקומה.
ונראה לבאר דאע"פ דבית הסתרים לא צריך ביאת מים בפועל אין הפשט דבית הסתרים הוא מופקע מטבילה. אלא דיש ב' דינים בטבילה במקווה: א) צריך ביאת מים על כל שטח פני הגוף, ב) בבית הסתרים חל חלות שם טבילה אע"פ דלא בעינן שם טבילת מים בפועל. וי"ל דחציצה אינה רק דבר במציאות דהמים אינו מגיע למקום הזה בגוף, אלא דחציצה מפקיעה חלות שם טבילה מהמקום דיש בו החציצה. ולפי"ז שפיר מובן למה בעינן שלא יהי דבר החוצץ אפי' בדברים דמוגדרים כבית הסתרים.⁸²⁰
footnotes: ⁸²⁰ והשווה לדברי רבינו זצ"ל ברשימות שיעורים למס' נדרים (עג. ד"ה חרש אות ב') דהעלה ב' פירושים האם טבילה חלה ע"פ דין בבית הסתרים או לא. ועיין בדברי האגרות משה (יו"ד חלק א' סימן צח) בדעת הראב"ד דביאר שלא כדעת רבינו זצ"ל, וז"ל אין שייך זה במעשה הטבילה רק שהוא דין אחר המעכב טהרת הטבילה שהצריכה תורה שיהיה הטובל איש בלא דבר חוצץ גם בביה"ס ואז יהיה ראוי להטהר בטבילה אבל במעשה הטבילה ליכא שום חסרון בחציצה דביה"ס דהא באו המים בהטבילה לכל מקום בגופו שהצריכה תורה שיבואו המים לשם עכ"ל.