Reshimot Shiurim on Kiddushin Daf 58b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
משנה. וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום, ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני.
המשנה איירי היכא דהשני קידשה תוך ל' יום דאז היא מקודשת לשני. אמנם הרמב"ן (ד"ה ובא אחר) דייק מזה דהמשנה נקט "מקודשת לשני" ולא ד"אינה מקודשת לראשון" דאם האישות דהשני נסתלקה תוך ל' יום דהיא חוזרת להיות מקודשת לראשון, וז"ל מדלא קתני ואינה מקודשת לראשון, שמע מינה שאם גירשה שני בתוך שלשים חלו קדושי ראשון עכ"ל.
ויש לדייק דהרמב"ן סבור דהטעם דאין קידושין תופסין באשת איש אינו משום דהיא ערוה, דא"כ מכיון דהיא מקודשת לשני ונעשה ערוה לראשון אזי חלות הקידושין עם הראשון היתה נפקעת לגמרי. אלא צ"ל דלפי הרמב"ן אין קידושין תופסין באשת איש מכיון דהיא כבר קנויה לבעלה.¹ וא"כ י"ל דהקנין דבעל מונע מעשה וחלות קנין קידושין דאחר. אמנם במקרה דידן, מכיון דמעשה הקידושין הראשון כבר נעשה לפני קידושי השני אזי אין סתירה בין חלות קידושין דשני לבין מעשה הקידושין דהראשון דהרי כבר נעשה מלפניו. ולכן היא יכולה להיות מקדושת לשני ואעפ"כ מעשה הקידושין דראשון מיתלא תלוי וקאי ויכול להחיל חלות קידושין לראשון אחרי גירושי השני.
footnotes: ¹ ובענין הזה ע"ע בשיעורים לקמן (דף סז: גמ'. אשת איש נמי איכא למיפרך) ובהערות שם.
ונראה דזה שייך רק בקידושין. אמנם בדיני ממונות דעלמא, היכא דראובן עשה מעשה קנין בחפץ כדי לקנות לאחר ל' ואז בא אחר וקנה אותו תוך ל' ואז מת השני, דאפי' הרמב"ן מודה דאין הראשון חוזר להיות הבעלים לאחר ל' אלא דנפקע קנין דראשון לגמרי. והסברא בזה הוא דבקנין ממון יש סתירה בין בעלות דהשני עם מעשה הקנין דראשון כי בדיני ממונות אין לחלק בין מעשה הקנין לבין חלות הקנין. אמנם בקנין איסור דקידושין יש לחלק בין מעשה הקנין לבין חלות הקנין וי"ל דחלות הקנין דשני לא מהווה סתירה למעשה הקידושין דראשון.²
footnotes: ² רבינו זצ"ל הוסיף דכן איתא בר"ן בנדרים. ולכאורה כוונתו לר"ן בנדרים (כח:-כט.). איתא שם במשנה וז"ל הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו, טלית זו קרבן עד שתשרף אין להם פדיון עכ"ל. והגמ' (כח:) הביאה מחלוקת אמוראים בגדר הדין דאין להם פדיון וז"ל ולעולם אמר בר פדא פדאן חוזרות וקודשות, פדאן חוזרות וקודשות, עד שיקצצו, נקצצו פודן פעם אחת ודיו. ועולא אמר כיון שנקצצו שוב אין פודן עכ"ל. והר"ן הביא מהרשב"א דבדיני ממונות כו"ע לא פליגי דהקונה יכול לזכות בחפץ פעמיים וז"ל דמהא שמעינן לדיני ממונות שהאומר לחבירו לך חזק וקני שדה או שתהא נתונה לך מעכשיו עד שאלך לירושלים וחזר וקנאה ממנו קודם שעלה לירושלים חוזר וזוכה בה מקבל שכך א"ל לעולם יהא שלך עד שאעלה לירושלים ומעכשיו ולאותו זמן שיקנה אותו ממנו נותנו לו עכ"ל. הרי דהרשב"א סבור דאע"פ דהמקנה קנה אותו מהקונה, מ"מ הקונה זוכה בו שוב מכח מעשה קנין הראשון. אמנם הר"ן עצמו הביא החכם הגדול ר' משה קרטבי דחלק על הרשב"א ונקט דבדיני ממונות אין המקבל זוכה בו פעם שנייה אחרי קנין דהמקנה וז"ל ואפ"ה דוקא בהקדש הוא דאמר הכי משום דקדושה לא פקעה בכדי אבל דיני ממונות כיון דודאי זכייה דממונא פקעה בכדי וכדאמרינן נכסי לך ואחריך לפלוני אין לשני אלא מה ששייר ראשון ומה ששייר ראשון מיהא אית ליה דפקע זכותיה דראשון בכדי ה"נ כי אמר שדי נתונה לך עד שאעלה לירושלים מכי עלה לירושלים פקע זכותיה הלכך למאי נימא דכי אמר עד שאעלה שנתכוון לומר שאפילו יקנה אותה ממנו תחזור להיות קנויה למקבל הא ודאי לית לן למימר הכי כיון דאית לן לפרושי לישניה כפשטיה לומר שנתכוין לקנותה לו עד שיעלה לירושלים בלבד ולא לאחר מכן עכ"ל. אך לכאורה הר"ן הפוך מסברת רבינו זצ"ל דהרי לרשב"א קנין דהראשון חוזר וחל פעם שנית ולא בטל בגלל קנין דהשני, ואילו ר' משה קרטבי לא חולק על זה אלא לומד דלא זו היתה כוונתו כשהקנה לו עד שיעלה לירושלים דרק התכוון להקנות לו לקנין לזמן ולא לקנותו פעם שנית, ודו"ק.
אמנם הרשב"א והרא"ש חולקים על הרמב"ן מהגמ' לקמן (נט.-נט:) דהאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום, היא יכולה לחזור בה תוך ל' יום. ועל פי זה הקשה הרשב"א דעצם קבלת הקידושין מהשני מהווה חזרה מקידושי ראשון וז"ל וקשיא לי בהא טובא חדא דהא קי"ל כר' יוחנן דאמר לא בא אחר וקדשה וחזרה בה אתי דבור ומבטל דבור וכשחזרה בה בדבור בודאי פקעי קדושי ראשון לגמרי דאפילו חזרה תוך ל' יום ורוצה להתקדש לו אעפ"כ אינה מקודשת דהא בטלה דבוריה לגמרי וכו' כיון שכן כ"ש כשפשטה ידה וקבלה קדושין משני דהוי ביטול אלים טפי דאיכא מעשה ואתי מעשה ומבטל דבור עכ"ל.
והרמב"ן עצמו כבר הרגיש בזה וכתב וז"ל דאפי' לרבי יוחנן דאמר חוזרת לא אמר אלא כשחזרה ואמרה כן ומשום דאתי דיבור ומבטל דבור אבל בלא חזרה בדבור ממש לא עכ"ל. כלומר, דהרמב"ן נקט דכדי לחזור מהקידושין תוך ל' האשה צריכה לומר דהיא חוזרת בפירוש, ולכן קבלת קידושין מאחר אינו מהווה חזרה. ונראה לבאר דלפי הרמב"ן חזרה אינו רק אומדנא דעלמא דהיא אינה רוצה עוד בקידושי ראשון, דהרי לפי"ז שפיר הקשה הרשב"א דקבלת קידושין מהשני הויא הוכחה מעלייתא דהיא אינה רוצה להתקדש לראשון. אלא, דחזרה הויא דין עקירה דעוקר ומבטל את המעשה הראשון והדין הזה חל רק ע"י דיבורה במפורש דהיא אינה רוצה עוד בקידושי ראשון.³ אמנם גם הרשב"א והרא"ש יכולים להסכים דחזרה הוי דין עקירה ולא רק אומדנא, אלא דנקטו דגם המעשה דקבלת קידושין מהשני נחשב כעקירה של המעשה הראשון.
footnotes: ³ ויש להעיר מדברי הר"ן (כג: דפי הרי"ף ד"ה ובא אחר) דביאר בדעת הרמב"ן דקבלת קידושין משני אינו יוצר אומדנא דהיא באמת חוזרת לגמרי מקידושי הראשון. וגם יש לעיין מהסוגיא המדמה מחשבת טומאה לביטול קידושין האם מחשבת הטומאה מהווה מעשה ביטול או כוונה בעלמא.
גמ'. תנא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות, ותנא דידן הלך נמי דקתני הלך ברמאות.
ויש להסתפק האם השליח נחשב כרמאי משום דלא קיים את שליחותו או"ד דוקא מפני דהוא קידשה בעצמו. והנ"מ הוא היכא דהשליח קידש את האשה בשביל אדם אחר, דלפי הצד הראשון השליח עדיין נחשב כרמאי, אמנם לפי הצד השני הוא אינו רמאי. ונראה דמסתבר כמו הצד השני.