תוד"ה ורבי ישמעאל. בא"ד. ושמא יש לומר אם הולד כשר א"כ הוא הולך אחר העובד כוכבים וכו' אבל השתא דקסבר הולד ממזר א"כ הולך אחר אמו ואיכא למיחש טפי שלא תנשא לעובד כוכבים.

עיין במהרש"א דיש ב' גירסאות בדברי התוס'. דבגירסא אחת איתא "וליכא למיחש לכך אם תנשא לעובד כוכבים", ולפי"ז התוס' סבורים דעבד ועכו"ם הבא על בת ישראל הולד כשר פירושו דהוא גוי גמור ויכול להתגייר ולהיות ישראל כשר (עיין בכל זה בשיעורים לעיל סח: בענין עבד ועכו"ם הבא על בת ישראל). וא"כ מובן תירוץ התוס' דלפי המ"ד הולד כשר אין טעם שכותי לא ישא כותית אפי' אם הכותי הוא בת ישראל, דהרי שניהם נכריים. אמנם יש גירסא אחרת וז"ל וליכא למיחש כל כך אם תנשא לעובד כוכבים עכ"ל. ולפי"ז משמע דבאמת לפי המ"ד הולד כשר, הולד ישראל הוא ואעפ"כ אין למיחש כל כך אם הוא נושא כותית דהיא נכרית. וצ"ע דהרי בין המ"ד הולד ממזר ובין המ"ד דהולד כשר שניהם סבורים דהוא ישראל, וקשה א"כ למה חוששין דלא ישא גויה רק לפי המ"ד דהולד ממזר ולא לפי המ"ד דהולד כשר.

ונראה לבאר ע"פ מה דייסדנו לעיל (סח: בענין עבד ועכו"ם הבא על בת ישראל, אות ב) דיש סתירה בין חלות ממזרות לבין חלות גיות, דהיינו שחלות גיות מונע את חלות ממזרות מלחול. ונמצא דלפי המ"ד הולד ממזר הולד מתייחס רק לאמו הישראלית ולא לאביו הגוי דהרי אם יש בו חלות גיות אזי א"א שגם יהיה בו חלות ממזרות. אמנם לפי המ"ד דהולד כשר ואינו ממזר, י"ל דאכן הולד ישראל אבל חל בו פסול גיות וזה מפקיע את חלות הממזרות מלחול.

ולפי"ז אפשר להבין דברי התוס'. דהרי י"ל דהאיסור לישא נכרית תלוי בזה דהחתנות עם הנכרית מסירה את בנם מהקב"ה ומזהמת את בנם בגיות.⁷⁴ וא"כ לפי המ"ד דעכו"ם הבא על בת ישראל הולד ישראל עם חלות גיות אזי אין לחוש כל כך לאיסור חתנות עם גויה דהרי כבר יש בו חלות גיות. אמנם אם הולד ממזר, אזי מוכח דאין בו חלות גיות ולכן מובן דיש איסור גמור לישא נכרית ולהחיל חלות גיות בולד שלהם.

footnotes: ⁷⁴ ובגדר הפסוק דכי יסיר והקשר דהסרה ללאו דלא תתחתן, עיין בשיעורים לעיל (סח: תוד"ה בנך, אות א).

תוד"ה ורבי ישמעאל. בא"ד. וא"ת היכא אשכחן וכו' אבל אזהרתו לביאתו לא שמעינן וצריך לומר דכיון דאין קידושין תופסין בהן הוי ממזר דהא בהא תליא.

יש ב' חידושים בדברי התוס'.

א) בתירוצם נקטו במפורש דממזרות תלוי באי-תפיסת קידושין ולא באיסור ביאה. ועיין בשיעורים לעיל (סז: ד"ה אשת איש) דהארכנו בזה.

ב) משמע מדבריהם דאין איסור לאו בביאה עם נכרית. וזה נגד הרמב"ם ועוד ראשונים דהבאנו לעיל בשיעורים (סט. ד"ה עשרה יוחסין וכו' נתיני). ונראה דהתוס' מודים דיש איסור דאורייתא בביאה דרך חתנות עם נכרית אבל אין איסור לאו במעשה ביאה דעלמא. ולכן אם ממזרות היה תלוי באיסור לאו לא היה ממזרות מישראל ונכרית דהרי הביאה עצמה אינה אסורה מדאורייתא.⁷⁵

footnotes: ⁷⁵ אמנם עיין בתוס' הרא"ש (ד"ה סבר) דהקשה היאך הולד ממזר אם אין איסור דאורייתא לבעול נכרית שלא בדרך חתנות. ותירוץ בב' אופנים וז"ל ונ"ל דלא הוי ממזר אלא מדרבנן וכו' א"נ דרך חתנות דאיכא איסורא דאוריתא גמרינן מאשת אב עכ"ל.

גמ'. ואי ס"ד סבר לה כר"ע, השתא ממזר הוי, מיפסל בביאתו מיבעיא.

מבואר בגמ' דאם הולד ממזר אזי פשיטא מסברא דישראלית הנבעלת לעכו"ם פסולה. ויש לעיין בגדר הקשר בין הדברים. ונחלקו הראשונים בפירוש הגמ'.

התוס' (ד"ה השתא) הביאו מרבינו שמשון מקוצי דבעצם אין קשר בין זה דהולד ממזר לפי רבי עקיבא לבין הפסול דהאשה. אלא דמכיון דר"ע סבור דאין קידושין בחייבי לאוין ממילא יש לכלול עבד ועכו"ם ביחד עם שאר הלאווין דנלמדים מפסוק אחר ד"ובת כהן כי תהיה לאיש זר", וא"כ אין צורך לדרשא מיוחדת שעבד ועכו"ם פוסלים אשה לתרומה. וכבר העירו התוס' בעצמם שזה קצת דחוק בלשון הגמ'.

ויש לבאר את הגמ' באופן אחר על פי שיטת הראב"ד. דהרי הרמב"ם (פרק יח מהלכות איסו"ב הלי"ח) פסק דכל ביאה עם פסול לה מחילה עליה חלות שם זונה, וז"ל מפי השמועה למדנו שהזונה האמורה בתורה היא כל שאינה בת ישראל, או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להנשא לו איסור השוה לכל, או שנבעלה לחלל אע"פ שהיא מותרת להנשא לו וכו' אבל הנבעלת לאחד מאיסורי לאוין השוין בכל ואין מיוחדין בכהנים, או מאיסורי עשה ואין צריך לומר למי שהיא אסורה לו משום ערוה, או לעכו"ם ועבד הואיל והיא אסורה לו להנשא הרי זו זונה עכ"ל. אמנם הראב"ד חולק על זה ונקט דחלות שם זונה חל רק באיסור כרת או היכא דאין תפיסת קידושין, וז"ל ליתנהו להני כללי שאין זונה אלא מחייבי כריתות או מעכו"ם ועבד שאין בהן קידושין מיהו כל הפסולים לבא בקהל אם באו עליה פסלוה מן הכהונה ומן התרומה ואפילו חלל משום דכתיב ולא יחלל זרעו מה הוא מחלל אף זרעו מחלל אבל ללקות עליה משום זונה לא עכ"ל. ונמצא דלפי הראב"ד שפיר מובן קושיית הגמ' דהרי אם הולד של עכו"ם הבא על בת ישראל הוא ממזר, זה מוכיח דאין תפיסת קידושין. ואם אין תפיסת קידושין בעבד ועכו"ם וישראלית אזי ביאה עמהם מחילה עליה חלות שם זונה ולא צריך גזה"כ מיוחדת לפסול אותה.

ועיין בסוף התוס' דהביאו ביאור אחר, וז"ל והר"ר שלמה מטריווא"ש מיישב הכי השתא ממזר הוי בעובד כוכבים וא"כ ביאתו ביאה ולא הוי כביאת בהמה דהולד אין ממזר מיפסיל בביאתו מיבעיא כמו שאר פסולין עכ"ל. והביאור בזה הוא דבאמת כל ביאה עם פסול לה פוסלה לכהונה. אמנם יש הו"א דעכו"ם הבא על בת ישראל אינו פוסלה מכהונה מכיון דביאתו כביאת בהמה ובכן ליכא חלות שם ביאה. אמנם מזה דהולד ממזר רואים דהולד מתייחס אחר אביו ונמצא דיש לגוי חלות שם ביאה דיכול לפוסלה מכהונה. מאידך לפי המ"ד דאין הולד ממזר אזי הביאור הוא דע"פ דין אין לו אב כלל, וא"כ י"ל דיש חסרון בחלות שם ביאה דגוי ולכן אין ביאתו פוסלה מכהונה בלי גזה"כ אחרת.