Reshimot Shiurim on Nedarim Daf 75a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גמ'. שאין חייבין סקילה כנערה המאורסה. לכאורה יוצא שאף עבד עברי אינו מפר נדרי שפחה החרופה לו מאחר שאין חייבין עליה סקילה.¹
footnotes: ¹ אך יעויין בירושלמי למתני' וז"ל אפי' אשם תלוי אין לה, מי מיפר לה עכ"ל. משמע שבשפחה חרופה איפה שיש אשם תלוי ע"ע מפר לה.
שם. ר"ן ד"ה כשם וכו'. ז"ל ומסתפקא לי כיון דיבם לא מצי מפר אב במקום יבם מן האירוסין אי מצי מפר או לא וכו' עכ"ל. ניתן לבאר את ספקו של הר"ן בב' אופנים:
א) יתכן שהר"ן מסופק בחקירתנו דלעיל אם נערה המאורסה נחשבת לגמרי ברשות אביה אלא שהארוס משתתף בהפרת האב (כרשב"א) או"ד יש לארוס זכות הפרה בפני עצמו כי איננה ברשות האב לבדו אלא ברשות שניהם. אם נערה המאורסה נמצאת ברשות אביה לגמרי ודין הארוס הוא רק לעכב בהפרת האב מסתבר שמאחר שאין ליבם כח הפרה האב יפר לבדו. לעומת זאת, אם נערה המאורסה אינה בלעדית ברשות אביה כי רשות ארוס דעלמא מפקיעה ומוציאה אותה מרשות האב י"ל שאף רשות היבם תפקיע אותה מרשות האב והאב לבדו אינו יכול להפר.
ב) יתכן שמסופק מהו הדבר המפקיע את רשות האב להפר לבדו, אם הוא זכות הפרת הארוס ומאחר שליבם למעשה ליכא זכות הפרה אינו מפקיע את רשות האב או"ד חלות אישות בעצמה מפקיעה והואיל ויש חלות אישות דזיקת יבום פקעה רשות האב ואינו יכול להפר עוד לבדו.
מסקנת הר"ן היא שבנדרים שנראו לארוס הראשון דין הארוס השני אינו להפקיע את רשות האב אלא מעכב הוא בהפרת האב ומאחר שליבם ליכא זכות הפרה אינו מעכב בהפרת האב והאב מפר לבדו. מאידך בנדרים שלא נראו לארוס הראשון אלא שנראו ליבם י"ל שחלות האישות השניה מפקיעה את רשות האב ובכן אף אישות דזיקה מפקיעה את רשות האב ואין האב מפר לבדו.
שם. גמ'. מיחל חלין ובטלין או"ד לא חלין כלל. ביאור הספק הוא אם הפרת הבעל לפני שנדרה חלה לבטל אף את מעשה הנדר ולכן א"א להתפיס בנדר או"ד חלה רק להתיר את איסורי הנדר ואפשר איפוא להתפיס במעשה הנדר שלא בטל.
בדומה לספק בסוגיא דילן מצוי בתוס' במס' נזיר (דף ס"ב. ד"ה מר זוטרא וכו') שכתבו דגם אם הבעל עוקר את הנדר מעיקרא יש התפסה – שלא כדין התפסה בנדר שהותר ע"י חכם וז"ל אפילו אם הבעל עקר הנדר מעיקרו חבירתה אסורה וכו' כי החכם אינו מתיר אלא בפתח וחרטה ומשוה ליה לנדר טעות מעיקרא והלכך כשהתיר הראשון הוי כאילו לא היה הנדר הזה מעולם כלל הלכך הותרו כולם אבל הבעל מיפר לאשתו בלא חרטה ופתח מגזירת הכתוב הלכך אפילו אי מיעקר קעקר לענין זה חשוב כאילו נשאר עליה נדר קצת וחבירתה אסורה עכ"ל. מובן דבריהם שאע"פ שהבעל עוקר את הנדר למפרע עכ"ז אינו דומה לחכם העוקר נדר למפרע כי החכם עוקר את עצם מעשה הנדר מעיקרא ואילו הבעל עוקר רק את איסורי הנדר ולא את מעשה הנדר, והתפסה חלה במעשה הנדר.
אך יתכן לחלק בין הסוגיא דמס' נזיר שהבעל הפר אחר שכבר חל הנדר שאף שעקרו למפרע אינו עוקר את מעשה הנדר אלא מתיר את חלות האיסורים בלבד, לבין הסוגיא דילן כשהפר לפני שנדרה שהוא עוקר גם את עיקר מעשה הנדר שכן ההפרה לא נתנה מקום למעשה הנדר שיחול.
וכבר דננו בשיעורינו לפרקנו בשיטת הרמב"ם המיוחדת שלמרות שהבעל מיגז גייז וההפרה שלו חלה מכאן ולהבא עכ"ז מבטלת ההפרה את עצם מעשה הנדר מכאן ולהבא. עיין ברמב"ם בפי"ג מהל' נדרים (הל"ב) ובכסף משנה שם.¹
footnotes: ¹ עי' בכלי חמדה ח"ד עמ' קלא - קלב.
והנה האחרונים הקשו ל"ל לגמרא הנ"מ של התפסה, והרי נ"מ אף כשנדרה ואסרה בית על עצמה ונמצאת בבית בשעת הנדר שאם חיילי ובטלי מיד עברה בנדרה. ונראה שלכ"ע אין חלות איסורין ורק מעשה נדר וגם אליבא דצד שחלין ובטלין, ולכן אף כשנמצאת בבית בשעת נדרה אינה עוברת, וכל הנ"מ הוא רק בהתפסה.
ר"ן ד"ה דאתפיס וכו'. ז"ל דלא דמי דשאני התם דאמר זה כזה וכו' עכ"ל. נראה שר"ל דבדהשתא קמתפיס ההתפסה היא בחפצא, ולפיכך מותר כשהתפיס בחפצא כבדהשתא והחפצא מותר. מאידך בהתפסה בנזירות באופן שאמר ואני כמוך אין ההתפסה בחפצא אלא במעשה הנדר ולכן ההתפסה חלה אליבא דצד דחלין ובטלין. (ועיין ברשימות שיעורים לשבועות חלק א' בענין התפסה ריש פ"ג)