Reshimot Shiurim on Sanhedrin Daf 28a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גמ' אשכחן קרובי האב קרובי האם מנלן אמר קרא אבות אבות תרי זימני.
עיין ברמב"ם (פי"ג מהל' עדות ה"א) וז"ל אין פסולין מדין תורה אלא קרובים ממשפחת אב בלבד, והם האב עם הבן והבן עם האב, והאחין מן האב זה עם זה ובניהן זה עם זה ואין צריך לומר הדודים עם בן אחיו, אבל שאר הקרובים מן האם או מדרך האישות כולן פסולין מדבריהם עכ"ל. ומבואר דלהרמב"ם רק קרובי האב פסולים מה"ת ולא קרובי האם, וצ"ב בזה. ונראה לבאר דיש ב' מיני קורבה: א) קורבה משום משפחה, ב) קורבה משום שאר בשר. דהנה רש"י והרמב"ם נחלקו בדין עבר כנעני האם אסור הוא מה"ת באחותו ושאר קרובים, דעיין ברמב"ם (פי"ד מהל' איסורי ביאה הי"ז- הי"ח) וז"ל העבד מותר לישא אמו כשהוא עבד ואין צריך לומר בתו ואחותו וכיוצא בהן, שכבר יצא מכלל עכו"ם ואין העריות האסורות על העכו"ם אסורות עליו ולא בא לכלל ישראל כדי שיאסרו עליו עריות האסורות על הגרים. ויראה לי שאם בא העבד על הזכור ובהמה יהרגו, שאיסור שתי עריות אלו שוה בכל האדם עכ"ל, ומלשון הרמב"ם משמע דלהרמב"ם אין איסור עריות בעבד כלל אלא בבא על הבהמה ועל הזכור, ומשמע דאף באופן שנולד עבד אין העבד נאסר באיסור עריות לאמו. אמנם עיין ברש"י (דף נח: ד"ה יצא מכלל נכרי) וז"ל ופקע שם בן נח מיניה עכ"ל, ודייק המנחת חינוך (מצוה א' אות י"ט) דלרש"י עבד מותר באמו באופן שנולד גוי ואח"כ נהיה עבד כנעני, דכשנתגייר להיות עבד כנעני תו אינו נאסר בקרוביו דבן נח דכקטן שנולד דמי. אמנם לכאורה לפי"ז אי נולד הקרוב דעבד כשהוא כבר עבד שפיר חל עליו איסורי עריות, ודלא כהרמב"ם. ונראה דרש"י סובר דאע"פ שאין לעבד יחוס מ"מ עבד נאסר מה"ת בקרובים וחל איסור עריות בעבד מה"ת. ונראה דס"ל דהא דעבד אין לו יחוס היינו דמופקע מדין קורבה שחל מדין יחוס משפחה אבל מ"מ גם בעבד כנעני חל דין קורבה דשאר בשר, ואיסורי עריות תלוי בדין שאר בשר ולא בקורבה מדין משפחה. ומצינו להיפך לגבי כהונה, דבן כהן הוי כהן אבל בן של כהנת שנשאת לישראל הוי ישראל, דכהונה תלויה בקורבת משפחה ומשפחת אב קרויה משפחה ומשפחת האם אינה קרויה משפחה. ואע"פ שאמו היא כהנת והיא שאר בשרו, לא חל דין כהונה מחמת דין קורבה דשאר בשר אלא מחמת יחוס משפחה. ונראה דלפי הראשונים דס"ל דקרובים מן האם פסולים מה"ת וכפשטות הסוגיא פסול קורבה תלוי בדין קורבה דשאר בשר, ולכן חל דין קורבה בין ממשפחת האב ובין ממשפחת האם. משא"כ הרמב"ם סובר דפסול קרוב מה"ת אינו חל אלא במשפחת האב, דס"ל דדין קורבה ליפסל לעדות תלוי בקרוב מדין יחוס משפחה ולא בדין קורבה דשאר בשר.
גמ'. כיון דמעלמא קאתי כדור אחד דמי.
יש לעיין בהא דס"ד דחתן כדור אחר דמי, דבשלמא לפי הרמב"ם (פי"ג מהל' עדות הי"ג) דאיש עם אשתו הוי כראשון בראשון אזי שפיר י"ל דע"י החתנות יש כאן תוספת של דור אחר. אמנם למסקנה נקטינן דכל פסול שחל על האשה חל ג"כ על בעלה, והחתן אינו נחשב כדור אחר. אך צ"ע לפי הראב"ד שסובר דבעל כאשתו פסול משום דאשתו כגופו והבעל הוי בעל דבר לגבי אשתו א"כ צ"ע מהו ההו"א שחתן הוי כדור אחר, ואמאי נימא דע"י החתנות חל תוספת של דור אחר אם החתן נחשב כאשתו. וי"ל דאליבא דהראב"ד יש ב' דינים בדין בעל כאשתו, דלגבי להעיד על אשתו הבעל פסול משום דהוי בעל דבר דאשתו כגופו. אמנם לגבי חישוב קורבה דשאר קרובים סד"א דהבעל נחשב כדור אחר. ולמסקנא אין החתן נחשב כדור אחר.
בדין פסול קרוב
והנה עיין בסוגיא בב"ב (דף קכח.) וז"ל מר בר רב אשי אכשר אבא דאבא, ולית הלכתא כמר בר רב אשי עכ"ל. ובתוס' שם כתבו וז"ל וא"ת והלא אפילו שני בשני אמר בפרק זה בורר דפסול וכ"ש זקנו, וי"ל דאבא דאבא כשר טפי דאתפליג דרא עכ"ל. והנה התוס' נקטו דאבי אבא הוי ראשון בשני ולכן הקשו דיפסל בק"ו משני בשני. ובביאור תירוצם נראה לומר דכל ענין ראשון או שני בשני היינו לענין דרגות של קריבות, אבל לענין דורות דוקא דור ראשון או שני נפסל ואין פסול בדור שלישי. ובדור שלישי אפילו ראשון בשני כשר, דדורות מפקיע קריבות דדרגות.
ובביאור מסקנת הגמ' דלית הלכתא כמר בר רב אשי, י"ל דלמסקנא נדחה שיטת מר בר רב אשי לגמרי דדורות אינו מפקיע קריבות. ועוד י"ל דדין דורות היה מפקיע קריבות דדרגות אך יש דין בפנ"ע דבני בנים הרי הם כבנים עד סוף כל הדורות (וכן פירש הרשב"ם). ולמסקנת הגמ' יש פסול של דורות משום דבני בנים הם כבנים, והפסול דדורות חל אף היכא דליכא קריבות דדרגות, ולכן בני בנים פסולים לעולם עד סוף כל הדורות. אך יתכן לפרש דדוקא אבי אבא פסול אבל אינו פסול עד סוף כל הדורות. דאע"פ שמעיקר הדין חל פסול באבי אבא משום דבני בנים הרי הם כבנים, וחל חלות פסול מיוחד דדורות אבל פסול זה חל רק היכא שיש ג"כ פסול דדרגות, דבעינן שניהן ביחד, דהפוסל הוא הדורות אלא דיש תנאי בהך פסול דדוקא במנין דרגות חל הך פסול דדורות ומעבר לדרגות הפוסלות לא נאמר פסול דורות. ורק אבי אבא בלבד פסול מדהוי ראשון בשני דחל קורבה דדרגות נמי ביחד עם פסול דורות. וכן פסק הרמב"ם פי"ג מהל' עדות ה"ה וז"ל והאב עם בנו כראשון בראשון לפיכך האב עם בן בנו ועם בן בן בנו שהוא רביעי ממנו כשר מפני שהוא שלישי בראשון עכ"ל.
תוס' ד"ה רב. וז"ל ובירושלמי נמי אמרינן משה מהו להעיד באשת פנחס ואמר ר' יוחנן כשר ומדנקט אשת פנחס משמע דלפנחס לא יעיד דהוה שלישי בראשון והא דלא אמרינן אשה כבעלה כי הכא באשת חורגו משום דהתם איתפלג דרא עכ"ל.
ומשמע דפשיטא להירושלמי דאהרן פסול להעיד לאשת פנחס ולא אמרינן דאיתפלג דרא, ופשיטא נמי דמשה פסול להעיד לפנחס דהו"ל שלישי בראשון ופסול ואיבעיא לן רק לגבי משה באשת פנחס. ויל"ע בביאור הך ספק. ועוד צ"ב במסקנת הירושלמי דכשר משום דאיתפליג דרא ולא אמרינן דבעל כאשתו.
ונל"ב עפ"י הגמ' בב"ב (דף קכח.) בדין אבא דאבא דאיכא תרי דיני פסולים בקריבות: א) פסול של דורות דחל בבן אחר בן, ב) פסול של דרגות, כגון ראשון בשני ושני בשני, והרשב"ם (ד"ה ולית הלכתא) סובר דפסול דורות הוי פוסל בפנ"ע עד סוף כל הדורות ואפילו בדליכא קורבה של דרגות. וז"ל דבני בנים ובני בני בנים עד אלף דורות לא יעידו לאבותיהם דבן ירך אביו הוא עכ"ל. ואילו לשאר הראשונים ולהרמב"ם פסול דורות פוסל רק כשיש ג"כ פסול דדרגות, ולמשל דרגת ראשון בשלישי. והנה בדין אשה כבעלה ובעל כאשתו יש ב' דינים: א) דין שאר בשר שהבעל עצמו נחשב לשאר בשר של אשתו והאשה נחשבת לשאר בשר של הבעל. ב) יש דין בפני עצמו שהפסול של הבעל מצטרף לאשה דהיינו שמטילין פסול הבעל על האשה, אע"פ שהיא עצמה אינה קרובה ושאר בשר. והלכה זו שאשה נחשבת כשאר בשר זה שייך לחול רק בפסול של דרגות שהאשה נחשבת כשאר בשר כמו בעלה. אבל בפסול דורות דבני בנים כבנים אינו שייך לדין שאר בשר, דהרי האשה אינה יוצאי ירך מהסבא, ואינה בת בנו, ולא שייך למימר בה בני בנים כבנים, ולגבי פסול דורות בעינן לדין השני דאשתו - דהפסול של הבעל חל נמי על האשה. כלומר בקריבות ודרגות נחשבת האשה כקרובה אבל לגבי אבהות ודורות איכא דין בפנ"ע שהפסול דהבעל חל נמי לגבי אשתו. ומשו"ה אהרן פסול לאשת פנחס דהוי פסול דורות בין אהרן ופנחס וחל פסול הבעל על אשת פנחס לפסלה לאהרן. ולפי"ז יש לבאר את הדין שבירושלמי דהפסול של משה לאהרן חל מדין קריבות ודרגות, ואילו אהרן לגבי פנחס חל מפסול של אבהות, דבני בנים כבנים, ונתחדש כאן דין שיש לצרף פסול אבהות עם פסול קריבות כדי לפסול ראשון בשלישי, ולפיכך משה פסול לפנחס. אמנם כ"ז נכון לגבי פסולו של משה לפנחס, אבל משה לא נפסל בנוגע לאשת פנחס דלענין אבהות דין האשה הוי חלות דין פוסל, דפסול הבעל חל על האשה, ולענין קריבות דדרגות דין האשה הוי חלות דין שאר בשר, דהאשה נמי חשובה לקרובה כמו בעלה, וכדי לאסור משה באשת פנחס צריכים שיחולו שני דינים דאשה כבעלה – דין פסול ודין קורבה ושני דינים אלו אינם מצטרפים ואינם חלין בבת אחת, ולכן אין לפסול משה לאשת פנחס.
וי"ל דהמקור דיש ב' דינים בדין בעל כאשתו - דין פוסל בדורות - ודין שאר בשר בדרגות, מבואר מהסוגיא לגבי אשת חורגו. דעיין בגמ' (דף כח:) לענין אשת חורגו דכתב רש"י (ד"ה באשת חורגו) וז"ל ובנשי שאר קרובים לא איבעי לן דכיון דבניהם פסולים לו והוא להם פסול אף לנשים לפי שהבנים ראויין לירש את אמן אבל חורגו דבנו כשר מיבעיא לן באשתו עכ"ל. ובביאור האיבעיא בגמ' נראה דהדין שבמשנה דבניהם וחתניהם זהו רק לענין קריבות דאף הבן והחתן הם קרובים ושאר בשר. אבל בנוגע לאשת חורגו יסוד הספק הוא משום דחורגו אינו פסול משום דקרוב לו משום דהוי בעל אמו אלא חורגו פסול משום אבהות, ולא מדין שאר בשר. ולכן אב חורג הוי אב רק לגבי הבן החורג דוקא ולא לגבי אשת חורגו, ואין לומר שעל ידי אשה כבעלה אף היא נחשבת כקרוב לו שהרי לגבי בעלה אין הפסול משום קריבות אלא משום אבהות. ובאב ממש איכא חלות דין קריבות דדרגות ואף פסול דאבהות אבל לא בעינן לאתויי דין אבהות אלא בדור שלישי דהא דור שלישי מפקיע דין קורבה דדרגות. אבל הכא באב חורג כבר בדור שני חל פסולו רק משום אבהות בלבד ולא משום קריבות. וי"ל דזהו ביאור האיבעיא שבגמ' האם אמרינן בעל כאשתו במי שפסול רק מחמת דורות ולא מחמת דרגות. האם אמרינן דאשה כבעלה לפסול דמלבד דין קריבות חל נמי דין פוסל בפנ"ע שהפסול של הבעל חל נמי על אשתו. ולכן לא שייך להך איבעיא הא דתנן במשנה דאף חתניהם פסולים דזה רק מוכיח שאישות מייצרת חלות שם שאר בשר, אבל הך איבעיא אינו תלוי בדין שארות וקריבות אלא מדין פסלות האם פסול הבעל חל אף לגבי אשתו. וממילא לדעת התוס' בעיית הגמ' אינו רק לגבי אשת חורגו, אלא לכל פסול שחל מחמת אבהות כגון אשת נכדו אי נימא ג"כ אשה כבעלה כל היכא דפסולו משום אבהות, ופשטינן דפסול.
ועיין ברמב"ן במלחמות ה' (דף ז: בסו"ד ועוד אם תשאל ותאמר) דס"ל דכשר להעיד לאם חמיו או לאם חמותו (זקנתו של אשתו), דהיינו שבדור שלישי אין בכלל חלות פסול דאשה כבעלה. ולכאורה לפי הרמב"ן אהרן יהיה כשר לאשת פנחס, ודלא כהירושלמי שהביאו התוס', (ויתכן דיש לרמב"ן גירסה אחרת בירושלמי ועיין בגירסת הגר"א שם)²³⁶. ומבואר דלפי הרמב"ן אשה אינה נפסלת כלל בפסול אבהות ורק בפסול קריבות. וליכא דין פוסל בבעל כאשתו אלא רק דין שארות בלבד. וכן דעת הרמב"ן דאם בעל אחותו לקח עוד אשה אחרת אינו נפסל לאשה זו (אשת בעל אחותו), ואי אמרינן דאיכא חלות פסולות על האשה כל היכא דאיכא פסלות לבעל לכאורה היה צריך להיות פסול בציור זה, ועל כרחך צ"ל דהרמב"ן סובר דאשה כבעלה הוי רק דין קריבות ושאר בשר ואינו דין פסלות בכלל, ולא שייך לחול חלות שם שארות דרך בעל אחותו לאשתו השנייה דשארותו להך גברא הוי רק דרך אחותו שהיא אשתו של זה, ולא שייך כלל ביחס לאשתו השנייה. אמנם מכל מקום לפי הרמב"ן מבואר דאשה כבעלה שייך רק לגבי פסול דרגות וקריבות ולא לגבי פסול דורות. ובמסקנת הגמ' דפסול באשת חורגו צ"ל דהוא מדין שאר בשר דחורגו אינו פסול אבהות גרידא אלא קריבות לבעל אמו ולכן שייך קריבות לאשת חורגו נמי.
footnotes: ²³⁶ ויתכן דהרמב"ן חילק דהאשה נפסל בפסול אבהות דבעלה ומשו"ה אהרן פסול לאשת פנחס, אך הבעל כשר לאם חמיו, דפסול אשתו לא חל על בעלה שלא כפסול בעל דחל על אשתו.
אמנם תוס' חולקים על זה דס"ל דחל פסול אשה כבעלה גם בדורות ומשו"ה אהרן פסול לאשת פנחס, דהוי חלות דין פוסל. ויש עוד דין בפנ"ע בדרגות (עד שני דורות) דחל שם קריבות לאשה דהיינו דין שאר בשר, והספק בירושלמי אם משה כשר לאשת פנחס הוא האם יש לצרף פסול דורות עם פסול דרגות לגבי אשה כבעלה. אמנם הרמב"ן ותוס' תרווייהו ס"ל דיש ב' דיני פסול הכא - דין פסול של קריבות דדרגות - ודין פסול בפנ"ע של אבהות ודורות, והן ב' דיני פסול בפנ"ע, וכדחזינן מהא דדורות מפקיע דרגות אליבא דמר בר רב אשי, ומדברי הרשב"ם דדורות פסול עד סוף כל העולם. וכן מוכח משיטת הרמב"ן שסובר דלא שייך פסול אשה כבעלה בפסול דורות אלא בדרגות.