Reshimot Shiurim on Sanhedrin Daf 46a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גמ'. תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה, ולא לעבור על דברי תורה, אלא כדי לעשות סייג לתורה. ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יונים. והביאוהו לבית דין וסקלוהו. לא מפני שראוי לכך, אלא שהשעה צריכה לכך. שוב מעשה באדם אחד שהטיח את אשתו תחת התאנה, והביאוהו לבית דין והלקוהו, לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך.
עיין ברמב"ם (פכ"ד מהל' סנה' ה"ד) וז"ל יש לבית דין להלקות מי שאינו מחוייב מלקות ולהרוג מי שאינו מחוייב מיתה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה, וכיון שרואים בית דין שפרצו העם בדבר יש להן לגדור ולחזק הדבר כפי מה שיראה להם הכל הוראת שעה לא שיקבע הלכה לדורות, מעשה והלקו אדם שבעל אשתו תחת אילן, ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יוונים והביאוהו לבית דין וסקלוהו, ומעשה ותלה שמעון בן שטח שמונים נשים ביום אחד באשקלון ולא היו שם כל דרכי הדרישה וחקירה וההתראה ולא בעדות ברורה אלא הוראת שעה כפי מה שראה עכ"ל. יש לעיין האם דין זה שב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין אלא לעשות סייג לתורה הוא דין בב"ד הגדול דוקא (וכ"כ בנימוקי יוסף דף טז. בדפי הרי"ף ד"ה בזמן שיש כהן) או"ד דיש כח זה לחכמי הדור שבכל דור ודור, ומלשון הרמב"ם אין הכרע, (ועיין בטור חו"מ סימן ב', ובב"י ד"ה אף על פי שאין דנין בחוצה לארץ דיני נפשות וכו', ובב"ח שם ד"ה וכתב רב אלפס, ובשו"ע חו"מ סימן ב' סעיף א' במחבר וברמ"א ובנו"כ).²⁹⁹
footnotes: ²⁹⁹ ועיין בספר המפתח על הרמב"ם (פכ"ד מהל' סנה' ה"ד) דפוס פרנקל.
משנה. ואם לן עובר עליו בלא תעשה שנא' לא תלין נבלתו על עץ.
עיין בגמ' (מו:) "אמר ר"י משום רשב"י רמז לקבורה מן התורה מניין ת"ל כי קבר תקברנו", ומבואר דיש לאו להלין את המת ומ"ע לקבור את המת. ועיין ברמב"ם (פט"ו מהל' סנהדרין ה"ז) וז"ל כיצד מצות הנתלין אחר שסוקלין אותן משקעין את הקורה בארץ ועץ יוצא ממנה ומקיפין שתי ידיו זו לזו ותולהו סמוך לשקיעת החמה ומתירין אותו מיד, ואם לן עוברין עליו בלא תעשה שנאמר לא תלין נבלתו על העץ עכ"ל. ובה"ח כתב וז"ל ומצות עשה לקבור את כל הרוגי בית דין ביום ההריגה שנאמר כי קבור תקברנו ביום ההוא, ולא הרוגי בית דין בלבד אלא כל המלין את מתו עובר עליו בלא תעשה, הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין אינו עובר עליו עכ"ל. ומשמע דהלאו דבל תלין חל בכל המתים ואילו העשה דקבר תקברנו ביום ההוא אינו אלא בהרוגי ב"ד דיש מצות עשה לקוברם ביום ההריגה. ועיין במנ"ח (מצוה תקל"ח אות א') שכתב כן בשם הרדב"ז (שו"ת הרדב"ז ח"א סימן שי"א) דהמצות עשה אינו אלא בהרוגי ב"ד שמצוה לקוברם לפני השקיעה, משא"כ בשאר מתים יש רק לאו דלא תלין שאינו עובר אלא אם כן הלינו את המת עד לאחר עמוד השחר. אמנם עיין ברמב"ם בספה"מ (מ"ע רל"א) שכתב וז"ל היא שצונו לקבור הרוגי בית דין ביום שייהרגו והוא אמרו יתעלה (שם) כי קבור תקברנו ביום ההוא. ולשון ספרי כי קבור תקברנו מצות עשה. והוא הדין בשאר המתים. כלומר שייקבר כל מת מישראל ביום מותו עכ"ל. ומבואר דאף בשאר מתים יש מ"ע לקוברם ביום מותם.