Reshimot Shiurim on Sanhedrin Daf 54a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גמ'. עונש שמענו, אזהרה מניין תלמוד לומר ערות אביך לא תגלה. ערות אביך זו אשת אביך. אתה אומר אשת אביך, או אינו אלא ערות אביך ממש, נאמר כאן ערות אביך לא תגלה ונאמר להלן ערות אביו גלה, מה להלן באישות הכתוב מדבר, אף כאן באישות הכתוב מדבר. ומשמע בין אשת אביו שהיא אמו בין אשת אביו שאינה אמו. אמו שאינה אשת אביו מניין, תלמוד לומר ערות אמך לא תגלה. אין לי אלא באזהרה, שעשה הכתוב אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו, עונש מניין נאמר כאן ערות אביך לא תגלה ונאמר להלן ערות אביו גלה, מה באזהרה עשה הכתוב אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו, אף בעונש עשה הכתוב אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו וכו', ורבנן אזהרה לאשת אביו מנא להו נפקא להו מערות אשת אביך לא תגלה. ורבי יהודה ההוא מיבעי ליה לאזהרה לאשת אביו לאחר מיתה. ורבנן ההוא מסיפא דקרא נפקא ערות אביך היא. ורבי יהודה ההוא מיבעי ליה משום אשת אב אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו משום אשת איש. והאנן תנן הבא על אשת אב חייב עליה משום אשת אב, ומשום אשת איש, בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו, ולא פליג רבי יהודה אמר אביי פליג בברייתא. ורבנן עונש דאשת אביו לאחר מיתה מנא להו, בשלמא רבי יהודה מייתי לה בגזרה שוה, אלא רבנן מנא להו אמרי לך ההוא ערות אביו גלה, דמפיק לה רבי יהודה לגזירה שוה מפקי ליה אינהו לעונש דאשת אביו לאחר מיתה.
יש לחקור אליבא דר' יהודה דס"ל דאיסור אשת אב מחיים נלמד מקרא "ערות אביך לא תגלה" ואשת אביו לאחר מיתה נלמד מהפסוק "ערות אשת אביך לא תגלה", האם אלו ב' לאווין נפרדים החלוקים בעצם שמם וחלותן או"ד דהם חלות שם איסור אחד והפסוק "ערות אשת אביך לא תגלה" רק מגלה דהאיסור שבפסוק הראשון "ערות אביך לא תגלה" חל אף לאחר מיתה. ונפ"מ לענין התראה לפי שיטת הראשונים דס"ל שצריך להתרות בפסוק המסוים, האם באשת אב לאחר מיתה צריך להתרותו מהפסוק "ערות אשת אביך לא תגלה" או שיכולים להתרותו מהפסוק "ערות אביך לא תגלה". והנה אי נימא דהן ב' לאווין נפרדים י"ל דמחיים יסוד האיסור הוי "אשת איש של האב" ואילו לאחר מיתה דליכא חלות אישות לאב יסוד האיסור הוא מדין "שאר בשר". ואם הוי איסור א' י"ל דאף מחיים האיסור הוא מדין "שאר בשר".
ולכאורה נפ"מ בחקירה הנ"ל האם גרושת אביו נכללת בפסוק "ערות אביך לא תגלה" או דנלמדת מהפסוק "ערות אשת אביך לא תגלה" דאם נימא דיש ב' איסורים נפרדים דאשת אביו אסורה מחיים מדין אשת איש של האב, ולאחר מיתה אסורה מדין שאר בשר י"ל דגרושת אביו אינה נכללת באיסור הנלמד מהפסוק "ערות אביך לא תגלה" כי אינה אשת איש של אביו. וצ"ל שאסורה משום "ערות אשת אביך לא תגלה" שאסורה מדין שאר בשר כדין אלמנת אביו. אולם אי נימא דאף מחיים יסוד האיסור הוא מדין שאר בשר, וקס"ד דחלות דין שאר בשר חל רק מחיים אבל לאחר מיתה תו לא מיקרי "שאר בשר" (כדין שתי אחיות שאסורות רק בחיי שתיהן), וקמ"ל מהפסוק "ערות אשת אביך לא תגלה" שאף לאחר מיתה מיקרי "שאר בשר", אזי י"ל שגרושת אביו אסורה מהפסוק "ערות אביך לא תגלה" מדין "שאר בשר".
והנה עיין במל"מ (פ"ב מהל' איסורי ביאה ה"ב ד"ה אך ספק אחד) שחקר האם לפי ר' יהודה המיעוט "ערות אביך ולא משום אשת איש", ממעט את אשת אביו מאיסור אשת איש דוקא כשהיא נשואה לאביו, אך כשהיא נשואה לאחר (לאחר מיתת אביו) יתחייב שתים אף לר"י, דהא חיובו של זה אינו משום זה, ושני חיובים באים לו מכח שני אנשים. או"ד לא שנא דכל היכא דאיכא חיוב משום אשת אב ליכא חיוב משום אשת איש. ולכאורה ספקו של המשנה למלך תלוי במש"נ דאי נימא דאליבא דר' יהודה האיסור מחיים הוא משום "אשת איש דאביו" (ולאחר מיתה האיסור מדין בפנ"ע דשאר בשר) אזי י"ל דמשו"ה ר' יהודה סובר שדוקא מחיים כשהיא נשואה לאביו אזי אין לחייבו משום אשת איש בעלמא, דאיסור "אשת איש" נכלל באיסור ד"אשת אביו" ואין להענישו ב' פעמים על חטא אחד. אבל כשנשאת לאחר אחרי מיתת אביו אזי י"ל דליכא פטור מהאיסור של אשת איש, מכיון דהאיסור לאחר מיתה הוי חלות איסור בפנ"ע מדין "שאר בשר" ואין איסור זה כולל נמי איסור אשת איש. משא"כ לפי הצד דאף מחיים יסוד האיסור דאשת אביו חל מדין שאר בשר אזי י"ל דמכיון דחזינן דלר' יהודה הבא על אשת אביו כשהיא נשואה לאביו פטור מאיסור אשת איש דעלמא, וא"כ מוכח דהאיסור דשאר בשר מחמת אשת אביו פוטר מאיסור אשת איש, (ואין הפטור חל משום שאיסור אשת אביו כולל בתוכו נמי איסור אשת איש), וא"כ י"ל דאף לאחר מיתת אביו כשנשאת לאחר דאסורה עליו מדין שאר בשר דאביו פטור מאיסור אשת איש לר' יהודה. ואין חילוק לר' יהודה בין נשאת לאביו לנשאת לאיש אחר דכל היכא שהיא אסורה עליו מדין שאר בשר מחמת אשת אביו זה פוטר אותה מאיסור אשת איש בעלמא, ואע"פ שנשאת לאחר ליכא חלות איסור אשת איש אלא איסור שאר בשר דאשת אביו.