Reshimot Shiurim on Sanhedrin Daf 66b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
משנה. הבא על נערה המאורסה אינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורסה והיא בבית אביה.
ופרש"י (בד"ה והיא בבית אביה) וז"ל למעוטי מסרה האב לשלוחי הבעל וזינתה בדרך עכ"ל. וכן איתא בגמ' "תנו רבנן נערה ולא בוגרת, בתולה ולא בעולה, מאורסה ולא נשואה, בבית אביה פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל". ויל"ע למה בעינן מיעוט מיוחד מקרא "בבית אביה" פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל, והרי קיי"ל דמשמסרה האב לשלוחי הבעל הויא נשואה ופשיטא דאינה בכלל נערה מאורסה להתחייב עליה סקילה.
והנה עיין ברמב"ם (פי"א מהל' נדרים הכ"ב) וז"ל הלך האב עם שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל עדיין אביה ובעלה מפירין נדריה, מסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל אין האב יכול להפר שהרי יצאת מרשותו ולא הבעל יכול להפר שאין הבעל מפר בקודמין כמו שבארנו עכ"ל. ומבואר דלאחר שמסרה האב לשלוחי הבעל אין האב יכול להפר נדריה שיצאה מרשותו, ומשמע שמשעה שמסרה לשלוחי הבעל הרי היא ברשות הבעל והבעל יכול להפר נדריה שהיא נודרת משמסרה לשלוחי הבעל, דהרמב"ם רק כתב שאין הבעל מיפר בקודמין כלומר שאין הבעל מיפר את הנדרים שהיא כבר נדרה לפני שנמסרה לשלוחי הבעל. אך אם היא נודרת עכשיו שפיר מיפר הבעל נדריה מאחר שנמסרה לרשותו. ועיין ברמב"ם (פכ"ב מהל' אישות ה"א-ה"ב) וז"ל הבעל קודם לכל אדם בירושת אשתו, ומאימתי יזכה בירושתה משתצא מרשות אביה, ואף על פי שעדיין לא נכנסה לחופה הואיל ונעשית ברשות בעלה יירשנה. כיצד האשה שנתארסה ומסרה אביה לבעלה או לשלוחי בעלה או מסרוה שלוחי האב לבעלה או לשלוחי בעלה ומתה בדרך קודם שתכנס לחופה אף על פי שכתובתה עדיין בבית אביה בעלה יורשה, וכן אם הלך האב או שלוחי האב עם הבעל ונכנס עמה בעלה בדרך לחצר ונתיחד עמה שם לשם נשואין ומתה הרי זו יירשנה בעלה. אבל אם עדיין האב עם הבעל להוליכה לבית בעלה או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל או עם הבעל ואפילו נכנס הבעל עמה לחצר ללון כדרך שלנין עוברי דרכים בפונדק הואיל והאב או שלוחיו עמה ועדיין לא נתיחד עמה לשם נשואין אם מתה יירשנה אביה אף על פי שכתובתה בבית בעלה עכ"ל, ומבואר דלענין ירושה תלוי ביציאה מרשות אביה וכניסה לרשות הבעל ואע"פ שלא נכנסה לחופה.
אמנם עיין ברמב"ם (פ"י מהל' אישות ה"א – ה"ב) וז"ל הארוסה אסורה לבעלה מדברי סופרים כל זמן שהיא בבית אביה, והבא על ארוסתו בבית חמיו מכין אותו מכת מרדות, ואפילו אם קידשה בביאה אסור לו לבוא עליה ביאה שנייה בבית אביה עד שיביא אותה לתוך ביתו ויתיחד עמה ויפרישנה לו, וייחוד זה הוא הנקרא כניסה לחופה והוא הנקרא נישואין בכל מקום וכו' כיון שנכנסה הארוסה לחופה הרי זו מותרת לו לבא עליה בכל עת שירצה והרי היא אשתו גמורה לכל דבר, ומשתכנס לחופה נקראת נשואה אף על פי שלא נבעלה והוא שתהיה ראויה לבעילה, עכ"ל. ומבואר דארוסה אסורה לבעלה עד שתכנס לחופה דהיינו שיתייחד עמה.
ונראה דיש ב' דינים, דמסירה לשלוחי הבעל מהוה הפקעה מרשות האב ומסירה לרשות הבעל, ואילו חופה ויחוד מהוה גמר הקנין דנישואין, וחל היתר ביאה רק ע"י חופה ויחוד. ויש דינים התלויים ביציאה מרשות האב ומסירה לרשות הבעל ויש דינים התלויים ביחוד. ולפי"ז י"ל דקס"ד דבמסירה לשלוחי הבעל דרק חלה הפקעה מרשות האב ולא חל היתר אישות לבעל דתהוי עדיין בכלל דין נערה מאורסה לענין חיוב סקילה, קמ"ל קרא "בבית אביה" דמשנמסרה לשלוחי הבעל ויצאה מרשות אביה תו לא הויא בכלל מאורסה לגבי חיוב סקילה.
רש"י ד"ה תנו רבנן נערה ולא בוגרת וז"ל אקרא קאי כי תהיה נערה בתולה מאורסה וגו' (דברים כב) וסקילה כתיבא התם, נערה משתביא שתי שערות עד שירבה שחור על הלבן, ואין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד עכ"ל.
הנה קיי"ל שקטנה נעשית נערה בי"ב שנים ויום אחד וסימנים (ב' שערות), ונראה דעיקר הקובע של גדלות דנערה הוי סימנים דב' שערות אלא דלפני י"ב שנה ויום אחד אמרינן דאינם סימנים אלה שומה בעלמא, וכמש"כ הרמב"ם (פ"ב מהל' אישות ה"א) וז"ל הבת מיום לידתה עד שתהיה בת שתים עשרה שנה גמורות היא הנקראת קטנה ונקראת תינוקת, ואפילו הביאה כמה שערות בתוך הזמן הזה אינן אלא כשומה, אבל אם הביאה שתי שערות למטה בגוף במקומות הידועות להבאת שיער והיא מבת שתים עשרה שנה ויום אחד ומעלה נקראת נערה עכ"ל. ויש להסתפק האם נערה נעשית בוגרת ע"י זמן (ו' חדשים) וסימנים (ריבוי השחור על הלבן) ביחד, או"ד דנעשית בוגרת ע"י סימנים בלבד והא דבעינן נמי ששה חדשים הוא שיעור בסימנים, דלאחר ו' חדשים אמרינן שבודאי היה השחור יותר מהלבן אלא שנשרו השערות. דיש להסתפק האם השיעור דששה חדשים הוי שיעור בגדלות דבוגרת או"ד דהוי שיעור בסימני בוגרת. ונפ"מ באם היה ריבוי השחור על הלבן לפני ששה חדשים האם הוי בוגרת או לא, דאם שיעור חדשים הוי שיעור בגדלות דבוגרת אינה נעשית בוגרת לפני ששה חדשים. משא"כ אם זה שיעור שהביאה סימני בגרות (דבודאי נתרבה השער רק שנשר), אזי י"ל דאם הביאה סימני בגרות לפני ששה חדשים דנתרבה השחור על הלבן, דהויא בוגרת. ומלשון רש"י משמע דדין בגרות חל בסימנים – שירבה השחור על הלבן, והזמן דששה חדשים הוי רק שיעור זמן הכי הרבה שיש בין נערות לבגרות אך שפיר חל עליה דין בוגרות אם הביאה סימני בגרות לפני ששה חדשים. ועיין בסוגיא בקידושין (עט.) "איתמר קידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר, והרי היא בוגרת, רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו, ושמואל אמר חיישינן לקידושי שניהם, אימת אילימא בתוך ששה, בהא נימא רב הרי היא בוגרת לפנינו, השתא הוא דבגרה", ומשמע דחלות בגרות תלוי בסימנים בלבד. אמנם עיין ברמב"ם (פ"ב מהלכות אישות ה"ב) וז"ל והבאת שתי שערות בזמן הזה נקרא סימן התחתון. ומאחר שתביא סימן התחתון תקרא נערה עד ששה חדשים גמורים, ומתחלת יום תשלום הששה חדשים ומעלה תקרא בוגרת, ואין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד עכ"ל. ומהרמב"ם משמע דחלות בגרות תלוי בזמן דששה חדשים, ושיעור ששה חדשים הוי שיעור בגדלות דבגרות. וי"ל דנפ"מ אי ששה חדשים הוי שיעור זמן דבגרות או דהוי דין בסימנים האם בעינן ששה חדשים ויום אחד או דסגי בששה חדשים בלבד, דאם שיעור ששה חדשים הוי שיעור בגדלות דבגרות דחלות בגרות חלה לאחר זמן של ששה חדשים אזי י"ל דבעינן ששה חדשים ויום אחד דבעי זמן שלם בדומה לנערות שחלה ביום שנים ויום אחד, משא"כ אם הזמן דששה חדשים זוהי הלכה בסימנים – דאמרינן דבששה חדשים בודאי יש לה סימנים אזי י"ל דסגי בששה חדשים בלבד.