Reshimot Shiurim on Sanhedrin Daf 69a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גמ'. ובדיני נפשות מי אזלינן בתר רובא התורה אמרה ושפטו העדה, והצילו העדה, ואת אמרת זיל בתר רובא, אהדרוה קמיה דרבינא. אמר ליה ובדיני נפשות לא אזלינן בתר רובא והתנן אחד אומר בשנים בחדש ואחד אומר בשלשה עדותן קיימת, שזה יודע בעיבורו של חדש וזה אינו יודע. ואי סלקא דעתך לא אמרינן זיל בתר רובא נימא הני דוקא קא מסהדי, ואכחושי הוא דקא מכחשי אהדדי. אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא, ורובא דאינשי עבדי דטעו בעיבורא דירחא. אמר רבי ירמיה מדפתי אף אנן נמי תנינא בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה, ואם בא עליה יבם קנאה, וחייבין עליה משום אשת איש, ומטמאה את בועלה לטמא משכב התחתון כעליון. נישאת לכהן אוכלת בתרומה, בא עליה אחד מן הפסולין ואם בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מומתין עליה, והיא פטורה. ואמאי אימא איילונית היא, ואדעתא דהכי לא קדיש אלא לאו דאמרינן זיל בתר רובא, ורוב נשים לאו איילונית נינהו פסלה מן הכהונה.
עיין בחידושי הר"ן (ד"ה ובדיני נפשות מי אזלינן בתר רובא) שהקשה וז"ל וא"ת והא בפ"ק דחולין ילפינן מדיני נפשות דאזלינן בתר רובא משום דלא חיישינן דילמא טריפה הרג, י"ל דהתם מיירי היכא דאי אפשר למיבדקה להרוג אי חיישינן למימר שמא במקום נקב נקב ובכה"ג כיון דאמר רחמנא דנקטול רוצח על כרחין סבירא לן דאזלינן בתר רובא דאינשי דלא הוו טריפות. אבל היכא שאפשר לקיים את הדין במקום שיש לפטור אחד מפני חשש היה ראוי לחוש בו כגון זה שאפשר שיהא ראוי לקרותו אב דמכיון ששהה שנים וג' חדשים משהביא שתי שערות והיינו דמקשי' מושפטו העדה והצילו העדה עכ"ל.
ולכאורה עוד יתכן לתרץ את קושיית הר"ן דבחולין מיירי באופן שסומכים על הרוב כדי לברר את המציאות אם היה טריפה או לא, משא"כ כאן בסוגיין מיירי לענין קביעות השיעור דבן סורר ומורה באיזה זמן הוא נחשב ראוי להיות אב, וע"ז מחדשת הגמ' דאף לענין קביעת שיעורים אזלינן בתר רוב בדיני נפשות, ומאחר דרוב נשים יולדות לט' חדשים אמרינן דלא הוי ראוי להיות אב עד ג' חדשים. אולם לפי"ז צ"ב בהמשך הגמ' דמייתי ראיה דבדיני נפשות אזלינן בתר רובא מהדין דא' אומר בשנים בחודש ואחד אומר בשלשה עדותן קיימת דאזלינן בתר רוב ורובא דאינשי טעו בעיבורא דירחא, והרי התם הוי רוב דעלמא ואין מזה הוכחה לאזלינן בתר רוב לגבי קביעות שיעורים. וי"ל דאף כאן חל הרוב לקבוע מהו שיעור הזמן שעדים טועין בעדות החודש, דבאמת איני יודע בחקירות פסול, וא"כ צ"ע למה אם עד א' אומר בב' בחודש וא' אומר בג' בחודש עדותן קיימת והרי העדים לא קבעו את הזמן בעדותן באיזה יום אירע המעשה, וי"ל דחז"ל קבעו שיעור זמן דחשיב שיודעים העדים את הזמן של המעשה, דסמכו על הרוב דרוב אינשי טעו ביום א' בעיבור החודש ולכן חל שיעור טעות בזמן – דאם טעו ביום אחד עדותן קיימת, וחשיב דשפיר קבעו את הזמן בעדותן. ולפי"ז אף בזה סמכינן על הרוב לקבוע שיעור, ושפיר יש ראייה מכאן אף לענין בן סורר ומורה. אלא דצ"ע לפי"ז מהי הוכחת הגמ' מאיילונית והרי התם מיירי דסמכינן על רוב לברר את המציאות שאינה איילונית ולא לענין קביעות שיעורים.
ועוד יש לתרץ דיש לחקור בדין דאזלינן בתר רוב ברובא דליתא קמן האם הרוב מברר דליכא כאן לידת הספק כלל או דיש לידת הספק אלא דהרוב מכריע את הספק. ולכאורה תהיה נפ"מ בזה לענין בהמה שנשחטה ויש שאלה האם היא כשרה או לא ויש רוב דכשרה דאם הרוב חל מדין בירור, דהרוב מברר שהמציאות היא דכשרה וליכא אפילו לידת הספק דשמא אינה כשירה אזי א"צ בדיקה. משא"כ אם הרוב חל מדין הכרעה והנהגה דאזלינן בתר רוב אם אפשר לבדוק ולא לסמוך על הרוב חייבים לבדוק. ועיין ברמב"ן (חולין דף ג. ד"ה בודק) שחילק בין מיעוט המצוי למיעוט שאינו מצוי, דבמיעוט המצוי צריך לבדוק משא"כ במיעוט שאינו מצוי א"צ לבדוק, ונראה דכשיש מיעוט המצוי אזי חל לידת הספק אלא דהרוב חל מדין הכרעה והנהגה, ומשו"ה היכא דאפשר לבדוק בדקינן ולא סמכינן על הרוב. משא"כ היכא דהוי מיעוט שאינו מצוי ליכא כלל לידת הספק ומשו"ה קיי"ל שא"צ בדיקה. ולפי"ז צ"ע למה אמרינן בגמ' דהבא על הקטנה מומתין על ידה והורגין אותו מיד, והרי יתכן שהיא איילונית ואמרינן בגמ' דאזלינן בתר רוב דלאו איילונית היא והורגין אותו מיד, וצ"ע דהרי יכולים להמתין לה שתגדל ולראות אם היא איילונית או לא, וא"כ אפשר לבדוק אם היא מהרוב או לא. וצ"ל דרוב נשים לאו איילונית נינהו הוי רוב שחל מדין בירור, דהרוב מברר דליכא אפילו לידת הספק דשמא איילונית היא, דהוי מיעוט שאינו מצוי. ולפי"ז י"ל דהגמ' מוכיחה דכמו שלגבי איילונית חל הרוב מדין בירור דליכא אפילו לידת הספק דשמא היא איילונית, ומשו"ה א"צ לעשות בדיקה לברר שאינה איילונית כמו"כ אף לגבי קביעת שיעורים דבן סורר ומורה חל הרוב מדין בירור דליכא אפילו לידת הספק דהוי ראוי להיות אב לפני ג' חדשים, דיש מיעוט שאינו מצוי שתלד לשבעה חדשים, והרוב חל מדין בירור וליכא לידת הספק כלל, ומשו"ה בן סורר ומורה אינו ראוי להיות אב עד ג' חדשים. ומבואר דרוב שחל בתורת מברר דמפקיע את לידת הספק מועיל אף לקביעת שיעורים, משא"כ אם הרוב היה חל מדין הכרעה והנהגה אך חל לידת הספק אזי י"ל דיתכן לקבוע השיעור דראוי להיות אב בשני חדשים ושליש חודש כפי המיעוט דהרי חל לידת הספק כמו המיעוט.