Reshimot Shiurim on Sanhedrin Daf 70b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גמ'. תנו רבנן אין עולין בעיבור החודש פחות מעשרה בני אדם, ואין עולין לה אלא בפת דגן וקטנית, ואין עולין לה אלא לאור עיבורו, ואין עולין לה ביום אלא בלילה. והתניא אין עולין לה בלילה אלא ביום, כדאמר רבי חייא בר אבא לבניה אחריפו ועולו אחריפו ופוקו כי היכי דלישמעו בכו אינשי.
ופרש"י (בד"ה אכל בעיבור החדש) וז"ל כדמפרש לקמן שהן נקבצין עשרה או יותר ועולין בעלייה, ואין אסיפה זו אלא לפרסם הדבר שעברוה ולא לעיין דהא אין עולין אלא לאור עיבורו, דהיינו ליל מוצאי שלשים, וכבר מעובר הוא, דהא לא קדשו היום את החדש, וקדוש אין שם ביום מחרת דהיינו יום שלשים ואחד למנות על כך כדאמרינן (ראש השנה כד, א) שלא בזמנו אין מקדשין אותו, ועוד דאי לקדושי בשלשה סגי עכ"ל. אמנם עיין ביד רמ"ה שכתב וז"ל יד רמ"ה ואין עולין אלא לאור עיבורו ליל עיבורו דהיינו מוצאי תשעה ועשרים יום וכן פירש ר"ח ז"ל ודמיא לההיא דאמרינן בראש השנה (כ"ב:) אין משיאין משואות אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשו ואימת משיאין לאור עיבורו דהיינו ליל שלשים דאי למוצאי שלשים למה להו, וכי תימא ולמה להו לעבוריה לא ליקדשוה ביום שלשים וממילא מיעבר, אפ"ה צריך לחשב אם הלבנה ראויה לראות ביום שלשים ואם לאו, ואם ראו לפי החשבון שאי אפשר שתראה מעברין אותו מעתה ואין צריכין לצפות לעדים, אי נמי כגון שהוצרכו לעברו משום ירקות וכיוצא בהן וכד קא עבדי הכי לפרסומה למילתא הוא דקא עבדי. ואית דמפרשי לאור עיבורו ליל מוצאי שלשים ואין אסיפה זו לעיין אלא לפרסם את הדבר שעיברוהו ולא מסתבר וכו' עכ"ל. ומבואר דרש"י סובר שעושין סעודה בליל שלושים ואחד ואין האסיפה כדי לעיין אם צריכים לעבר החודש דהרי מתאספים לאחר יום שלושים ובהכרח שהחודש יהיה מלא ור"ח יהיה ביום ל"א, ומתאספים בליל ל"א כדי לפרסם הדבר שהחודש הוא מעובר ור"ח יהיה למחרת ביום ל"א. ואילו הרמ"ה ורבנו חננאל ס"ל דעושים סעודת העיבור במוצאי יום כ"ט, ואע"פ שיתכן שב"ד יקדשו את החודש למחר ביום שלושים ולא יהיה החודש מעובר מ"מ מיירי שב"ד ראו עפ"י חשבונם שהחודש יהיה מעובר ולכן הם קובעים שהחודש יהיה מעובר. וי"ל דאליבא דר"ח מיירי שמתאספין בלילה קודם עלות השחר אך ממשיכים את הסעודה ביום, דבתוך הסעודה יש משא ומתן האם יש לעבר את החודש או לא, והמשא ומתן צריך להיות ביום. ולפי רבנו חננאל אין הסעודה רק לפרסום (כרש"י) אלא יש בו משא ומתן דקובעים בו מתי יהיה ר"ח ומיקרי סעודת העיבור משום שעפ"י חשבונם מעברים את החודש, ולרבנו חננאל צריך שתהיה הסעודה ביום. משא"כ לרש"י דהסעודה היא רק לפרסום שעיברו את החודש עושין את הסעודה בלילה.
ועיין ברמב"ם (פ"ג מהל' קדה"ח ה"ז) וז"ל כשמעברין בית דין את החדש מפני שלא באו עדים כל יום שלשים היו עולין למקום מוכן ועושין בו סעודה ביום אחד ושלשים שהוא ראש חדש, ואין עולין לשם בלילה אלא בנשף קודם עלות השמש ואין עולין לסעודה זו פחות מעשרה, ואין עולין לה אלא בפת דגן וקטנית ואוכלין בעת הסעודה, וזו היא סעודת מצוה של עיבור החדש האמורה בכל מקום עכ"ל. ולכאורה צ"ע דאם הרמב"ם מפרש ליל העיבור דהיינו אחר העיבור שלא באו עדים כל יום שלושים, א"כ אין הסעודה כדי לקבוע את יום ל"א לראש חודש, אלא הסעודה היא רק לפרסום הדבר דיום ל"א הוא ר"ח, וא"כ למה אין עושין את הסעודה במוצאי יום ל' (ליל ל"א) וכשיטת רש"י, ולמה סובר הרמב"ם שעושין את הסעודה ביום ל"א. וי"ל דהרמב"ם אזיל לשיטתו דס"ל שאם באו עדים שמעידים שראו את חידוש הלבנה בזמנה מקדשים את החודש למפרע דיום ל' נהיה ראש חודש, (עיין ברמב"ם פ"ג מהל' קדה"ח הט"ו – הט"ז). וא"כ יתכן שיבואו עדים ביום ל"א ויצטרכו לקדש את החודש למפרע ביום ל' ולכן סובר הרמב"ם שעושין את הסעודה ביום.