גמ'. ופליגא דבי תנחום בן חנילאי דאמר רבי תנחום בן חנילאי לא נאמר מקרא זה אלא כנגד מעשה העגל שנאמר וירא אהרן ויבן מזבח לפניו מה ראה א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר ראה חור שזבוח לפניו אמר אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו לחור ומקיים בי אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ולא הויא להו תקנתא לעולם מוטב דליעבדו לעגל אפשר הויא להו תקנתא בתשובה.

ופרש"י (בד"ה מקרא זה ובוצע ברך אלא כנגד מעשה העגל) וז"ל שעשה אהרן פשרה בינו לבין עצמו והורה היתר לעצמו לעשות להם עגל עכ"ל. ולפי רש"י מבואר בגמ' דאהרן עשה שלא כהוגן דדרשינן פסוק זה ד"ובוצע ברך נאץ ה'" על מעשה העגל. ויש לדקדק דלכאורה אהרן חטא באיסור דלפני עור דעבודה זרה בכדי להציל את נפשו שלא יהרגוהו כמו שהרגו לחור. והו"ל למסור את נפשו ולא לעבור על איסור לפני עור דע"ז. ולכאורה מוכח מכאן דחל דין יהרג וא"י בלפני עור דע"ז, וכבר נחלקו בזה הרמב"ן במלחמות ה' והבעה"מ (עיין בבעה"מ דף יז: מדפי הרי"ף ד"ה אביי אמר, ובמלחמות ה' דף יח. מדפי הרי"ף בא"ד וקאקי ודמונקי וכו'). ולכאורה מכאן מוכח כדברי הבעה"מ דחל דין יהרג וא"י באיסור לפני עור דע"ז. ולכאורה מבואר מזה דהעבירה דלפני עור חשיב כאותו העבירה עם החומרות ודינים של העבירה עצמה, ולפנ"ע דע"ז הוי כע"ז ואינה עבירה כללית דלפני עור אלא חל איסור מסוים דלפני עור דע"ז, ודינו יהרג וא"י כאיסור ע"ז עצמה. ולפי הרמב"ן י"ל דאהרן חטא באיסור עשיית ע"ז דהוי חלות שם איסור ע"ז ולכן היה צריך למסור נפשו מדין יהרג וא"י באבזרייהו דע"ז, ולא משום איסור לפני עור דעבודה זרה.⁶²

footnotes: ⁶² ועיין בנמוקי יוסף סנה' דף יח. מדפי הרי"ף ד"ה היכי יהבינן להו, והעיר הגר"צ שכטר שליט"א שבתוס' רע"א במשניות ריש מס' שבת (ד"ה ובעה"ב פטור) הביא שיטת הר"ן דאם עבר על איסור לפני עור דחילול שבת פטור ומותר מדין שבת ואינו חשיב כמומר לחלל שבת אלא דעבר על איסור לפני עור בעלמא. ולכאורה שיטתו כשיטת הרמב"ן דליכא דין יהרג וא"י באיסור לפנ"ע דע"ז דאיסור לפנ"ע הוי איסור כללי ולא איסור טפל לעבירה עצמה. אמנם הג"ר ירוחם גארעליק זצ"ל אמר דיש לחלק דיתכן שהר"ן סובר דבלפני עור דע"ז חל דין דיהרג וא"י אע"פ שסובר דלגבי שבת העובר לפנ"ע דחילול שבת אינו נעשה מומר לחלל שבת, די"ל דדוקא בע"ז דנכללין באיסור ע"ז איסור מסית ועוד איסורי ע"ז אע"פ שלא עבדו ממש י"ל דלפני עור דעבודה זרה הוי בכלל אבזרייהו דע"ז, וחל בלפני עור דע"ז דין יהרג וא"י. משא"כ בשאר איסורים י"ל דלפני עור דהעבירה אינה כעבירה עצמה, ולכן העובר על לפני עור דחילול שבת אינה נעשה מומר לחלל שבת. ועיין בקובץ הערות סימן מ"ח ס"ק ט'. אמנם עיין בתוס' ד"ה כנגד מעשה העגל וז"ל אקרא דתורת אמת קאי כדכתיב בסיפיה ורבים השיב מעון שיהא להם תקנה כדמסיק עכ"ל, ומבואר דתוס' ס"ל דהפסוק משבח את אהרן על שעשה העגל, שהחטיא את ישראל בחטא שיכולים לעשות עליו תשובה ולא גרם להם להכשל בהריגת כהן ונביא שאין בו תקנה, (ועיין במהר"ם ובתורת חיים). ויתכן דתוס' ורש"י נחלקו בגדר הלאו דלפני עור אי הוי איסור כללי או איסור טפל לעבירה עצמה, דרש"י ס"ל דאהרן עשה שלא כהוגן דעבר על לפני עור דעבודה זרה דהוי איסור טפל לע"ז דיהרג ואל יעבור, ומשום כך נאמר עליו ובוצע ברך נאץ ה'. משא"כ תוס' ס"ל כשיטת הרמב"ן דלפני עור הוי איסור כללי ואין דין יהרג ואל יעבור באיסור לפני עור דעבודה זרה. ושמעתי בשם הג"ר אהרן סולובייצי'ק זצ"ל דיתכן לבאר דרש"י ותוס' נחלקו האם מותר לעבור על ג' עבירות חמורות או על אבזרייהו כדי להציל את כלל ישראל או לא, דעיין בתוס' כתובות (דף ג: ד"ה ולדרוש להו דאונס שרי) שכתבו דהגמ' בנזיר (כג:) משבח את יעל אשת חבר הקיני משום דלא מתהניא ועשתה עבירה לשמה כדי להציל את ישראל. ועיין בתוס' מס' יבמות (דף קג. ד"ה והא קא מתהניא מעבירה) דיעל לא היתה אנוסה ואדרבה היא שדלתו בדברים להכריעו להביאו עליה כדי להתיש כחו להציל ישראל, ועיין בשו"ת המהרי"ק (סי' קסז) וז"ל והנה דבר פשוט הוא יותר מביעתא בכותחא כי אסתר לא עשתה שום איסור ולא היה בדבר אפי' נדנוד עבירה אלא מצוה רבה עשתה שהצילה כל ישראל וכו' וכן מצינו ביעל אשת חבר הקני ששבחה הכתוב במעשה דסיסרה ושקל אותו מעשה כביאות האמהות עם האבות כדאיתא בנזיר. וכן כתבו תוס' רבינו יודא מפרי"ש ביבמות פרק הבא על יבמתו וכמדומה אני שהוא לשון רבינו יצחק עצמו וז"ל והא דפרכינן בפרק מצות חליצה (דף קג) ובפרק נזיר (דף כג) גבי יעל והא מתהניא מעבירה וכו' עד ולכך הכתוב משבחה ודבר זה מותר לעשות עבירה זו לשמה אפילו היא אשת איש כדי להציל כל ישראל עכ"ל, ויתכן דתוס' בסוגיין ס"ל שהיה מותר לאהרן לעבור ולא ליהרג משום הצלת כלל ישראל, ועיין בשו"ת שבות-יעקב (ח"ב סי' קיז), ובשו"ת נודע ביהודה (מה"ת יו"ד סי' קסא) שדנו בדברי המהרי"ק.

גמ'. עבדו לי כדעבדו לחור ומקיים בי אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא לא הוי להו תקנתא לעולם מוטב דליעבדו לעגל אפשר הויא להו תקנתא בתשובה.

ומבואר דאין לרוצח כפרה לעולם, ונראה דמכאן יש מקור למש"כ הרמב"ם (פ"ד מהל' רוצח ה"ח) וז"ל וכל מי שיש בידו עוון זה הרי זה רשע גמור ואין כל המצוות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עוון זה ולא יצילו אותן מן הדין עכ"ל, דמשמע דאפילו תשובה אינו מועיל ואין לרוצח כפרה לעולם (ועיין בחידושי מהרי"ץ חיות בסוגיין). ונראה דאע"ג דבשאר עבירות בין אדם לחבירו מהני לבקש מחילה על קבר המת במעמד עשרה (וכדפסק השו"ע או"ח סי' תר"ו סעיף ב'), היינו רק בשאר עבירות שהיה יכול לבקש ממנו מחילה בחייו דכמו"כ יכול לבקש ממנו מחילה לאחר מותו. משא"כ ברציחה שהוא גרם לעצמו שלא יכול לבקש מחילה בחייו אינו מועיל בקשת מחילה לאחר מיתה, ולכן אין לו כפרה לעולם, ותשובה אינה מועילה לכפר על איסור רציחה. וצ"ע בזה דלכאורה תשובה מכפרת על כל העבירות וכמש"כ הרמב"ם (פ"א מהל' תשובה ה"ג) וז"ל התשובה מכפרת על כל העבירות אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שם רשעו וכו' עכ"ל. ונראה דאע"פ דאין כפרה לרוצח לעולם מ"מ מועיל תשובה להפקיע ממנו חלות שם רשע, לענין שיהיה כשר לעדות ולהיות נאמן על השחיטה. והא דאיתא בסוגיין וברמב"ם שאין לרוצח תקנתא לעולם והרי הוא רשע גמור היינו רק לענין כפרה, אמנם בודאי מועיל תשובה להפקיע ממנו חלות שם רשע שבגברא.

ויש להביא ראייה ליסוד זה דיש לחלק בין כפרה והפקעת חלות שם רשע דאינם תלויים זה בזה, מהא דאיתא בגמ' (בקידושין דף מט.) המקדש אשה ע"מ שאני צדיק אפילו היה רשע כל ימיו מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו (ועיין ברמב"ם פ"ח מהל' אישות ה"ה דפסק דחוששין לקידושין מספק), וצ"ע דקיי"ל שאם עבר על ל"ת תשובה תולה ויוה"כ מכפר (עיין בגמ' יומא דף פו. וברמב"ם פ"א מהל' תשובה ה"ד), וא"כ אם עבר על ל"ת תשובה רק תולה והיאך חלין הקידושין משום דשמא הרהר תשובה בלבו והרי חסר כפרת יוה"כ. ועוד צ"ע דברמב"ם (פ"א מהל' תשובה ה"א) מבואר שאינו מתכפר אלא בתשובה ווידוי דברים, וא"כ צ"ע היאך חלין הקידושין משום דשמא הרהר תשובה בלבו, והרי אין תשובה מכפרת בלא וידוי דברים. ונראה דהפקעת שם רשע וכפרה אינם תלויים זה בזה, דעיין ברמב"ם (פי"ב מהל' עדות ה"ד) שפסק דכל הפסול לעדות אם עשה תשובה חוזר להכשרו, ומבואר דתשובה מועילה להפקיע חלות שם רשע שבגברא ולהכשירו לעדות, ופשוט דלמ"ד (שבועות יג.) יוה"כ מכפר אף לשאינם שבים או לשיטת הרמב"ם (פ"א הל' תשובה ה"ב) דשעיר משתלח מכפר על הקלות אף בלי תשובה דמי שפסול לעדות אינו חוזר להכשרו לאחר יוה"כ או שעיר המשתלח בלי תשובה. ומוכח דהפקעת חלות שם רשע וכפרה הן שני דינים שונים שאינם תלויים זה בזה, ותשובה מועילה להפקיע חלות שם רשע מהגברא ואילו כפרה הוי דין בפ"ע, ולשיטת רבי יוה"כ מכפר אף לשאינם שבים, ולהרמב"ם שעיר המשתלח מכפר על הקלות בלי תשובה, וכל זה הוא דין בסדר הכפרה, אולם בודאי אי לא עשה תשובה עדיין יש עליו חלות שם רשע בגברא ויהא פסול לעדות. ולפי"ז י"ל דקיי"ל דהמקדש אשה ע"מ שאני צדיק דמקודשת משום דשמא הרהר תשובה בלבו ועי"ז פקע ממנו חלות שם רשע, ונתקיים תנאו דבהרהור תשובה חל בו שם צדיק ופקע ממנו חלות שם רשע, וע"כ חלין הקידושין, אע"פ שאינו מתכפר עד שיתודה או ביוה"כ.⁶³

footnotes: ⁶³ ועיין במש"כ רבינו זצ"ל באגרות הגרי"ד הלוי פ"א מהל' תשובה ה"א (עמ' כ"ג – כ"ה).

גמ'. כל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה שכינה בישראל וכו' וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל.

ומבואר בגמ' שדיין שאינו דן דין אמת גורם לשכינה שתסתלק מישראל, והנה עיין ברמב"ם (פ"כ מהל' סנהדרין ה"ו) וז"ל לא תעשו עול במשפט זה המעוות את הדין ומזכה את החייב ומחייב את הזכאי, וכן המענה את הדין ומאריך בדברים ברורים כדי לצער אחד מבעלי דינים הרי זה בכלל עול עכ"ל. ובהי"ב כתב וז"ל כל המטה משפט אחד מישראל עובר בלאו אחד שנאמר לא תעשו עול במשפט וכו' עכ"ל. ומבואר שדיין שאינו דן דין אמת עובר על הלאו דלא תעשו עול במשפט.

אמנם נראה שיש כמה איסורים בעיוות הדין, דעיין ברמב"ם (פ"כ ה"ד–ה"ה) וז"ל וכן בדיני ממונות אין מרחמין על הדל, שלא תאמר עני הוא זה ובעל דינו עשיר הואיל ואני והעשיר חייבין לפרנסו אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בכבוד, על זה הזהירה תורה ודל לא תהדר בריבו, ונאמר לא תשא פני דל, אסור להדר פני גדול כיצד הרי שבאו לפניך שנים לדין אחד חכם גדול ואחד הדיוט לא תקדים לשאול בשלומו של גדול ולא תסביר לו פנים ולא תכבדנו, כדי שלא יסתתמו טענותיו של אחר, אלא אינו נפנה לאחד מהן עד שיגמר הדין שנאמר לא תהדר פני גדול, אמרו חכמים אל תאמר עשיר הוא זה בן גדולים הוא זה היאך אביישנו ואראה בבושתו, לכך נאמר לא תהדר פני גדול. באו לפניך שנים אחד כשר ואחד רשע אל תאמר הואיל ורשע הוא וחזקתו משקר וחזקת זה שאינו משנה בדברו אטה הדין על הרשע, על זה נאמר לא תטה משפט אביונך בריבו אף על פי שהוא אביון במצות לא תטה דינו עכ"ל. ומבואר דיש איסור "ודל לא תהדר בריבו" כשהדיין מורה הוראה שאינה אמת עבור העני, וכגון שמורה הכי בכדי שיתפרנס העני בכבוד, ויש איסור "לא תהדר פני גדול" כשהדיין מכבד את הגדול ושואל בשלומו קודם להדיוט ומסביר לו פנים, ומשמע דאף אם אינו מורה הוראה שאינה אמת אלא שהדיין מכבד את הגדול עובר בלאו דלא תהדר פני גדול, ויש איסור "לא תטה משפט אביונך בריבו" להטות את הדין ולהורות הוראה שלא כדין על הרשע. ובנוגע לאיסור לא תהדר פני גדול יש להעיר דבספר המצוות להרמב"ם (מצות לא תעשה רעה) כתב וז"ל שהזהיר הדיין שלא לכבד אחד מבעלי דינין בענין הדין. ואפילו היה גדול ונכבד ונשוא פנים לא יסביר לו פנים הדיין כשיבא לפניו עם בעל דינו ולא ישאל בעניניו וסיפוריו. אמר יתעלה (קדושים יט) לא תהדר פני גדול וכו' עכ"ל. ומדקדוק לשונו "ואפילו היה גדול ונשוא פנים לא יסביר לו פנים וכו'" משמע דה"ה אם שני בעלי הדין הם שווים ג"כ עובר הדיין בלאו זה אם מכבד את הא' יותר מהשני. אמנם ממש"כ הרמב"ם (בפ"כ מהל' סנה' ה"ד) משמע שהאיסור זה חל רק בגדול וקטן והדיין מכבד את הגדול, וצ"ע.

ועוד יש להעיר דמשמע מהרמב"ם (שם ה"ה וספה"מ ל"ת רע"ה) דחל איסור לא תטה משפט אביונך כשיש דין תורה בין א' כשר וא' רשע והדיין מטה את הדין נגד הרשע עפ"י אומדנא, אולם אם יש דין בין ב' בעלי דין שהם שווים ומטה הדיין את הדין נגד א' מהם עפ"י אומדנא אינו עובר בלאו זה אלא בלאו דלא תעשו עול במשפט (וכדמשמע מהי"ב). וצ"ע מדוע אינו עובר בלאו דלא תטה משפט אביונך גם בשניהם שווים והו"ל למימר דעובר בב' לאווין, וצ"ע.

ועיין ברמב"ם (פ"ג מהל' סנה' ה"ח) וז"ל כל סנהדרין או מלך או ראש גולה שהעמידו להן לישראל דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה וראוי להיות דיין, אף על פי שהוא כולו מחמדים ויש בו טובות אחרות הרי זה שהעמידו עובר בלא תעשה, שנאמר לא תכירו פנים במשפט, מפי השמועה למדו שזה מדבר כנגד הממונה להושיב דיינין, אמרו חכמים שמא תאמר איש פלוני נאה אושיבנו דיין, איש פלוני גבור אושיבנו דיין, איש פלוני קרובי אושיבנו דיין, איש פלוני יודע בכל לשון אושיבנו דיין, נמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכאי לא מפני שהוא רשע אלא מפני שאינו יודע, לכך נאמר לא תכירו פנים במשפט עכ"ל. ומבואר דהרמב"ם מפרש את הלאו דלא תכירו פנים במשפט דקאי על מינוי דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה. ויל"ע האם האיסור הוא רק כשממנה דיין שאינו הגון מפני שאינו חכם בחכמת התורה או"ד דאף אם הוא חכם בחכמת התורה אולם אינו ראוי מפני הנהגתו ג"כ עוברים בלאו זה, ובסה"מ כתב הרמב"ם להדיא שצריך שתהא הנהגתו ומעשיו ג"כ ראויה (ל"ת רפ"ד) וז"ל לא יביט במינוי התורה זולת לחריצות האיש בחכמת התורה ויודע ציווייה ואזהרותיה והנהגתו וחזקתו במעשים הנאותים לזה עכ"ל, ומבואר דאף אם הדיין הוא חכם אבל מעשיו אינם הגונים אם ממנים אותו לב"ד עוברים בלאו זה.

גמ'. כל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין הקב"ה נוטל ממנו נפשו שנאמר אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער.

ומשמע שהדיין נענש כגזלן ממש, ויתכן דדוקא באופן שנטל ונתן הדיין ביד אזי הו"ל גזלן דעשה מעשה גזילה בידים דאזי הו"ל גזלן. אולם נראה דבאמת אף באופן שלא נטל ונתן הדיין הו"ל גזלן. ונראה דהביאור בזה הוא עפ"י ג' דינים בדיני גזילה, א) הגוזל בשביל אחר הוי גזלן, וכדמבואר בגמ' ב"ק (דף עט.) "נתנו לבכורות בנו או לבעל חוב לשומר חנם לשואל לנושא שכר וכו' הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת חייב", ובתוס' (ד"ה נתנו) פירשו דחייב הגנב ולא השומר משום דאמרינן יש שליח לדבר עבירה בששגג השליח, ואינו יודע דהוי גזילה, דלא שייך למימר בכה"ג דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. אולם הרמב"ם (פ"ב מהל' גניבה הט"ז) כתב דחייב השומר, ודלא כתוס'. וביאר הגר"ח זצ"ל דאע"פ שגנב השומר שלא ע"מ לקחת לעצמו אלא דגנב בשביל אחר מ"מ השומר חייב, ומוכח דאע"פ שאינו גונב החפץ לעצמו מ"מ חייב משום גניבה. וי"ל דה"ה הכא אע"פ שהדיין אינו מרויח לעצמו כלום מ"מ חייב מדין גזלן. ב) גזלן בשוגג נמי הוי גזלן וכדמוכח ממעילה דחייב אף דהוי שוגג, ויסוד דין מעילה הוא מדין גזילת הקדש (עיין בחידושי רבנו חיים הלוי פ"ח מהל' מעילה ה"א), ומוכח דעובר על איסור גזילה היכא דהוי שוגג, ונראה דלכן דיין שנטל מזה ונתן לזה שלא כדין הוי גזלן אע"פ שפסק כפי מה שלדעתו הוי הפסק הנכון ולא נתכוון לגזול. ג) חל איסור גזילה אפילו בלי מעשה קנין וקניני גזילה, וכן מוכח מהא דקיי"ל דהכובש שכר שכיר עובר על לאו דגזילה (ב"מ דף קיא.), והרי הכובש שכר שכיר לא עשה מעשה גזילה וליכא קניני גזילה ואעפ"כ עובר על הלאו דגזילה, ומוכח דחל איסור גזילה אף באופן דליכא מעשה גזילה וקניני גזילה. ולפי"ז י"ל דמשום הכי נחשב הדיין לגזלן ואף כשלא נטל ונתן ביד דליכא מעשה גזילה ואינו גונב לעצמו הממון ואפילו אם אינו מכיר דהוי גזילה מ"מ קא עבר הדיין על הלאו דגזילה.