הרי יצאה שבועה לשקר. פשטות הגמרא מורה שנבדלת שבועה להבא משבועה לשעבר בכך שהמחייב בלשעבר הוא הוצאת שקר מפיו בשעת השבועה, ולעומת זאת המחייב בשבועה להבא הוא חלות וחילול האיסורים בשעת העבירה אח"כ. לכן בשבועה להבא יש דין אין שבועה חלה על שבועה בדומה לדין אין איסור חל על איסור ואילו הנשבע פעמיים לשקר לשעבר חייב שתים.

ברם הבאנו בשיעורים למעלה (כ: ד"ה שיטת הרמב"ם באזהרות השבועות ובמקומות אחרים) שיש ראשונים המדמים שבועה להבא לשבועה לשעבר שבשתיהן עיקר המחייב הוא השקר וכן משמע מהרמב"ם, ולפיהם עלינו להבין את תשובת אבימי לעיפה שדימתן ולמה נבדלת שבועה לשעבר מלהבא בנוגע לדין אין שבועה חלה על שבועה.

ונראה שאבימי הבחין בין הנשבע על העבר שהשקר בשעת השבועה לבין הנשבע להבא שעובר למפרע על מה שמשקר אח"כ. בלשעבר הגברא משקר בפועל ממש פעמיים בשתי הפלאותיו וכל אחת ואחת בלחוד ולפיכך חייב שתים. בשבועה להבא, לעומת זאת, הגברא פעל רק פעולה אחת והיא לבדה גרמה שישקר למפרע בשתי השבועות שהוציא מפיו, ומאחר ופעולה אחת לבדה גרמה לשקר אינו חייב אלא אחת.

שם. תוס' ד"ה שבועה וכו'. יתכן לבאר את המחלוקת בין רש"י לתוס' לאור חקירתנו בשיעורים לעיל (כד. ד"ה באיסור הבא ע"י עצמו לא אמרינן) בדין כולל בשבועה ע"ג שבועה ובאיסור חל על איסור האם מועיל מטעם מיגו שחל האיסור השני במקצתו חל בכולו או משום שהאיסור השני מהוה חלות שם איסור חדש ואינו כפל של האיסור הראשון. לדעת רש"י כולל חל מטעם מיגו ולא חלה השבועה השנית שלא לאכול תאנים וענבים מאחר שהתאנים כבר נאסרו בשבועה. השבועה השנית אוסרת הענבים דוקא ביחד עם התאנים והרי התאנים אסורות מכבר ולא ניתן לומר סברת מיגו שחלה השבועה השנית על הענבים חלה אף על התאנים שהרי הענבים עצמם אינם אסורים אלא כי אם ביחד עם התאנים. ואילו אליבא דהתוס' חל כולל מטעם שמהוה שם איסור מחודש שאינו מכפיל את חלות שם האיסור הראשון ואף באופן שלנו מהוה השבועה על תאנים וענבים שם חדש מאחר שענבים נכללים בו נוסף לתאנים שנאסרו מחמת השבועה הראשונה, ודו"ק.