Reshimot Shiurim on Shevuot Daf 34b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גמ'. כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש עביד לה ולאו אדעתיה.
החקירה עולה אם זה ענין שבמציאות או יש כאן דין והלכה. ודומה שחלוקים בכך הראשונים לקמן (מא:) וז"ל הגמ' בההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך, א"ל לא פרעתיך בפני פלוני ופלוני, אתו פלוני ופלוני אמרי לא היו דברים מעולם, סבר רב ששת למימר הוחזק כפרן, א"ל רבא כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה עכ"ל.
ופירש"י שם (ד"ה כל וכו') שהטוען לא שם לבו לזכור אם בעדים פרע אם לא מאחר שאינו מחוייב לפרוע בעדים. מאידך הרמב"ם (פ"ו מהל' טוען ונטען הל"ד) פירש שהעדים שכחו וז"ל לא הוחזק כפרן שאין העדים זוכרין אלא דבר שהם עדים בו וכו' עכ"ל. ובחדושי הרשב"א השיג עליו וז"ל שאין ראוי לומר דעדים שכחו וכו' עכ"ל, וכתוצאה מכך הסכים הרשב"א לפירש"י. ונראה שלרשב"א כל מילתא וכו' הוא ענין שבמציאות ולפיכך אינו שייך לשני עדים. ואילו הרמב"ם סובר שהוא הלכה - כלומר שכל מילתא דלא רמיא עליה דאינשי אינה נתפסת בנאמנות והגדת עדות ועדות אינה חלה ע"פ דין בכל מילתא דלא רמיא עליה דאינשי ולכן אפילו בי תרי אינם נאמנים.
ותתכן נ"מ במי שבודאי כפר במילתא דלא רמיא עליה דאינשי - כי אם באמת כפר י"ל שהוחזק כפרן. אך אם יש דין שטענות והגדת עדות אינן חלות בדבר דלא רמיא עליה דאינשי י"ל שלא הוחזק כפרן אף שידוע לנו שבודאי כפר.¹
footnotes: ¹ ולשון הרמב"ם (שם) שאין אדם משים דעתו לדברים שאין בהן ממש עכ"ל ניתן לפרש או לכאן או לכאן, ודו"ק.