בגמ' - קווץ. עיין ברש"י שמפרש שיוצאין מהשדרה שלו כמין קוצים. וכן להלן כששואלת הגמ' ואימא כופרא ואביי עונה "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום כתיב" מפרש רש"י שפסול מפני שעשוי כקוצים "ויוצאין בהן עוקצין הרבה ומסרטין את הידים". יש לעיין בפסול "דרכי נועם" זה: י"ל שהוא מהווה פסול במעשה הלקיחה או שאינו ממין המצוה בכלל. נ"מ אם יהיו בערבה קוצים - האם תהיה כשרה לגבי זקיפת ערבה במקדש, שהרי אין פסול לקיחה נוהג בזקיפה על המזבח, אבל לצד השני של החקירה פסולה כי אינה מין ממיני הערבה בכלל, וצ"ע.

שם. בגמ' - חרות פסול. ז"ל רש"י: קשה שנעשה חריות שכן דרך הלולב עליו נושרים בימות הגשמים והשדרה מתקשה ונעשה עץ עכ"ל. ז"ל הרמב"ם (פ"ז מלולב הל"א): כפות תמרים האמורות בתורה הן חריות של דקל כשיצמחו קודם שיתפרדו העלין שלהן לכאן ולכאן אלא כשיהיה כמו שרביט והוא הנקרא לולב עכ"ל. מהרמב"ם נראה שפסול החרות חל בעצם שם הלולב ואינו פסול מום בלבד. ברם לפי"ז מהראוי שיפסל כל ז', וברמב"ם (פ"ח מלולב הל"ט) נשמט דבר זה מההלכה, וצ"ע.

שם. בגמ' - ציני הר ברזל. עיין פירש"י דאם אין ראשו של עלה זה מגיע לצד עיקרו של זה פסול. יל"ע אם הוא פסול מום או הפקעת מין לולב. נ"מ אליבא דהרמב"ם הסובר שבשאר הימים אין המומים פוסלים ומ"מ צריך להיות ממין לולב. מהרמב"ם (פ"ח מלולב הל"ד) משמע שהוא פסול משום מום ולא מטעם שאינו ממין הלולב.