Reshimot Shiurim on Sukkah Daf 36b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת וכו'. יש לברר מהו נחשב לבריה אחרת. לכאורה טביעת העין של רוב בני אדם היא הקובעת. אם רוב אנשים מכירים הפרי כאתרוג הריהו כשר, אבל אם רוב בנ"א אינם מכירים הפרי כאתרוג הריהו פסול, וצ"ע.
שם. גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת פסול. יתכן לפרש שיש כאן הפקעת המין ופסול כל ז', ברם הרמב"ם מכשירו ביו"ט שני, ומוכח שלדעתו הוא פסול מטעם מום בלבד.
שם. רש"י ד"ה אלא כו' דהא אפילו בשני נמי לרב לא נפיק דהא מצוה הדורה בעינן הואיל ומזכיר שם שמים עליו עכ"ל. דבריו מבוארים ע"פ מה דהוכחנו לעיל שבעצם מצות הלולב יש קיום הלל (עיין בשעורים בריש הפרק.) לרש"י דין הדר חל כל ז' מחמת קיום ההלל שבעצם מצות הלולב, בלי הדר אין לומר הלל, וממילא אתרוג ולולב בעלי מומים שאינם ראויים לקיום הלל פסולים לנטילה כל ז'. ברם מרש"י משמע שלאו דוקא ע"י שירת ההלל יש הזכרת שם שמים בלולב. ויתכן שסובר שאפי' ברכת נטילת הלולב מהווה מדרבנן הזכרת שם שמים שחלה על הלולב והיא מחייבת דין הדר. יוצא שבלולב ברכת המצוה שייכת להלל ומחייבת דין הדר, והדבר צ"ע.
שם. רש"י ד"ה אין כו' ואע"ג דאוקימנא דטעמא דר' יהודה לאו משום הדר הוא ה"ק ליה אפי' לדידך דלא חיישת לאנפולי כו' אין זה הדר עכ"ל. איתא לעיל (לא:) בגמ' וז"ל - זימנין דמחלפי ליה ואתי לאפוכינהו ואתי לאיפסולי ע"כ. לכאורה סברא זו היא גזרה מדרבנן, אבל טענת אין זה הדר דין תורה הוא, א"כ קשה אליבא דרש"י, שר' יהודה טען מקודם לפסול את האתרוג הגדול מגזרה דרבנן ואח"כ טען שפסול מדין ההדר מה"ת, והלא מן הדין היה שמקודם יטעון דפסול בפסול התורה ואח"כ לפסול בפסול מדרבנן. ונראה להוכיח דגם הסברא של זימנין דמחלפי אינה גזרה מדרבנן בלבד אלא דהוי שעור דאורייתא במעשה הלקיחה, כלומר אם אתי לאפוכינהו ולאיפסולי אין כאן לקיחה מן התורה.
שם. בגמ' - אפי' בסיב. הרא"ש (סי"ד) מביא מחלוקת בין הראשונים אם איסור בל תוסיף הוא דוקא בשלא במינו או גם בהוספה במינו. הרא"ש מתיר הוספת הדס שוטה ומסתייע מהסוגיא כאן שלר' יהודה אוגדים בסיב. שיטתו היא שאיסור בל תוסיף הוא רק בהוספת מין אחר. אולם יש שיטות האוסרות להוסיף הדס שוטה בלקיחה. שיטת הרמב"ם היא להתיר רק הוספת הדסים לנוי ולא דבר אחר בלקיחה ואין להוסיף אפי' מינו (פ"ז מלולב הל"ז). וקשה על הרמב"ם קושית הרא"ש - למה אליבא דר' יהודה מותר לאגד בסיב ובעיקרא דדיקלא - הרי פסולים הם לנטילת לולב - וא"כ יעבור בבל תוסיף כשאוגד בהם.
והנה, עיין בתוס' לעיל (לא: ד"ה הואיל) שכתבו וז"ל, דכשיאגדו שלא במינו (לרבנן) אין לו ליחשב כמוסיף משום דאין זה כדרך גדילתן ומינים שבלולב בעינן כעין גדילתן עכ"ל. תוס' מפרשים דאליבא דרבנן מאחר שאין האגד ניטל כדרך גדילת המינין אין האגד הוספה במעשה המצוה. ההוספה באגד מהווה הוספה דוקא בחפצא של המצוה ואסור רק לפי ר' יהודה. לפי"ז יוצא שיש שני דיני בל תוסיף - אחד במעשה המצוה כדרך גדילתן לרבנן ואחד בחפצא של המצוה באגד לר' יהודה.
וע"פ הנ"ל ניתן ליישב את הרמב"ם, דהוא מחלק בין בל תוסיף במעשה המצוה בהוספה כדרך גדילתן לרבנן לבין בל תוסיף לר"י בחפצא של המצוה באגד. אליבא דרבנן יש איסור בל תוסיף בהוספת מינו (חוץ מבהדס מטעם נוי), אבל באגד לפי ר"י יש ב"ת בחפצא של המצוה ולא במעשה המצוה. אליביה יש איסור ב"ת דוקא כשאוגד בשלא במינו, ובל תוסיף בחפצא של המצוה תלוי במין הלולב בכלל ולא בלולב כשר. וכן מצינו בסכך הסוכה לפי ר' יהודה, שאין הסכך נעשה דוקא מלולבין כשרים אלא חייבים לסכך ממין לולב בכלל, ואפי' מסיב ומעיקרא דדיקלא. הוא הדין בבל תוסיף באגד של לולב סובר ר' יהודה דיש לעשות האגד ממין לולב מסיב ומעיקרא דדיקלא אע"פ שאינו כשר למצות הלקיחה, שהרי אין לוקחין האגד כדרך גדילתו, ויש הוספה רק בחפצא של המצוה ולא במעשה המצוה ובלקיחה עצמה. כ"ז - ס"ל לרמב"ם - הוא בנוגע לאיסור ב"ת בחפצא של המצוה, דלשינוי החפצא באיסור ב"ת בעי מין חמישי, דשנוי חפצא הוא רק במין חמישי ממש כדאיתא (לא.) חמשה מינין, וסיב ועיקרא דדיקלא אינם מין חמישי. ברם במעשה המצוה כל דבר שמוסיף על מעשה המצוה מ"מ הוא בב"ת, ואפי' במינו כסיב, דלא צריך לקלקל החפצא. לגבי בל תוסיף במעשה המצוה לרבנן אין להוסיף אפילו במינו¹.
footnotes: ¹ ברם בשעורים אחרים אמר רבינו שליט"א שיתכן שלרש"י יש חלות מעשה לקיחה באגד עצמו לר"י ושלא כתוס'.
בענין חציצה