Reshimot Shiurim on Sukkah Daf 45b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בגמ' - והא קא משתתף שם שמים ודבר אחר וכו'. הגר"ח זצ"ל הקפיד לא לשיר את השירה של שמחת תורה: "אין אדיר כד' ואין ברוך כבן עמרם", דהא קא משתף ש"ש ודבר אחר, ואסור ע"פ הגמרא כאן. ולכאורה דבריו עומדים בניגוד לתירוץ הגמ' כאן. אלא נראה דמודים ומשבחים הוו ב' מיני שבחים ולא מקרי משתף ש"ש וד"א, דיש ב' תהלות נפרדות, ואין שותפות בין ש"ש ודבר אחר, מה שאין לומר כן בפזמון אין אדיר - שהכל תהלה א'. (דמודים הוא מלשון הודאה מחמת התועלת שאנו מקבלים מהקב"ה כבג' הברכות האחרונות של הודאה בתפלה, ומשבחים הוא מלשון שבח של יופי המזבח ודומה לג' הברכות הראשונות שבתפלה.)
שם. בגמ' - אמר רב יהודה אמר שמואל לולב ז' וסוכה יום א'. וז"ל הגמ' - מ"ט לולב דמפסקי לילות מימים כל יומא מצוה באפיה נפשיה הוא, סוכה דלא מפסקי לילות מימים כולהו שבעה כחד יומא אריכא דמו, ע"כ. וכן איתא להלן שחכמים סוברים כשמואל ואומרים שאין מברכים על התפילין אלא פעם אחת בשחרית בלבד ולא כל פעם שמניחים אותם ביום. נראה ביסוד דעתם של שמואל וחכמים שסברתם היא כי ברכת המצוה נתקנה על חובת המצוה בלבד ומשו"ה מברכין פעם אחת על החובה כשמתחילין לקיימה. וסוכה הוי' חובה א' לכל ז' הימים ולפיכך מברכים רק פעם א' עליה וכן בתפילין חובה א' בכל יום ויום. והחולקים - רבי ור' יוחנן - סוברים שמברכים על מעשה מצוה ולכן לשיטתם מברכים על סוכה כל פעם שנכנסים לתוכה, ועל תפילין בכל פעם ופעם שמניחים אותן.
שם. בגמ' - סוכה שבעה ולולב יום אחד מ"ט סוכה דאורייתא שבעה לולב דרבנן סגי לי' בחד יומא. ולהלן בסוגיא איתא: ואף רב סבר כל שבעה מצות לולב דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב המדליק נר של חנוכה צריך לברך וכו'.
כפי הנראה סובר רבה בר חנה אמר ר' יוחנן שאין מברכים על נר חנוכה ועל לולב בשאר ימי החג מפני שמצוות דרבנן הן. ויל"ע לפי דעה זו, האם אין מברכים בכלל על מצוות דרבנן. ויתכן לומר שעל מצוות מדברי קבלה כמו מקרא מגילה וכבוד ועונג שבת אפי' לפי רבה בר חנה מברכים, משום שהמצוות מדברי קבלה נמצאות בתנ"ך ע"פ דברי רוח הקודש ושייך לומר עליהן יותר "וצונו", משא"כ בשאר מצוות דרבנן כמו בנר חנוכה ולולב ביתר ימי החג דאינן מדברי קבלה. ועוד ניתן לומר, שלרבב"ח מברכים מדרבנן על הנחת עירוב או על נטילת ידים, כי באלו הברכה אינה על קיום המצוה אלא על חלות ההיתר והמכשיר.
ואיתא בסוף הסוגיא (מ"ו.): רב נחמן בר יצחק מתני לה בהדיא אמר רב כל ז' מצות לולב ע"כ. וכתב רש"י שם בד"ה מתני לה בהדיא וז"ל להא דרב גבי לולב ולא שמע לה מכללא דנר חנוכה עכ"ל. יש לעיין בשיטת רנב"י דמה נ"מ בין חנוכה ללולב. נ"ל, כי לרב נחמן בר יצחק שיטת רבה בר בר חנה אינה שייכת לברכת נר החנוכה אלא לברכת הלולב בלבד דניתן לחלק בין קיום מצוה דרבנן לתקנת זכר למקדש. נר חנוכה קיום מצוה מדרבנן הוא ולכן מברכים עליו, אבל נטילת לולב בשאר ימי החג אינה אלא תקנת ריב"ז זכר למקדש. לפיכך סובר רבב"ח שאין מברכים עליה כי אין בנטילתה חלות שם מצות לולב אלא זכר למקדש בעלמא ועל זה אין ברכה. וראיה לסברה זו מכורך בליל הפסח זכר למקדש דאין מברכים עליו, וז"ל הרמב"ם (פ"ח מחמץ ומצה הל"ח): וכורך מצה ומרור ומטבל בחרוסת ואוכלן בלא ברכה זכר למקדש עכ"ל. לרמב"ם מצות הכורך היא זכר למקדש בעלמא ומשו"ה ליכא ברכה, וסובר רבב"ח דה"ה נטילת הלולב בשאר ימי החג הוי קיום זכר למקדש בעלמא ואין עליה ברכה. אולם שיטת רב נחמן בר יצחק היא דלולב בשאר ימי החג הוי' חלות שם מצות לולב מדרבנן ואינה דומה לכורך - משום כך מברכים עליה.
שם. תוס' ד"ה אחד כו' אבל סוכה כל אימת דנכנס לה כדי שיאכל וישתה וישן כו' מברך, ע"כ. שיטת התוס' כאן היא שמברכים על סוכה בשלשה אופנים: באכילה, בשתייה, ושינה. ברם שיטת הרמב"ם (פ"ו מסוכה הלי"ב) היא שמברכים בכל כניסה וכניסה לסוכה (וכן היה מנהג הגר"ח זצ"ל על פי מנהג הגר"א¹. שיטה שלישית היא שיטת ר"ת שמברכים על אכילה דוקא (וכן הוא מנהג דרוב אשכנזים).
footnotes: ¹ מעשה רב סי' י"ח.
לרמב"ם מברכים על סתם קיום ישיבה בסוכה - והיינו על כל כניסה בתוכה לשם מה שהיא. מאידך שיטת ר"ת היא שיש מצוה וקיום מיוחד באכילה בסוכה - כדחזינן מהחיוב דוקא לאכול פת בסוכה בלילה הראשון, ועל מעשה המצוה המיוחד הזה נתקנה הברכה. התוס' שלפנינו סוברים שגם בשינה בסוכה יש קיום מיוחד בסוכה ולפיכך סוברים שמברכים על השינה כמו על האכילה.
ומסתבר שגם הרמב"ם מודה שאכילה, שתיה ושינה קיומים מיוחדים במצות סוכה הן, כי מקודם מביא (פ"ו מסוכה הל"ה) את המצוה לשבת בסוכה בכלל, וז"ל, וכל שבעת הימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע וכו' ע"כ. ואח"כ (שם הל"ו) פורט דינים מיוחדים - אכילה, שתיה ושינה בסוכה, וז"ל: ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כו' ואין ישנים חוץ לסוכה כו' ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים הרי זה משובח עכ"ל. הרי שלרמב"ם יש איסור מיוחד באכילה, שתיה ושינה מחוץ לסוכה, משא"כ בסתם ישיבה מחוץ לסוכה. (עיין עוד בענין זה ביתר אריכות בקונטרס מצות ישיבת הסוכה לעיל בסוף פרק שני.)