גמרא: הוצין יורדין בתוך כ' אמה. עיין בעירובין (ג) דלרבא חלל סוכה תנן. וקצת קשה מדוע ס"ל לרבא דאזלינן בתר החלל.

ונראה דרבא לטעמיה דס"ל (לעיל בריש המס') שסוכה גבוהה מכ' פסולה הוא משום דדירת עראי בעינן ולמעלה מכ' הוי דירת קבע כיון דהמחיצות קבועות למעלה מכ', ועיקר חלות השיעור דכ' היא במחיצות, והוא כפי מה שכלל הרמב"ם בפ"ד מסוכה הל"א השיעור של יותר מכ' יחד עם השעורים שהם במחיצות הסוכה. והנה כשהסכך גבוה יותר מכ' והחלל כ' אמות הואיל ואין המחיצות יתרות מכ' ליכא קביעות מחיצות למעלה מכ' אמות ולכן כשרות. בהתאם לכך דעתו של רבא כשהחלל יותר מכ' המחיצות פסולות דאז הויין יותר מכ'.

שם. רמב"ם (פ"ד מסוכה הלי"ג) ז"ל: סוכה שאוירה גבוה מעשרים אמה ומיעטה בכרים וכסתות אינו מיעוט ואפי' ביטלם כו' היתה גבוהה מעשרים אמה והוצין יורדין לתוך עשרים אם היתה צלתן מרובה מחמתן יחשבו כגג עבה וכשרה, עכ"ל. עיין בערובין (דף ג:) ובמ"מ להל"א שם. מתחילת דברי הרמב"ם בסוכה "שאוירה גבוה מכ' אמה" משמע שפוסק כמ"ד דחלל סוכה תנן דפסולה רק כשחללה יותר מכ' אמה. לעומת זה בסיפא של ההלכה - מצריך הרמב"ם שההוצין ירדו לתוך כ' אמה - "והוצין יורדין לתוך כ' אם היתה צלתן מרובה מחמתן כשרה" ומשמע דלא סגי שירדו עד לחלל עשרים, ותמוה שזה לכאורה בניגוד למ"ד דחלל סוכה תנן. ואמנם דעת שאר הראשונים שדי אם ירדו ההוצין עד כ' מטעם חלל סוכה תנן (תוס' עירובין (ג:) ד"ה חלל), ולכאורה הדין עמהם. ופסקו של הרמב"ם שקובע כמ"ד דחלל סוכה תנן אך אינו מכשיר את הסוכה אא"כ יורדים ההוצין לתוך כ' ואינו מסתפק אם יורדין עד כ' צע"ג. שם גמרא: דירה סרוחה. הדין של דירה סרוחה שנוי במחלוקת הר"ח והרמב"ם.

א) ר"ח קובע שדירה סרוחה פסולה. ניתן לומר שהר"ח סובר שדירה סרוחה פסולה מפני שהסוכה אינה ראויה לדירה במציאות. בכך דומה לסוכה פחותה מז' על ז' טפחים שאינה מחזקת שולחנו שגם היא פסולה מפני שאינה ראויה לדירה. סוכה והוצין יורדין לתוך י' טפחים אינה סוכה הראויה לדירה, ולפי"ז רק כשיש הוצין המצערים את היושבים בסוכה והופכים אותה לדירה סרוחה במציאות נפסלה הסוכה.

א"נ י"ל, שר"ח סובר שיש כאן בטול ומעוט מחיצות. אע"פ שההוצין היורדין לתוך כ' אמה אינם ממעטים את גובה מחיצות הסוכה למעלה מכ' בכדי להכשירה, מ"מ ההוצין היורדין לתוך י' טפחים מועילים למעט את גובה המחיצות שבסוכה לפוסלה. זאת אומרת - לחומרא הוצין ממעטים את גובה הסוכה ומחיצותיה אע"פ שחמתן מרובה מצלתן. ומהות הפסול דדירה סרוחה היא הפקעת חלות מחיצות גבוהות עשרה דמדין דירה סרוחה המחיצות פסולות. ויוצא מזה שגם הוצין כל שהם למטה מעשרה פוסלים אע"פ שאינם מצערים במציאות דעיקר דינם הוא בשעור המחיצות - למעטן לפחות מי' טפחים. (ועיין לקמן בשעורים (דף י:) בענין נויי סוכה אין ממעטין בסוכה.)

ב) שיטת הרמב"ם היא שהסוכה כשרה אלא שלכתחילה אסור לישב בדירה סרוחה. וז"ל (פ"ה מסוכה הל"ב): וצריך להזהר שלא יהיו הוצין ועלין של סכך יורדין לתוך עשרה טפחים כדי שלא יצר לו בישיבתו, עכ"ל. ומתבקשת השאלה, מ"ש דירה סרוחה הכשרה בדיעבד לרמב"ם מסוכה קטנה מז' על ז' הפסולה לחלוטין מפני שאינה מחזקת ראשו רובו ושלחנו ואינה ראויה לדירה, וצ"ע.¹.

footnotes: ¹ עיין בספר מרן הגרי"ז הלוי זצ"ל על הרמב"ם ולקמן בשעורים (י:).

שם. תוס' ד"ה והוצין - וז"ל: אמאי כשרה הא אי קלשת היו ההוצין נופלים כדאשכחן כו' גבי מקצת סכך בתוך כ' ומקצת סכך למעלה דפסלינן הסוכה דכי קלשת לה הוי לה חמתה מרובה מצלתה כו' לפי שלא יכול להתקיים הסכך בתוך עשרים דמחמת קלישותו יבא הרוח ויפזר או יפול וכו'.

במ"א (או"ח סי' תרכ"ט סק"ט) יש דיון ארוך אם מותר להעמיד את סכך הסוכה בדברים הפסולים לסכך. דעתו של הגאון ר' חיים זצ"ל היתה שמותר. והיה רגיל להסתייע מהגמרא (ב.) האומרת שמותר לעשות את דפנות הסוכה ממחיצות של ברזל, והרי אין דבר המעמיד לסכך יותר ממחיצות הסוכה. לדעתו אין לחלק בין מעמיד למעמיד.

לכאורה יש ראייה מהתוס' דידן נגד הגר"ח זצ"ל שהרי הם מפרשים שסכך למעלה מכ' אמה המעמיד את הסכך פוסל. אכן ליכא כאן ראייה, דבנדון של התוס' יש דין מיוחד במדידת שעור גובה של סכך. אם מקצת הסכך קיים בתוך כ' ומקצת הסכך עצמו קיים למעלה מכ' נמדד שעור גובה הסכך כולו על פי קביעת השעור של המעמיד. לפיכך, אם החלק העליון של הסכך מעל כ' הוא המעמיד של הסכך, נמדד הסכך כולו כלמעלה מכ', והסוכה פסולה מפני גובהה. ולכן כשיש סכוך המעמיד מעל לכ' יש מדידה מעל כ', אבל לא מפני שמעמיד בסכך פסול בעצמו נפסלה הסוכה. (הגר"ח זצ"ל הסתמך למעשה על הרמב"ם שהשמיט את דין המעמיד בסכך פסול ולא חשש במעמיד לשיטת הרמב"ן והר"ן לקמן (כא:). עיין שם בשעורים).

בענין סכך למעלה מכ' ויחסו לדין סכך הפסול במינו עיין בשיעורים לקמן (ט:).

שם. בענין דופן עקומה.

**א

בסוכה** גבוהה מכ' אמה ובנה בה איצטבא יש בראשונים (עי' בריטב"א ובר"ן) מחלוקת בין רש"י ותוס' בביאור הדין של דופן עקומה. תוס' מסבירים שרואים את הדופן כאילו היא נעקמת למעלה וכאילו הסכך כולו שמן הדופן ועד האיצטבא הוא הדופן. ובכן הסכך שבגג נעשה חלק מהמחיצה. מאידך רש"י מבאר, שרואים את הדופן כאילו נתקרבה לאיצטבא. לרש"י, אין הסכך נעשה חלק של המחיצה, אלא שדין דופן עקומה קובע שחל צרוף בין המחיצה בחוץ ובין הסכך הכשר בפנים. צ"ע מהו יסוד המחלוקת הזאת.

נ"ל, שלתוס', יש ע"פ דין של דופן עקומה חלות מחיצה שאינה רק ניצבת ישרה אלא שהיא גם שטוחה על הגג. המחיצה העומדת בחוץ מתעקמת ומתחברת למעלה עם הסכך שבגג לעשותו חלק של המחיצה והמחיצה שטוחה על הגג והגג מהווה איפוא חלק המחיצה. לרש"י, לא תיתכן מחיצה שטוחה. לדעתו, מחיצה חלה רק כשעומדת - מלמטה למעלה - אבל לא שטוחה, ומשום כך פירש רש"י את הדין של דופן עקומה כדין של צירוף הדומה לחלות דין הלבוד.

הנה ברמב"ם מצויים שני הביאורים האלו, כי בדין האיצטבא מבאר כפירש"י שהוא מטעם צירוף. וז"ל (פ"ד מסוכה הלי"ג - י"ד): סוכה שאווירה גבוה מעשרים אמה כו' בנה איצטבה באמצעה, אם יש משפת איצטבה ולכותל כו' פחות מארבע אמות כשרה, וכאילו המחיצות נוגעות באיצטבה והרי מן האיצטבה ועד הסיכוך פחות מכ' אמה, עכ"ל. מאידך בסכך פסול בצדי גג הסוכה קובע (בפ"ה הלי"ד) כביאור התוס' על מחיצה העומדת בחוץ והשוכבת בגג שטוחה למעלה, וז"ל: וכן סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו בצד הדפנות מלמעלה, אם יש משפת הסכך הכשר ולכותל ארבע אמות פסולה פחות מכן רואין כאילו הכותל נעקם ויחשב זה הסכך הפסול מגוף הכותל וכשרה, ודבר זה הל"מ, עכ"ל. ואמנם הכסף משנה (בפ"ד) תמה על הסתירה הזו.

וכדי ליישבה נראה להקדים שלרמב"ם ישנן שתי הלכות בדופן עקומה. בסכך למעלה מכ' מן הצד יש דין צרוף. בסכך הפסול במינו מן הצד יש חלות מחיצה המתעקמת ושטוחה על צדה בגג למעלה.

סכך למעלה מעשרים אמה שונה מסכך הפסול במינו. למעלה מכ' אין הפסול בגוף הסכך עצמו אלא בשעוריו של הסכך. כאן יש ההלכה של דופן עקומה מדין צירוף ולא מדין מחיצה המתעקמת למעלה ששוכבת על צדה בגג. והטעם לכך הוא שאם ננקוט שהמחיצה מתעקמת למעלה בגג הרי רק החלק שמעל לאיצטבא הוא למטה מכ'. חלק המחיצה העומד במקומו מבחוץ לאיצטבא עדיין מגיע לגובה למעלה מעשרים, והמחיצה תהיה פסולה מפני שבחלקה העומד בחוץ הרי היא למעלה מכ' אמה. דין הצירוף בלבד מועיל כאן להכשיר את המחיצה. מצרפים את המחיצה החיצונה לאיצטבא בפנים - כאילו כולה עומדת על יד האיצטבא ונמדדת משם דוקא. ומשום כך, הריהי עומדת כולה למטה מעשרים. לעומת זה בסכך הפסול במינו ובגופו בצד הסוכה ליכא דין צירוף, כי הסכך הפסול במינו מבטל את הצירוף הזה. באופן זה הוכשרה הסוכה רק מדין מחיצה השטוחה ע"י שהסכך הפסול נעשה חלק מן המחיצה עצמה. דופן עקומה פשוטה כמשמעה.

**ב

לפי** הרמב"ם, מתיישבים כמה עניינים שבסוגיא שלפנינו.

וז"ל הש"ס: היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה איצטבא כו' ומן הצד כו' פחות מארבע אמות כשרה מאי קמ"ל דאמרי' דופן עקומה תנינא בית שנפחת כו' מהו דתימא התם הוא דחזיא לדופן אבל הכא דלא חזיא לדופן אימא לא קמ"ל, עכ"ל. ס"ד של הש"ס דורש ביאור.

ולפי הרמב"ם ניתן לפרש הס"ד שבדופן עקומה הואיל ויש רק הדין של מחיצה שמתעקמת ושוכבת למעלה בגג, אמרינן דופן עקומה להכשיר בית שנפחת דהוי סכך פסול במינו בצד הגג. אולם באיצטבא, אם נאמר שההלכה של דופן עקומה מדין מחיצה עקומה השוכבת למעלה על צדה, עכ"ז, ישאר שיעור חלק המחיצה העומד מבחוץ גבוה מעשרים, והסוכה עדיין פסולה. קמ"ל - יש דין שני בהלכה של דופן עקומה: דין של צירוף שחל ומכשיר גם את סוכה למעלה מכ' אמה בצדדיה, שע"י הצירוף לאיצטבא נמדדת המחיצה כעומדת כולה למטה מעשרים, כנ"ל, ומשום כך הסוכה כשרה.

ועוד שם בסוגיא: היתה גבוהה מכ' אמה ובנה איצטבא באמצעיתה כו' מאי קמ"ל דאמרינן דופן עקומה היינו הך מהו דתימא דופן עקומה מרוח אחת אמרינן אבל כל רוח ורוח לא קמ"ל, עכ"ל. הקשה הריטב"א, מה הס"ד דהגמ', הרי משנה מפורשת (יז.) קובעת שבבית שנפחת חלה ההלכה של דופן עקומה מכל רוחות הסוכה.

אך לפי הרמב"ם מתורצת הקושי'. בבית שנפחת - כשיש סכך הפסול בגופו מן הצדדים - חל הדין של דופן עקומה מטעם מחיצה השוכבת למעלה על צדה בגג לכל הרוחות. לעומת זה באיצטבא - בסכך למעלה מכ' מן הצדדים - אינו נוהג הדין של המחיצה השוכבת אלא הדין של צירוף. וסד"א שדין הצירוף מיוחד הוא לרוח השלישית של הסוכה לבדה, כי הרוח השלישית בסוכה מהווה דין מיוחד - שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, לפיכך סד"א הואיל ואין צריכים דופן גמורה נוהג בה דין צרוף, אבל לא בשתי הרוחות הראשונות, קמ"ל - שבכל רוחות הסוכה חלה ההלכה של דופן עקומה מדין הצירוף.

**ג

כמה** הערות:

א) לפי הרמב"ם יש לעיין בסוכה עם איצטבא כנ"ל ויש סכך הפסול במינו למעלה מעשרים אמה בצדדי הסוכה, היחול דין דופן עקומה או לא. כי לכאורה הופקע דין דופן עקומה מטעם צרוף מפני הסכך הפסול, וגם לא יתכן שיחול הדין של דופן עקומה ממש דהיינו מחיצה השוכבת על צדה בגג מפני הגובה של כ', ולפי"ז הסוכה ממ"נ פסולה.

אעפ"כ נ"ל כי הסברה נוטה להכשיר. הרי הצרוף של דופן עקומה באיצטבא חל מלמטה מעשרים. ומכיון שכאן הסכך הפסול במינו נמצא למעלה מעשרים, אינו מונע את חלות הצרוף מלמטה מכ' לאיצטבא, ומסתבר שהסוכה כשרה.

ב) לפי הריטב"א, סובר רש"י שדין דופן עקומה חל בענין האיצטבא מדין צרוף. ויש להעיר מפרש"י לקמן (יז.) ד"ה פסולה, וז"ל: ומכאן אני אומר ומפרש הא דאמרינן כו' דופן עקומה כו' היינו דחשבינן לסכך כאילו מן הדופן ונעקם ונכפף למעלה כו' ואיני מפרש רואין את הדופן כאילו הוא עקום והולך תחת הסכך. הרי מפורש ברש"י שדופן עקומה חל מדין מחיצה שוכבת ולא מטעם צרוף, וזה לכאורה סותר דברי הריטב"א.

ונראה ששיטת רש"י כהרמב"ם הנ"ל. ובכן באיצטבא סובר שדופן עקומה חלה מדין צרוף, אבל בסכך הפסול במינו בצד הגג - המשנה שם - סובר שההלכה של דופן עקומה חל משום מחיצה השוכבת למעלה על צדה בגג.

ג) ברא"ש (אות ג'), דעת הרי"ץ גיאות שאם האיצטבא גבוהה י' טפחים לא אמרינן דופן עקומה - כיון שהאיצטבא מחלקת רשות לעצמה. אליבא דפרש"י שדופן עקומה מדין צרוף מתבארת שפיר דעתו של הרי"ץ גיאות. אין חלות צרוף ממחיצות מבחוץ למקום שיש לו מכבר מחיצות לעצמו מבפנים. אבל לפירוש התוס' - שבדופן עקומה יש מחיצה עקומה ממש העומדת בחוץ והעקומה ממש בגג חילוקו של הרי"ץ גיאות בין פחות מי' טפחים לי' טפחים משולל ביאור.

ד) ז"ל הגמרא (ד:): מ"ש התם דאמרת פחות מד' אמות ומ"ש הכא דאמרת פחות משלשה טפחים התם דאיתיה לדופן פחות מארבע אמות סגיא הכא לשווי לדופן פחות משלשה טפחין אין אי לא לא, עכ"ל.

לרש"י - הסובר שבדופן עקומה יש דין צרוף - מובנים הקושיא והתירוץ. הקושיא היא למה לא יועיל הצרוף של דופן עקומה לשוויה מחיצה ודופן.

התירוץ הוא - הצרוף של דופן עקומה אינו יכול לחדש חפצא של מחיצה אחת. בכך שונה לבוד. שעור הלבוד הריהו שעור צרוף המועיל בכל התורה כולה, ולפיכך מועיל לחדש גם חפצא של מחיצת סוכה. דופן עקומה היא הלכה המיוחדת לסוכה - אבל רק לצרף מחיצה לסכך ולא ליצור המחיצה עצמה.

אמנם לתוס' צ"ע: הרי הם סוברים שבדופן עקומה יש דין מחיצה העומדת מבחוץ שמתעקמת ושוכבת ממש בגג - וא"כ מהי קושיית הש"ס מחקק והא לכאורה אין שייכות כלל בין חקק לדין דופן עקומה.

ואולי אליבא דהתוס' הקושיא היא הואיל ויש דין דופן עקומה ובדופן עקומה חלק מן המחיצה עומד וחלק אחר מעוקם למעלה, יוצא שאין בסוכה דין של חפצא אחת של מחיצה אלא שתי מחיצות נפרדות המכשירות והמועילות ביחד, וא"כ, בחקק גם ביתר מג' טפחים תתכשר הסוכה ע"י כמה מחיצות קטנות.

והתירוץ הוא שבדופן עקומה ליכא שתי מחיצות - יש רק חלות שם מחיצה אחת - חלקה במעומד וחלקה ששוכב למעלה בגג. ברם שתי מחיצות נפרדות פסולות בסוכה. עקב כך חקק מועיל לשוויי מחיצה רק בפחות משלשה טפחים - כשיש חלות שם מחיצה אחת. (לביאור דין החקק במלואו ראה שעורים לדף ב.)

שם. רש"י ד"ה כשרה. בדין פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה, איתא לקמן (יט.), וז"ל רבה ורב יוסף אמרי תרוייהו הכא בקנים היוצאים לפנים מן הסוכה ומשכא ואזלא חדא דופן בהדייהו כו' כלומר, מותר לשבת בהמשך הסוכה, ואע"פ שאיננו יושב ממש בין כל המחיצות בראש הסוכה. ועלינו לבאר את הדין דפסל היוצא מן הסוכה, האם המחיצות בראש הסוכה חלות ע"פ דין לכל מקום הסוכה כולל מקום הפסל ולכן הפסל כשר דיש חלות הכשר מחיצות למקומו או"ד עיקר חלות המחיצות לסכך בלבד והפסל כשר משום דאינו זקוק לחלות מחיצות במקומו. זאת אומרת, המחיצות בראש הסוכה מכשירות הסכך והכשר הסכך חל לפסל מכיון דסכך אחד הוא.

ונראה שיש כאן מחלוקת הראשונים, דהנה בפירש"י ד"ה קמ"ל כתב ז"ל: דמן הסוכה הוא והוי שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח וכו'. דברי רש"י שם מורים שלמקום הפסל בהמשך הסוכה חלות שלש מחיצות כהלכתן. כל החידוש בדין פסל היוצא הוא שהגברא אינו חייב לשבת ממש בין כל שלש המחיצות, אבל יש למקום הפסל המשך הסוכה חלות דין של שלש מחיצות כשרות.

והנה רש"י כאן מכשיר לשבת מהאיצטבא והלאה, וז"ל - דמנינן חללה מראש האיצטבא כו' הרי כאן סוכה קטנה ואמרי' לקמן פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה וכו'.

הרא"ש (סי' ג') דן בשיטתו של רש"י, וז"ל: והקשה ה"ר ישעיהו דהא דאמרי' כו' נידון כסוכה היינו היכא דאית ליה הכשר דפנות כו' אבל הכא דמן האיצטבא והלאה גבוהה יותר מכ' אמה מהיכי תיתי לה הכשר כו' לא דמי לפסל דהתם הדופן הקצר נמשך כנגד האורך כדאמר שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח אבל הכא היכא אשכחן וכו'.

נראה שההשגה נעוצה בכך שלקמן (יט.) יש שלש מחיצות החלות למקום הפסל בהמשך הסוכה כהלכתן, אבל כאן אין המחיצות הכשרות חלות כלל מחוץ למקום האיצטבא - דהרי הן גבוהות שם יתר מעשרים, וא"כ, למרות דין פסל היוצא אסור לשבת מחוץ לאיצטבא. ומוכח שהר"י מפרש דדין פסל היוצא הוא משום שיש חלות דין מחיצות למקום הפסל, ומכיון שמהאיצטבא והלאה אין חלות דין מחיצות למקום וממילא אינו מוכשר מדין פסל היוצא.

והנה הרא"ש תירץ הקושי', וז"ל: ונ"ל לקיים פירש רש"י דהא דאמרי' לקמן כו' ע"כ שאר שתי הדפנות לא שייכי להאי יוצא כו' דאחר שעשה כו' גלי בדעתיה מה שאינו בין ב' המחיצות אינו בכלל סוכתו ואין לפסל היוצא אלא מחיצה אחת אפילו הכי נידון כסוכה וכו', ויש לבאר את יסוד תירוצו.

נראה שהרא"ש תירץ, שדין פסל היוצא מחדש שאע"פ שאין שלש מחיצות חלות למקום המשך הסוכה כדין, עכ"ז, יושבים שם. יסוד הדין דפסל היוצא הוא שהמחיצות חלות להכשיר כל הסכך. וזה בהתאם למה שמבואר לעיל שמחיצות הסוכה חלות עבור הסכך ולא עבור מקום הסוכה. שונה דין המחיצות בשבת מדין המחיצות בסוכה, קובע הגר"ח זצ"ל. מחיצות השבת חלות לקבע מקום רשות היחיד ועיקר דינן הוא חלות בעבור המקום, משא"כ מחיצות הסוכה דאינן חלות מעיקרא דדינן למקום הסוכה אלא כדי להכשיר את הסכך. ועל כן לדעתו, צודק רש"י כאן בהכשירו את המקום שמחוץ לאיצטבא מדין פסל היוצא, אע"פ שאין למקום ההוא הכשר מחיצות כדין. והסברא לכך היא: הואיל והמחיצות מכשירות לסכך דע"ג האיצטבא הוכשר כל שאר הסכך אפי' חלק הסכך שאינו ע"ג האיצטבא דהוי ממעל לכ' אמה משום שהכל סכך א'. אמנם ליכא חלות מחיצות למקום הפסל עצמו דבסוכה חלות המחיצות בעבור הסכך היא ולא עבור מקום הסוכה. יוצא דלר' ישעיה יש חלות מחיצות בסוכה בעבור מקום הסוכה (דלא כגר"ח זצ"ל), ולרא"ש אין חלות מחיצות בעבור מקום הסוכה אלא בעבור הסכך - כשיטת הגר"ח זצ"ל.

סברת הרא"ש בביאור דינו של רש"י באיצטבא תואמת את דברי רש"י כאן אך נסתרת היא מפרש"י לקמן (יט.). שם מפרש רש"י דין פסל היוצא כר' ישעיה כלומר שיש הכשר מחיצות למקום הפסל כהלכתן. וא"כ, הדרא קושיא לדוכתה למה הכשיר את הפסל מחוץ לאיצטבא - הרי אין למקום הפסל ההוא חלות הכשר ג' מחיצות כהלכתן, וצ"ע בשיטתו.

עוד יש להתבונן ברא"ש עצמו מדוע מועיל גלוי דעת הבונה למנע את הכשר המחיצות מלחול למקום הפסל בהמשך הסוכה, הלא הכשר מחיצות לכאורה אינו תלוי בדעת גברא, אלא בחלות המחיצות עצמן, וצ"ע.

ברא"ש הובאה השגה שניה מר' ישעיה על שיטת רש"י, וז"ל: אילו סוכה המסוככת חציה בסכך כשר וחציה בסכך פסול כו' היושב תחת סכך פסול מי יצא ידי חובתו, ה"נ הכא, דכל למעלה מכ' סכך פסול וכשפודין של ברזל דמי, עכ"ל. רבינו ישעיה סובר שסכך למעלה מכ' מחוץ לאיצטבא דינו כסכך פסול ומכיון שדין פסל היוצא בודאי אינו מכשיר סכך פסול מ"ש הכא דהוכשר מחוץ לאיצטבא לפי רש"י.

ע"ז משיב הרא"ש, וז"ל: לא דמי דסכך למעלה מכ' לא מקרי סכך פסול כדפירש ר"ת כיון דמין כשר הוא ואינו נפסל אלא מחמת גובהה הילכך כיון דמקצתו כשרה אידך נידון כפסל היוצא מן הסוכה, עכ"ל. דבריו זקוקים לביאור.

ונראה, שר"ל, שדין סכך הפסול משום מינו שונה מדין סכך שפסולו הוא מפני שהוא למעלה מכ'. עיקר הדין דלמעלה מכ' אינו פסול סכך אלא פסול מחיצות. ומכיון שהמחיצות חלות ע"ג האיצטבא להכשיר את הסכך, הוכשר כל הסכך, כולל החלק שאינו ממעל האיצטבא, כנ"ל שאין חלות המחיצות בעבור כל מקום ומקום בסוכה אלא בעבור החפצא של סכך. מה שאין לומר כן בסכך הפסול במינו שא"א להכשירו כלל.

ונראה שניתן לבאר מחלוקות הרא"ש והר"י באופן אחר. יש לחקור בדין פסל היוצא כשר, האם המובן הוא שההכשר חל על מקום הפסל עצמו או"ד שהישיבה תחת הפסל נחשבת כאילו יושב בראש הסוכה דכשרה. ויתכן דבכך פליגי הר"י והרא"ש. דעת הר"י היא דההכשר חל על מקום הפסל עצמו וזה א"א בסכך למעלה מכ' דאינו בר הכשר. מאידך הרא"ש סובר שיסוד הדין דפסל היוצא דין הוא בישיבת הגברא - דכשיש חדא סוכה והוא יושב במקצתה ע"פ דין הריהו כאילו יושב בכולה ומצטרפת ישיבתו לכל הסוכה כולה. ומשום כך אם הסכך הוא ממין כשר וכל הסוכה נחשבת כחדא מקום חל דין הפסל; לא שמכשירין את הסכך עצמו למעלה מכ' דזה לא יתכן, אלא שנחשב כאילו הגברא יושב בכל הסוכה הכשרה. ומאותן הטעם יש לשבת תחת הסכך שחמתו מרובה מצלתו כי נחשב חד מקום עם שאר הסוכה וע"פ דין הוא יושב בסוכה אחת כשרה. ברם סכך פסול קובע הוא מקום לעצמו דסכך ממין פסול סוכה אחרת מקרי ונחשב כאילו יש כאן ב' סוכות ומשו"ה אין לשבת תחתיו. ועיין ברש"י לקמן (יט.) דבסכך פסול פחות מג' טפחים ישנים תחתיו מדין פסל היוצא, ולפי האמור כאן איך ניתן להכשיר סכך פסול ממש מדין פסל היוצא. וי"ל דהואיל והוא פחות מג' טפחים אינו קובע מקום לעצמו ובטל לשאר הסוכה. ומאחר דחדא סוכה היא כשיושב באותו חלק מהסוכה הריהו כיושב בכולה, ויוצא שיושב בסוכה כשרה. (ועיין להלן (יט) בשעורים בענין פסל היוצא.)