תוס' ד"ה בני צרות. וז"ל אבל היבמה שנתקדשה לשוק אפשר לתקן ע"י גירושין שתתייבם הלכך לא פקעה זיקה, ועוד אומר רבי יצחק דלא תהיה אשת המת לאיש זר, משמע דאפילו ע"י הויה דהיינו קידושין לא תהיה לאיש זר עכ"ל. אליבא דהתוס' קידושי יבמה לשוק אינן מפקיעין זיקתה. וצ"ע, דהא תוס' לעיל (דף י. ד"ה לעולם) דנו בדין אשת איש בשעת נפילה ליבום, האם הויא ערוה להפקיע זיקה, ונקטו למסקנא דאשת איש הויא ערוה שפטורה מזיקת יבמין, וקשה שהרי תוס' כאן נקטו דאין לאשת איש חלות שם ערוה בנוגע לזיקה.

ונראה שיש שני דיני הפקעת יבום וזיקה דחלין בערוה דעלמא: א) בשעת נפילה; ב) לאחר נפילה. בערוה בשעת הנפילה חל דין פטור ונאסרה לעולם (עיין לקמן דף ל.). ואילו בערוה לאחר הנפילה לא חל דין פטור אלא חל דין של הפקעת זיקה, (עיין לקמן דף כז: ודף מא.), מדאמרינן הותרה ונאסרה והותרה חוזרת להתירה.

ובכך מתורצת הסתירה שבתוס', דס"ל דשאני ערות אשת איש בשעת הנפילה מערות אשת איש לאחר הנפילה. דמשום דערות אשת איש אפשר לתקן ע"י גירושין, לכן אינה מופקעת מזיקה, ואם נעשית אשת איש לאחר הנפילה עדיין זקוקה היא, דהאפשרות לגרשה משווה בת זיקה. משא"כ באשת איש בשעת הנפילה, שמאחר שיש בה שם ערוה בשעת הנפילה הרי היא נפטרת ונאסרת לעולם ואע"פ שבידו לגרשה, ודו"ק.

וראייה נוספת דאליבא דהתוס' יש שני דינים שונים דערוה יוצאת מדיונם (לעיל דף ב. בד"ה ואחות אשתו) האם נדה פטורה מיבום או לא. דנראה שספקם הוא רק בנוגע לנדה בשעת הנפילה, אבל כשנעשה נדה לאחר הנפילה פשיטא שאיננה פטורה. והביאור בזה דנדה בת זיקה היא שהרי קידושין תופסין בה, ולכן בנדה לאחר הנפילה פשיטא דזיקתה לא פקעה. משא"כ בנדה בשעת הנפילה, דיתכן דחלה בה חלות שם ערוה מכיון דמחייבי הכריתות היא, ומשו"ה חל בה הפטור דערוה בשעת הנפילה ונאסרה לעולם¹.

footnotes: ¹ עיין בשיעורים לעיל (דף ב א) תוס' ד"ה ואחות אשתו.