Reshimot Shiurim on Yevamot Daf 33a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גמ'. במאי קמיפלגי. כלומר, דא"א לפרש את המחלוקת בין ר' חייא ובר קפרא כפשוטה, דהא בין אם שבת וטומאה הותרה או דחויה, היינו רק במקום קיום מצוה, ובזר ובעל מום ליכא קיום מצוה, וא"כ למה אינו חייב שתים, ובמאי קמפלגי.
גמ'. כגון דאייתי שתי שערות בשבת. א) דכל רגע ורגע דשבת מחייב, ולא רק ביהש"מ בתחילת השבת. ומאידך בנוגע לצום יוה"כ יש דיון באחרונים¹ בכה"ג דאייתי ב' שערות ביום כיפור האם הוא מחוייב לשמור את יתר היום כצום מדאורייתא או לא, ואכמ"ל.
footnotes: ¹ עיין במנחת חינוך הוצאת מכון ירושלים מצוה שי"ג אות [יז] ובהגה"ה אות מ"ו. וכנראה שהדיון הוי האם איסורי צום יוה"כ חלים בלי חובת מצות הצום, שכדי לקיים מצות הצום צריך לצום כל היום.
ב) יש להעיר, במקום דאאחע"א כגון שבישלו חלב בחלב, האם הדין הוי שמי שהביא ב' שערות אחרי הבישול חייב שתים, שהרי שני האיסורים חלו עליו בבת אחת. ולכאורה תמוה דכ"ע ילקו רק אחת והוא ילקה שתים, וצ"ע.
ונראה לחלק בין איסורים שחלים בחפצא לבין איסורים שחלים בגברא, דבסוגיין מיירי באיסורי זר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה ששניהם איסורי גברא הם, ובאיסורי גברא אמרינן שבשעה שהביא ב' שערות האיסורים חלו עליו בבת אחת. משא"כ בבישול חלב בחלב, דאיסור חלב ואיסור בב"ח איסורי חפצא הם, ובכה"ג דין אאחע"א תלוי בשעה שנאסר החפצא, ולא בשעת חלות האיסור על הגברא, ולכן אפילו למי שהביא ב' שערות אחרי הבישול אמרינן אאחע"א, דדנים את חלות האיסורים מצד חלותם בחפצא ולא מצד חלותם על הגברא ודו"ק.
תוס' ד"ה בר קפרא. ז"ל ואר"י כו' דסבר בר קפרא דדוקא באיסור בת אחת דהכא כגון כו' שבת ונבלה דלא חיילא ההיא דהותרה בהדי ההיא דלא הותרה כו' עכ"ל. דס"ל לבר קפרא שכשאיסור אחד יותר חזק מהאיסור השני האיסור החזק חל. ואילו במקום ששניהם שווים שניהם חלים. ושיטתו לכאורה מחוסרת ביאור.
וניתן לדמות את שיטתו לדין ספק טומאה ברה"ר בציור של שני שבילים שא' טמא וא' טהור, שכשאדם טהור הולך לבדו על שביל אחד מטהרין אותו, ואילו כששני אנשים הולכים על שני השבילים ובאים לב"ד בזה אחר זה מטהרים את שניהם. ואילו כשבאים לפני ב"ד בבת אחת מטמאים את שניהם, דלטהר את שניהם א"א דהוי תרתי דסתרי. אך כשא' משניהם כבר הוא טמא אזי תולים הטומאה בו, ומטמאים אותו בלבד ומטהרים את השני, ואפילו באופן שבאו לבית דין בבת אחת (עיין רמב"ם פי"ט מהל' אבות הטומאות הל"ב והל"ד).
בדומה לכך ס"ל לבר קפרא בדין איסור חל על איסור בבת אחת. דהיינו כששני איסורים חלים בבת אחת יש תרתי דסתרי, ומשו"ה שניהם חלים בתורת ודאי. וכל זה כששני האיסורים שווים. אך כשאיסור אחד יותר אזי האיסור החזק חל משום שתולים את חלות האיסור בו, בדומה לשני שבילים שתולים את הטומאה במי שכבר הוא טמא, ומטמאים אותו בתורת ודאי ומטהרים את השני.
וכל זה אליבא דפר"י בתוס'. מאידך יעויין ברשב"א שביאר דבר קפרא סובר ששני איסורים חלים בבת אחת בכל אופן.
בא"ד. ורבי חייא לית ליה האי סברא כדקאמר לכהנים הותרה ולא לזרים כו' עכ"ל. ר"ל דר' חייא סובר דההיתר לכהנים אינו משווה את האיסור קל לזרים, ולפיכך דוחה כאן את תליית בר קפרא. מאידך ר' חייא מקבל את עצם יסודו דבר קפרא דכששני איסורים חלים בבת אחת נוצר תרתי דסתרי, והאיסור החמור חל והאיסור הקל אינו חל.